Skip to main content

Hebrew - The Third Book of the Shepherd of Hermas, which is called His Similitudes

Page 1

‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪,‬הנקרא דמיונו‬ ‫דמיון ‪1‬‬ ‫‪1‬ויאמר אלי ‪,‬אתם יודעים כי אתם ‪,‬עבדי ה ‪',‬חיים כאן כמעפילים ‪,‬כי עירכם רחוקה מהעיר הזאת‪.‬‬ ‫‪2‬אם אתם יודעים את עירכם אשר תגורו בה ‪,‬מדוע אתם קונים כאן אחוזות ומספקים לעצמכם מעדנים ‪,‬בנייני כבוד ובתים מיותרים ?‬ ‫כי מי שמספק לעצמו את הדברים האלה בעיר הזאת ‪,‬אינו חושב לחזור לעירו‪.‬‬ ‫‪3‬הוי איש טיפש ‪,‬ספקן ואומלל ‪,‬אשר אינך מבין כי כל אלה שייכים לאנשים אחרים ותחת שליטתם של אחרים ‪.‬כי אדון העיר הזאת‬ ‫אומר לך ‪:‬או ציית לחוקי ‪,‬או צא מעירי‪.‬‬ ‫‪4‬מה תעשה ‪,‬אם כן ‪,‬הכפוף לחוק בעירך ?האם תוכל ‪,‬למען נחלתך או לכל דבר מכל אלה שסידרת ‪,‬להתכחש לחוקך ?אך אם‬ ‫תתכחש לו ותשוב לאחר מכן לעירך ‪,‬לא תתקבל ‪,‬אלא תגורש משם‪.‬‬ ‫‪5‬לכן ראה ‪,‬כאדם בארץ אחרת ‪,‬לא תקנה לעצמך יותר מהנדרש ומספיק לך ?והיה מוכן ‪,‬שכאשר יגרשך אלוהי העיר הזאת ממנה ‪,‬‬ ‫תוכל להתנגד לחוקו וללכת אל עירך ;שם תוכל לחיות בשמחה רבה לפי חוקיך ללא עוול‪.‬‬ ‫‪6‬לכן ‪,‬עבדי אלוהים ‪,‬הזהרו אותו בלבבכם ;עשו את מעשי אלוהים ‪,‬זכרו את מצוותיו ואת הבטחותיו אשר הבטיח ;והיו בטוחים כי‬ ‫יגשים לכם אם תשמרו את מצוותיו‪.‬‬ ‫‪7‬לכן ‪,‬במקום הנכסים שהייתם קונים ‪,‬פדו את המחסורים מצרכיהם ‪,‬כפי יכולתו של כל אחד ;הצדיקו את האלמנות ;שפטו את דינם‬ ‫של היתומים ;והוציאו את עושרכם ואת אוצרותיכם למעשים כאלה‪.‬‬ ‫‪8‬כי לשם כך העשיר אתכם אלוהים ‪,‬למען תוכלו למלא את העבודות הללו ‪.‬טוב לעשות זאת מאשר לקנות אדמות או בתים ‪,‬כי כל‬ ‫הדברים הללו יאבדו בעת הזאת‪.‬‬ ‫‪9‬אעֵא ר ִל ֲעְא ה לח מל ֲלן ֵד ם יח הובה רִ חמצב א ְח ֲר חירכאם וח רתהח יאה חְ חמחב ה ְח ל מא בֲגח בות וח ל מא יח פמ חל ‪.‬אל ל רִחח ממ ד אא ת ֲעושר הל ֹויר ם ‪ִ,‬ר י הוא מל ה רעריס ללֲעבב דד י‬ ‫אֹלהר ים‪.‬‬ ‫‪10‬אלא סחורו בעושרכם אשר לכם ‪,‬ובאמצעותו תוכלו להשיג שמחת עולם‪.‬‬ ‫‪11‬ואל תנאף ‪,‬ואל תגע באשת איש רעך ‪,‬ואל תחמוד בה ;אלא חמד את אשר לך ‪,‬ותיוושע‪.‬‬ ‫דמיון ‪2‬‬ ‫‪1‬ובהלכתי בשדה ‪,‬ואראה את עץ הבוקיצה ואת הגפן ‪,‬ואחשוב על פירותיהם ‪,‬וירא אלי מלאך ‪,‬ויאמר אלי ‪:‬מה אתה חושב כל כך‬ ‫הרבה זמן בקרבך?‬ ‫‪2‬ואמר לו אדוני ‪,‬אני חושב על הגפן הזאת ועל העץ הזה כי פירותיהם יפים ‪.‬ויאמר אלי ‪,‬שני העצים האלה הם לדוגמה לעבדי‬ ‫אלוהים‪.‬‬ ‫‪3‬ואמר לו אדוני ‪,‬אשמח לדעת מהי תבנית העצים האלה אשר אתה מזכיר ‪.‬שמע ‪,‬אמר הוא ;אתה רואה את הגפן הזאת ואת הבוקימה‬ ‫הזאת ;אדוני אמרתי ‪,‬אני רואה אותם‪,‬‬ ‫‪4‬גפן זו ‪,‬הוא אומר ‪,‬פורה ‪,‬אך הבוקיצה היא עץ ללא פרי ‪.‬אף על פי כן ‪,‬גפן זו ‪,‬אלמלא הייתה מונחת על עץ הבוקיצה הזה ונתמכת‬ ‫בו ‪,‬לא הייתה נושאת פרי רב ;אך בשכיבה על האדמה ‪,‬היא הייתה נושאת פרי רע בלבד ‪,‬משום שלא הייתה תלויה על עץ הבוקיצה ;‬ ‫ואילו בהיותה נתמכת על עץ הבוקיצה ‪,‬היא נושאת פרי גם לעצמה וגם לזה‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫‪5‬ראה ‪,‬אם כן ‪,‬כיצד עץ הבוקיצה אינו נותן פחות פרי ‪,‬אלא יותר פרי ‪,‬מהגפן ‪.‬כיצד ‪,‬אדוני ‪,‬אמרתי ‪,‬הוא נושא פרי רב יותר מהגפן ?‬ ‫כי ‪,‬אמר ‪,‬הגפן הנתמכת על עץ הבוקיצה נותנת פרי רב וטוב כאחד ;ואילו אם תשכב על האדמה ‪,‬היא תישא מעט מאוד ‪,‬וגם זה רע‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫‪6‬לכן ‪,‬משל זה מוצג לעבדיו של אלוהים ;והוא מייצג את העשיר והעני ‪.‬עניתי ‪,‬אדוני ‪,‬הבהיר לי זאת ‪.‬שמע ‪,‬אמר ;לעשיר יש עושר ;‬ ‫אך כלפי ה 'הוא עני ;כי הוא עסוק בעושרו ‪,‬ומתפלל מעט לה ;'והתפילות שהוא מתפלל הן עצלניות וחסרות כוח‪.‬‬ ‫‪7‬לכן ‪,‬כאשר העשיר מושיט לעני את הדברים שהוא זקוק להם ‪,‬העני מתפלל לה 'בעד העשירים ;ואלוהים מעניק לעשיר את כל‬ ‫הדברים הטובים ‪,‬כי העניים עשיר בתפילה ;ובקשותיו חזקות מאוד אצל ה‪'.‬‬ ‫‪8‬אז העשיר משרת את כל הדברים לעניים ‪,‬כי הוא יודע שה 'שומע אותו ;והוא משמח יותר ובלי ספק ‪,‬נותן לו את מבוקשו ודואג‬ ‫שלא יחסר לו דבר‪.‬‬ ‫‪9‬והעני יודה לה 'על העשירים ‪,‬כי שניהם עושים את מלאכתם מאת ה‪'.‬‬ ‫‪10‬לכן ‪,‬בני אדם אינם חושבים שהבוקיץ 'נותן פרי כלשהו ;והם אינם יודעים ואינם מבינים שכאשר מתווסף לגפן ‪,‬הגפן נושאת פרי‬ ‫כפול ‪,‬הן לעצמה והן לבוקיץ‪'.‬‬ ‫יא כן גם העניים המתפללים אל ה 'בעד העשירים נשמעים ממנו ;ועושרם גדל ‪,‬כי הם משרתים את עניי עושרם ‪.‬לכן שניהם נעשים‬ ‫שותפים זה במעשיו הטובים של זה‪.‬‬ ‫‪12‬לכן ‪,‬כל מי שיעשה את הדברים האלה ‪,‬לא יעזב אותו ה ‪',‬אלא ייכתב בספר החיים‪.‬‬ ‫‪13‬אשרי העשירים והחושבים שהם גדולים ‪,‬כי מי שמבין זאת יוכל לשרת במה לאחרים‪.‬‬ ‫דמיון ‪3‬‬ ‫‪1‬שוב הראה לי עצים רבים אשר עליהם נשרו ‪,‬ונראו לי כנבולים ‪,‬כי כולם היו דומים ‪.‬ויאמר אליי ‪,‬הרואה אתה העצים האלה ?‬ ‫אמרתי ‪,‬אדוני ‪,‬אני רואה שהם נראים כעצים יבשים‪.‬‬ ‫‪2‬הוא ענה ואמר לי" ‪:‬העצים האלה דומים לבני האדם החיים בעולם הזה "‪.‬עניתי" ‪:‬אדוני ‪,‬מדוע הם דומים לעצים יבשים ?כי ‪",‬אמר ‪,‬‬ ‫"לא צדיקים ולא רשעים אינם נבדלים זה מזה ‪,‬אלא כולם דומים בעולם הזה"‪.‬‬ ‫‪3‬כי העולם הזה כחרף לצדיקים ‪,‬כי אינם מוכרים ‪,‬כי בתוך חוטאים שוכנים‪.‬‬ ‫‪4‬כאשר בחורף כל העצים ‪,‬אשר איבדו את עליהם ‪,‬כעצים יבשים ;ולא ניתן להבחין איזה יבש ואיזה ירוק ‪,‬כך בעולם הזה לא ניתן‬ ‫להבחין בין צדיק לרשע זה מזה ;כי כולם דומים‪.‬‬ ‫דמיון ‪4‬‬ ‫‪1‬שוב הראה לי עצים רבים אחרים ‪,‬אשר לחלקם היו עלים ‪,‬ואחרים נראו יבשים וקמלים ‪.‬ויאמר אליי ‪,‬אתה רואה את העצים האלה ?‬ ‫עניתי ‪,‬אדוני ‪,‬אני רואה אותם‪; ...‬וחלקם יבשים ‪,‬ואחרים מלאים עלים‪.‬‬ ‫‪2‬העצים הירוקים האלה ‪,‬אומר הוא ‪,‬הם הצדיקים אשר יירשו את העולם הבא ‪.‬כי העולם הבא הוא קיץ לצדיקים ‪,‬ולחוטאים הוא‬ ‫חורף‪.‬‬ ‫‪3‬לכן ‪,‬כאשר יזרח רחמי ה ‪',‬אז יתגלו עובדי האל ויתגלו לעיני כל ‪.‬כי כשם שבקיץ נראה ומתגלה פרי כל עץ ‪,‬כך גם מעשי הצדיקים‬ ‫יוכרזו ויתגלו ‪,‬והם ישובו לעולם ההוא שמחים ושמחים‪.‬‬ ‫‪4‬כי שאר בני האדם ‪,‬הרשעים ‪,‬כמו העצים אשר ראית יבשים ‪,‬יימצאו גם הם יבשים וללא פרי בעולם האחר ;וכמו עץ יבש יישרפו ;‬ ‫ויתברר כי עשו רע כל ימי חייהם;‬ ‫רורם‪.‬‬ ‫‪5‬וח יר חֵ חרפו ִר י חב טב או וח ל מא חב זחרו ְל חל ָב אד יהא ם ‪.‬וח כבל הל ֹויר ם י חדֵ חרפו ִר י ל מא הר כח רו בב אֹלהר ים ְח ב‬ ‫‪6‬לכן הביא פרי טוב ‪,‬למען ייודע פריך בקיץ ;והימנע מעסקאות רבות ‪,‬ולא תיפגע ‪.‬כי העוסקים בעסקאות רבות חוטאים הרבה ;כי‬ ‫הם עסוקים בענייניהם ואינם משרתים את אלוהים‪.‬‬ ‫‪7‬ואיך יכול אדם שאינו משרת את אלוהים לבקש מאלוהים דבר ולקבלו ?אבל המשרתים אותו מבקשים ומקבלים את מה שהם‬ ‫רוצים‪.‬‬ ‫‪8‬אבל ‪,‬אם לאדם יש רק דבר אחד ללכת אחריו ‪,‬הוא רשאי לשרת‬ ‫אלוהים ‪,‬כי דעתו אינה מוסרת מאלוהים אלא הוא משרת אותו בתודעה טהורה‪.‬‬ ‫‪9‬לכן אם תעשה זאת ‪,‬תוכל להניב פרי בעולם הבא ;וכל מי שיעשו כך ‪,‬יעשו פרי‪.‬‬ ‫דמיון ‪5‬‬ ‫‪1‬בהיותי צם וישבתי על הר אחד והודיתי לאלוהים על כל אשר עשה לי ‪,‬הנה ראיתי את הרועה ‪,‬אשר היה נוהג לדבר איתי ‪,‬יושב‬ ‫לידי ואומר לי ‪:‬מה הביאך הנה מוקדם כל כך בבוקר ?עניתי ‪:‬אדוני ‪,‬היום אני עומד‪.‬‬ ‫‪2‬ענה ‪,‬מהי תענית ?עניתי ‪,‬זהו צום ‪.‬אמר ‪,‬מהי התענית הזו ?עניתי ‪,‬אני צם ‪,‬כפי שנהגתי לעשות ‪.‬אינכם יודעים ‪,‬אמר ‪,‬מהי התענית‬ ‫לאלוהים ;וגם זה אינו צום שאתם צמים מבלי להועיל דבר עם אלוהים‪.‬‬ ‫‪3‬אדוני ‪,‬אמרתי ‪,‬מה גורם לך לדבר כך ?הוא ענה ‪,‬אני אומר זאת ‪,‬כי זה לא הצום האמיתי שאתה חושב שאתה צם ;אבל אני אראה‬ ‫לך מהו צום שלם ורצוי לאלוהים‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫‪4‬שמעו ‪,‬אמר ‪,‬אין ה 'חפץ בצום מיותר כזה ‪,‬כי בצום כזה אינך מקדם דבר בצדקה‪.‬‬ ‫‪5‬אבל הצום האמיתי הוא זה ‪:‬אל תעשה דבר רע בחייך ‪,‬כי אם עבד את אלוהים בתודעה טהורה ;ושמור מצוותיו ולך לפי מצוותיו ;‬ ‫ואל תיתן לתשוקה רעה לבוא אל תוך תודעתך‪.‬‬ ‫‪6‬אבל בטח ביהוה ‪,‬כי אם תעשה את הדברים האלה ותיראת אותו ותמנע מכל מעשה רע ‪,‬תחיה לאלוהים‪.‬‬ ‫‪7‬אם תעשה זאת ‪,‬תעשה צום גדול ורצוי לפני ה‪'.‬‬ ‫‪8‬שמע למשל אשר אנכי הצעה לך בדבר הזה‪.‬‬ ‫‪9‬איש אחד ‪,‬בעל חווה ועבדים רבים ‪,‬נטע כרם בחלקה מסוימת של אחוזתו למען צאצאיו‪.‬‬ ‫‪10‬ויצא למסע לארץ רחוקה ‪,‬בחר באחד מעבדיו אשר ראה לנאמן ולמומלץ ביותר ‪,‬ומסר את הכרם לרשותו ;וציווה עליו לאסוף את‬ ‫הכרמים ‪.‬ואם יעשה זאת ‪,‬וימלא את מצוותו ‪,‬הבטיח לתת לו את חירותו ‪.‬ולא ציווה עליו לעשות דבר נוסף ;וכך הלך לארץ רחוקה‪.‬‬ ‫‪11‬ואחרי שהעבד הזה לקח עליו את המשימה ‪,‬הוא עשה את כל מה שציווה עליו אדוניו ‪.‬וכאשר חסם את הכרם ‪,‬ומצא אותו מלא‬ ‫עשבים ‪,‬הוא החל לחשוב לעצמו לאמר‪:‬‬ ‫‪12‬עשיתי אשר ציוויני אדני ‪,‬אכר את הכרם הזה ‪,‬וכאשר יחפר ‪,‬הוא יהיה יפה יותר ;וכאשר נעקר העשבים ‪,‬הוא ייתן פרי רב ולא‬ ‫ייחנק מהעשבים‪.‬‬ ‫‪ 13‬לוַבחל ל ללַל ֲעבב ברה הל ֶאה וליח ֲבר אא ת ִבל הל ֲעְב בר ים אעֵא ר הב יו ְב ה לו לֲַ לערף הל ִ בברם חמאמ ד וח ֵב גדל ‪,‬ל מא יח חב נלק ֲללַהל ֲעְב בר ים׃‬ ‫‪14‬לאחר זמן מה בא בעל הכרם והולך אליו ‪,‬וכאשר ראה את הכרם חפור היטב ‪,‬את העשבים השוטים נעקרו ואת הגפנים פורחות ‪,‬‬ ‫שמח מאוד על דאגתו של עבדו‪.‬‬ ‫‪15‬ויקרא לבנו אשר אהב ‪,‬אשר עתיד להיות יורשו ‪,‬ולחבריו אשר נהג להתייעץ איתם ;הוא מספר להם מה ציווה על עבדו לעשות ‪,‬‬ ‫ומה עשה עבדו עוד ;והם מיד בירכו את העבד הזה ‪,‬על שקיבל עדות כה מלאה מאדונו‪.‬‬ ‫‪16‬ויאמר אליהם הבטחתי לעבד הזה את חירותו אם יקיים את המצווה אשר נתתי לו והוא קיים אותה ‪,‬וחוץ מזה עשה מעשה טוב‬ ‫לכרמי אשר מצא חן בעיניי מאוד‪.‬‬ ‫‪17‬לכן ‪,‬על מעשה זה אשר עשה ‪,‬אעמידו לי ליורש יחד עם בני ‪,‬כי כאשר ראה את הטוב ‪,‬לא התעלם ממנו ‪,‬כי אם עשה‪.‬‬ ‫‪18‬תוכנית זו של האדון אושרה הן על ידי בנו והן על ידי חבריו ‪,‬דהיינו ‪,‬שעבדו יהיה יורש יחד עם בנו‪.‬‬ ‫‪19‬זמן קצר לאחר מכן ‪,‬קרא בעל הבית לחבריו ושלח מארוחת הערב שלו סוגי מאכלים שונים למשרת ההוא‪.‬‬ ‫‪20‬וכאשר קיבל ‪,‬לקח מהם ככל שהיה מספיק לעצמו ‪,‬ואת השאר חילק בין חבריו העבדים‪.‬‬ ‫‪21‬וכאשר קיבלו זאת ‪,‬שמחו ;וייחלו שימצא חן רב עוד יותר בעיני אדוניו ‪,‬על אשר עשה להם‪.‬‬ ‫‪22‬כאשר שמע אדוניו את כל הדברים האלה ‪,‬הוא נמלא שוב שמחה גדולה ;וקרא שוב את חבריו ואת בנו יחד ‪,‬וסיפר להם את אשר‬ ‫עשה עבדו עם האוכל אשר שלח להם‪.‬‬ ‫‪23‬לכן הם הסכימו עוד יותר עם בעל הבית ;והוא חייב לירש את העבד הזה יחד עם בנו‪.‬‬ ‫‪24‬אמרתי לו ‪,‬אדוני ‪,‬איני מכיר את המשלים האלה ‪,‬וגם לא אוכל להבין אותם ‪,‬אלא אם כן תסביר אותם לי ‪.‬אני ‪,‬אמר ‪,‬אסביר לך את‬ ‫כל הדברים אשר דברתי איתך או הראיתי לך‪.‬‬ ‫‪25‬שמור את מצוות ה 'ותמצא חן בעיניך ‪,‬ותכתוב במספר שומרי מצוותיו ‪.‬ואם תוסיף דבר טוב מלבד הדברים אשר צוה ה ‪',‬תקנה לך‬ ‫כבוד גדול יותר ‪,‬ותהיה בחן בעיני ה 'יותר מאשר היית‪.‬‬ ‫‪26‬לכן אם תשמור את מצוות ה 'ותוסיף עליהן את המעמדות האלה ‪,‬תשמח ;ובמיוחד אם תשמור אותן לפי מצוותיי‪.‬‬ ‫‪27‬אמרתי לו ‪,‬אדוני ‪,‬כל אשר תצוני אקיים ‪,‬כי ידעתי שתהיה עמי ‪.‬אהיה ‪,‬אמר ‪,‬עמך אשר החלטת כזו ‪,‬ואהיה עם כל אשר מתכוונים‬ ‫כך‪.‬‬ ‫‪28‬צום זה ‪,‬אומר הוא ‪,‬כל עוד אתה שומר את מצוות ה ‪',‬טוב הוא מאוד ‪.‬כך תשמור אותו‪.‬‬ ‫‪29‬ראשית כל ‪,‬היזהר לעצמך והישאר מכל מעשה רע ומכל דיבור טמא ומכל תאווה רעה ;וטהר את דעתך מכל הבל העולם הזה ‪.‬אם‬ ‫תשמור את הדברים האלה ‪,‬הצום הזה יהיה נכון‪.‬‬ ‫‪30‬לכן עשו כן ‪.‬לאחר שמלאו את הכתוב מראש ‪,‬ביום אשר תצום בו לא תטעמו דבר אלא לחם ומים ;וכאשר תחשב את כמות האוכל‬ ‫אשר נהגת לאכול בימים אחרים ‪,‬תניח בצד את ההוצאה אשר היית צריך להוציא ביום ההוא ‪,‬ותתן אותה לאלמנה ‪,‬ליתום ולעני‪.‬‬ ‫‪31‬וכך תשלים את השפלת נפשך ;למען המקבל ממנו ישביע את נפשו ‪,‬ותפילתו תעלה אל יהוה אלוהים בעדך‪.‬‬ ‫‪32‬לכן אם כן תמלא את צוםך כאשר אנכי מצוך ‪,‬יהיה זבחך רצוי לפני ה ‪',‬וצומך ייכתב בספרו‪.‬‬ ‫‪33‬מעמד זה ‪,‬כאשר נעשה זאת ‪,‬טוב ונעים הוא ורצוי לפני ה ‪'.‬אם תשמור את הדברים האלה עם בניך ועם כל ביתך ‪,‬תהיה שמח‪.‬‬ ‫‪34‬וכל אשר ישמעו את הדברים האלה ויעשיהם ‪,‬גם הם יהיו מאושרים ;וכל אשר יבקשו מאת האדון ‪,‬יקבלו‪.‬‬ ‫‪35‬ובקשתי ממנו שיסביר לי את משל החווה ‪,‬האדון ‪,‬הכרם ‪,‬העבד אשר החזיק בכרם ‪,‬העשבים אשר נעקרו מהכרם ‪,‬בנו וחבריו‬ ‫אשר יעוץ עמו ‪,‬כי הבנתי שזה היה משל‪.‬‬ ‫‪36‬אמר לי ‪,‬אתה נועז מאוד לשאול ‪,‬כי אינך צריך לשאול דבר ‪,‬כי אם ראוי לגלות לך ‪,‬יגלה לך‪.‬‬ ‫‪37‬עניתי לו ‪:‬אדוני ‪,‬כל מה שתראה לי מבלי להסביר לי ‪,‬לשווא אראה אם לא אבין מהו ‪.‬ואם תציע משלים ולא תסביר אותם ‪,‬לשווא‬ ‫אשמע אותם‪.‬‬ ‫‪38.‬הוא ענה לי שוב ואמר ‪:‬מי שהוא עבד אלוהים ‪,‬וה 'בליבו ‪,‬הוא חפץ בהבנה ממנו ‪,‬ומקבל אותה ;והוא מסביר כל משל ‪,‬ומבין את‬ ‫דברי ה 'הצריכים בירור‪.‬‬ ‫‪39‬אבל העצלנים והאיחורים להתפלל ‪,‬מתקשים לבקש את האדון ;אף על פי שהאדון הוא בעל טוב כה עצום ‪,‬עד כי הוא נותן את כל‬ ‫ללא הרף למבקשים ממנו‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫‪40‬לכן אתה ‪,‬אשר התחזקת על ידי אותו שליח נכבד ‪,‬וקיבלת מתנת תפילה כה עוצמתית ;בהיותך אינך עצלן ‪,‬מדוע אינך מבקש כעת‬ ‫הבנה מהאדון וקבל אותה?‬ ‫‪41‬אמרתי לו ‪,‬בהיותך נוכח אצלי ‪,‬הכרחי שאבקש ממך ואשאל אותך ‪,‬כי אתה מגלה לי את הכל ‪,‬ומדבר אליי כשאתה נוכח‪.‬‬ ‫‪42‬אך אם אראה או אשמע את הדברים האלה בהיעדרך ‪,‬אבקש מה 'שיגלה אותם לי‪.‬‬ ‫‪43‬והוא ענה ‪,‬אמרתי מעט קודם לכן שאתה ערמומי ונועז ‪,‬בכך שאתה שואל את פירוש הדימויים האלה‪.‬‬ ‫‪44‬אך משום שאתה עדיין מתעקש ‪,‬אגלה לך את המשל הזה שאתה חפץ בו ‪,‬למען תגיד אותו לכל בני האדם‪.‬‬ ‫‪45‬שמעו לכן ‪,‬אמר ‪,‬והבינו ‪.‬החווה הנזכרת לעיל מציינת את כל הארץ ‪.‬אדון החווה הוא אשר ברא וסיים את כל הדברים ‪,‬ונתן להם‬ ‫סגולה‪.‬‬ ‫‪46‬בנו הוא רוח הקודש ‪:‬העבד הוא בן האלוהים ‪:‬הכרם הוא העם שהוא מושיע ‪.‬היתדות הן השליחים שממונים עליהם על ידי ה ‪',‬כדי‬ ‫לתמוך בעמו ‪.‬העשבים הנקטפים מהכרם ‪,‬הם החטאים שביצעו עבדי האלוהים‪.‬‬ ‫‪47‬האוכל אשר שלח לו מסעודתו ‪,‬הם המצוות אשר נתן לעמו על ידי בנו ‪.‬החברים אשר קרא להתייעץ עמו ‪,‬הם המלאכים הקדושים‬ ‫אשר ברא לראשונה ‪.‬היעדרותו של בעל הבית ‪,‬היא הזמן שנותר עד בואו‪.‬‬ ‫‪48‬אמרתי לו ‪,‬אדוני ‪,‬כל הדברים האלה מצוינים מאוד ‪,‬נפלאים וטובים ‪.‬אבל ‪,‬המשכתי ‪,‬האם יכולתי אני או אדם אחר ‪,‬שאינו חכם כל‬ ‫כך ‪,‬להבין את הדברים האלה?‬ ‫‪49‬לכן עתה אדוני ‪,‬אמור לי מה אני שואל ‪.‬הוא ענה ‪,‬שאל אותי כרצונך ‪.‬מדוע ‪,‬אמרתי ‪,‬בן האלוהים במשל זה מושם במקום משרת?‬ ‫‪50‬שמעו ‪,‬אמר ;בן האלוהים אינו מוצב במעמד של משרת ‪,‬אלא בכוח וסמכות גדולים ‪.‬אמרתי לו 'איך ‪,‬אדוני ?איני מבין זאת‪'.‬‬ ‫‪51‬כי ‪,‬אמר ‪,‬הבן מינה את מלאכיו על אלה אשר מסר לו האב ‪,‬לשמור כל אחד מהם ;אך הוא עצמו עמל מאוד וסבל הרבה ‪,‬כדי‬ ‫למחות את חטאיהן‪.‬‬ ‫‪52‬כי אי אפשר לחפור כרם בלי הרבה עמל וכאב ‪.‬לכן ‪,‬לאחר שמחק את חטאי עמו ‪,‬הראה להם את דרכי החיים ‪,‬ונתן להם את‬ ‫התורה אשר קיבל מאת האב‪.‬‬ ‫‪53‬אתם רואים ‪,‬אמר ‪,‬שהוא אדון עמו ‪,‬לאחר שקיבל את כל הכוח מאביו ‪.‬אך מדוע לקח האדון את בנו לייעוץ ‪,‬על חלוקת הירושה ‪,‬‬ ‫ועל המלאכים הטובים ‪,‬שמעו עכשיו‪.‬‬ ‫‪54‬את רוח הקודש ‪,‬אשר נבראה ראשונה ‪,‬הוא שם בגוף שבו ישכון אלוהים ;כלומר ‪,‬בגוף נבחר ‪,‬כפי שמצא טוב בעיניו ‪.‬לכן ‪,‬הגוף‬ ‫הזה ‪,‬שאליו הובא רוח הקודש ‪,‬שירת את הרוח ‪,‬התהלך בצדק ובטהרה בצניעות ;ומעולם לא טמא את הרוח‪.‬‬ ‫‪55‬לכן ‪,‬בהיות הגוף בכל עת נשמע לרוח הקודש ‪,‬ועמל עמו בצדק ובטהרה ‪,‬ולא היסס בשום עת ;הגוף הזה ‪,‬בהיותו עייף ‪,‬אמנם עבד‬ ‫בעבודה ‪,‬אך נוכח בנחרצות בפני אלוהים ברוח הקודש ‪,‬ונתקבל על ידו‪.‬‬ ‫‪56‬כי דרך כה חזקה מצאה חן בעיני אלוהים ‪,‬משום שלא נטמא בארץ ‪,‬בשמר את רוח הקודש ‪.‬לכן קרא לבנו ולמלאכים הטובים‬ ‫להמליץ ‪,‬למען יינתן מקום מעמד לגוף זה אשר שירת את רוח הקודש ללא דופי ‪,‬פן ייראה כאילו איבד את שכר עבודתו‪.‬‬ ‫‪57‬כי כל גוף טהור יקבל את שכרו ;זה שנמצא ללא רבב ‪,‬אשר בו נועד רוח הקודש לשכון ‪.‬וכך יש לכם כעת גם את פירוש המשל‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫‪58‬אדוני ‪,‬אמרתי ‪,‬כעת אני מבין את כוונתך ‪,‬מאחר ששמעתי את ההסבר הזה ‪.‬הקשב עוד ‪,‬אמר ‪:‬שמור על גופך נקי וטהור ‪,‬למען‬ ‫הרוח אשר תשכון בו תוכל להעיד עליו ‪,‬ותיחשב כאילו הייתה עמך‪.‬‬ ‫‪59‬והזהר פן יוחדר במוחך שהגוף הזה יאבד ‪,‬ותנצל אותו לכל תאווה ‪.‬כי אם תרמא את גופך ‪,‬תרמא גם את רוח הקודש ;ואם תרמא‬ ‫את רוח הקודש ‪,‬לא תחיה‪.‬‬ ‫‪60‬ואמרתי ‪,‬מה אם מבורות היה הדבר כבר נעשה ‪,‬לפני ששמע אדם את הדברים האלה ;איך יוכל להגיע לישועה ‪,‬אשר טמא כך את‬ ‫גופו?‬ ‫‪61‬הוא השיב ‪,‬באשר למעשיהם הקודמים של בני האדם אשר ביצעו מבורות ‪,‬רק אלוהים יכול לתת להם תרופה ;כי כל הכוח שייך‬ ‫לו‪.‬‬ ‫‪62‬אך עתה היזהר ;וכיוון שאלוהים כל יכול ורחום ‪,‬הוא ייתן תרופה למה שעשית רע קודם ‪,‬אם לעתיד לא תטמא את גופך ורוחך;‬ ‫‪63‬כי חברים הם יחד ‪,‬והאחד לא יוכל להיטמא ‪,‬כי גם השני יטמא ‪.‬לכן שמור את שניהם טהורים ‪,‬וחיה לאלוהים‪.‬‬ ‫דמיון ‪6‬‬ ‫‪1‬ויושבתי בבית ומשבח את אלוהים על כל אשר ראיתי ‪,‬וחשבתי על המצוות כי טובות מאוד ‪,‬גדולות ‪,‬ישרות ונעימות ‪,‬וכאלה אשר‬ ‫יכלו להביא אדם לישועה ‪,‬אמרתי כך לבי ‪:‬אהיה אשרי אם אלך על פי המצוות הללו ‪,‬וכל אשר ילך בהן יחיה לאלוהים‪.‬‬ ‫‪2‬בעודי מדבר כך בקרבי ‪,‬ראיתי את אשר נהגתי לראותו מקודם יושב לידי ;והוא אמר לי כה‪:‬‬ ‫‪3‬מה אתה מפקפק במצוותיי אשר נתתי לך טובות הן אל תפקפק כי בטח ביהוה והלכת בהן כי אני אתן לך כח למלאתן‬ ‫‪4‬מצוות אלה מועילות לאלה אשר יחזרו בתשובה מאותם חטאים אשר חטאו בעבר ;אם לעתיד לבוא לא ימשיכו בהם‪.‬‬ ‫‪5‬לכן ‪,‬מי שתהיו החוזרים בתשובה ‪,‬השליכו מעליכם את רעות העולם הזה ולבשו כל מידה טובה וצדק ‪,‬ותוכלו לשמור את המצוות‬ ‫האלה ולא לחטוא עוד מעתה ואילך‪.‬‬ ‫‪6‬כי אם תשמרו עצמכם מחטא לעתיד ‪,‬תכרתו הרבה מחטאיכם הראשנים ‪.‬לכו במצוותיי וחיו לאלוהים ‪.‬את אלה דיברתי אליכם‪.‬‬ ‫‪7‬וכאשר אמר זאת ‪,‬הוסיף" ‪:‬נלכה השדה ואראה לך רועי צאן "‪.‬אמרתי" ‪,‬אדוני ‪,‬בוא נלך"‪.‬‬ ‫‪8‬ונבוא לשדה מסוים ‪,‬והוא הראה לי שם רועה צעיר ‪,‬לבוש יפה ‪,‬בבגדי סגול ‪.‬והוא רעה עדרים גדולים ;וצאנו היו מלאי שמחה ‪,‬‬ ‫בשמחה רבה ובשמחה ;והם קפצו ‪,‬רצו הנה והנה‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫‪ 9‬לו לֲַעבל ר הב רמ ֲאה ֲלל צח דב רו חמאמ ד וח בפנדי הב רמ ֲאה הל הוא ֲלִר יז לו לֲַעבל ר ְד ין צח דב רו׃‬ ‫‪10‬ויאמר אלי המלאך ‪,‬הרואה אתה רואה את הרועה הזה ?עניתי ‪,‬אדוני ‪,‬אני רואה אותו ‪.‬הוא אמר לי ‪,‬זה שליח העונג וההנאה ‪.‬לכן‬ ‫הוא משחית את מוחם של עבדי האלוהים ‪,‬ומסיט אותם מן האמת ‪,‬מענג אותם בתענוגות רבים ‪,‬והם אובדים‪.‬‬ ‫‪11‬כי שכחו הם את מצוות האל החי ‪,‬וחיים במותרות ובתענוגות הבל ‪,‬ומושחתים על ידי מלאך הרע ‪,‬חלקם עד מוות ;ואחרים עד‬ ‫נידוף‪.‬‬ ‫‪12‬עניתי ;איני מבין למה אתה מתכוון באומרך אל המוות ‪,‬אל הנסיגה ‪.‬שמע ‪,‬אמר הוא ;כל הצאן האלה אשר ראית שמחות עד תום ‪,‬‬ ‫הן כאלה אשר עזבו לנצח את אלוהים ‪,‬ומסרו את עצמן לתאוות הזמן הנוכחי‪.‬‬ ‫‪13‬לכן אין לאלה חזרה בתשובה לחיים ‪,‬כי על חטאיהם הוסיפו גם את זה ‪,‬שחיללו את שם ה ‪'.‬אנשים אלה נידונים למוות‪.‬‬ ‫‪14‬אך הצאן אשר ראית לא קופצות ‪,‬אלא רעות במקום אחד ‪,‬הן אלה אשר אמנם התמסרו לתענוגות ולשמחות ;אך לא דיברו דבר רע‬ ‫על יהוה‪.‬‬ ‫‪15‬לכן אלה רק נפלו מן האמת ‪,‬ולכן עדיין נותרה להם תקווה בתשובה ‪.‬כי נפילה כזו עדיין נותרה תקווה להתחדשות ;אבל אלה‬ ‫המתים ‪,‬אינם לנצח‪.‬‬ ‫‪16‬שוב המשכנו מעט קדימה ;והוא הראה לי רועה צאן גדול ‪,‬בעל דמות כפרית כזו ‪,‬לבוש עור עז לבן ‪,‬ילקו על כתפו ‪,‬ובידו מקל‬ ‫מלא קשרים ‪,‬וקשה מאוד ‪,‬ושוט בידו השנייה ;ופניו היו קשוחות וחמוצות ;מספיק כדי להפחיד אדם ;כזה היה מבטו‪.‬‬ ‫‪17‬הוא לקח מאותו רועה צעיר כבשים שחיו בתענוגות ‪,‬אך לא קפצו הלוך ושוב ;והוביל אותם למקום תלול וסלעי מלא קוצים‬ ‫ושיחים ‪,‬עד שלא יכלו להשתחרר מהם‪.‬‬ ‫‪18‬אך נקלעו בהם ‪,‬ניזנו מקוצים ודרדרים ‪,‬וענו קשות בהלקאותיו ‪,‬כי הוא המשיך לדחוף אותם ולא נתן להם מקום או זמן לעמוד‬ ‫במקום‪.‬‬ ‫‪19‬לכן ‪,‬כשראיתי אותם מולקים ומוכתים באכזריות כה רבה ‪,‬התעצבתי עליהם ;כי ענו אותם מאוד ‪,‬ולא ניתנה להם מנוחה‪.‬‬ ‫‪20‬ואמרתי לרועה אשר היה עמי ‪:‬אדוני ‪,‬מי הוא הרועה האכזר והעקר הזה ‪,‬אשר אינו חמל כלפי הצאן האלה ?הוא ענה ‪:‬הרועה הזה‬ ‫הוא אמנם אחד המלאכים הקדושים ‪,‬אך מינויו להעניש חוטאים‪.‬‬ ‫‪21‬אליו נמסרים אשר תעו מאלוהים ועבדו את תאוות העולם הזה ואת תענוגותיו ‪.‬לכן הוא מעניש כל אחד ואחת כראוי לו ‪,‬בכאבים‬ ‫אכזריים ומינים שונים‪.‬‬ ‫‪22‬אדוני ‪,‬אמרתי ‪,‬ברצוני לדעת ‪,‬אילו סוגי כאבים הם אלה שכל אחד חווה ?הקשב ‪,‬אמר ;הכאבים והייסורים השונים הם אלה שבני‬ ‫אדם חווים מדי יום בחייהם הנוכחיים ‪.‬כי חלקם סובלים מאובדנים ;אחרים עוני ;אחרים מחלות שונות ‪.‬חלקם אינם מרוצים ;אחרים‬ ‫סובלים מפציעות מאלה שאינם ראויים ;אחרים נופלים תחת ניסיונות ואי‪-‬נוחות רבים אחרים‪.‬‬ ‫‪23‬כי רבים בעלי תוכנית בלתי צפויה שואפים לדברים רבים ‪,‬ולא יועיל להם ;והם אומרים כי לא צלחו במעשיהם‪.‬‬ ‫‪24‬הם אינם מזכירים את אשר רעו ‪,‬ומתלוננים על אלוהים ‪.‬לכן ‪,‬לאחר שסבלו מכל מיני צרות ואי נוחות ‪,‬הם נמסרים לידי להדרכה‬ ‫טובה ‪,‬מתחזקים באמונת ה ‪',‬ומשרתים את ה 'כל שארית ימיהם בתודעה טהורה‪.‬‬ ‫‪25‬וכאשר הם מתחילים לחזור בתשובה מחטאיהם ‪,‬אז הם מזכירים את מעשיהם אשר עשו רע ‪,‬ונותנים כבוד לאלוהים באומרם כי‬ ‫שופט צודק הוא ‪,‬והם סבלו בצדק את הכל כמעשיהם‪.‬‬ ‫‪26‬אז במשך כל מה שנותר מחייהם ‪,‬הם עובדים את אלוהים בדעת טהורה ;ומצליחים בכל מעשיהם ‪,‬ומקבלים מה 'כל מה שירצו‪.‬‬ ‫‪27‬ואז הם מודים לה 'על שנמסרו לידי ;ולא סובלים עוד אכזריות‪.‬‬ ‫‪28‬אמרתי לו ‪:‬אדוני ‪,‬אני מתחנן בפניך שתראה לי עכשיו דבר אחד ‪.‬מה ‪,‬אמר ‪,‬אתה שואל ?אמרתי לו ‪:‬האם אלה הסורבים מיראת‬ ‫אלוהים ‪,‬מתייסרים באותה תקופה שנהנו מעונגים ותענוגות כוזבים ?הוא ענה לי ‪:‬הם מתייסרים באותה תקופה‪.‬‬ ‫‪29‬ואמרתי לו ;הם מתענים אז אך מעט ;ואילו אלה שנהנים מתענוגותיהם עד כדי שכחת את אלוהים ‪,‬צריכים לסבול עונש גדול פי‬ ‫שבעה‪.‬‬ ‫‪30‬הוא ענה לי" ‪:‬טיפש אתה ‪,‬וגם אינך מבין את יעילות העונש הזה "‪.‬אמרתי לו" ‪:‬אדוני ‪,‬אילו אבין זאת ‪,‬לא הייתי רוצה שתגיד לי"‪.‬‬ ‫‪31‬הקשיבו ‪,‬אמר ‪,‬ולמדו מהי עוצמתם של שניהם ‪,‬הן של ההנאה והן של העונש ‪.‬שעת הנאה מסתיימת בטווח שלה ;אך שעת עונש‬ ‫אחת יעילה כשלושים יום ‪.‬לכן ‪,‬כל מי שנהנה מהנאתו המזויפת ליום אחד ‪,‬ומתייסר יום אחד ;יום עונש אחד זה שווה ערך לשנה‬ ‫שלמה‪.‬‬ ‫‪32‬הנה ראו כמה ימים אדם רודף אחר תענוגותיו ‪,‬כך שנים הוא נענש על כך ‪.‬אתם רואים אפוא שזמן ההנאות הארציות קצר אך זמן‬ ‫הכאב והייסורים רב הרבה יותר‪.‬‬ ‫‪33‬עניתי ;אדוני ‪,‬מכיוון שאיני מבין כלל את עתות ההנאה והכאב הללו;‬ ‫אני מתחנן לפניך שתסביר את עצמך ביתר שאת לגביהם ‪.‬הוא ענה אותי לאמר" ‪:‬עוד טיפשותך דבוקה בך"‪.‬‬ ‫‪34‬לא כדאי לך לטהר את דעתך ולעבוד את אלוהים ?היזהר פן במלאת זמנך תימצא עדיין חסר חכמה ‪.‬שמע אפוא כרצונך למען‬ ‫תוכל להבין ביתר קלות‪.‬‬ ‫‪35‬מי שמקדיש את עצמו יום אחד לתענוגותיו ולתענוגותיו ‪,‬ועושה כל אשר חפצה נפשו ‪,‬מלא טיפשות גדולה הוא ‪,‬ולא מבין מה הוא‬ ‫עושה ‪,‬וביום שלמחרת שוכח את אשר עשה שלפניו‪.‬‬ ‫‪36‬כי עונג ותענוגות ארציים אינם נשמרים בזיכרון ‪,‬בגלל הטיפשות הטבועה בהם ‪.‬אבל כאשר כאב ועינוי פוגעים באדם ביום ‪,‬הוא‬ ‫למעשה מוטרד כל השנה שאחריה ;כי עונשו נשאר איתן בזיכרונו‪.‬‬ ‫‪37‬לכן הוא זוכר זאת בעצב כל השנה ;ואז נזכר בהנאתו ובהנאתו השווא ‪,‬ומבין שבגללה נענש‪.‬‬ ‫‪38‬לכן ‪,‬כל מי שמסר את עצמו לתענוגות כאלה ‪,‬נענש כך ;כי כאשר היו חיים ‪,‬הם הפכו את עצמם חייבים למוות‪.‬‬ ‫‪39‬אמרתי לו אדוני ‪,‬אילו תענוגות מזיקים ?הוא ענה ‪,‬זוהי תענוג לכל אדם אשר הוא עושה מרצונו‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫‪40‬כי איש כועס ‪,‬המספק את תאוותו ‪,‬רואה בה תענוג ;וכן גם הנואף והשיכור ;המוציא דיבה והשקרן ;החמדן והרמאי ;וכל העושה‬ ‫דבר כזה ‪,‬משום שהוא הולך אחר טבעו הרע ‪,‬הוא מקבל תמורה על מעשיו‪.‬‬ ‫‪41‬כל התענוגות והתענוגות הללו מזיקים לעבדיו של אלוהים ‪.‬בשל כך הם מתענים וסובלים עונש‪.‬‬ ‫‪42‬ישנן גם תענוגות המביאות ישועה לבני אדם ‪.‬כי רבים ‪,‬כאשר הם עושים את הטוב ‪,‬מוצאים בו הנאה ‪,‬ונמשכים לתענוגותיו‪.‬‬ ‫‪,‬ומחל ַדה אא תַהל ֹח עונר ים הל ֶאה ‪,‬אעֵא ר אותב ם הל חמֲעְב אות הל ֶאה ‪ֵ,‬א הד זחכו ֲללַנבעולבם וח עונבם‪.‬‬ ‫‪ֲ43‬לִב ה חִענוג זאה מועיל לח מל חְדד י הב אֹלהר ים ח‬ ‫‪44‬וכל מי שימשיך בהם ולא יתחרט על מעשיו ‪,‬יביא על עצמו מוות‪.‬‬ ‫דמיון ‪7‬‬ ‫‪1‬לאחר ימים אחדים ראיתי את אותו אדם אשר דיבר איתי קודם לכן ‪,‬באותו השדה ‪,‬אשר בו ראיתי את הרועים ההם ‪.‬ויאמר אליי ‪:‬‬ ‫מה אתה מבקש?‬ ‫‪2‬אדוני ‪,‬אמרתי ‪,‬באתי להתחנן לפניך שתצוה על הרועה ‪,‬שהוא משרת הענישה ‪,‬לצאת מביתי ‪,‬כי הוא מציק לי מאוד‪.‬‬ ‫‪3‬ויען ‪,‬עליך לסבול צרות וטרדות ‪,‬כי כן ציווה המלאך הטוב עליך ‪,‬למען חפץ לנסות אותך‪.‬‬ ‫‪4‬אדוני ‪,‬אמרתי ;איזו עבירה כה גדולה חטאתי ‪,‬כי אמסור אותי לשליח הזה ?שמע ‪,‬אמר ‪:‬אתה אכן אשם בחטאים רבים ‪,‬אך לא רבים‬ ‫כל כך עד שתמסור אותי לשליח הזה‪.‬‬ ‫‪5‬אבל ביתך חטא וחטאים רבים ‪,‬ולכן המלאך הטוב ‪,‬כשהתעצב על מעשיהם ‪,‬ציווה שתסבול צרות לזמן מה ‪,‬כדי שיחזרו בתשובה על‬ ‫מעשיהם ויטפחו את עצמם מכל תאוות העולם הזה‪.‬‬ ‫‪6‬לכן כאשר ישובו בתשובה ויטהרו ‪,‬אז יסתלק ממך המלאך אשר ממונה על ענישתך‪.‬‬ ‫‪7‬אמרתי לו ‪:‬אדוני ‪,‬אם הם התנהגו כך שהכעיסו את המלאך הטוב הזה ‪,‬מה עשיתי ?הוא ענה ‪:‬הם לא יוכלו להיפגע אחרת ‪,‬אלא אם‬ ‫כן אתה ‪,‬שהוא ראש המשפחה ‪,‬תסבול‪.‬‬ ‫‪8‬כי כל אשר תסבול ‪,‬הם ירגישו זאת ;אך כל עוד תעמוד על משמר ‪,‬לא יוכלו לחוות שום צרה‪.‬‬ ‫‪9‬עניתי ;אבל אדוני ‪,‬הנה גם הם עכשיו מתחרטים בכל לבם ‪.‬אני יודע ‪,‬הוא אומר ‪,‬שהם מתחרטים בכל לבם ;אבל האם אתה חושב‬ ‫שעבירותיהם של אלו שמתחרטים נמחקות מיד?‬ ‫‪10‬לא ‪,‬הם אינם כרגע ;אבל מי שחוזר בתשובה חייב לענות את נפשו ולהראות את עצמו עניו בכל ענייניו ‪,‬ולסבול צרות רבות‬ ‫ומגוונות‪.‬‬ ‫‪11‬וכאשר יסבול את כל אשר נועדו לו ‪,‬אולי ירחם עליו ברא אותו ויצר את כל הדברים מלבד זאת ויתן לו תרופה כלשהי ;ובפרט אם‬ ‫יבחין שלבו ‪,‬אשר מתחרט ‪,‬טהור מכל מעשה רע‪.‬‬ ‫‪12‬אך עתה טוב לך ולביתך להתעצב ‪,‬וחשוב שתסבול צרות רבות כאשר ציווה מלאך ה 'אשר הפקידך בידי‪.‬‬ ‫‪13‬אלא הודו לה ‪',‬כי בידיעה את העתיד לבוא ‪,‬חשב אותך ראוי למי שיודיע לך מראש כי צרה תבוא עליך ‪,‬אשר תוכל לשאתה‪.‬‬ ‫‪14‬אמרתי לו ‪:‬אדוני ‪,‬היה גם אתה עמי ‪,‬ואעבור בקלות כל צרה ‪.‬אהיה עמך ‪,‬אמר ‪,‬ואתחנן בפני השליח אשר ממונה על עונשך ‪,‬‬ ‫שימתין את סבלו כלפיך‪.‬‬ ‫‪15‬ויותר מכך ‪,‬תסבול צרות רק לזמן קצר ;ואז תשוב למצבך הקודם ;רק המשך בענוותנות דעתך‪.‬‬ ‫טז שמע אל יהוה בלב טהור אתה וביתך ובניך ולך במצוות אשר נתתי לך ואז תהיה חרטתך איתנה וטהורה‪.‬‬ ‫‪17‬וח ראם רִ חֵממ ר אד ִאה ְח בד יתא ך ‪,‬סורו רמַא ָבה צב ֲ אבריך‪.‬‬ ‫‪18‬וכל צרה תסור גם היא מכל אלה אשר ילכו על פי המצוות האלה‪.‬‬ ‫דמיון ‪8‬‬ ‫‪1‬עוד הראהני שפל אשר מכסה את השדות וההרים ‪,‬תחת צלו באו כל הנקראים שם יהוה‪.‬‬ ‫‪2‬וח ֲללַהל ֲ אארב הל הוא ֲבמל ד מל לח אל ך יח הובה ‪,‬נכבד וגבה מאוד ;וח כ דברץ עֲנבפר ים מד הא ֲ אארב הל הוא ְח קל חרס ֹבדול ;וח הר חֵטל ח אא לַהב ֲבם אעֵא ר הב יו ִל חל ת‬ ‫צל לַהל ֲ אארב הל הוא קח טל ָר ים ‪ִ,‬ח לרג ְל חרֹבל‪.‬‬ ‫‪3‬וכאשר לקחו אותם כולם ‪,‬הניח את הקרס שלו ‪,‬והעץ נותר שלם ‪,‬כפי שראיתי אותו קודם לכן ‪.‬על כך תמהתי ‪,‬והרהרתי לעצמי‪.‬‬ ‫‪4‬אז אמר לי הרועה ההוא ‪:‬אל תתפלאו שהעץ הזה נשאר שלם ‪,‬למרות שענפים כה רבים נכרתו ממנו ‪,‬אבל חכו מעט ‪,‬כי עתה יגלה‬ ‫לך מה כוונתו של המלאך הזה ‪,‬אשר נתן את המקלות האלה לעם‪.‬‬ ‫‪ 5‬לוַ חלֵב לוַ חלד לרש אא ת הל ַב חֵטות ‪,‬וח כבלַהל חסָב ר ֵא קר ְד ל אותב םַכבלַאא חב ד ‪,‬נר קח ברא אד לביו ‪ ,‬לוַ רלִיב לו אא תַ​ַב חֵטו ; לוַ חלֵ בלכאם ְר חד לרֵ אא תַהל ַב חֵטות‪.‬‬ ‫‪6‬מאחדים קיבל אותם יבשים ורקובים ‪,‬וכאילו נגעו בהם עש ;את אלה ציווה להפריד מהשאר ולהניח אותם בנפרד ‪.‬אחרים מסרו את‬ ‫מקלותיהם יבשים אמנם ‪,‬אך לא נגעו בהם עש ;גם את אלה ציווה להניח בנפרד‪.‬‬ ‫ז אחרים נתנו את מקלותיהם חצי יבשים ‪,‬גם אלה הוקצו ‪.‬אחרים נתנו את מקלותיהם חצי יבשים וסדוקים ‪,‬גם אלה הוקצו לבדם ‪.‬‬ ‫אחרים הביאו את מקלותיהם חצי יבשים וחצי ירוקים ‪,‬וגם אלה הוקצו לבדם‪.‬‬ ‫‪8‬אחרים מסרו את מקלותיהם שני חלקים ירוקים והשלישי יבשים ‪,‬וגם הם הוקצו לבידוד ‪.‬אחרים הביאו את מקלותיהם שני חלקים‬ ‫יבשים והשלישי ירוקים ‪,‬וגם הם הוקצו לבידוד‪.‬‬ ‫‪9‬אחרים מסרו את מקלותיהם פחות יבשים( ‪,‬כי מעט מאוד היה ‪,‬כלומר ‪,‬ראשיהם יבשים )אבל היו להם חריצים ‪,‬וגם אלה הוצבו כך‬ ‫בנפרד ‪.‬בשכות של אחרים היה מעט ירוק ‪,‬והשאר יבשים ;ואלה הוצבו בנפרד‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫‪10‬אחרים באו והביאו את מקלותיהם הירוקים כפי שקיבלו אותם ‪,‬ורוב העם הביא את מקלותיהם כך ;והשליח שמח מאוד על אלה ‪,‬‬ ‫וגם הם הופרדו לבדם‪.‬‬ ‫‪11‬אחרים הביאו את מקלותיהם לא רק ירוקים ‪,‬אלא גם מלאים ענפים ;ואלה הונחו בצד ‪,‬וגם המלאך קיבל אותם בשמחה גדולה ‪.‬‬ ‫אחרים הביאו את מקלותיהם ירוקים עם ענפים ‪,‬וגם אלה היו פרי עליהם‪.‬‬ ‫‪12‬אלו שהיו להם מקלות כאלה היו עליזים מאוד ;והמלאך עצמו שמח עליהם מאוד ;וגם הרועה שעמד איתי לא היה פחות מרוצה‬ ‫מהם‪.‬‬ ‫‪13‬וליח צל ובה מל לח אל ך יח הובה לח הל ְר יאו ִאתא ררים לוַלבח או כאתא ררים ֲעְא ה ֲעצד י ָב מב ל וליח ֲבטד ר הל ַל לח אל ך אעֵא ר ְח חֵבב טב ם חמצב אד ל ֲאצח בד י ְח ררי׃‬ ‫‪14‬גם את אלה אשר מצא במקלותיהם ענפים ללא פרי ‪,‬ונתן להם חותם ‪,‬כי היה להם אותו לבוש ‪,‬לבן כשלג ‪,‬אשר בו ציווה עליהם‬ ‫להיכנס למגדל ‪.‬וכן עשה לאלה אשר החזירו את מקלותיהם הירוקים כפי שקיבל אותם ;נתן להם לבוש לבן ‪,‬וכך שלח אותם להיכנס‬ ‫למגדל‪.‬‬ ‫‪15‬לאחר שעשה זאת ‪,‬אמר לרועה אשר היה עמי ‪,‬אני הולך לדרכי ;אבל אתה שלח את אלה אל תוך החומות ‪,‬כל אחד אל המקום‬ ‫אשר ראוי לו לגור בו ;בדוק תחילה את מקלותיהם ‪,‬אך בדוק אותם היטב פן ירמה אותך איש ‪.‬ואם מישהו יברח ממך ‪,‬אנסה אותם על‬ ‫המזבח ‪.‬לאחר שאמר זאת לרועה ‪,‬הלך‪.‬‬ ‫‪16‬לאחר שהלך ‪,‬אמר לי הרועה ‪:‬בוא ניקח מהם את המקלות ונשתול אותם ;אם אולי יוכלו שוב לגדול ירוק ‪.‬אמרתי לו ‪:‬אדוני ‪,‬איך‬ ‫יכולים המקלות היבשים האלה לגדול שוב ירוק?‬ ‫‪17‬הוא ענה לי ;העץ הזה הוא ערבה ‪,‬והוא תמיד אוהב לחיות ‪.‬לכן אם יישתלו הקנים האלה ויקבלו מעט לחות ‪,‬רבים מהם יחלימו את‬ ‫עצמם‪.‬‬ ‫‪18‬לכן אנסה ואשפוך עליהם מים ‪,‬ואם יחיה איש מהם ‪,‬אשמח עמו ;ואם לא ‪,‬לפחות בדרך זו אמצא שלא הזנחתי את חלקי‪.‬‬ ‫‪19‬אז ציווה עלי לקרוא להם ;ויבאו אליו כולם ‪,‬כל אחד במעמדו ‪,‬ונתנו לו את מקלותיהם ;וכאשר קיבל אותם ‪,‬שתל כל אחד מהם‬ ‫לפי סדריו‪.‬‬ ‫‪20‬ואחרי ששתל את כולם ‪,‬שפך עליהם מים רבים ‪,‬עד כי כוסו במים ‪,‬ולא נראו מעליהם ‪.‬ואז ‪,‬כשהשקה אותם ‪,‬אמר לי" ‪:‬בוא נלך ‪,‬‬ ‫ולאחר זמן קצר נשוב לפקוד אותם"‪.‬‬ ‫‪21‬כי מי שברא את העץ הזה ‪,‬חפץ שכל אלה שקיבלו ממנו מקלות יחיו ‪.‬ואני מקווה שעכשיו ‪,‬לאחר שהמקלות הללו מושקות כך ‪,‬‬ ‫שרבים מהם קולטים לחות ‪,‬יתאוששו‪.‬‬ ‫‪22‬אמרתי לו ‪,‬אדוני ‪,‬אמור לי מה מסמל העץ הזה ?כי אני נדהם מאוד ‪,‬שאחרי שנכרתו כל כך הרבה ענפים ‪,‬הוא עדיין נראה שלם ;‬ ‫וגם לא נראה שנותר ממנו דבר ולו במעט ‪,‬וזה נדהם אותי מאוד‪.‬‬ ‫‪23‬הוא ענה ‪,‬שמעו ‪.‬העץ הגדול הזה ‪,‬המכסה את המישורים ואת ההרים ואת כל הארץ ‪,‬הוא תורת אלוהים ‪,‬המתפרסמת בכל העולם‪.‬‬ ‫‪24‬ותורה זו היא בן האלוהים ‪,‬אשר נברא לכל קצוות תבל ‪.‬העם העומד בצילו הוא אלה אשר שמעו את דרשתו והאמינו‪.‬‬ ‫‪25‬המלאך הגדול והנכבד אשר ראית ‪,‬הוא מיכאל ‪,‬אשר השלטון על עמו ושולט בהם ‪.‬כי הוא שתל את התורה בלבבות המאמינים ;‬ ‫ולכן הוא מבקר את אלה אשר נתן להם את התורה ‪,‬כדי לראות אם קיימו אותה‪.‬‬ ‫‪26‬והוא בוחן את שבטו של כל אחד ‪,‬וגם רבים מאלה הנחלשים ‪,‬כי השבטים הללו הם תורת ה ‪'.‬אחר כך הוא מבחין בכל אלה שלא‬ ‫שמרו את התורה ‪,‬ויודע את מקומו של כל אחד מהם‪.‬‬ ‫‪27‬אמרתי לו ‪,‬אדוני ‪,‬מדוע שלח חלק למגדל ‪,‬ואת אחרים השאיר כאן אליך ?הוא ענה ‪,‬אלה שעברו על התורה ‪,‬אשר קיבלו ממנו ‪,‬‬ ‫נותרו בידי ‪,‬כדי שיעשו תשובה מחטאיהם ;אבל אלה שקיימו את התורה ושמרו אותה ‪,‬נתונים בשליטתו‪.‬‬ ‫‪28‬אבל מי הם אם כן ‪,‬אמרתי ‪,‬אלה אשר נכנסו למגדל מוכתרים ?הוא ענה כל אלה אשר נאבקו עם השטן ‪,‬ניצחו אותו ‪,‬מוכתרים ;‬ ‫והם אלה אשר סבלו קשות כדי שיוכלו לשמור את התורה‪.‬‬ ‫‪29‬אך אלו אשר ויתרו על מקלותיהם הירוקים ‪,‬ובעלי ענפים צעירים ‪,‬אך ללא פרי ‪,‬אמנם סבלו צרות למען אותה תורה ‪,‬אך לא סבלו‬ ‫מוות ;וגם לא התכחשו לתורתם הקדושה‪.‬‬ ‫‪30‬אלה שמסרו את מקלותיהם הירוקים כפי שקיבלו אותם ‪,‬הם אלה שהיו צנועים וצדיקים ‪,‬וחיו בתודעה טהורה מאוד ‪,‬ושמרו את‬ ‫מצוות האל‪.‬‬ ‫‪31‬את השאר תדע ‪,‬כשאראה את השבטים אשר שתלתי והשקיתי‪.‬‬ ‫‪32‬לאחר ימים אחדים חזרנו ‪,‬ובאותו מקום עמד המלאך המפואר ההוא ‪,‬ואני עמדתי לידו ‪,‬ואז אמר לי ‪:‬חגור מגבת ושרתני‪.‬‬ ‫‪33‬ואחגר את עצמי במגבת נקייה ‪,‬אשר הייתה עשויה בד גס ‪.‬וכאשר ראה אותי חגור ומוכן לשרתו ‪,‬אמר ‪,‬קראו לאותם אנשים אשר‬ ‫שתלו את שבטיהם ‪,‬איש בסידורו כאשר נתן להם‪.‬‬ ‫‪:‬איֵ יר קב טו חֵבב טו לוַבבר יאב ה לח יבד לוַבבר יאב ה תחילה ‪:‬אא ת חֵבב תב ם הב יו‬ ‫‪ 34‬לוַבבר יאד נר י הל ָב דא ה ובאא קח ברא בל בכלבם לו לֲַ חעמדו ִּ​ִבם ְח חֵורותב ם לוַ מאמא ר לבהא ם ר‬ ‫יֵים וח ברקובר ים‪.‬‬ ‫יח בר ר‬ ‫‪35‬ואלה אשר מקלותיהם עדיין נמשכו ‪,‬ציווה לעמוד בנפרד ‪.‬ואז באו אלה אשר מקלותיהם היו יבשים אך לא רקובים ‪.‬חלקם היו‬ ‫ירוקים ;אחרים יבשים ורקובים ‪,‬כאילו נגע בהם עש‪.‬‬ ‫‪36‬את אשר נתנו את מקלותיהם הירוקים ‪,‬ציווה להפריד ;ואת אשר היו מקלותיהם יבשים ורקובים ‪,‬הניח להעמיד עם הראשונים ‪.‬‬ ‫אחר כך באו אלה אשר מקלותיהם היו חצי יבשים וסדוקים ;רבים מהם נתנו את מקלותיהם הירוקים והלא סדוקים‪.‬‬ ‫‪37‬אחרים מסרו אותם ירוקים בענפים ופירות על הענפים ‪,‬כמו אלה אשר עלו עטורי כתרים אל המגדל ‪.‬אחרים מסרו אותם יבשים ‪,‬‬ ‫אך לא רקובים ;וחלק מסרו אותם כפי שהיו קודם ‪,‬יבשים למחצה וסדוקים‪.‬‬ ‫‪38‬כל אחד מאלה ציווה לעמוד בנפרד ;חלקם לבדם ‪,‬אחרים בשורותיהם‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫‪39‬אז באו אלה אשר מקלותיהם היו ירוקים אך שסועו ‪.‬אלה מסרו את מקלותיהם ירוקים לחלוטין ועמדו בסדרם ‪.‬והרועה שמח‬ ‫עליהם כי כולם השתנו ושחררו משסעיהם‪.‬‬ ‫בוֵים וח בֲלדיהא ם‬ ‫בוֵים וח חעצר י יח ר‬ ‫בוֵים ‪.‬מד הא ם נר חמצב א יח ברקר ים בִלבם ‪,‬מד הא ם חעצר י יח ר‬ ‫‪ 40‬לוַ חלסִל חח ִב ם אא ת חמקב טב ם ‪,‬וח הב יבה אא תַהל ַב חְֵב תב ם חעצר י י חברקר ים וח חעצר י יח ר‬ ‫‪,‬איֵ לח רמ חד ברגו‪.‬‬ ‫יח ֵל ִח חו ר‬ ‫‪41‬אז מסרו את מקלותיהם ‪,‬אשר היו להם קודם שני חלקים ירוקים ‪,‬והשלישי יבש ‪.‬רבים מאלה מסרו את מקלותיהם ירוקים ;רבים‬ ‫חצי יבשים ;השאר יבשים אך לא רקובים ‪.‬אז נשלחו אלה ‪,‬איש למקומו‪.‬‬ ‫‪42‬ואז באו אלה אשר לפניהם שני חלקים יבשים והשלישי ירוק ;רבים מהם מסרו את מקלותיהם חצי יבשים ‪,‬אחרים יבשים‬ ‫ורקובים ‪,‬אחרים חצי יבשים וסדוקים ;אך מעט ירוקים ‪.‬וכל אלה הוצבו איש לפי סדרו‪.‬‬ ‫‪43‬אז הושיטו יד במקלותיהם ‪,‬אשר בהם היה קודם לכן רק מעט ירוק ‪,‬והשאר יבש ‪.‬מקלותיהם היו ברובם ירוקים ‪,‬בעלי ענפים‬ ‫קטנים ‪,‬עם פירות עליהם ‪,‬והשאר ירוקים לגמרי‪.‬‬ ‫‪44‬וכאשר ראה את אלה ‪,‬שמח הרועה מאוד ‪,‬כי כך מצא אותם ;וגם הם הלכו לפי סדריהם‪.‬‬ ‫‪45‬לאחר שבדק את כל מקלותיהם ‪,‬אמר לי אמרתי לך שהעץ הזה אוהב חיים ;אתה רואה כמה אנשים חזרו בתשובה והגיעו לישועה ‪.‬‬ ‫אדוני ‪,‬אמרתי ‪,‬אני רואה זאת‪.‬‬ ‫‪46‬למען תדע ‪,‬אמר ‪,‬כי גדול טובו וחסד ה 'וראוי לכבוד ;אשר נתן את רוחו לאלה שנמצאו ראויים לתשובה‪.‬‬ ‫‪47‬עניתי ‪,‬אדוני ‪,‬מדוע אם כן לא חזרו כולם בתשובה ?הוא ענה ‪,‬אלה אשר ראה ה 'מראש כי מחשבותיהם יהיו טהורות ‪,‬וכי יעבדו‬ ‫אותו בכל לבם ‪,‬להם נתן תשובה‪.‬‬ ‫‪48‬אך לאלה אשר ראה את מרמה ורשעתם ‪,‬והבין כי לא ישובו אליו באמת ;מהם מנע כל חזרה בתשובה ‪,‬פן ישובו לחלל את תורתו‬ ‫בדברי רעים‪.‬‬ ‫‪49‬אמרתי לו" ‪:‬עתה אדוני ‪,‬הודיע לי מה מקומם של כל אחד מאלה אשר ויתר על שבטיהם ‪,‬ומה חלקם ;למען ‪,‬כאשר לא שמרו על‬ ‫חותמם בשלמותו ‪,‬אלא בזבזו את החותם שקיבלו ‪,‬ישמעו ויאמינו בדברים אלה ‪,‬יודו במעשיהם הרעים ויתחרטו"‪.‬‬ ‫‪50‬ובהקבלתם מכם שוב את חותמכם ‪,‬תנו כבוד לאלוהים ‪,‬על כך שרחם עליהם ושלח אתכם לחדש את רוחם‪.‬‬ ‫‪51‬שמעו ‪,‬אמר ‪:‬אלה אשר מקלותיהם נמצאו יבשים ורקובים ‪,‬וכאילו נגעו בהם עש ;הם עריקיהם ובוגדי הכנסייה‪.‬‬ ‫‪52‬אשר עם שאר פשעיהם גם חיללו את יהוה וכפרו בשמו אשר נקרא עליהם ‪.‬לכן כל אלה מתו לאלוהים ;ואתה רואה שאף אחד‬ ‫מהם לא חזר בתשובה ‪,‬אף על פי ששמעו את מצותיי אשר מסרת להם ‪.‬לכן החיים רחוקים מאוד מאלה‪.‬‬ ‫‪53‬גם אלה אשר מסרו את שבטיהם יבשים אך לא רקובים ‪,‬לא רחקו מהם ‪,‬כי מזויפים היו והביאו תורות רעות ‪,‬והפכו את עבדי‬ ‫אלוהים ‪,‬ובמיוחד את אלה אשר חטאו ;לא הרשו להם לשוב לתשובה ‪,‬אלא מנעו אותם בתורותיהם השקריות‪.‬‬ ‫‪54‬לכן יש לאלה תקווה ;ואתה רואה שרבים מהם חזרו בתשובה ‪,‬מאז שהנחת את מצותיי לפניהם ;ורבים נוספים עוד יתחזרו‬ ‫בתשובה ‪.‬אך אלו שלא יתחזרו בתשובה יאבדו גם את התשובה וגם את החיים‪.‬‬ ‫‪55‬אבל אלו אשר חזרו בתשובה ‪,‬מקומם החל להיות בתוך החומות הראשונות ‪,‬וחלקם אף עלו למגדל ‪.‬לכן אתה רואה ‪,‬אמר ‪,‬כי‬ ‫בתשובה של חוטאים יש חיים ;אך לאלו שאינם חזרו בתשובה ‪,‬מוכן המוות‪.‬‬ ‫‪56‬שמעו נא על אודות אלה אשר נתנו את מקלותיהם חצי יבשים ומלאים חריצים ‪.‬אלה אשר מקלותיהם היו חצי יבשים ‪,‬הם‬ ‫הספקנים ;כי אינם חיים ואינם מתים‪.‬‬ ‫‪57‬אבל אלה שסגרו במקלותיהם ‪,‬לא רק חצי יבשים אלא גם מלאים סדקים ‪,‬הם גם ספקנים וגם דוברים רעים ;הם מבזים את אלה‬ ‫שנעדרים ‪,‬ואין להם שלום ביניהם לעולם ‪,‬ומקנאים זה בזה‪.‬‬ ‫‪58‬אך גם לאלה מוצעת תשובה ;כי אתה רואה שחלק מאלה חזרו בתשובה‪.‬‬ ‫‪59‬כעת ‪,‬כל אלה ממין זה אשר חזרו בתשובה במהירות ‪,‬ימצאו מקום במגדל ;אך אלה אשר איטיו יותר בתשובה ‪,‬ישכנו בתוך‬ ‫החומות ;ואלה אשר לא יחזרו בתשובה ‪,‬אלא ימשיכו במעשיהם הרעים ‪,‬ימותו מוות‪.‬‬ ‫‪60‬אשר למקלותיהם היה ירוק ‪,‬אך שסוע ;הם היו תמיד נאמנים וטובים ‪,‬אך הייתה ביניהם קנאה ומריבה על כבוד ועליונות‪.‬‬ ‫‪61‬וכל אלה הבליים וחסרי תבונה ‪,‬אשר רבים זה עם זה על הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪62‬אף על פי כן ‪,‬בהתחשב בכך שהם טובים אחרת ‪,‬אם כשישמעו את המצוות הללו יתקנו את עצמם ‪,‬ולפי שכנעתי יתחרטו לפתע ;‬ ‫לבסוף ישכנו במגדל ‪,‬כאלו שחזרו בתשובה באמת ובתמים‪.‬‬ ‫‪63‬אך אם ישוב איש אל מחלוקתו ‪,‬יר סגר מן המגדל ‪,‬ויאבד את חייו ‪.‬כי חיי שומרי מצוות ה 'הם בעשיית אשר נצטוו ;לא במלכות ‪,‬או‬ ‫בכל כבוד אחר‪.‬‬ ‫‪64‬כי בסבלנות ובענווה נפשית יגיעו אנשים לחיים ;אך במרד ובזלזול בתורה יקנו לעצמם מוות‪.‬‬ ‫‪65‬אלו אשר במקלותיהם חצי יבש וחצי ירוק ‪,‬הם העוסקים בעניני עולם רבים ואינם מחוברים לקדושים ‪.‬משום כך חצי מהם חי‬ ‫וחצי מת‪.‬‬ ‫‪66‬לכן רבים מאלה ‪,‬מאז שמעו את פקודותיי ‪,‬חזרו בתשובה והחלו לשבת במגדל ‪.‬אך חלקם נפלו לחלוטין ;לאלה אין עוד מקום‬ ‫לתשובה‪.‬‬ ‫‪67‬כי בשל ענייניהם הנוכחיים ‪,‬הם חיללו והתכחשו לאלוהים ‪:‬ובגלל רשעות זו הם איבדו את חייהם ‪.‬ורבים מהם עדיין בספק ;אלה‬ ‫עשויים עוד לשוב ;ואם יתחרטו במהירות ‪,‬יהיה להם מקום במגדל ;אך אם יתעכבו יותר ‪,‬הם ישכנו בתוך החומות ;אך אם לא‬ ‫יתחרטו ‪,‬הם ימותו‪.‬‬ ‫‪68‬אשר שני חלקים ממקליהם היו ירוקים והשלישי יבש ‪,‬הם התכחשו ליהוה בדרכים רבות ‪.‬רבים מהם חזרו בתשובה ומצאו מקום‬ ‫במגדל ‪,‬ורבים סורבו מאלוהים לחלוטין ‪.‬אלה איבדו את חייהם לחלוטין‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫‪69‬ויש אשר נמצאים במצב ספק ‪,‬עוררו מחלוקות ;אלה עשויים עוד לשוב ‪,‬אם יתחרטו פתאום ולא ימשיכו בתאוותיהם ;אך אם‬ ‫ימשיכו במעשיהם הרעים ‪,‬ימותו‪.‬‬ ‫‪70‬אלה אשר מסרו את מקלותיהם שני חלקים יבשים ‪,‬ואת השני ירוקים ;הם אלה אשר אכן היו נאמנים ‪,‬אך יחד עם זאת עשירים‬ ‫ומלאים בדברים טובים ;ולאחר מכן רצו להתפרסם בקרב הגויים אשר בחוץ ‪,‬ובכך נפלו בגאווה גדולה ‪,‬והחלו לשאוף לדברים‬ ‫גבוהים ‪,‬ולנטוש את האמת‪.‬‬ ‫‪71‬ולא חברו אל הקדושים ‪,‬אלא חיו עם הגויים ;וחיים אלה נראו להם נעימים יותר ‪.‬אך הם לא סרבו מאלוהים ‪,‬אלא המשיכו‬ ‫באמונה ;רק שלא עשו מעשי אמונה‪.‬‬ ‫‪72‬רבים מהם חזרו בתשובה והחלו לשבת במגדל ‪.‬אחרים שעדיין חיים בקרב הגויים ‪,‬מתנשאים בהבליהם ‪,‬נפלו לחלוטין מאלוהים‬ ‫והלכו אחר מעשי הגויים ומעשי הרשע ‪.‬אנשים אלה נחשבים אפוא בין זרים לבשורה‪.‬‬ ‫‪73‬אחרים מאלה החלו לפקפק בלבו ;נואשים ‪,‬בגלל מעשיהם הרעים ‪,‬להגיע אי פעם לישועה ‪.‬אחרים ‪,‬שנתנו ספק בכך ‪,‬עוררו גם‬ ‫מחלוקות‪.‬‬ ‫‪74‬לכן ‪,‬לאלה ולאלה אשר עקב מעשיהם נעשים ספקניים ‪,‬עדיין יש תקווה לשוב ;אך עליהם לחזור בתשובה במהירות ‪,‬למען יהיה‬ ‫מקומם במגדל ‪.‬אך אלו אשר אינם חוזרים בתשובה ‪,‬אלא ממשיכים בתאווהם ‪,‬קרובים למוות‪.‬‬ ‫‪75‬אשר נכנעו את מקלותיהם הירוקים ‪,‬פרט לראשיהם ‪,‬אשר היו יבשים ועם חריצים ;אלה היו תמיד טובים ‪,‬נאמנים וישרים לפני‬ ‫אלוהים ;אף על פי כן חטאו מעט ‪,‬בגלל תענוגותיהם הריקים ומחשבותיהם הקטנות אשר היו בקרבם‪.‬‬ ‫‪76‬לכן רבים מהם ‪,‬כששמעו את דבריי ‪,‬חזרו מיד בתשובה והחלו להתגורר במגדל ‪.‬אף על פי כן ‪,‬היו כאלה שהטילו ספק ‪,‬ואחרים‬ ‫הוסיפו מחלוקות ללבו הספקני ‪.‬לכן ‪,‬לאלה עדיין יש תקווה לחזור ‪,‬כי תמיד היו טובים ;אך הם לא יזוזו בקושי‪.‬‬ ‫‪77‬אשר לאלה ‪,‬לבסוף ‪,‬אשר מסרו את מקלותיהם יבשים ‪,‬למעט צמרותיהם ‪,‬אשר לבדם היו ירוקות ‪:‬הם אלה אשר האמינו אכן‬ ‫באלוהים ‪,‬אך חיו ברשע ;אך מבלי לסטות מאלוהים ‪:‬תמיד נשאו מרצונם את שם ה ;'וקיבלו ברצון לבתיהם את עבדי האלוהים‪.‬‬ ‫‪78‬לשמע הדברים האלה חזרו ‪,‬ובלי להתעכב וחיו בצדק רב ‪.‬וחלק מהם סבלו מוות ;אחרים עברו בקלות ניסיונות רבים ‪,‬בהיותם‬ ‫מודעים למעשיהם הרעים‪.‬‬ ‫‪79‬וכאשר סיים את ביאור כל המקלות ‪,‬אמר אלי לך ואמור לכל האנשים שישובו בתשובה ‪,‬ופטור מחייתם לאלוהים ‪:‬כי יהוה ‪,‬נרגש‬ ‫ברחמים גדולים ‪,‬שלחני לבשר תשובה לכולם‪.‬‬ ‫‪80‬גם לאלה אשר עקב מעשיהם הרעים אינם ראויים להגיע לישועה ‪.‬אך יהוה יהיה סבלני וישמור את ההזמנה אשר נתנה על ידי בנו‪.‬‬ ‫‪81‬אמרתי לו ‪,‬אדוני ‪,‬אני מקווה שכל מי שישמע את הדברים האלה יחזור בתשובה ‪.‬כי אני בוטח שכל מי שמודה בפשעיו ויראה את‬ ‫ה ‪',‬ישוב לתשובה‪.‬‬ ‫‪82‬אמר לי ‪,‬כל מי שיבצע תשובה בכל ליבו ויטהר את עצמו מכל הרעות אשר הזכרתי קודם לכן ‪,‬ולא יוסיף דבר נוסף על חטאיו ‪,‬‬ ‫יקבל מאת יהוה תרופה לעוונותיו הקודמות ‪,‬אם לא יטפלו בפקפוק במצוות אלה ‪,‬וחיו לאלוהים‪.‬‬ ‫‪83‬אבל אלו אשר ימשיכו להוסיף על עבירותיהם ‪,‬וימשיכו להתנהל בתאוות העולם הזה ‪,‬יגזרו על עצמם את מוות ‪.‬אבל אתה הלכת‬ ‫במצוות האלה ‪,‬וכל מי שילך בהן ויפעל בהן נכון ‪,‬יחיה לאלוהים‪.‬‬ ‫‪ 84‬לוַ חלראא הח יאה לר י אא תִַבלַהל חָבב ררים אעֵא ר אעגר חידך אא תַהל ָבתב ר ְח עוד י רבמים חמאמ ד׃‬ ‫דמיון ‪9‬‬ ‫‪1‬לאחר שכתבתי את מצוות הרועה ואת משליו ‪,‬מלאך התשובה ‪,‬הוא בא אלי ואמר לי ‪,‬אני אראה לך את כל הדברים אשר דיברה‬ ‫איתך הרוח בדמות הכנסייה ‪.‬כי הרוח הוא בן האלוהים‪.‬‬ ‫‪2‬ומכיוון שהיית חלש בגוף ‪,‬לא הודיע לך המלאך ‪,‬עד אשר התחזקת על ידי הרוח ותגדל בכוחך ‪,‬כדי שתוכל גם לראות את המלאך‪.‬‬ ‫‪3‬כי אז אכן בניית המגדל הוצגה לך היטב ובתפארת על ידי הכנסייה ;אף על פי כן ראית את כל הדברים נגלים לך כאילו על ידי‬ ‫בתולה‪.‬‬ ‫‪4‬אך עתה אתה מואר על ידי המלאך ‪,‬אך עדיין על ידי אותה רוח ‪.‬אך עליך לשקול את כל הדברים בתשומת לב ;כי לכן נשלחתי‬ ‫לביתך על ידי המלאך הנכבד הזה ‪,‬למען כאשר תראה את כל הדברים בעוצמה ‪,‬לא תפחד כמקודם‪.‬‬ ‫‪5‬והוא הוביל אותי אל פסגת הר בארקדיה ‪,‬וישבנו על ראשו ‪.‬והוא הראה לי מישור גדול ‪,‬וסביבו שנים עשר הרים בצורות שונות‪.‬‬ ‫‪6‬הראשון היה שחור כפיח ‪.‬השני היה חלק ‪,‬ללא עשבים ‪.‬השלישי היה מלא קוצים ודרדרים ‪.‬ברביעי היו עשבים יבשים למחצה ;‬ ‫חלקם העליון היה ירוק ‪,‬וחלקו השני היה יבש ;וחלק מהעשבים ‪,‬כאשר חמה השמש ‪,‬יבשו‪.‬‬ ‫‪7‬ההר החמישי היה צר מאוד ;אך היו בו עשבים ירוקים ‪.‬ההר השישי היה מלא חריצים ‪,‬חלקם קטנים וחלקם גדולים ;ובחריצים‬ ‫הללו גדל עשב ‪,‬שלא פורח ‪,‬אלא נראה כאילו נובל‪.‬‬ ‫‪8‬להר השביעי היה מרעה חמד ‪,‬ופרה מלאה ‪,‬וכל מיני בהמה ועוף השמים רעו עליו ;וככל שיאכלו ממנו יותר ‪,‬כך גדל העשב יותר‬ ‫ויגדל יותר‪.‬‬ ‫‪9‬ההר השמיני היה מלא מעיינות ‪,‬ומאותם מעיינות הושקו כל מיני יצורי אלוהים ‪.‬להר התשיעי לא היו מים כלל ‪,‬כי היה חסר מים‬ ‫לחלוטין ;והוא הזן נחשים קטלניים והרסניים לבני אדם‪.‬‬ ‫‪10‬ההר העשירי היה מלא עצים גבוהים ‪,‬וכל כולו היה צלל ;ותחת צלם רבצו בהמות נחות ולועסות גרה‪.‬‬ ‫‪11‬ההר האחד עשר היה מלא בעצים העבותים ביותר ;והעצים הללו נראו עמוסים במיני פירות שונים ;כל מי שראה אותם לא יכול‬ ‫היה לבחור אלא לחפוץ לאכול מפירותיהם‪.‬‬ ‫‪12‬ההר השנים עשר היה לבן כולו ‪,‬ובעל מראה נעים ביותר ‪,‬והוא עצמו העניק לעצמו יופי מרהיב ביותר‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫¶ ‪13‬באמצע המישור ‪1‬הוא הראה לי סלע לבן ענק ‪,‬שהתנשא מן המישור ‪,‬והסלע היה גבוה יותר מאותם ההרים ‪,‬והיה מרובע ;כך‬ ‫שנראה שהוא מסוגל לשאת את כל העולם‪.‬‬ ‫‪14‬הוא נראה לי ישן ‪,‬אך היה בו שער חדש ‪,‬שנראה כאילו נחצב בו זה עתה ‪.‬שער זה זרח מעבר לשמש עצמה ;עד כדי כך‬ ‫שהתפעלתי מאוד מאורו‪.‬‬ ‫‪15‬סביב השער עמדו שתים עשרה בתולות ;וארבע מהן ‪,‬העמדות בפנות השער ‪,‬נראו לי כראשונות ‪,‬אף על פי שגם האחרות היו‬ ‫בעלות ערך ;והן עמדו על ארבעת חלקי השער‪.‬‬ ‫‪16‬זה הוסיף גם לחסדן של אותן בתולות ‪,‬שהן עמדו בזוגות ‪,‬לבושים בגדי פשתן וחגורות כהלכה ‪,‬זרועותיהן הימניות חופשיות ‪,‬‬ ‫כאילו עמדו להרים משא כלשהו ;כי כך היו לבושים ‪,‬והיו עליזות ומוכנות ביותר‪.‬‬ ‫‪17‬כשראיתי זאת ‪,‬תהיתי לעצמי למראה דברים כה גדולים ואציליים ‪.‬ושוב התפעלתי ‪,‬בשל אותן בתולות ‪,‬על כך שהן כה יפות‬ ‫ועדינות ;ועמדו ביציבות ובעקביות שכזו ‪,‬כאילו היו נושאות את כל השמים‪.‬‬ ‫‪18‬וכאשר אני חושב כך בקרבי ‪,‬אמר לי הרועה ‪:‬מה אתה חושב בקרבך ‪,‬ואתה מוטרד ‪,‬ואתה ממלא את עצמך דאגה?‬ ‫‪19‬אל תחשוב כאילו אתה חכם את מה שאתה לא מבין ‪,‬אלא התפלל אל ה 'כדי שתבין את מה שעתיד לבוא לא תוכל להבין ואת אשר‬ ‫לפניך אתה רואה‪.‬‬ ‫‪20‬לכן אל תדאג מדברים אשר אינך יכול לראות ‪,‬אלא השכל להבין את הדברים אשר אתה רואה‪.‬‬ ‫‪21‬אל תהיה סקרן ;ואראה לך את כל הדברים אשר עליי להודיע לך ;אך ראשונה חשוב על מה שנותר‪.‬‬ ‫¶ ‪22‬וכאשר אמר לי זאת ‪,‬הרמתי את מבטי ‪,‬והנה ראיתי שישה אנשים גבוהים ונכבדים באים ;פניהם היו כולם זהים ;והם קראו‬ ‫לקהל אנשים מסוים ;וגם אלה שבאו בקריאתם היו גבוהים וחסרי גוף‪.‬‬ ‫‪23‬וששת האנשים הללו ציוו עליהם לבנות מגדל על השער ההוא ‪.‬ומיד החל רעש גדול של האנשים ההם רצים הנה והנה סביב‬ ‫השער ‪,‬אשר התאספו יחד לבנות את המגדל‪.‬‬ ‫‪24‬אך הבתולות אשר עמדו סביב השער הבינו כי הן צריכות לזרז את בניית המגדל ‪,‬והן הושיטו את ידיהן כאילו היו אמורות לקבל‬ ‫מהם דבר לעשות‪.‬‬ ‫‪25‬אז צוו ששת האנשים ההם להעלות אבנים ממעמקים ולהכין אותן לבניית המגדל ‪,‬ויעלו עשר אבנים לבנות מרובעות ולא עגולות‪.‬‬ ‫‪26‬אז קראו ששת האנשים הללו לעשר הבתולות ‪,‬וצוו עליהן לשאת את כל האבנים שהיו אמורות להיות מוכנסות לבניין ‪,‬ולאחר‬ ‫שנשאו אותן דרך השער כדי למסורן אותן לאלה שעמדו לבנות את המגדל‪.‬‬ ‫‪27‬מיד החלו הבתולות כולן יחד להרים את האבנים אשר הוצאו מקודם מן המהומה‪.‬‬ ‫‪28‬וגם אלה שעמדו סביב השער נשאו אבנים באופן כזה שאותן האבנים שנראו חזקות ביותר הונחו בפנות ‪,‬והשאר הונחו בצדדים‪.‬‬ ‫‪29‬וכך נשאו את כל האבנים ‪,‬והביאו אותן דרך השער מסרו אותן לבונים ‪,‬כפי שנצטוו ;ואלה קיבלו אותן מידם ובנו בהן‪.‬‬ ‫‪30‬אך הבניין הזה נבנה על הסלע הגדול ההוא ומעל השער ‪,‬ועליהם נתמך כל המגדל ‪,‬אך בניין עשר האבנים מילא את כל השער‬ ‫אשר החל להיבנות ליסוד המגדל ההוא‪.‬‬ ‫‪31‬אחרי עשר האבנים הללו עלו מן המצולות חמש ועשרים אחרות ;ואלה הונחו בבניין אותו מגדל ;והן הורמו על ידי אותן בתולות ‪,‬‬ ‫כפי שהורמו האחרות קודם לכן‪.‬‬ ‫‪32‬אחרי אלה קמו חמישה שלושים אחרים ‪,‬וגם אלה הותאמו באותו אופן לאותה מלאכה ‪,‬ואז הועלו ארבעים אבנים אחרות ‪,‬וכל אלה‬ ‫נוספו לבניין המגדל ההוא‪.‬‬ ‫‪ 33‬לו בַחעלו אל חרְל ע חֵלבלר ים ְח מל חסד הל ַל גח ָד ל הל הוא ‪ ,‬לו לַחעדו הב אעבב נר ים לח עולדם רמן הל ַב הום ‪,‬וח גלם הל ְב נר ים נבחו חמ לֲט‪.‬‬ ‫‪34‬שוב ציוו ששת האנשים ההם על הקהל להביא אבנים מאותם שנים עשר הרים כדי לבנות את אותו מגדל‪.‬‬ ‫‪35‬ויתכוונו מכל ההרים אבנים בצבעים שונים ‪,‬הביאו אותן ונתנו אותן לבתולות ;וכאשר קיבלו אותן ‪,‬נשאו אותן והעבירו אותן‬ ‫לבניין המגדל‪,‬‬ ‫‪36‬אשר כאשר נבנו בהם הם הפכו לבנים ‪,‬ושונים ממה שהיו קודם לכן ;כי כולם היו דומים ‪,‬ושינו את צבעיהם הקודמים ‪.‬וחלקם‬ ‫הושטו על ידי האנשים עצמם ‪,‬אשר כאשר נכנסו לבניין ‪,‬נשארו כפי שהוכנסו‪.‬‬ ‫‪37‬אלה לא הפכו לבנים ולא שונים ממה שהיו קודם לכן ‪,‬כי לא נשאו אותן הבתולות דרך השער ‪.‬לכן היו האבנים הללו רעות בבנין ‪:‬‬ ‫אשר כאשר ששת האנשים הבינו זאת ‪,‬ציוו להסירן ולהשיבן במקום אשר משם הובאו‪.‬‬ ‫מאמרו לח מל ְר יאד י הב אעבב נר ים הל אעבב נר ים אל ל ִל חֵטו אד לדינו אעבב נר ים לח בר נח יבן הל ֶאה ‪ִ,‬ר י ה רעריכו אמ תב ם ֲללַהל ַגח ָב ל ‪,‬וח הל ְח ֲבלות הל ִבלות י חלֵאו אותב ם לוַ חלֵטו‬ ‫‪ 38‬לוַ ח‬ ‫אד לדינו‪.‬‬ ‫‪39‬כי אם לא ינישא אותן הבתולות הללו דרך השער הזה ‪,‬לא יוכלו לשנות את צבען ;לכן אל תעמלו לשווא‪.‬‬ ‫¶ ‪ 40‬לוַבבב נבה ְב הו הל ַום ‪,‬וח הל ַל גח ָב ל ל מא נר כח לבתב ה ‪ִ,‬ר י נר ְב נבה אל חל ר ‪,‬וגלם ֲלִב ה נר חת לְֲב ה מב ה‪.‬‬ ‫‪41‬וששת האנשים הללו ציוו על הבונים לעזוב ‪,‬וכאילו לנוח זמן מה ;אך הם ציוו על הבתולות הללו לא לעזוב את המגדל ;כעת נראה‬ ‫לי שהם נותרו לשמור עליו‪.‬‬ ‫‪42‬כאשר כולם הלכו ‪,‬אמרתי לרועה ההוא ‪:‬אדוני ‪,‬מדוע לא נגמר בניית המגדל ?כי הוא לא יכול להיגמר עד שיבוא אדוניו ויקבל את‬ ‫הסכמתו לבניין ;שאם ימצא בו אבנים שאינן טובות ‪,‬ניתן יהיה להחליף אותן ;כי מגדל זה נבנה על פי רצונו‪.‬‬ ‫‪43‬אדוני ‪,‬אמרתי ‪,‬ברצוני לדעת מה משמע בניית מגדל זה ;כמו כן ברצוני לדעת על הסלע הזה ועל השער הזה‪.‬‬ ‫‪44‬ועל ההרים ‪,‬ועל הבתולות ‪,‬ועל האבנים אשר עלו מן המהומה ‪,‬ולא נחתכו ‪,‬אלא הוכנסו לבניין כפי שיצאו ;ומדוע עשר האבנים‬ ‫הונחו תחילה ביסוד ;אחר כך עשרים וחמש ;אחר כך שלושים וחמש ;אחר כך ארבעים?‬ ‫‪45‬וגם בנוגע לאבנים אלה אשר הונחו בבנין ‪,‬והוצאו שוב והובאו למקומן ?מלא ‪,‬אנא ‪,‬את משאלת נפשי לכל הדברים האלה וגלה לי‬ ‫את הכל‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫‪46‬ויאמר אלי ‪:‬אם לא תהיי קהה ‪,‬תדעי הכל ‪,‬ותראי את כל הדברים האחרים אשר עומדים להתרחש במגדל הזה ;ותבין היטב את כל‬ ‫המשלים האלה‪.‬‬ ‫‪47‬ולאחר ימים אחדים באנו לאותו מקום אשר ישבנו בו מקודם ‪,‬ויאמר אלי ‪,‬נלכה אל המגדל ‪,‬כי אדוניו יבוא ויבחן אותו‪.‬‬ ‫‪48‬אז באנו לשם ‪,‬ולא מצאנו שם אלא את הבתולות ההן ‪.‬והוא שאל אותן אם אדון המגדל ההוא בא לשם ?והן ענו ‪,‬שהוא יגיע שם‬ ‫עוד מעט לבדוק את הבניין‪.‬‬ ‫¶ ‪49‬לאחר זמן קצר ראיתי המון אנשים מגיעים ‪,‬ובתוכם אדם גבוה כל כך ‪,‬עד שגובהו עלה על המגדל‪.‬‬ ‫‪50‬סביבו היו ששת אלה אשר פיקדו על הבניין קודם לכן ‪,‬וכל שאר בוני המגדל ההוא ‪,‬ורבים אחרים בעלי כבוד רב ;והבתולות אשר‬ ‫שמרו על המגדל רצו לקראתו ‪,‬נישקו אותו ‪,‬והחלו להתקרב אליו‪.‬‬ ‫‪51‬אך הוא בדק את הבניין בזהירות רבה עד כי טיפל בכל אבן ;והכה כל אחת במטה אשר החזיק בידו‪.‬‬ ‫‪52‬חלקן ‪,‬לאחר שנפגעו כך ‪,‬השחירו כפיח ;אחרות היו מחוספסות ;חלקן נראו כאילו היו בהן סדקים ;אחרות נראו פגומות ;חלקן לא‬ ‫שחורות ולא לבנות ;חלקן נראו חדות ‪,‬ולא תאמו את שאר האבנים ‪,‬ואחרות היו מלאות כתמים‪.‬‬ ‫‪53‬אלה היו מיני האבנים אשר לא נמצאו ראויות בבניין ‪,‬אשר ציווה יהוה להוציאן מן המגדל ולהניחן בקרבתו ‪,‬ולהביאן אבנים‬ ‫אחרות ולהניחן במקומן‪.‬‬ ‫‪54‬ואלה שבנו את המבנים שאלו אותו מאיזה הר ירצה להביא אבנים כדי להניח במקום אלו שהונחו ‪.‬אך הוא אסר עליהם להביא‬ ‫אבנים מההרים וציווה עליהם לקחת משדה אחד הסמוך‪.‬‬ ‫‪55‬ויחפרו בשדה ומצאו אבנים מרובעות מבריקות רבות ‪,‬וגם כמה עגולות ‪.‬אך כל אשר נמצאו בשדה ההוא נלקחו ‪,‬ונשאו דרך השער‬ ‫על ידי הבתולות ההן ;ואלה אשר היו מרובעות הותאמו והוכנסו למקומות אשר נשלפו‪.‬‬ ‫‪56‬אך העגולים לא הוכנסו לבניין ‪,‬משום שהיו קשים ‪,‬וחיתוכם היה דורש זמן רב מדי ;אלא הם הונחו מסביב למגדל ‪,‬כאילו ייחתכו‬ ‫לאחר מכן בצורה מרובעת ‪,‬ויושבו בבניין ;משום שהיו לבנים מאוד‪.‬‬ ‫¶ ‪57‬כאשר ראה זאת זה שהיה ראש הכבוד ואדון כל המגדל ‪,‬קרא אליו את הרועה אשר היה עמי ‪,‬ונתן לו את האבנים אשר נפסלו‬ ‫והונחו סביב המגדל ‪,‬ואמר לו ‪:‬טהר את האבנים הללו בזהירות רבה ‪,‬והכנס אותן לבניין המגדל ‪,‬כדי שיתאימו לשאר ;ואת אשר אינן‬ ‫מתאימות לשאר ‪,‬הרחק מהמגדל‪.‬‬ ‫‪58‬ויצוהו כן וילך עם כל הבאים עמו אל המגדל ‪,‬אך הבתולות עדיין עמדו סביב המגדל לשמור עליו‪.‬‬ ‫‪59‬ואמר אל הרועה ההוא ‪,‬איך יוכלו האבנים האלה ‪,‬כשהן נדחיות ‪,‬לחזור אל בניין המגדל הזה ?הוא ענה ‪,‬אכרת את החלק הגדול‬ ‫ביותר מפני האבנים האלה ‪,‬ואוסיף אותן אל הבניין ‪,‬והן יתאימו עם השאר‪.‬‬ ‫‪60‬ואמרתי ‪,‬אדוני ‪,‬כיצד יוכלו למלא את אותו המקום ‪,‬כאשר ייכרתו כל כך הרבה ?הוא ענה ‪,‬אלו שימצאו קטנים מדי יוכנסו לאמצע‬ ‫הבניין ‪,‬והגדולים יותר יוכנסו בחוץ ‪,‬וישמרו אותם בפנים‪.‬‬ ‫‪61‬ויאמר אלי כה ויוסיף נלכה ‪,‬ולאחר שלשת ימים נשוב ‪,‬ואשים את האבנים האלה ‪,‬לאחר שטהרו ‪,‬אל תוך המגדל‪.‬‬ ‫‪62‬כי כל אלה אשר סביב המגדל חייבים להיטהר ‪,‬פן יתקל בעל הבית בפתאומיות וימצא את אלה אשר סביב המגדל טמאים ;‬ ‫ויתעצבן עד כדי כך שלא יוכנסו האבנים הללו לבניית המגדל הזה ‪,‬ואחשב כמי שלא שמתי לב למצוות אדוני‪.‬‬ ‫‪63‬וכאשר באנו לאחר שלשת ימים אל המגדל ‪,‬אמר אלי הבה נבחן את כל האבנים האלה ונראה איזו מהן תוכנס לבניין ‪.‬ואמרתי ‪,‬‬ ‫אדוני ‪,‬הבה נראה‪.‬‬ ‫¶ ‪64‬וראשית כל התחלנו להתייחס לאלה שהיו שחורים ;כי הם נמצאו בדיוק כפי שהיו כשמשכו אותם מהמגדל ‪:‬לכן ציווה להוציאם‬ ‫מהמגדל ולהניחם בנפרד‪.‬‬ ‫‪65‬אז בחן את אלה שהיו מחוספסים ;וציווה לחתוך רבים מהם לעגול ‪,‬ולהכניסם על ידי הבתולות לבניין המגדל ;אז הן לקחו אותם ‪,‬‬ ‫והתקינו אותם במרכז הבניין ;והוא ציווה להניח את השאר עם השחורים ‪,‬כי גם הם הפכו לשחורים‪.‬‬ ‫‪66‬לאחר מכן הוא בחן את אלה שהיו מלאים בסדקים ‪,‬ורבים מהם ציווה לקלף ‪,‬וכך להוסיף אותם לשאר הבניין על ידי אותן‬ ‫בתולות‪.‬‬ ‫‪67‬אלה הוצבו בחוץ משום שנמצאו שלמים ;אך השאריות עקב ריבוי הסדקים בהן לא יכלו להתאושש ‪,‬ולכן הושלכו מבניין המגדל‪.‬‬ ‫‪68‬אז הוא ראה את אלה שנפגעו ;רבים מהם היו סדקים ‪,‬והם השחירו ;אחרים היו חריצים גדולים ;אותם ציווה להניח עם אלה‬ ‫שנדחו‪.‬‬ ‫‪69‬אך לאחר שטוהרו ועברו תשובה ‪,‬ציווה להכניסם לבניין ‪.‬לכן נשאו אותן הבתולות והכניסו אותן לאמצע הבניין ‪,‬כי היו חלשות‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫‪70‬לאחר מכן בדק את אלה שנמצאו חצים לבנים וחצים שחורים ;ורבים מהם היו כעת שחורים ;גם אותם ציווה להניח בין אלה‬ ‫שנזרקו‪.‬‬ ‫‪71‬השאר נמצאו לבנים לגמרי ;אלה אספו הבתולות והוכנסו לאותו מגדל ;ואלה הושמו מבחוץ ‪,‬כי נמצאו שלמים ;כדי שישמרו‬ ‫בפנים את אלה שהושמו באמצע ‪,‬כי לא נחתך מהם דבר‪.‬‬ ‫‪72‬לאחר מכן הוא הביט באלה שהיו קשות וחדות ;אך מעטים מהם נוצלו ‪,‬משום שלא ניתן היה לחתוך אותם ‪,‬כי הם נמצאו קשים‬ ‫מאוד ‪:‬אבל השאר נוצרו והותאמו על ידי הבתולות לאמצע הבניין ‪,‬משום שהיו חלשים יותר‪.‬‬ ‫‪73‬אז בחן את אלה שהיו בעלי כתמים ;מבין אלה נמצאו מעטים שחורים ‪,‬ואלה הובאו לחבריהם ‪.‬השאר היו לבנים ושלמים ;והן‬ ‫הוכנסו על ידי הבתולות לתוך הבניין ‪,‬והוכנסו מבחוץ ‪,‬בגלל חוזקן‪.‬‬ ‫¶ ‪74‬אחרי כן בא לראות את האבנים הלבנות והעגולות ‪,‬ויאמר אליי ‪,‬מה נעשה עם האבנים האלה ?עניתי ‪,‬אדוני ‪,‬איני יודע‪.‬‬ ‫‪75‬הוא ענה" ‪,‬האם אינך יכול לחשוב על דבר בעניין אלה "?עניתי" ‪,‬אדוני ‪,‬איני מבין באומנות זו ;גם אני לא חוצב אבנים ‪,‬וגם איני‬ ‫יכול לומר דבר"‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫‪76‬ויאמר ‪,‬הלא אתה רואה שהם עגולים מאוד ?עתה כדי להפוך אותם לריבועים ‪,‬עליי לחתוך מהם חלק גדול ;אך יש צורך שחלק‬ ‫מהם ייכנסו לבניית המגדל‪.‬‬ ‫‪77‬עניתי ;אם זה הכרחי ‪,‬מדוע אתה מתלבט ‪,‬ולא אלא בוחר ‪,‬אם יש לך ברירה ביניהם ‪,‬ותכניס אותם לבניין‪.‬‬ ‫‪78‬לאחר מכן בחר את הגדולות והבהירות ביותר ‪,‬ויישם אותן בריבועים ;וכאשר סיים ‪,‬אספו אותן הבתולות והניחו אותן מחוץ‬ ‫לבניין‪.‬‬ ‫‪79‬והשאר אשר נותרו נשאו חזרה לאותו השדה שממנו נלקחו ;אך הם לא גורשו ;כי ‪,‬אמר ‪,‬עדיין לא חסר מעט במגדל הזה ‪,‬אשר‬ ‫עומד להיבנות ;ואולי יהוה יגרום לאבנים אלה להתקין בבניין הזה ‪,‬כי לבנות הן מאוד‪.‬‬ ‫‪80‬אז נקראו שתים עשרה נשים מרשימות מאוד ‪,‬לבושות בגד שחור ‪,‬חגורות ‪,‬וכתפיהן חופשיות ושיערן פזור ‪.‬אלו נראו לי כנשים‬ ‫כפריות‪.‬‬ ‫‪81‬והרועה ציווה עליהם לאסוף את האבנים אשר הושלכו מן הבניין ‪,‬ולהחזירן אל ההרים אשר מהם נלקחו‪.‬‬ ‫לַמקומב ם רמִב ם נר קח חו‪.‬‬ ‫‪ 82‬לוַ חלְאו אא תַכמ לבם ְח רְ חמחב ה ‪ ,‬לוַ רבֵיבו אא ח‬ ‫‪83‬וח ל מא נבתל חרִב אא חב ד רמ חַגר ָב ל לוַ מאמא ר אד ללי נח קר יבב ה אא תַהל רַגח ָב ל הל ֶאה ולנח בראב ה הל לַחעסב ר ְב ה רמ חֵמב ע׃‬ ‫‪84‬לכן התחלנו להקיף אותו ;וכאשר ראה שהוא בנוי להפליא ‪,‬הוא החל לשמוח מאוד ;כי הוא היה ממוסגר בצורה כה יפה ‪,‬שכל מי‬ ‫שראה אותו בוודאי התאהב בבניין‪:‬‬ ‫‪85‬כי נראה היה כולו כאבן אחת ‪,‬ולא נראה חיבור בשום מקום ;אלא כאילו נחצב כולו מסלע אחד‪.‬‬ ‫¶ ‪86‬וכאשר שקלתי היטב איזה מגדל זה היה ‪,‬שמחתי מאוד ‪:‬והוא אמר לי ‪,‬הבא לי סיד וצדפים קטנים ‪,‬כדי שאמלא את חללי האבנים‬ ‫אשר הוצאו מהבניין ‪,‬ואחזיר ;כי כל הדברים סביב המגדל חייבים להיות ישרים‪.‬‬ ‫‪ 87‬לו לֲַעְא ה לִאעֵא ר צר ובנר י ‪ ,‬לוַ מאמא ר אד ללי ‪,‬הר ָבה לר ֲעזמ ר לר י ‪,‬וח הל ַל לח אב ה הל ֶאה רִגח בליאה חמהד ברה‪.‬‬ ‫‪88‬לכן מילא את חללי האבנים הללו ‪,‬וציווה לטהר את המקום סביב המגדל‪.‬‬ ‫‪89‬אז לקחו הבתולות ההן מטאטאים ‪,‬טיהרו את כל המקום מסביב ‪,‬סילקו את כל האשפה ושפכו עליהם מים ;לאחר שנעשה זאת ‪,‬‬ ‫המקום הפך למקסים והמגדל יפהפה‪.‬‬ ‫‪90‬ויאמר אלי ‪,‬עתה הכל נקי ;אם יבוא יהוה לסיים את המגדל ‪,‬לא ימצא דבר להתלונן עלינו‪.‬‬ ‫‪91‬לאחר שאמר זאת רצה ללכת ‪.‬אך אחזתי בתיקו והתחננתי לפניו למען האדון שיסביר לי את כל הדברים אשר הראה לי‪.‬‬ ‫‪92‬אמר לי ‪,‬יש לי עכשיו עניין קטן ‪,‬אבל אסביר לך את הכל פתאום ‪.‬חכה לי כאן עד שאבוא‪.‬‬ ‫‪93‬אמרתי לו ‪,‬אדוני ‪,‬מה אעשה כאן לבדי ?הוא ענה ‪,‬אינך לבדך ‪,‬כי כל הבתולות האלה עמך‪.‬‬ ‫‪94‬אמרתי ‪,‬אדוני ‪,‬מסרי ליהם ‪.‬ויקרא להם ויאמר להם אני ממליץ לכם על האיש הזה עד שבא‪.‬‬ ‫‪95‬אז נשארתי עם הבתולות האלה ‪:‬עכשיו הן היו עליזות ואדיבות כלפיי ;במיוחד הארבע ‪,‬שנראו כראשונות מביניהן‪.‬‬ ‫¶ ‪96‬אז אמרו לי הבתולות ההן ‪,‬לא ישוב הרועה ההוא הנה היום ‪.‬ואמר להן ‪,‬מה אעשה ?השיבו ‪,‬חכו לו עד הערב ‪,‬אם יוכל לבוא‬ ‫ולדבר עמכם ;ואם לא ‪,‬עדיין תישארו עמנו עד אשר יתרדם‪.‬‬ ‫‪97‬אמרתי להם ‪,‬אחכה לו עד הערב ;ואם לא יגיע עד אז ‪,‬אלך הביתה ‪,‬ואשוב הנה למחרת בבוקר‪.‬‬ ‫‪98‬ענו אותי ‪,‬נמסרת לנו ‪,‬לא תוכל לסור מאיתנו ‪.‬אמרתי ‪,‬איפה אשהות‪.‬‬ ‫‪ ִ,‬חִֵדב ֲר ַב נו כאח ‪,‬לא ִח ְד על ‪ִ,‬ר י אל ִב ה אא חר ינו ‪,‬וח נבכונר ים רמִבאן לח ֵב בור ֲר ַב ך ‪ִ,‬ר י יבקר יר בֲלדינו חמאמ ד‪.‬‬ ‫‪99‬הד ֲענו ר‬ ‫‪100‬אך התביישתי להמשיך איתם ‪.‬אך היא אשר נראתה כראשונה ביניהם ‪,‬חיבקה אותי והחלה לנשק אותי ‪.‬והשאר ‪,‬כאשר ראו כי‬ ‫היא נישקה אותי ‪,‬החלו גם הם לנשק אותי כאח ;והובילו אותי סביב המגדל ושיחקו בי‪.‬‬ ‫‪101‬חלקם גם שרו תהילים ‪,‬אחרים שרו איתם את הפזמון ‪.‬אבל אני הסתובבתי איתם במגדל ‪,‬שמחתי בדממה ‪,‬ונדמה לי שגדלתי‬ ‫שוב‪.‬‬ ‫‪102‬כשהערב ירד ‪,‬רציתי לחזור מיד הביתה ‪,‬אך הם עיכבו אותי ולא הרשו לי לעזוב ‪.‬לכן המשכתי איתם באותו לילה ליד אותו‬ ‫מגדל‪.‬‬ ‫‪ 103‬לוַלפח חרשו אא תְַח גבדד יַהל ְח ֵא ן אא לַאא ארץ ‪ ,‬לו לֲַ רעמידו אמ תב ם ‪,‬וח ל מא ֲבשו ָב ם יר ח בערץ ל‪,‬רק הר חתְלִח לו‪.‬‬ ‫‪104‬גם אני התפללתי איתם ללא הרף ‪,‬לא פחות מהם ‪.‬וכאשר ראו אותי מתפלל כך ‪,‬שמחו מאוד ;ואני נשארתי שם איתם עד למחרת‪.‬‬ ‫‪105‬וכאשר השתחוו לנו לאלוהים ‪,‬בא הרועה ואמר אליהם ‪:‬לא גרמתם שום רעה לאיש הזה ‪.‬הם ענו ‪,‬שאלו אותו ‪.‬אמרתי לו ‪,‬אדוני ‪,‬‬ ‫קיבלתי סיפוק רב בכך שנשארתי איתם‪.‬‬ ‫‪106‬ויאמר לי ‪,‬איך אתה סעוד ?עניתי ‪,‬אדוני ‪,‬כל הלילה חגגתי על דברי ה ‪'.‬הם קיבלו אותך יפה ‪,‬אמר ;אמרתי ‪,‬אדוני ‪,‬יפה מאוד‪.‬‬ ‫‪107‬הוא ענה" ‪,‬האם תלמד עכשיו מה רצית "?עניתי" ‪,‬אדוני ‪,‬אעשה זאת ;וראשית אני מבקש ממך שתראה לי את כל הדברים בסדר‬ ‫ששאלתי אותם"‪.‬‬ ‫‪108‬הוא ענה ‪,‬אעשה כרצונך ‪,‬ולא אסתיר ממך דבר‪.‬‬ ‫¶ ‪109‬ראשית כל ‪,‬אדוני ‪,‬אמרתי ‪,‬אמור לי ‪,‬מה מסמלים הסלע הזה והשער הזה ?שמע ‪,‬אמר ;הסלע הזה והשער הזה הם בן האלוהים ‪.‬‬ ‫עניתי ‪,‬אדוני ‪,‬איך זה יכול להיות ‪,‬בהתחשב בכך שהסלע ישן ‪,‬אבל השער חדש‪.‬‬ ‫‪110‬שמע ‪,‬אמר ‪,‬הו איש טיפש !והבן ‪.‬בן האלוהים אכן עתיק יותר מכל יצור ;עד כדי כך שהוא היה בוועדת אביו בעת בריאת הכל‪.‬‬ ‫‪111‬אך השער חדש הוא ‪,‬כי הוא הופיע באחרית הימים במלאת העת ;כדי שאלה אשר יגיעו לישועה יוכלו להיכנס דרכו אל מלכות‬ ‫האלוהים‪.‬‬ ‫‪112‬ראיתם ‪,‬אמר ‪,‬את האבנים אשר נישאו דרך השער ‪,‬כיצד הונחו בבניין המגדל ;אך אלו אשר לא נישאו דרך השער ‪,‬נשלחו‬ ‫למקומן?‬ ‫‪113‬עניתי ‪,‬אדוני ‪,‬ראיתי ‪.‬כך ‪,‬אמר ‪,‬לא ייכנס איש למלכות האלוהים אלא מי שייקח עליו את שם בן האלוהים‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫‪114‬כי אם תרצו להיכנס אל עיר כלשהי ‪,‬והעיר ההיא מוקפת חומה ‪,‬ושער אחד בלבד ‪,‬האם תוכלו להיכנס אליה אלא דרך השער‬ ‫ההוא?‬ ‫‪115‬עניתי ‪,‬אדוני ‪,‬איך יכולתי לעשות אחרת ?לפיכך ‪,‬אמר ‪,‬אין דרך אחרת להיכנס לעיר הזו אלא דרך שער הכניסה ‪,‬כך גם איש‬ ‫אינו יכול להיכנס למלכות האלוהים ‪,‬אלא רק בשם בנו ‪,‬היקר לו ביותר‪.‬‬ ‫‪116‬ויאמר אליי ‪,‬האם ראית את המון בוני המגדל ההוא ?אדוני ‪,‬אמרתי ‪,‬ראיתי זאת ‪.‬הוא ענה ‪,‬כל אלה הם המלאכים ‪,‬נכבדים‬ ‫בכבודם‪.‬‬ ‫‪117‬עם אלה מוקף האדון כחומה ‪,‬אך השער הוא בן האלוהים ‪,‬והוא דרך היחידה לבוא אל אלוהים ‪.‬כי איש לא ילך אל אלוהים אלא‬ ‫על ידי בנו‪.‬‬ ‫‪118‬ראית גם ‪,‬אמר ‪,‬את ששת האנשים ‪,‬ובתוכם את האיש הגדול הנכבד ההוא ‪,‬אשר התהלך סביב המגדל ‪,‬ודחה את האבנים‬ ‫מהמגדל?‬ ‫‪119‬אדוני ‪,‬אמרתי ‪,‬ראיתי אותם ‪.‬הוא ענה ‪,‬האיש הגבוה הזה היה בן האלוהים ‪:‬וששת אלה היו מלאכיו בעלי הכבוד הרב ביותר ‪,‬‬ ‫העומדים סביבו מימין ומשמאל‪.‬‬ ‫‪120‬ממלאכי המעלה הללו איש אינו בא אל אלוהים בלעדיו ‪.‬הוא הוסיף ‪,‬לכן כל אשר לא ייקח עליו את שמו ‪,‬לא יבוא אל מלכות‬ ‫אלוהים‪.‬‬ ‫¶ ‪121‬ואמרתי ‪,‬מהו המגדל הזה ?זוהי ‪,‬אמר ‪,‬הכנסייה ‪.‬ומה הן ‪,‬אדוני ‪,‬הבתולות הללו ?אמר לי ‪,‬אלו הן רוחות הקודש ‪,‬כי איש לא‬ ‫יוכל לבוא אל מלכות האלוהים ‪,‬אלא אם כן אלה ילבשו אותו בגלימתן‪.‬‬ ‫‪122‬כי לא יועיל לך דבר לשאת את שם בן האלוהים ‪,‬אלא אם כן תקבל מהם גם את בגדיהם ‪.‬כי הבתולות הללו הן כוחותיו של בן‬ ‫האלוהים ‪.‬כך ישא אדם את שמו לשווא ‪,‬אלא אם כן יינתן לו גם כוחותיו‪.‬‬ ‫‪123‬ויאמר אליי ‪,‬ראית את האבנים הללו אשר נזרקו ?הן אמנם נשאו את השם ‪,‬אך לא לבשו את בגדיהן ‪.‬אמרתי ‪,‬אדוני ‪,‬מהו‬ ‫בגדיהם ?שמותיהם עצמם ‪,‬אמר ‪,‬הם בגדיהם‪.‬‬ ‫‪124‬לכן כל הנושא את שם בן האלוהים ‪,‬צריך לשאת גם את שמם ;כי גם בן האלוהים עצמו נושא את שמם‪.‬‬ ‫‪125‬אשר לאותן אבנים ‪,‬המשיך ‪,‬אשר לאחר שנמסרו בידיהם ‪,‬ראיתם נשארים בבניין ‪,‬הן היו עטויות בכוחן ;מסיבה זו אתה רואה‬ ‫את כל המגדל באותו צבע עם הסלע ‪,‬ועשוי כאילו מאבן אחת‪.‬‬ ‫‪126‬כך גם אלו שהאמינו באלוהים דרך בנו ‪,‬לבשו את רוחו ‪.‬הנה ‪,‬תהיה רוח אחת ‪,‬וגוף אחד ‪,‬וצבע אחד לבגדיהם ;וכל אלה יגיעו‬ ‫לכך ‪,‬אשר יישאו את שמות הבתולות הללו‪.‬‬ ‫‪127‬ואמרתי ‪,‬אדוני ‪,‬מדוע אפוא הושלכו האבנים אשר נדחו ‪,‬בהיותן גם הן נישאו דרך השער ‪,‬ונמסרו בידי הבתולות הללו אל בניין‬ ‫המגדל הזה?‬ ‫‪128‬הוא אמר" ‪,‬והוא דאג לחקור בקפידה את כל הדברים ‪,‬ושמע גם על האבנים שנדחו ‪.‬כל אלה קיבלו את שם בן האלוהים ‪,‬ועמו‬ ‫את כוחן של הבתולות הללו"‪.‬‬ ‫‪129‬לכן ‪,‬לאחר שקיבלו את הרוחות הללו ‪,‬הם הושלמו והובאו למספר משרתי האלוהים ;והם החלו להיות גוף אחד ‪,‬ולבוש אחד ‪,‬כי‬ ‫לבשו אותם באותה צדקה ‪,‬אותה נהגו כאחד‪.‬‬ ‫‪130‬אך לאחר מכן נתפסו הנשים אשר ראית לבושות בגד שחור ‪,‬כתפיהן חופשיות ושיערן פרוע ;הן דחפו את תאוותיהן בהן ‪,‬‬ ‫מתפתות ביופיין ;ויתלבשו בכוחן ‪,‬והשליכו מעליהן את בגדי הבתולות‪.‬‬ ‫‪131‬לכן גורשו מבית האלוהים ונמסרו לנשים ההן ‪.‬אך אלו שלא נשחתו ביופיין ‪,‬נשארו בבית האלוהים ‪.‬זוהי ‪,‬אמר ‪,‬משמעות‬ ‫האבנים הללו אשר נדחו‪.‬‬ ‫¶ ‪132‬ואמרתי ‪,‬אדוני ‪,‬מה אם מישהו מהאנשים האלה יחזור בתשובה ‪,‬ויזנח את תאוותם לנשים האלה ‪,‬וישוב ‪,‬וישוב אל הבתולות‬ ‫האלה ‪,‬וישובו ללבוש את מידותיהם ;האם לא ייכנס לבית אלוהים?‬ ‫‪133‬הם ייכנסו ‪,‬אמר ‪,‬אם יניחו את כל מעשי הנשים הללו ‪,‬ויחזרו לכוחן של הבתולות הללו ‪,‬וילכו במעשיהן‪.‬‬ ‫‪134‬ומסיבה זו ישנה עצירה בבניין ‪,‬שאם יתחרטו ‪,‬יוכלו להתווסף לבניית מגדל זה ;אך אם לא יתחרטו ‪,‬יוכלו להיבנות אחרים‬ ‫במקומם ‪,‬וכך יוכלו להיזרק לחלוטין‪.‬‬ ‫‪135‬על כל אלה הודיתי לה ‪',‬כי בהתמלא רחמים כלפי כל אשר נקרא שמו עליהם ‪,‬שלח אלינו את מלאך התשובה לשלוט עלינו אשר‬ ‫חטאו נגדו ;וכי הוא רענן את רוחנו אשר כמעט אבדה ‪,‬ואשר לא הייתה לה תקווה לישועה ‪,‬אך כעת רעננה לחיים חדשים‪.‬‬ ‫‪136‬אז אמרתי ‪,‬הראה לי עכשיו אדוני ‪,‬מדוע לא נבנה המגדל הזה על הקרקע ‪,‬אלא על הצוק ועל השער ?הוא ענה ‪,‬טיפש אתה וחסר‬ ‫תבונה ‪,‬לכן אתה שואל זאת‪.‬‬ ‫‪137‬ואמרתי ‪,‬אדוני ‪,‬עליי לשאול אותך את כל הדברים ‪,‬כי איני מבין דבר כלל ‪.‬כי כל תשובותיך נהדרות ומצוינות ;וקשה לאדם‬ ‫להבין אותן‪.‬‬ ‫‪138‬שמעו ‪,‬אמר ‪:‬שם בן האלוהים גדול ואין לו גבולות ‪,‬וכל העולם נתמך בו ‪.‬אם לכן ‪,‬אמרתי ‪,‬כל יצור של אלוהים נתמך על ידי בנו ‪,‬‬ ‫מדוע לא יתמוך גם באלה שהוזמנו על ידו ‪,‬והנושאים את שמו והולכים במצוותיו?‬ ‫‪139‬האם אינך רואה ‪,‬אמר ‪,‬שהוא תומך בהם ‪,‬אשר נושאים את שמו בכל ליבם ?לכן הוא היסוד שלהם ‪,‬והוא תומך בשמחה באלה‬ ‫שאינם מכחישים את שמו ‪,‬אלא נושאים אותו מרצונם‪.‬‬ ‫¶ ‪140‬ואמרתי ‪:‬אדוני ‪,‬אמור לי את שמות הבתולות הללו ;ואת שמות הנשים אשר היו לבושות בבגד השחור‪.‬‬ ‫‪141‬שמעו ‪,‬אמר ‪,‬את שמות הבתולות החזקות יותר ‪,‬ועמדו בפנות השער ‪.‬אלה שמותיהן‪:‬‬ ‫‪142‬הראשון נקרא אמונה ;השני ‪,‬ריסון ;השלישי ‪,‬כוח ;הרביעי ‪,‬סבלנות ;השאר ‪,‬העומדים מתחת לאלה ‪,‬פשטות ‪,‬תמימות ‪,‬צניעות ‪,‬‬ ‫עליזות ‪,‬אמת ‪,‬הבנה ‪,‬הסכמה ‪,‬צדקה‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫‪143‬לכן כל מי שנשא את השמות האלה ואת שמות בן האלוהים ‪,‬ייכנס אל מלכות האלוהים‪.‬‬ ‫‪144‬שמעו עכשיו ‪,‬אמר ‪,‬את שמות הנשים אשר היו לבושות בבגד השחור ‪.‬מבין אלה ‪,‬ארבע הן העיקריות ‪:‬הראשונה היא בגידה ;‬ ‫השנייה ‪,‬בריחת שתן ;השלישית ‪,‬בגידה ;הרביעית ‪,‬תענוג‪.‬‬ ‫‪145‬והשאר הבאים נקראים כך ‪:‬עצבות ‪,‬זדון ‪,‬תאווה ‪,‬כעס ‪,‬שקר ‪,‬טיפשות ‪,‬גאווה ושנאה ‪.‬עבד האלוהים ‪,‬הנושא את הרוחות הללו ‪,‬‬ ‫אכן יראה את מלכות האלוהים ‪,‬אך לא ייכנס לתוכה‪.‬‬ ‫‪146‬אבל אדוני ‪,‬מהן אותן אבנים אשר הוצאו מן המצולות והוכנסו לבניין ?העשר ‪,‬אמר ‪,‬אשר הונחו על היסוד ‪,‬הן העידן הראשון ;‬ ‫העשרים וחמש הבאות ‪,‬העידן השני ‪,‬של צדיקים‪.‬‬ ‫‪147‬השלושים וחמישה הבאים הם נביאי ומשרתי ה ‪'.‬והארבעים הם השליחים ומלמדי הדרשה של בן האלוהים‪.‬‬ ‫‪148‬ואמרתי ‪,‬אדוני ‪,‬מדוע הכניסו הבתולות אפילו את האבנים האלה לתוך הבניין לאחר שנישאו דרך השער ?והוא אמר ‪,‬כי אלה‬ ‫נשאו בראשונה את הרוחות האלה ‪,‬ולא פרשו איש מאחד ‪,‬לא האנשים מהרוחות ‪,‬ולא הרוחות מבני האדם‪.‬‬ ‫‪149‬אך הרוחות היו קשורות לאותם אנשים עד יום מותם ;אשר אלמלא היו רוחות אלה עמן ‪,‬לא היו יכולות להיות מועילות בבניית‬ ‫מגדל זה‪.‬‬ ‫‪150‬ואמרתי ‪,‬אדוני ‪,‬הראה לי זאת עוד ‪.‬הוא ענה ‪,‬מה אתה שואל ?מדוע צצו האבנים הללו מן המצולות והונחו בבניין המגדל הזה ‪,‬‬ ‫בהתחשב בכך שנשאו מזמן את רוחות הקודש הללו‪.‬‬ ‫‪151‬הוא אמר שהם היו צריכים לעלות במים ‪,‬כדי שיוכלו לנוח ‪.‬כי הם לא יכלו להיכנס למלכות האלוהים אלא על ידי כך שהם יניחו‬ ‫בצד את התמותה של חייהם הקודמים‪.‬‬ ‫‪152‬לכן ‪,‬בהיותם מתים ‪,‬נחתמו בחותם בן האלוהים ‪,‬וכך נכנסו למלכות האלוהים‪.‬‬ ‫‪153‬כי לפני שאדם מקבל את שם בן האלוהים ‪,‬הוא מועד למוות ;אך כאשר הוא מקבל את החותם הזה ‪,‬הוא משוחרר מהמוות ומיועד‬ ‫לחיים‪.‬‬ ‫‪154‬כעת ‪,‬חותם זה הוא מי הטבילה ‪,‬שאליהם אנשים יורדים תחת חובה למוות ‪,‬אך עולים כשהם מיועדים לחיים‪.‬‬ ‫‪155‬לכן גם לאלה נאמר החותם הזה ‪,‬והם השתמשו בו כדי שיוכלו לבוא למלכות האלוהים‪.‬‬ ‫‪156‬ואמרתי ‪,‬מדוע אם כן ‪,‬אדוני ‪,‬עלו גם ארבעים האבנים הללו עמם מן המהומה ‪,‬לאחר שכבר קיבלו את החותם הזה?‬ ‫‪157‬הוא ענה ‪,‬כי השליחים והמורים האלה ‪,‬אשר הטיפו את שם בן האלוהים ‪,‬מתו לאחר שקיבלו את אמונתו וגבורתו ‪,‬הטיפו לאלה‬ ‫אשר מתו קודם לכן ;והם נתנו להם את החותם הזה‪.‬‬ ‫‪158‬לכן ירדו אתם למים ‪,‬ושוב עלו ‪.‬אבל אלה ירדו בעודם בחיים ‪,‬ועלו שוב חיים ‪:‬ואילו אלה שהיו מתים קודם ‪,‬ירדו מתים ‪,‬ועלו‬ ‫חיים;‬ ‫‪159‬על ידי אלה קיבלו חיים והכירו את בן האלוהים ‪:‬לכן עלו איתם ‪,‬והיו ראויים לבוא אל בניין המגדל ;ולא נכרתו ‪,‬אלא הוכנסו‬ ‫שלמים ;כי מתו בצדק ובטהרה גדולה ;רק חותם זה חסר להם‪.‬‬ ‫‪160‬לפיכך יש לך את ההסבר לדברים אלה‪.‬‬ ‫¶ ‪161‬עניתי ‪:‬אדוני ‪,‬אמור לי עכשיו מה נוגע להרים הללו ‪,‬מדוע הם כה שונים ;חלקם בצורה אחת וחלקם בצורה אחרת‪.‬‬ ‫‪162‬שמעו ‪,‬אמר ;שנים עשר ההרים האלה אשר אתם רואים ‪,‬שנים עשר אומות הם ‪,‬המרכיבות את כל העולם ‪.‬לכן בן האלוהים‬ ‫נבשר להם על ידי אלה אשר שלח אליהם‪.‬‬ ‫‪163‬אבל למה ‪,‬אמרתי ‪,‬הם שונים ‪,‬וכל אחד מהם בעל דמות אחת ?הוא ענה ‪,‬שמעו ‪.‬אותם שנים עשר אומות המחזיקות בכל העולם ‪,‬‬ ‫הם שנים עשר אנשים‪.‬‬ ‫‪164‬וכפי שראית את ההרים האלה שונים ‪,‬כך גם הם שונים ‪.‬לכן אפתח בפניך את משמעותו ופעולותיו של כל הר‪.‬‬ ‫‪165‬אך ראשית ‪,‬אדוני ‪,‬אמרתי ‪,‬הראה לי זאת ;בהתחשב בכך שההרים הללו כה שונים ‪,‬כיצד הם התחברו לבניית מגדל זה ;והובאו‬ ‫לצבע אחד ;והם אינם פחות בהירים מאלה שיצאו מן המעמקים?‬ ‫‪166‬כי ‪,‬השיב ‪,‬כל הגויים אשר תחת השמים שמעו והאמינו באותו שם אחד של בן האלוהים אשר נקראים על ידם‪.‬‬ ‫‪167‬לכן ‪,‬לאחר שקיבלו את חותמו ‪,‬כולם נעשו שותפים לאותה ‪1‬הבנה ו ‪-2‬ידע ;ואמונתם ואהבתם היו זהות ;והם נשאו את רוחות‬ ‫הבתולות הללו יחד עם שמו‪.‬‬ ‫‪168‬ולכן נראה בניין המגדל הזה באותו צבע ‪,‬והוא זרח כזוהרת השמש‪.‬‬ ‫‪169‬אך לאחר שהסכימו כך בדעה אחת ‪,‬החל להיות גוף אחד של כולם ;אולם חלק מהם טמאו את עצמם ‪,‬ונדחו מסוג הצדיקים ‪,‬וחזרו‬ ‫שוב למצבם הקודם ‪,‬והפכו גרועים אף יותר משהיו קודם לכן‪.‬‬ ‫¶ ‪170‬אמרתי אדוני איך היו גרועים יותר מי שידעו את ה ?'הוא ענה אם מי שאינו יודע את ה 'חי ברשע ‪,‬עונש רשעו ילווה אותו‪.‬‬ ‫‪171‬אבל מי שידע את ה ‪',‬צריך להימנע לחלוטין מכל רשע ‪,‬ולהיות עוד יותר משרת הצדקה‪.‬‬ ‫‪172‬והאם לא נראה לך ‪,‬אם כן ‪,‬מי שצריך ללכת אחר הטוב ‪,‬אם הוא מעדיף את חלק החטא ‪,‬חוטא יותר מאשר מי שפוגע מבלי‬ ‫להכיר את כוחו של אלוהים?‬ ‫‪173‬לכן אלה נידונים למוות ;אך אלה אשר ידעו את ה 'וראו את נפלאותיו ‪,‬אם יחיו ברשע ‪,‬ייענשו כפליים וימותו לנצח‪.‬‬ ‫‪174‬לכן כפי שראית כי לאחר שהאבנים נזרקו מן המגדל ‪,‬אשר נדחו ‪,‬הן נמסרו לרוחות רעות ואכזריות ;וראית את המגדל נקי ‪,‬‬ ‫כאילו היה עשוי כולו מאבן אחת‪:‬‬ ‫‪175‬כך קהילת האלוהים ‪,‬כאשר תטוהר( ‪:‬הרשעים והמזויפים ‪,‬השובבים והספקנים ‪,‬וכל אשר התנהגו ברשע בה ‪,‬וחטאו מיני חטאים ‪,‬‬ ‫מגורשים )יהפכו לגוף אחד ‪,‬ותהיה הבנה אחת ‪,‬דעה אחת ‪,‬אמונה אחת ואותה צדקה‪.‬‬ ‫‪176‬ואז ישמח בן האלוהים ביניהם ‪,‬ויקבל את עמו ברצון טהור‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫‪177‬ואומר ‪:‬אדוני ‪,‬כל הדברים האלה גדולים ונכבדים הם ;אך עתה הראה לי את השפעתו ואת כוחו של כל הר ‪,‬למען כל נפש אשר‬ ‫בוטחת ביהוה ‪,‬כאשר תשמע את הדברים האלה ‪,‬תכבד את שמו הגדול ‪,‬הנפלא והקדוש‪.‬‬ ‫‪178‬שמעו ‪,‬אמר ‪,‬את מגוון ההרים הללו ‪,‬כלומר ‪,‬של שנים עשר האומות‪.‬‬ ‫¶ ‪179‬אלו שהאמינו בהר הראשון ‪,‬שהוא שחור ‪,‬הם אלו שמרדו מהאמונה ;ודיברו דברים רעים נגד ה ;'ובגדו בעבדי האלוהים‪.‬‬ ‫‪180‬אלה נידונים למוות ‪,‬אין להם חרטה ‪:‬ולכן הם שחורים ‪,‬כי מינם רשע‪.‬‬ ‫‪181‬מן ההר השני אשר היה חלק ‪,‬הם הצבועים אשר האמינו ומורי הרע ‪:‬ואלה סמוכים לאלה הקודמים ‪,‬אשר אין בהם פרי צדקה‪.‬‬ ‫‪182‬כי כשם שהרם צחיח וחסר פרי ‪,‬כך גם אנשים כאלה אכן נושאים את השם נוצרים ‪,‬אך הם ריקים מאמונה ;וגם אין בהם כל פרי‬ ‫האמת‪.‬‬ ‫‪183‬אף על פי כן ‪,‬נותר להם מקום לתשובה ‪,‬אם ימשיכו לעשות זאת בפתאומיות ‪:‬אך אם יתמהרו ‪,‬גם הם יהיו שותפים למוות עם‬ ‫הסוג הנ"ל‪.‬‬ ‫‪184‬אמרתי ‪,‬אדוני ‪,‬מדוע נותר מקום לאלה שחוזרים בתשובה ‪,‬ולא לאלה הנ"ל ‪,‬בהתחשב בכך שחטאיהם כמעט זהים?‬ ‫‪185‬לכן ‪,‬אמר לאלה ‪,‬יש חזרה לחיים על ידי תשובה ‪,‬כי לא חיללו את אדונם ולא בגדו בעבדי האלוהים ‪:‬אלא בתשוקתם לרווח רימו‬ ‫את בני האדם ‪,‬והובילו אותם לפי תאוות החוטאים ;על כן יסבלו בשל דבר זה‪.‬‬ ‫‪186‬אך עדיין נותר להם מקום לתשובה ‪,‬כי לא דיברו דבר רע נגד ה‪'.‬‬ ‫¶ ‪187‬אלו אשר מן ההר השלישי אשר בו קוצים וקוצים ‪,‬הם אלה אשר האמינו ‪,‬אך חלקם היו עשירים ‪,‬אחרים היו עסוקים בעניינים‬ ‫רבים ‪:‬הקוצים הם עושרם ‪:‬הקוצים ‪,‬אותם עניינים אשר בהם עסקו‪.‬‬ ‫‪188‬ואלה אשר שקועים בעניינים רבים ובעניינים מגוונים אינם מצטרפים לעבדיו של אלוהים ‪,‬אלא נודדים ‪,‬נמשכים על ידי‬ ‫העניינים אשר נחנקים מהם‪.‬‬ ‫‪189‬ולכן העשירים נכנעים בקושי לשיחתם של עבדי אלוהים ‪,‬מחשש שמא ישאלו אותם דבר ‪.‬לכן אלה בקושי ייכנסו למלכות‬ ‫אלוהים‪.‬‬ ‫‪190‬כי כשם שאנשים הולכים יחפים על קוצים ‪,‬כך גם אנשים אלה בקושי ייכנסו למלכות האלוהים‪.‬‬ ‫‪191‬אף על פי כן ניתנה לכל אלה חזרה בתשובה ;אם ישובו אליה במהרה ;למען ‪,‬משום שבימיהם הראשונים הזניחו את עבודתם ‪,‬‬ ‫יוכלו לעשות משהו טוב בעתיד‪.‬‬ ‫‪192‬לכן אם לאחר שחזרו בתשובה ויעשו מעשי צדקה ‪,‬יחיו ;אך אם ימשיכו בדרכם הרעה ‪,‬יימסרו לנשים אשר ירצו לקחת את‬ ‫נפשם‪.‬‬ ‫¶ ‪193‬אשר להר הרביעי ‪,‬אשר היו בו עשבים רבים ‪,‬אשר חלקם העליון ירוק ‪,‬אך שורשיהם יבשים ‪,‬וחלקם נובלים במגע עם חום‬ ‫השמש;‬ ‫‪194‬זה מציין את הספקנים ‪,‬שהאמינו ‪,‬ואחרים הנושאים את האדון בלשונם ‪,‬אך אין לו אותו בלבם ‪:‬לכן יבש עשבם וחסר שורש ;כי‬ ‫הם חיים רק במילים ‪,‬אך מעשיהם מתים‪.‬‬ ‫‪195‬לכן אלה אינם מתים ואינם חיים ‪,‬ויחד עם זאת הם בספק ‪.‬כי הספקים אינם ירוקים ואינם יבשים ;כלומר ‪,‬לא מתים ולא חיים‪.‬‬ ‫‪196‬כי כשם שהעשבים מתייבשים למראה השמש ;כך הספקנים ‪,‬ברגע שהם שומעים על רדיפה וחוששים מאי נוחות ‪,‬שבים אל‬ ‫אליליהם ‪,‬ושוב משרתים אותם ‪,‬ומתביישים לשאת את שם אדונם‪.‬‬ ‫‪197‬אנשים מסוג זה אינם מתים ואינם חיים ;אף על פי כן גם אלה יכולים לחיות ‪,‬אם יתחרטו מיד ;אך אם לא ‪,‬הם יימסרו לנשים‬ ‫הללו ‪,‬אשר ייקחו את חייהם‪.‬‬ ‫¶ ‪198‬אשר להר החמישי שהוא סלעי ‪,‬אך יש בו עשב ירוק ‪:‬אלה הם אשר האמינו ‪,‬והם אכן נאמנים ‪,‬אך מאמינים בקושי ;והם‬ ‫נועזים ומתנשאים ;אשר ייחשבו כיודעים הכל ‪,‬אך באמת אינם יודעים דבר‪.‬‬ ‫‪199‬לכן ‪,‬בגלל ביטחון זה ‪,‬הידיעה נעלמת מהם ;וחדרה בהם יומרה פזיזה‪.‬‬ ‫‪200‬אך הם מתנשאים ‪,‬וכאנשים חכמים ;ואף על פי שהם טיפשים ‪,‬עדיין נראים כמורים‪.‬‬ ‫‪201‬ועתה ‪,‬בגלל טיפשות זו ‪,‬רבים מהם ‪,‬בעודם מגדלים את עצמם ‪,‬הפכו לריקים ובהירים ‪.‬כי עזות מצח וביטחון שווא הם רוח רעה‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫‪202‬לכן רבים מאלה נזרקו ;אך אחרים ‪,‬המודים בטעותם ‪,‬חזרו בתשובה ונכנעו לאלה היודעים‪.‬‬ ‫‪203‬ולכל שאר בני הסוג הזה מותרת חרטה ;כיוון שלא היו רשעים כל כך ‪,‬אלא טיפשים ‪,‬חסרי הבנה‪.‬‬ ‫‪204‬אם אלה ישובו בתשובה ‪,‬יחיו לאלוהים ;ואם לא ‪,‬ישכנו עם הנשים הללו ‪,‬אשר יפעלו עליהם את רעתן‪.‬‬ ‫¶ ‪205‬כי באשר להר השישי ‪,‬אשר בו חריצים גדולים וקטנים ‪,‬הם אלה שהאמינו ;אך אלה אשר בהם חריצים קטנים הם אלה אשר‬ ‫היו ביניהם מחלוקות ;ובגלל מריבותיהם נמוגות באמונה;‬ ‫‪206‬אף על פי כן רבים מאלה חזרו בתשובה ‪,‬וכך גם יעשו השאר כשישמעו את פקודותיי ;כי מחלוקותיהם קטנות בלבד ‪,‬והם ישובו‬ ‫בקלות לתשובה‪.‬‬ ‫‪207‬אבל אלו שיש להם את הסדקים הגדולים יותר ‪,‬יהיו כאבנים קשות ‪,‬זוכרים טינה ועבירות ‪,‬ומלאי כעס בינם לבין עצמם ‪.‬לכן‬ ‫אלה נזרקו מן המגדל ‪,‬ומסרבים להיבנות בו ;כי אנשים כאלה בקושי יחיו‪.‬‬ ‫‪208‬אלוהינו ואדוננו ‪,‬השולט בכל ‪,‬ויש לו סמכות על כל ברואיו ‪,‬לא יזכור את חטאינו ‪,‬אלא מתפייס בקלות על ידי אלו המתוודים על‬ ‫חטאיהם ‪:‬אבל האדם בהיותו רפה ‪,‬בן תמותה ‪,‬חלש ומלא חטאים ‪,‬מתמיד בכעסו על האדם ;כאילו היה בכוחו להצילו או להשמידו‪.‬‬ ‫‪209‬אבל אני ‪,‬כמלאך הממונה על חרטתכם ‪,‬מזהיר אתכם ‪,‬שכל מי שביניכם יש לו מטרה כזו ‪,‬עליו להניח אותה בצד ולחזור‬ ‫לתשובה ;וה 'ירפא את חטאיכם הקודמים ‪,‬אם תטהרו את עצמכם מרוח רעה זו ;אך אם לא תעשו זאת ‪,‬תימסרו לו למוות‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫¶ ‪210‬אשר להר השביעי אשר בו היה הדשא ירוק ופורח ‪,‬וכל ההר נאמן ;וכל מיני בהמות רעו על עשביו ‪,‬וככל שנאכל העשב יותר ‪,‬‬ ‫כך פורח יותר‪:‬‬ ‫‪211‬הם אלו שהאמינו ‪,‬ותמיד היו טובים וישרים ;וללא כל חילוקי דעות ביניהם ‪,‬אך עדיין שמחו בעבדי האלוהים ‪,‬לאחר שלבשו את‬ ‫רוח הבתולות הללו ;ותמיד היו נלהבים לגלות רחמים לכל האנשים ‪,‬ותמכו ברצון בכל אדם מעמלם ללא גערה וללא התלבטות‪.‬‬ ‫‪212‬לכן ראה ה 'את תמימותם ותמימותם ‪,‬הגדיל אותם במעשיהם ויתן להם חן בכל מעשיהם‪.‬‬ ‫‪213‬אבל אני ‪,‬המלאך הממונה על חרטתך ‪,‬מפציר בך ‪,‬שכל מי שיהיו כאלה ימשיכו באותה מטרה ‪,‬למען לא ייעקר זרעך לנצח‪.‬‬ ‫‪214‬כי נסה אתכם יהוה וכתב אתכם במספרנו וכל זרעכם ישכן עם בן האלוהים כי כולכם רוחו‪.‬‬ ‫¶ ‪215‬אשר להר השמיני ‪,‬אשר בו היו מעיינות רבים ‪,‬אשר מהם הושקו כל מיני יצורי אלוהים ;הם אלה אשר האמינו בשליחים אשר‬ ‫שלח ה 'לכל העולם להטיף;‬ ‫‪216‬וחלקם ‪,‬בהיותם מורים ‪,‬הטיפו ולימדו בטהרה ובכנות ‪,‬ולא נכנעו כלל לתאוות רעות כלשהן ‪,‬אלא הלכו ללא הרף בצדק ובאמת‪.‬‬ ‫‪217‬לכן אלה מנהלים את שיחותיהם בין המלאכים‪.‬‬ ‫¶ ‪218‬ושוב ;אשר להר התשיעי שהוא מדבר ומלא נחשים ;הם אלה אשר האמינו ‪,‬אך היו עליהם כתמים רבים‪:‬‬ ‫‪219‬אלה הם השרים אשר ממלאים את שירותם בצורה שגויה ‪,‬גוזלים את נכסי האלמנות והיתומים ;ומשרתים את עצמם ‪,‬לא אחרים ‪,‬‬ ‫מתוך הדברים אשר קיבלו‪.‬‬ ‫‪220‬אלה ‪,‬אם ימשיכו בחמדנות זו ‪,‬מסרו את עצמם למוות ‪,‬ולא תהיה להם תקווה לחיים ‪.‬אך אם יתנצרו וימלאו את שירותם בכנות ‪,‬‬ ‫יוכלו לחיות‪.‬‬ ‫‪221‬אשר לאלה אשר נמצאו גסים ‪,‬הם אלה אשר כפרו בשם ה ‪',‬ולא שבו אל ה ‪',‬אלא הפכו פראיים ופראיים ;לא התמסרו לעבד ה ;'‬ ‫אלא נבדלו מהם ‪,‬ואיבדו את חייהם בחוסר זהירות קל‪.‬‬ ‫‪222‬כי כשם שגפן הננטשת בגדר חיה ‪,‬ואינה מעובדת לעולם ‪,‬נובלת ונחנקת על ידי העשבים השוטים ‪,‬ועם הזמן הופכת פראית ‪,‬‬ ‫וחדלה להיות מועילה לאדוניה ;כך אנשים מסוג זה ‪,‬המתייאשים מעצמם ‪,‬ומחמיצים ‪,‬החלו להיות חסרי תועלת לאדונם‪.‬‬ ‫‪223‬אולם ‪,‬לאלה יש ‪,‬אחרי הכל ‪,‬מותרת חרטה ‪,‬אם לא יתגלה שהם מתכחשים למשיח מליבם ;אך אם יימצא שמישהו מאלה מתכחש‬ ‫לו מליבם ‪,‬איני יכול לומר אם אדם כזה יוכל להגיע לחיים‪.‬‬ ‫‪224‬לכן אני אומר שאם מישהו הכחיש ‪,‬עליו לחזור בתשובה בימים אלה ;כי לא ייתכן שמי שמכחיש כעת את האדון יוכל לאחר מכן‬ ‫להגיע לישועה ‪:‬אף על פי כן מוצעת תשובה לאלה שכבר הכחישו קודם לכן‪.‬‬ ‫‪225‬אך מי שרוצה לחזור בתשובה חייב למהר בתשובה ‪,‬לפני שבניית מגדל זה תושלם ;אחרת הוא יימסר על ידי הנשים הללו‬ ‫למוות‪.‬‬ ‫‪226‬אבל בעלי המום הם הרמאים ;ואלה המתערבבים זה עם זה ‪,‬אלה הם הנחשים אשר ראיתם מתערבבים בהר ההוא‪.‬‬ ‫‪227‬כי כשם שרעל הנחשים קטלני לבני אדם ‪,‬כך דבריהם של אנשים כאלה מדביקים ומחריבים בני אדם ‪.‬לכן הם נכים באמונתם ‪,‬‬ ‫בגלל אורח החיים הזה שהם מנהלים‪.‬‬ ‫‪228‬אולם חלקן ‪,‬לאחר שחזרו בתשובה ‪,‬ניצלו ‪,‬וכך גם אחרות מאותו הסוג יינצלו ‪,‬אם יתחרטו ;אך אם לא ‪,‬הן ימותו על ידי אותן‬ ‫נשים אשר כוחן ועוצמתן מחזיקות בהן‪.‬‬ ‫¶ ‪229‬באשר להר העשירי ‪,‬שבו היו העצים המכסים את הבקר ‪,‬הם אלה שהאמינו ‪,‬וחלקם היו בישופים ‪,‬כלומר ‪,‬מושלים של‬ ‫הכנסיות‪.‬‬ ‫‪230‬אחרים ‪,‬הם אבנים שלא העמידו פנים ‪,‬אלא בנפש עליזה אירחו את משרתי האל‪.‬‬ ‫‪231‬אז אלו אשר הוצבו על משרדים נחותים ;והגנו על העניים והאלמנות ;ושמרו תמיד על התנהגות צנועה ‪:‬לכן גם הם מוגנים על‬ ‫ידי ה‪'.‬‬ ‫‪232‬כל מי שיעשה כך ‪,‬יזכה לכבוד לפני ה ;'ומקומו בין המלאכים ‪,‬אם ימשיכו לציית לה 'עד הסוף‪.‬‬ ‫¶ ‪233‬אשר להר האחד עשר ‪,‬אשר בו היו עצים עמוסים במיני פירות ‪,‬אלו אשר האמינו וסבלו מוות למען שם ה ‪',‬והחזיקו מעמד‬ ‫בנפש מוכנה ‪,‬ומסרו את נפשם בכל לבם‪.‬‬ ‫‪234‬ואמרתי ‪,‬מדוע אם כן ‪,‬אדוני ‪,‬יש לכם את כל הפירות האלה ‪,‬אך חלקם יפים יותר מאחרים?‬ ‫‪235‬הקשיבו ‪,‬אמר ‪:‬כל מי שסבל למען שם ה 'נחשב למכובד על ידי ה ;'וכל חטאיהם נמחקו ‪,‬כי סבלו מוות למען שם בן האלוהים‪.‬‬ ‫‪236‬שמעו עכשיו ‪,‬מדוע פירותיהם שונים ‪,‬וחלקם עולים על אחרים ‪,‬אלה אשר הובאו בפני שופטים ונשאלו ‪,‬לא התכחשו לאדון ‪,‬‬ ‫אלא סבלו בנחת נפש ;אלה מכובדים יותר לפני האדון ‪.‬לכן הפירות היפים ביותר הם אלה‪.‬‬ ‫‪237‬אך אלו אשר היו פחדנים וספקנים ‪,‬והתווכחו עם עצמם אם עליהם להודות במשיח או להכחישו ‪,‬ובכל זאת סבלו ;פירותיהם‬ ‫קטנים ‪,‬משום שהמחשבה הזו עלתה בלבם‪.‬‬ ‫‪238‬כי מחשבה רעה ורעה היא לעבד לחשוב אם להתכחש לאדונו ‪.‬לכן ‪,‬אתם אשר מחשבות כאלה ‪,‬היזהרו פן תעמוד בכם מחשבה זו‬ ‫ותמותו לאלוהים‪.‬‬ ‫‪239‬אבל אתם הסובלים את המוות למען שמו ‪,‬חייבים לכבד את ה ‪',‬כי ראה אתכם ראויים לשאת את שמו ;וכי תיוושעו מכל‬ ‫חטאיכם‪.‬‬ ‫‪240‬ומדוע אינכם רואים את עצמכם מאושרים יותר ?חשבו באמת שאם מישהו מכם סובל ‪,‬הוא עושה מעשה גדול ?כי ה 'מחיה‬ ‫אתכם ‪,‬ואינכם מבינים זאת ‪.‬כי עבירותיכם העיקו עליכם ;ואם לא סבלתם למען שמו ‪,‬הייתם מתים עתה לה‪'.‬‬ ‫‪241‬לכן אני אומר זאת לכם ‪,‬המתלבטים אם להודות בו או להכחישו ‪:‬הודו כי יהוה הוא אלוהיכם ‪,‬פן בכל עת שתכחשו בו ‪,‬לא‬ ‫תימסרו לאסירים‪.‬‬ ‫‪242‬כי כל הגויים מענישים את עבדיהם אשר מכחישים את אדוניהם ;מה אתה חושב שיעשה לך ה ‪',‬אשר בידו כל הדברים?‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫‪243‬לכן הסירו מן הלבבות את הספקות הללו ‪,‬למען תחיו לנצח לאלוהים‪.‬‬ ‫‪244‬אשר להר השנים עשר ‪,‬אשר היה לבן ‪,‬הם אלה שהאמינו כילדים כנים ‪,‬אשר מעולם לא עלה במחשבותיהם כל זדון ‪,‬וגם לא‬ ‫ידעו מעולם מהו חטא ‪,‬אלא תמיד המשיכו בשלמותם‪.‬‬ ‫‪245‬לכן אנשים כאלה יירשו ללא ספק את מלכות האלוהים ;כי מעולם לא חיללו בדבר את מצוות האלוהים ‪,‬אלא המשיכו בכנות‬ ‫באותו מצב כל ימי חייהם‪.‬‬ ‫‪246‬לכן ‪,‬אמר ‪,‬מי שימשיך כילדים ללא זדון ‪,‬יהיה מכובד יותר מכל אלה אשר דיברתי עליהם עד כה ‪:‬כי כל הילדים כאלה מכובדים‬ ‫על ידי אלוהים ‪,‬ונחשבים ראשונים מכולם‪.‬‬ ‫‪247‬אשריכם אשר תסירו מכם כל זדון ותלבשו תמימות כי תראו בראשונה את האדון‪.‬‬ ‫‪248‬ולאחר שסיים כך את פירושו על כל ההרים ‪,‬אמרתי לו ‪,‬אדוני ‪,‬הראה לי גם עכשיו מה בנוגע לאבנים אשר הובאו מן המישור‬ ‫והוכנסו למגדל במקום אלה שנדחו‪:‬‬ ‫‪249‬וגם לגבי האבנים העגולות אשר נוספו לבניית המגדל ‪:‬וגם לגבי אלו שעדיין נותרו עגולות‪.‬‬ ‫¶ ‪250‬שמעו עכשיו ‪,‬אומר הוא ‪,‬על אודות האבנים הללו אשר הובאו מן המישור אל תוך בניית המגדל ‪,‬והונחו במקום אלו שנדחו ;הן‬ ‫שורשי ההר הלבן ההוא‪.‬‬ ‫‪251‬לכן ‪,‬מכיוון שאלה שהאמינו בהר ההוא היו תמימים מאוד ‪,‬ציווה אדון המגדל הזה שאלו שהיו משורשי ההר הזה יוכנסו לבניין‪.‬‬ ‫‪252‬כי הוא ידע שאם יוכנסו לבניין הזה הם ימשיכו להיות בהירים ;ואף אחד מהם לא יהפוך עוד לשחור‪.‬‬ ‫‪253‬אבל אם היה מוסיף בדרך זו משאר ההרים ‪,‬כמעט היה צריך לבקר שוב במגדל ולטהר אותו‪.‬‬ ‫‪254‬וכל האבנים הלבנות הללו הן הצעירים שהאמינו ‪,‬או שיאמינו ;כי כולם מאותו הסוג ‪.‬אשרי הסוג הזה ‪,‬כי הוא תמים‪.‬‬ ‫‪255‬שמעו עכשיו גם בנוגע לאותן אבנים עגולות ומבריקות ‪:‬כל אלה מההר הלבן הזה ‪.‬אך לכן הן נמצאות עגולות ‪,‬משום שעושרן‬ ‫החשיך אותם מעט מהאמת וסנוור את עיניהם‪:‬‬ ‫‪256‬אך מעולם לא סרו מעל יהוה ‪,‬ולא יצא דבר רע מפיהם ;כי אם כל צדק ‪,‬סגולה ואמת‪.‬‬ ‫‪257‬וירא יהוה את לבם ואת רצון האמת ‪,‬ציווה עליהם להמשיך בטוב ‪,‬וכי עושרם יקוצץ‪.‬‬ ‫‪258‬כי לא רצה שייקחו אותם לגמרי ‪,‬למען יוכלו לעשות משהו טוב עם מה שנותר ולחיות לאלוהים ;כי גם הם מן הסוג הטוב‪.‬‬ ‫‪259‬לכן נקטע מהם מעט ‪,‬ולכן הם הוכנסו לבניית המגדל הזה‪.‬‬ ‫¶ ‪260‬אשר לשאר אשר נותרו עגולים ‪,‬ולא נמצאו ראויים לבניית מגדל זה ‪,‬משום שטרם קיבלו את החותם ;הם הוחזרו למקומם ‪,‬‬ ‫משום שנמצאו עגולים מאוד‪.‬‬ ‫‪261‬אבל העולם הזה חייב להיכרת מהם ‪,‬ואת הבלי עושרם ;ואז הם יהיו ראויים למלכות אלוהים ‪.‬כי עליהם להיכנס למלכות‬ ‫אלוהים ‪,‬כי אלוהים בירך את הסוג התמים הזה‪.‬‬ ‫‪262‬לכן איש ממין זה לא ייפול ;כי גם אם איש מהם יתנסה על ידי השטן ויפגע ‪,‬הוא ישוב במהרה אל אדוניו אלהיו‪.‬‬ ‫‪263‬אני ‪,‬מלאך התשובה ‪,‬מחשיב אתכם לאשריכם ‪,‬כל מי שתהיו תמימים כילדים קטנים ‪,‬כי חלקכם טוב ומכובד לפני ה‪'.‬‬ ‫‪264‬ואני אומר לכל מי שקיבלתם את החותם הזה ;שמרו על פשטות ‪,‬ואל תזכרו את העבירות שבוצעו נגדכם ‪,‬ואל תמשיכו בזדון או‬ ‫במרירות ‪,‬דרך זיכרון העבירות‪.‬‬ ‫‪265‬אבל היו רוח אחת ‪,‬וספקו תרופות לקרעים הרעים האלה ‪,‬והסירו אותם מכם ;למען ישמח אדון הצאן על כך ;כי הוא ישמח ‪,‬אם‬ ‫ימצא הכל שלם‪.‬‬ ‫‪266‬אך אם יימצא מי מהצאן האלה מפוזר ‪,‬אוי לרועים ;אך אם הרועים עצמם יתפזרו ‪,‬מה יענו לאדון דיר הצאן ?האם יאמרו שהצאן‬ ‫הטרידו אותם ?אך לא יאמינו להם‪.‬‬ ‫‪267‬כי דבר מדהים הוא שרועה יסבול על ידי עדרו ;והוא ייענש יותר על שקריו‪.‬‬ ‫‪268‬עתה אני הרועה ;ובמיוחד עלי לתת דין וחשבון עליכם‪.‬‬ ‫¶ ‪269‬לכן שמרו על עצמכם בעוד המגדל נבנה ‪.‬ה 'שוכן באהבי שלום ‪,‬כי אהוב שלום ;ורחוק הוא מריבנים וממלאי זדון‪.‬‬ ‫‪270‬לכן החזירו לו את הרוח בשלמותה ‪,‬כפי שקיבלתם אותה ‪.‬כי אם תיתן לממלא בגד חדש ושלם ‪,‬תצפה לקבלו שלם שוב ;לכן אם‬ ‫הממלא ישיב לך אותו קרוע ‪,‬האם תקבלו אותו?‬ ‫‪271‬האם לא תכעס מיד ;ותגער בו לאמר ‪:‬נתתי לך את בגדי בשלמות ;למה קרעת אותה והפכת אותה לחסרת תועלת עבורי ?עכשיו‬ ‫היא אינה מועילה לי ‪,‬בגלל הקרע אשר עשית בה ‪.‬האם לא תאמר את כל זאת לממלא ‪,‬בגלל הקרע אשר עשה בבגדך?‬ ‫‪272‬לכן אם תדאג לבגדך ותתלונן על שלא קיבלת אותו בשלמותו ‪,‬מה אתה חושב שיעשה ה ‪',‬אשר נתן לך את רוחו בשלמותו ‪,‬ואתה‬ ‫הפכת אותו לחסר תועלת לחלוטין ‪,‬כך שלא יוכל להועיל לאדונו ?כי בהשחתתך ‪,‬אינו מועיל לו עוד‪.‬‬ ‫‪273‬האם לא יעשה ה 'כן לגבי רוחו ‪,‬בגלל מעשיך ?אין ספק ‪,‬אמרתי ‪,‬יעשה כן לכל אלה אשר ימצא להמשיך לזכור את הפגיעות‪.‬‬ ‫‪274‬אל תדרכו אפוא תחת רגליו אמר ‪,‬רחמיו ;אלא כבדוהו ‪,‬כי סבלנותו כלפי עבירותיכם ‪,‬ואינו כאחד מכם ;אלא חזרו בתשובה ‪,‬כי‬ ‫זה יועיל לכם‪.‬‬ ‫¶ ‪275‬את כל הדברים האלה הכתובים לעיל ‪,‬אני הרועה ‪,‬מלאך התשובה ‪,‬הראיתי ודברתי לעבדי האלוהים‪.‬‬ ‫‪276‬לכן אם תאמינו ותשמעו לדברים האלה ‪,‬ותלכו בהם ‪,‬ותתקנו את דרככם ‪,‬תחיו ‪.‬אבל אם תמשיכו בזדון ‪,‬ובזכרון עוולות ‪,‬לא יחיו‬ ‫חוטאים כאלה לאלוהים‪.‬‬ ‫‪277‬את כל הדברים האלה אשר היו אמורים להיאמר על ידי ‪,‬כך מסרתי לכם ‪.‬אז אמר לי הרועה ‪,‬האם שאלת ממני את הכל ?עניתי ‪,‬‬ ‫אדוני ‪,‬מסרתי‪.‬‬ ‫‪278‬מדוע ‪,‬אם כן ‪,‬אמר ‪,‬לא שאלת על מרווחי האבנים הללו אשר הונחו בבניין ‪,‬כדי שאוכל להסביר לך גם זאת ?עניתי ‪,‬אדוני ‪,‬‬ ‫שכחתי ‪.‬שמע ‪,‬אם כן ‪,‬אמר ‪,‬גם על אלה‪.‬‬


‫הספר השלישי של רועה הרמס ‪-‬דמיונות‬

‫‪279‬הם אלה ששמעו כעת את המצוות הללו ‪,‬וחזרו בתשובה בכל לבם;‬ ‫‪280‬וכאשר ראה ה 'כי חרטתם טובה וטהורה ‪,‬וכי הם יכולים להמשיך בה ‪,‬ציווה למחוק את חטאיהם הקודמים ‪.‬כי חללים אלה היו‬ ‫חטאיהם ‪,‬ולכן הם נוצרו אפילו כדי שלא יוכלו להיראות‪.‬‬ ‫דמיון ‪10‬‬ ‫‪1‬אחרי שכתבתי את הספר הזה ‪,‬בא המלאך אשר מסר אותי אל הרועה ההוא אל הבית אשר הייתי בו וישב על המיטה ‪,‬והרועה ההוא‬ ‫עמד לימינו‪.‬‬ ‫‪2‬ויקרא לי ויאמר אלי ‪:‬מסרתיך ואת ביתך בידי הרועה הזה למען תשמור על ידו ‪.‬ואמרתי ‪:‬כן אדוני‪.‬‬ ‫‪3‬לכן ‪,‬אמר ‪,‬אם תרצו להיות מוגנים מכל צרה ומכל אכזריות ‪,‬ותצליחו בכל דיבור טוב ומעשה ;ותהיו לכם כל המידות הטובות‬ ‫והצדק ;לכו במצוות אשר נתן לכם ‪,‬ותשלטו בכל חטא‪.‬‬ ‫‪4‬כי אם תשמור את המצוות האלה ‪,‬כל התאוות והתענוגות של העולם הזה יהיו כפופים לך ;וההצלחה תלך אחריך בכל מעשה טוב‪.‬‬ ‫‪5‬לכן קח בחשבון את רצינותו וצניעותו כלפיך ‪,‬ואמור לכולם שהוא זוכה לכבוד ותהילה רבה לפני אלוהים ‪,‬והוא נסיך בעל סמכות‬ ‫רבה וחזק בתפקידו‪.‬‬ ‫‪6‬רק לו נתונה כוח התשובה בכל העולם ‪.‬הלא נראה לך שהוא בעל סמכות רבה?‬ ‫‪7‬ואתם בוזים את טובו ואת הצניעות אשר הוא מפגין כלפיכם‪.‬‬ ‫¶ ‪8‬אמרתי לו ‪:‬אדוני ‪,‬שאל אותו מאז אשר בא לביתי ‪,‬האם עשיתי דבר פסול או פגעתי בו במשהו?‬ ‫‪9‬אני יודע ‪,‬אמר ‪,‬כי לא עשית דבר פרוע ‪,‬וגם לא תעשה דבר כזה מעתה ;ולכן אני מדבר איתך את הדברים האלה למען תתמיד ;כי‬ ‫הוא נתן לי דין וחשבון טוב עליך‪,‬‬ ‫‪10‬אך אתה תדבר את הדברים האלה לאחרים ‪,‬למען אלה אשר חזרו בתשובה ‪,‬או יעשו בתשובה ‪,‬יהיו בעלי דעות דומות לך ;והוא‬ ‫ייתן לי דין וחשבון טוב עליהם גם כן ‪,‬וגם אני אוכל לעשות אותו הדבר לאדון‪.‬‬ ‫‪11‬עניתי ;אדוני ‪,‬אני מכריז לכל בני האדם על מעשיו הנפלאים של אלוהים ;ואני מקווה שכל מי שאוהב אותם וחטא בעבר ‪,‬כשישמע‬ ‫את הדברים האלה ‪,‬יחזור בתשובה ויחיה‪.‬‬ ‫‪12‬לכן ‪,‬אמר ‪,‬המשיכו במשרה הזאת ומלאו אותה ‪.‬וכל מי שיעשה כמצוות הרועה הזה יחיה ;ויהיה לו כבוד גדול גם כאן וגם אצל ה‪'.‬‬ ‫‪13‬אך אלו אשר לא ישמרו מצותיו ‪,‬נמלטים מחייהם והופכים לאויביהם ‪,‬ואלו אשר לא ישמרו מצותיו ‪,‬ימסרו את עצמם למוות ‪,‬וכל‬ ‫אחד יהיה אשם בדמו‪.‬‬ ‫‪14‬אבל אני אומר לך ‪,‬שמור את המצוות האלה ‪,‬ותמצא תרופה לכל חטאיך‪.‬‬ ‫¶ ‪15‬וגם שלחתי את הבתולות האלה לגור איתך ‪,‬כי ראיתי שהן טובות אליך מאוד ‪.‬לכן יהיו לך לעוזרות ‪,‬למען תוכל לשמור טוב‬ ‫יותר את המצוות אשר נתן לך ‪,‬כי אי אפשר לקיים את המצוות האלה בלי הבתולות האלה‪.‬‬ ‫‪16‬ואני רואה שהם מוכנים להיות איתך ;וגם אצווה עליהם שלא יעזבו כולם מביתך‪.‬‬ ‫‪17‬רק טהר את ביתך כי ישבו ברצון בבית נקי כי טהורים וטהורים הם וחרוצים וכלם חן עם ה‪'.‬‬ ‫‪18‬לכן אם ביתך יהיה טהור ‪,‬הם יישארו עמך ‪.‬אבל אם לא יטמא כלל ‪,‬הם יעזבו מביתך מיד ‪,‬כי הבתולות האלה אינן יכולות לסבול‬ ‫שום טומאה‪.‬‬ ‫‪19‬אמרתי לו ‪:‬אדוני ‪,‬אני מקווה שאשמח להם כך ‪,‬שתמיד ישמחו לגור בביתי ‪.‬וכמו שמי שמסרת אותי בידיו אינו מתלונן עליי ‪,‬כך‬ ‫גם הם לא יתלוננו‪.‬‬ ‫‪20‬אז אמר לרועה ההוא ‪:‬אני רואה שעבד האלוהים יחיה וישמור את המצוות האלה ‪,‬וישים את הבתולות האלה במקום טהור‪.‬‬ ‫‪21‬ויאמר זאת ‪,‬החזיר אותי אל הרועה ההוא ‪,‬קרא לבתולות ואמר להן" ‪:‬היות שאני רואה שאתם רוצים לשבת בבית האיש הזה ‪,‬אני‬ ‫ממליץ עליו ועל ביתו לכם ‪,‬למען לא תצאו מביתו כלל "‪.‬והם שמעו את הדברים האלה ברצון‪.‬‬ ‫‪22‬ויאמר אלי ‪,‬לך בגבורה בשירותך ;הגד לכל בני האדם את גדולות אלוהים ‪,‬ותמצא חן בשירות הזה‪.‬‬ ‫‪23‬וכל אשר ילך במצוות האלה יחיה ושמח בחייו ‪,‬אך המזניח אותן לא יחיה ושמח בחייו‪.‬‬ ‫‪24‬אמור לכל מי שיכול לעשות טוב ‪,‬אל תפסיק להתאמן במעשים טובים ‪,‬כי זה מועיל לו ‪.‬כי חפצתי שכל האנשים יינצלו מהטרדות‬ ‫שהם שרויים בהן‪.‬‬ ‫‪25‬כי מי שחסר לו וסובל מטרדות בחיי היומיום ‪,‬נמצא בעינוי ובצורך גדולים ‪.‬לכן ‪,‬כל מי שמציל נפש כזו מהצורך ‪,‬זוכה לעצמו‬ ‫שמחה גדולה‪.‬‬ ‫‪26‬כי מי שסובל מצרות כאלה ‪,‬מתייסר באותה מידה כאילו היה כבול בשלשלאות ‪.‬ורבים בגלל אסונות כאלה ‪,‬מבלי שיכלו לשאתם ‪,‬‬ ‫בחרו אפילו להרוג את עצמם‪.‬‬ ‫‪27‬לכן ‪,‬מי שיודע את סופו של אדם כזה ואינו מציל אותו ממנו ‪,‬חטא חטא גדול ואשם בדמו‪.‬‬ ‫‪28‬לכן התאמצו במעשים טובים ‪,‬כל מי שקיבלו כוח מאת האדון ‪,‬פן תתמהמה בניית המגדל ;כי למענכם נעצרה הבנייה‪.‬‬ ‫‪ 29‬עאבב ל‪ִ-‬דן רִ חמהל חרִא ם לח עמ ְא ה טוב ‪,‬הל ַל גח ָב ל יבכמ ל וח רת חסֹח רו רמַא ָו‪.‬‬ ‫‪30‬ולאחר שדיבר איתי כך ‪,‬קם מן המיטה והלך ‪,‬ולקח עמו את הרועה ואת הבתולות‪.‬‬ ‫יתי אב מד ן‪.‬‬ ‫‪ 31‬לוַ מאמא ר אד ללי ִר י יח ֵל ב אא תַהב רמ ֲבה וח אא תַהל ְח ִות אא לְַד ר‬


Turn static files into dynamic content formats.

Create a flipbook
Hebrew - The Third Book of the Shepherd of Hermas, which is called His Similitudes by Filipino Tracts and Literature Society Inc. - Issuu