Skip to main content

Hebrew - The Gospel of Nicodemus formerly called The Acts of Pontius Pilate

Page 1

‫בשורת נקדימון‪ ,‬שנקראה בעבר "מעשיו של פונטיוס פילטוס"‪.‬‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪ 1‬אנה וקיפא‪ ,‬וסומאס‪ ,‬ודתם‪ ,‬גמליאל‪ ,‬יהודה‪ ,‬לוי‪ ,‬נפלים‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬כורש ויהודים אחרים‪ ,‬הלכו אל פילטוס בקשר לישוע‪ ,‬והאשימו אותו בפשעים רעים רבים‪.‬‬ ‫‪ 2‬ויאמר אנו בטוחים שישוע הוא בנו של יוסף הנגר‪ ,‬ארץ שנולדה ממרים‪ ,‬וכי הוא מכריז על עצמו כבן אלוהים ומלך; ולא זו בלבד‪ ,‬אלא מנסה פיזור השבת‪ ,‬והלכות אבותינו‪.‬‬ ‫‪ 3‬פילטוס השיב; על מה הוא מצהיר? ומה הוא מנסה להמיס?‬ ‫‪ 4‬אמרו לו היהודים‪ ,‬יש לנו חוק שאוסר לעשות רפואה ביום השבת; אבל הוא מרפא גם את הצולעים וגם את החרשים‪ ,‬את הלוקים בשיתוק‪ ,‬את העיוורים ואת המצורעים ואת‬ ‫השדים‪ ,‬ביום ההוא בשיטות מרושעות‪.‬‬ ‫‪ 5‬פילטוס השיב‪ :‬איך הוא יכול לעשות זאת בשיטות מרושעות? ענו‪ ,‬קושר הוא‪ ,‬ומוציא שדים על ידי נסיך השדים; וכך כל הדברים נעשים כפופים לו‪.‬‬ ‫‪ 6‬ואז אמר פילטוס‪ ,‬גירוש השדים נראה לא מעשה של רוח טמאה‪ ,‬אלא יציאה מכוח אלוהים‪.‬‬ ‫‪ 7‬השיבו היהודים לפילטוס‪ :‬אנו מפצירים במעלתך לזמן אותו להתייצב בפני בית הדין שלך ולשמוע אותו בעצמך‪.‬‬ ‫‪ 8‬קרא פילטוס לשליח ואמר לו‪ :‬במה יובא המשיח לכאן?‬ ‫‪ 9‬ויצא השליח‪ ,‬והכיר את המשיח‪ ,‬סגד לו; ופרש את הגלימה אשר בידו על הארץ‪ ,‬אמר‪ ,‬אדוני‪ ,‬לך על זה ונכנס‪ ,‬כי המושל קורא לך‪.‬‬ ‫‪ 10‬כאשר הבחינו היהודים מה עשה השליח קראו (נגדו) אל פילטוס‪ ,‬ואמרו‪ ,‬מדוע לא נתת לו את זימונו בחרוז‪ ,‬ולא בשליח? השתחוה לו‪ ,‬ופרש את הגלימה אשר בידו על הארץ‬ ‫לפניו‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬אדוני‪ ,‬המושל קורא לך‪.‬‬ ‫‪ 11‬קרא פילטוס לשליח ויאמר למה עשית כך?‬ ‫‪ 12‬השיב השליח‪ :‬כששלחת אותי מירושלים לאלכסנדר‪ ,‬ראיתי את ישוע יושב בדמות רעה על חמור‪ ,‬ובני העברים קראו הושענה‪ ,‬אוחזים בידם ענפי עצים‪.‬‬ ‫‪ 13‬אחרים פרשו את בגדיהם בדרך ואמרו הושיענו אתה בשמים; אשרי מי שבא בשם ה'‪.‬‬ ‫‪ 14‬וזעקו היהודים על‪-‬השליח ואמרו בני‪-‬העבריים את הצהרותיהם בשפה העברית; וכיצד יכולת אתה‪ ,‬היווני‪ ,‬להבין את העברית?‬ ‫‪ 15‬ענה להם השליח ואמר‪ :‬שאלתי את אחד היהודים ואמרתי מה זה מה שהילדים זועקים בשפה העברית?‬ ‫‪ 16‬ויסביר לי לאמר הם זועקים הושענה אשר בפירוש ה' הושיע אותי; או ה' הושיע‪.‬‬ ‫‪ 17‬פילטוס אמר להם‪ :‬מדוע אתם עצמכם מעידים על דברי הילדים‪ ,‬כלומר על ידי שתיקתכם? במה עשה השליח רע? והם שתקו‪.‬‬ ‫‪ 18‬ויאמר המושל אל השליח צא ונסה בכל דרך להכניסו‪.‬‬ ‫קֹורא לְָך‪.‬‬ ‫‪ 19‬וֵַּיצֵא הֶַּׁש לִי ַח וַַּיעַׂש ְּכמֹו ֶׁשֹּלא; וַֹּיאמֶר‪ ,‬אֲדֹנָי‪ָּ ,‬בא‪ִּ ,‬כי הַמֹוֵׁשל ֵ‬ ‫‪ 20‬וכאשר ישוע נכנס על ידי הסמלים‪ ,‬שנשאו את המידות‪ ,‬קחו ראשיהם ועבדו את ישוע‪.‬‬ ‫‪ 21‬ואז קראו היהודים בחריפות רבה יותר נגד הסמלים‪.‬‬ ‫‪ 22‬אבל פילטוס אמר ליהודים‪ :‬אני יודע שאין זה נעים לכם שראשי המידות עשו מעצמם השתחוות ועבדו את ישוע; ֲאבָל לָָּמה ִּת ק ְָראּו עַל הִַּמּגֹות‪ַּ ,‬כ אֲֶׁשר הְִׁשַּת חֲוּו ַועֲב ֹדּו‪.‬‬ ‫‪ 23‬הם השיבו לפילטוס‪ :‬ראינו את הסמלים משתחוים ומשתחוים לישוע‪.‬‬ ‫‪ 24‬ויקרא המושל את האותות ואמר להם למה עשיתם כך?‬ ‫‪ 25‬האנוסים אמרו לפילטוס‪ ,‬כולנו עובדי אלילים ועובדים לאלים במקדשים; ואיך עלינו לחשוב משהו על סגוד לו? רק החזקנו את הסטנדרטים בידינו והם השתחוו ועבדו לו‪.‬‬ ‫‪ 26‬ויאמר פילטוס לשליטי בית הכנסת‪ ,‬בחרו בעצמכם באנשים חזקים ותנו להם להחזיק באמות‪ ,‬ונראה אם יתכופפו אז מעצמם‪.‬‬ ‫‪ 27‬אז חיפשו זקני היהודים שנים‪-‬עשר מהזקנים החזקים והמוכשרים ביותר‪ ,‬וגרמו להם להחזיק באמות המידה ועמדו בפני המושל‪.‬‬ ‫‪ 28‬אז אמר פילטוס לשליח‪ :‬הוציאו את ישוע והביאו אותו שוב‪ .‬וישוע והשליח יצאו מהאולם‪.‬‬ ‫‪ 29‬וִַּיק ְָרא ִּפילָטֹוס אֶת הִַּמ גְוֹות אֲֶׁשר נְָׂשאּו אֶת‪-‬הִַּמ גְָּד לִים‪ְ ,‬ונְִׁשַּבע ָלהֶם‪ ,‬אֲֶׁשר ֹלא י ְִׂשאּו אֶת‪-‬הִַּמ גְדֹות ְּכֶׁש הִָּכ נֵס י ֵׁשּועַ‪ ,‬יִכְֹּתר אֶת‪-‬ר ֹאֵׁשיהֶם‪.‬‬ ‫‪ 30‬ואז ציווה המושל על ישוע להיכנס שוב‪.‬‬ ‫‪ 31‬והשליח עשה כמו שעשה קודם‪ ,‬והפציר מאד בישו שילך על גלימתו וילך עליה‪ ,‬וילך עליה ויכנס‪.‬‬ ‫‪ 32‬וכאשר ישוע נכנס‪ ,‬השתחוו האקנים כקודם והשתחוו לו‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪ 1‬עת ראה זאת פילטוס‪ ,‬פחד‪ ,‬ועמד לקום ממושבו‪.‬‬ ‫‪ 2‬אך בעודו חושב לקום‪ ,‬שלחה אליו אשתו‪ ,‬אשר עמדה מרחוק‪ ,‬לאמר‪ :‬אין לך מה לעשות עם הצדיק ההוא; כי סבלתי הרבה לגביו בחזון הלילה הזה‪.‬‬ ‫‪ 3‬כששמעו את זה היהודים אמרו לפילטוס‪ :‬האם לא אמרנו לך‪ ,‬קושר הוא? הִֵּנה ָחלַם אֶת אְִׁשֶּת ָך‪.‬‬ ‫‪ 4‬פילטוס קרא אז לישוע ואמר‪ ,‬אתה שמעת את אשר מעידים עליך‪ ,‬ולא עונה?‬ ‫ּורעּות‪ ,‬י ְַראֹות ּבֹו‪.‬‬ ‫‪ 5‬ישוע השיב‪ :‬אם לא היה להם כוח לדבר‪ ,‬הם לא היו יכולים לדבר; ֲאבָל מִּׁשּום ֶׁשל ֶאחָד ְמצֶַּוה לְׁשֹונֹו‪ ,‬לְדַ ֵּבר טֹוב ְ‬ ‫‪ 6‬אך ענו זקני היהודים ואמרו לישו‪ :‬במה נצפה?‬ ‫‪ 7‬מלכתחילה‪ ,‬אנו יודעים זאת עליך‪ ,‬כי נולדת בזנות; שנית‪ ,‬שבגלל לידתך נהרגו התינוקות בבית לחם; שלישית‪ ,‬כי מרים אביך ואמך ברחו למצרים‪ ,‬כי לא יכלו לסמוך על עמם‪.‬‬ ‫‪ 8‬חלק מהיהודים שעמדו מנגד דיברו בחיוב יותר‪ ,‬אין אנו יכולים לומר שהוא נולד מתוך זנות; אבל אנחנו יודעים שאמו מרים הייתה מאורסת ליוסף‪ ,‬ולכן הוא לא נולד בזנות‪.‬‬ ‫‪ 9‬ויאמר פילטוס ליהודים אשר אמרו לו להיוולד בזנות‪ :‬אין זה נכון דבריכם‪ ,‬כי הייתה ארוסה‪ ,‬כפי שהם מעידים בני עמכם‪.‬‬ ‫ְגּורים ותלמידיו‪.‬‬ ‫‪ 10‬אמרו אנה וקיפאס אל פילטוס‪ ,‬יש להתייחס לכל המוני האנשים האלה‪ ,‬הזועקים‪ ,‬כי הוא נולד בזנות‪ ,‬והוא קושר; ֲאבָל הַַּמ כְִּפילִים ֶׁשּיֹולֵד ִּב זְנָה‪ ,‬הֵם מ ִ‬ ‫‪ 11‬פילטוס ענה לאנס ולכיפא מי הם הגיורים? הם ענו‪ ,‬הם אלה שהם בני עובדי אלילים‪ ,‬ולא הפכו ליהודים‪ ,‬אלא חסידיו‪.‬‬ ‫‪ 12‬השיב אלעזר ואסטריוס ואנטוניוס ויעקב‪ ,‬קאראס ושמואל‪ ,‬יצחק ופינס‪ ,‬קריספוס ואגריפס‪ ,‬אנה ויהודה‪ ,‬איננו בני גיור כי אם בני יהודים‪ ,‬ודברים אמת והיינו נוכחים כאשר‬ ‫מרים‪ .‬היה מאורס‪.‬‬ ‫‪ 13‬ואז פילטוס פנה אל שנים‪-‬עשר האנשים אשר אמרו זאת‪ ,‬ואמר להם‪ :‬אני מעורר אתכם בחייו של קיסר‪ ,‬שתכריזו נאמנה אם הוא נולד בזנות‪ ,‬והדברים נכונים אשר סיפרתם‪.‬‬ ‫‪ 14‬הם ענו לפילטוס‪ :‬יש לנו חוק שאסור לנו להישבע כי זה חטא‪ :‬ישבעו בחייו של קיסר שאין זה כמו שאמרנו‪ ,‬ונסתפק במיתה‪.‬‬ ‫‪ 15‬אז אמרו אנה וכיפא לפילטוס‪ ,‬שנים‪-‬עשר האנשים האלה לא יאמינו שאנו יודעים שהוא נולד בלשון המעטה‪ ,‬והוא קושף‪ ,‬אף על פי שהוא מעמיד פנים שהוא בן אלוהים ומלך‪:‬‬ ‫מה שאנחנו עד כה‪ .‬מהאמונה‪ ,‬שאנו רועדים לשמוע‪.‬‬ ‫‪ 16‬ואז ציווה פילטוס על כל אחד לצאת חוץ משנים‪-‬עשר האנשים שאמרו שלא נולד בזנות‪ ,‬וישוע להתרחק‪ ,‬ואמר להם‪ :‬למה יש ליהודים דעת להרוג את ישוע?‬ ‫‪ 17‬ענו לו‪ :‬הם כועסים כי הוא עשה מרפא ביום השבת‪ .‬אמר פילטוס‪ ,‬האם יהרגו אותו על עבודה טובה? אומרים לו‪ ,‬כן אדוני‪.‬‬


‫פרק ‪3‬‬ ‫‪ 1‬ואז פילטוס‪ ,‬מלא כעס‪ ,‬יצא מהאולם‪ ,‬ואמר ליהודים‪ :‬אני קורא לכל העולם לעדות כי אני לא מוצא פגם באיש ההוא‪.‬‬ ‫‪ 2‬השיבו היהודים לפילטוס‪ :‬אם לא היה אדם רשע‪ ,‬לא הבאנו אותו לפניך‪.‬‬ ‫‪ 3‬אמר להם פילטוס‪ :‬קחו אותו ותנסו אותו בתורתכם‪.‬‬ ‫‪ 4‬אז אמרו היהודים‪ :‬אסור לנו להרוג איש‪.‬‬ ‫‪ 5‬פילטוס אמר ליהודים‪ ,‬הפקודה‪ ,‬על כן לא תרצח‪ ,‬שייכת לכם‪ ,‬אך לא לי‪.‬‬ ‫‪ 6‬וחזר אל ההיכל וקרא לישוע לבדו ויאמר לו‪ :‬אתה מלך היהודים?‬ ‫‪ 7‬וישוע השיב ואמר לפילטוס‪ :‬האם אתה מדבר את זה על עצמך‪ ,‬או אמרו לך היהודים עלי?‬ ‫‪ 8‬פילטוס ענה ואמר לישו‪ :‬האם אני יהודי? כל העם ושליטי היהודים מסרו אותך לידי‪ .‬מה עשית?‬ ‫‪ 9‬ענה ישוע ואמר‪ :‬מלכותי אינה מהעולם הזה‪ :‬אילו מלכותי הייתה מהעולם הזה‪ ,‬אז היו עבדי נלחמים‪ ,‬ולא הייתי נמסר ליהודים; אבל עכשיו מלכותי לא מכאן‪.‬‬ ‫‪ 10‬אמר פילטוס‪ ,‬אז אתה מלך? ענה ישוע‪ ,‬אתה אומר כי אני מלך‪ :‬לשם כך נולדתי‪ ,‬ולשם כך באתי לעולם; ולצורך זה באתי‪ ,‬כדי להעיד על האמת; ְוכָל ֶאחָד ֶׁשהּוא אֶת ָה ֲאמִית‪,‬‬ ‫ׁשֹו ֵמ ַע ְּבקֹולִי‪.‬‬ ‫‪ 11‬אמר לו פילטוס‪ :‬מהי אמת?‬ ‫‪ 12‬ישוע אמר‪ ,‬האמת משמיים‪.‬‬ ‫‪ 13‬פילטוס אמר‪ ,‬לפיכך אין אמת בארץ‪.‬‬ ‫‪ 14‬ישוע אמר לפילטוס‪ ,‬האמן שהאמת נמצאת על פני האדמה בקרב אלה‪ ,‬שכאשר יש להם כוח משפט‪ ,‬הם מתנהלים על ידי האמת ויוצרים משפט נכון‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪ 1‬אז השאיר פילטוס את ישוע באולם ויצא אל היהודים ויאמר‪ :‬אני לא מוצא שום פגם בישוע‪.‬‬ ‫‪ 2‬אמרו לו היהודים‪ ,‬אבל הוא אמר‪ ,‬אני יכול להחריב את היכל האלוהים‪ ,‬ובשלושה ימים לבנותו מחדש‪.‬‬ ‫‪ 3‬אמר אליהם פילטוס‪ ,‬איזה מקדש הוא אשר הוא מדבר עליו?‬ ‫‪ 4‬אמרו לו היהודים את אשר שלמה בנה ארבעים ושש שנה‪ ,‬אמר יהרוס ובשלושה ימים יבנה‪.‬‬ ‫‪ 5‬פילטוס אמר להם שוב‪ :‬תמים אני מדם האיש ההוא; האם אתה מסתכל על זה‪.‬‬ ‫‪ 6‬אמרו לו היהודים‪ :‬דמו עלינו ועל בנינו‪ .‬וַֹּיאמֶר ֲאלֵיהֶם ִּפילָטֹוס אֶת הְַּז ָקנִים ְואֶת הַּסֹופ ְִרים‪ ,‬הַֹּכ ֲהנִים ְו ַה ְלוִִּיים‪ַּ ,‬ב חֲדָ ִרים‪ַ ,‬אל ַּת עֲֶׂשה ָּכְך; לא מצאתי דבר בחיובך (נגדו) על ריפוי‬ ‫חוליו וחילול שבת הראוי למיתה‪.‬‬ ‫‪ 7‬הכוהנים והלויים השיבו לפילטוס‪ ,‬בחייו של קיסר‪ ,‬אם מישהו יהיה מגדף‪ ,‬הוא ראוי למוות; אבל האיש הזה חילל את ה'‪.‬‬ ‫‪ 8‬ואז שוב ציווה המושל על היהודים לצאת מהאולם; וִַּיק ְָרא אֶת י ֵׁשּועַ‪ָ ,‬אמַר לֹו‪ :‬מַה ֶאעֱֶׂשה אֶתְ ָך?‬ ‫‪ 9‬ענה לו ישוע‪ :‬עשה ככתוב‪.‬‬ ‫‪ 10‬אמר לו פילטוס איך כתוב?‬ ‫‪ 11‬אמר לו ישוע‪ ,‬משה והנביאים התנבאו על סבלי ועל תחייתי‪.‬‬ ‫‪ 12‬כששמעו היהודים את זה‪ ,‬התרגזו ואמרו לפילטוס למה תשמע עוד את חילול הקודש של האיש ההוא?‬ ‫‪ 13‬אמר להם פילטוס אם הדברים האלה נראים לכם חילול הקודש‪ ,‬קחו אותו‪ ,‬הביאו אותו אל חצרכם וניסו אותו לפי תורתכם‪.‬‬ ‫‪ 14‬עונים היהודים לפילטוס‪ :‬תורתנו אומרת‪ ,‬הוא יהיה חייב לקבל תשעה ושלושים פסים‪ ,‬אבל אם אחר כך יחסל את ה'‪ ,‬ייסקל‪.‬‬ ‫‪ 15‬אמר אליהם פילטוס‪ ,‬אם הדיבור ההוא שלו היה חילול השם‪ ,‬האם אתם מנסים אותו על פי תורתכם‪.‬‬ ‫‪ 16‬אומרים היהודים לפילטוס‪ ,‬תורתנו מצווה אותנו לא להרוג איש‪ :‬אנו רוצים שינצלב כי ראוי הוא למות הצלב‪.‬‬ ‫‪ 17‬אמר להם פילטוס‪ :‬אין זה ראוי שיצלבו אותו‪ :‬רק יצלוף וישלח אותו‪.‬‬ ‫‪ 18‬אך כאשר הביט המושל בעם הנוכח וביהודים‪ ,‬ראה רבים מהיהודים בדמעות‪ ,‬ואמר לראשי הכוהנים של היהודים‪ :‬אין כל העם חפץ במותו‪.‬‬ ‫‪ 19‬ענו זקני היהודים לפילטוס‪ :‬אנחנו וכל העם באנו לכאן בדיוק לשם כך שהוא ימות‪.‬‬ ‫‪ 20‬אמר אליהם פילטוס למה ימות?‬ ‫‪ 21‬אמרו לו כי הוא מודיע על עצמו כבן אלוהים ומלך‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪ 1‬אבל נקדימון‪ ,‬יהודי פלוני‪ ,‬עמד לפני המושל ואמר‪ :‬אני מפציר אליך‪ ,‬שופט צדיק‪ ,‬שתעדיף לי את החירות לדבר כמה מילים‪.‬‬ ‫‪ 2‬אמר לו פילטוס‪ :‬דבר הלאה‪.‬‬ ‫‪ 3‬אמר נקדימון דברתי אל זקני היהודים והסופרים והכוהנים והלויים וכל המון היהודים בקהילתם; מה תעשה עם האיש הזה?‬ ‫‪ 4‬הוא אדם שחולל הרבה ניסים מועילים ומפוארים‪ ,‬כאלה שאף אדם על פני האדמה לא עשה קודם לכן‪ ,‬ולא יפעל לעולם‪ .‬עזבו אותו‪ ,‬ואל תרע לו; אם הוא יבוא מאלוהים‪ ,‬ניסיו‪,‬‬ ‫(ריפוייו המופלאים) יימשכו; ֲאבָל אִם ֵמ ֲאנִָׁשים‪ ,‬הֵם יֵבִּלּו‪.‬‬ ‫‪ 5‬כך משה‪ ,‬כאשר נשלח על ידי אלהים למצרים‪ ,‬עשה את הניסים אשר ציווה אותו ה'‪ ,‬לפני פרעה מלך מצרים; ואף על פי שקוסמי הארץ ההיא‪ ,‬יאנס וג'מברס‪ ,‬חוללו בקסמם את‬ ‫אותם ניסים אשר עשה משה‪ ,‬אך לא יכלו לעשות את כל אשר עשה;‬ ‫‪ 6‬והניסים אשר עשו הקוסמים לא היו מאלוהים כידוע לך סופרים ופרושים; ֲאבָל הָעֶֹׂשה אֹותָ ם נָסְפּו ְוכָל אֲֶׁשר ָה ֲאמִינּו ָבהֶם‪.‬‬ ‫‪ 7‬ועתה הלך האיש הזה; כי עצם הניסים אשר אתם מאשימים אותו‪ ,‬הם מאלוהים; והוא אינו ראוי למוות‪.‬‬ ‫‪ 8‬אז אמרו היהודים אל נקדימון‪ :‬האם הפכת לתלמידו ונושא נאומים בעדו?‬ ‫‪ 9‬אמר להם נקדימון‪ :‬האם גם המושל נעשה לתלמידו‪ ,‬והאם הוא נואם עבורו? האם סיזר לא הציב אותו בתפקיד הגבוה הזה?‬ ‫‪ 10‬כששמעו את זה היהודים נרעדו וחריקו שיניהם על נקדימון ואמרו לו‪ :‬תקבל את תורתו לאמת וחלקך עם המשיח!‬ ‫יא‪ ,‬ענה נקדימון‪ :‬אמן; אקבל את תורתו ואת חלקי עמו‪ ,‬כמו שאמרת‪.‬‬ ‫‪ 12‬אז קם יהודי אחר‪ ,‬וביקש לעזוב את המושל לשמוע אותו כמה מילים‪.‬‬ ‫‪ 13‬וַֹּיאמֶר ַהֹּמֵׁשל‪ַּ :‬ד ֵּבר מַה ֶּׁשָּב עִיָך‪.‬‬


‫‪ 14‬ויאמר‪ ,‬שלושים ושמונה שנה שכבתי ליד בריכת הצאן בירושלים‪ ,‬עמל חולה גדולה ומחכה לריפוי אשר יעשה בבואו של מלאך‪ ,‬אשר בשעה מסוימת הטריד את המים‪ ; .‬וכל‬ ‫מי שנכנס ראשון לאחר טרדת המים‪ ,‬נשלם מכל מחלה שיש לו‪.‬‬ ‫‪ 15‬וכאשר ראה ישוע אותי נמק שם‪ ,‬אמר לי‪ :‬האם תרפא? ועניתי‪ ,‬אדוני‪ ,‬אין לי איש‪ ,‬כאשר המים יטרחו‪ ,‬להכניסני לבריכה‪.‬‬ ‫טז וַֹּיאמֶר ֵאלַי קּום‪ ,‬קָם אֶת מְִׁשַּכתְ ָך ּולְָך‪ .‬ומיד נשמתי‪ ,‬ולקחתי את מיטתי והלכתי‪.‬‬ ‫‪ 17‬אז אמרו היהודים לפילטוס‪ ,‬אדוננו המושל‪ ,‬התפלל שאל אותו באיזה יום הוא נרפא מחולשתו‪.‬‬ ‫‪ 18‬ענה החולה‪ :‬זה היה בשבת‪.‬‬ ‫‪ 19‬אמרו היהודים לפילטוס‪ :‬האם לא אמרנו שהוא עשה את ריפויו בשבת וגרש שדים על ידי נסיך השדים?‬ ‫‪ 20‬ויצא עוד יהודי ‪ 7‬ואמר‪ :‬עיוור הייתי‪ ,‬שמעתי קולות‪ ,‬אבל לא ראיתי איש; ובעוד ישוע הלך‪ ,‬שמעתי את ההמון עובר ושאלתי מה יש שם?‬ ‫‪ 21‬הם אמרו לי שישוע עובר שם‪ :‬אז צעקתי לאמר‪ :‬ישוע בן דוד‪ ,‬רחם עלי‪ .‬ויעמד‪ ,‬וצוה להביא אותי אליו‪ ,‬ויאמר לי מה תרצה?‬ ‫‪ 22‬אמרתי אדוני למען אקבל את ראייתי‪.‬‬ ‫‪ 23‬אמר לי קבל ראייתך ועכשיו ראיתי והלכתי אחריו‪ ,‬שמח ומודה‪.‬‬ ‫‪ 24‬גם יהודי אחר יצא ואמר‪ :‬מצורע הייתי וריפא אותי בדיבורו בלבד לאמר אני אהיה נקי‪ .‬ותכף נטהרתי מצרעתי‪.‬‬ ‫‪ 25‬ויצא יהודי אחר ויאמר עקום אני‪ ,‬והוא יישר אותי בדברו‪.‬‬ ‫‪ 26‬ויאמר אשה פלונית בשם ורוניקה הייתי חולת דם שתים עשרה שנה ונגעתי בשולי בגדיו‪ ,‬ותכף נפסקה הוצאת הדם שלי‪.‬‬ ‫‪ 27‬אז אמרו היהודים‪ :‬דין יש לנו‪ ,‬שאישה לא תותר לראיה‪.‬‬ ‫‪ 28‬ואחרי דברים אחרים אמר יהודי אחר‪ ,‬ראיתי את ישוע מוזמן לחתונה עם תלמידיו‪ ,‬וחסר יין בכנא שבגליל;‬ ‫‪ 29‬וכאשר נשתה כל היין‪ ,‬ציווה על המשרתים למלא ששה סירים אשר שם מים‪ ,‬ומלאו אותם עד הסוף‪ ,‬ויברך אותם והפך את המים ליין וכל העם‪ .‬שתה‪ ,‬מופתע מהנס הזה‪.‬‬ ‫‪ 30‬ויעמוד יהודי אחר ויאמר‪ ,‬ראיתי את ישוע מלמד בבית הכנסת בכפר נחום; והיה בבית הכנסת איש אחד שיש לו שטן; וִַּי ְצעַק לֵאמ ֹר‪ ,‬אֲֶׁשר ָעלַי; מה יש לנו לעשות איתך‪ ,‬ישוע‬ ‫מנצרת? האם אתה בא להשמיד אותנו? אני יודע שאתה הקדוש של אלוהים‪.‬‬ ‫‪ 31‬וישוע גער בו לאמר שקט רוח טמאה וצא מן האיש; וכרגע יצא ממנו‪ ,‬ולא פגע בו כלל‪.‬‬ ‫‪ 32‬גם הדברים הבאים אמרו פרושים; ראיתי שחבורה גדולה באה אל ישוע מהגליל ומיהודה ומחוף הים ומארצות רבות סביב ירדן‪ ,‬ובאו אליו חולים רבים‪ ,‬והוא ריפא את כולם‪.‬‬ ‫‪ 33‬ושמעתי את הרוחות הטמאות צועקות ואומרות אתה בן האלוהים‪ .‬וישוע הטיל עליהם בחומרה‪ ,‬שלא יודיעו לו‪.‬‬ ‫‪ 34‬אחר כך אמר אדם אחר‪ ,‬ששמו קנטוריו‪ ,‬ראיתי את ישוע בכפר נחום‪ ,‬והפצחתי בו לאמר‪ :‬אדוני‪ ,‬עבדי שוכב בבית חולה בשיתוק‪.‬‬ ‫‪ 35‬ויאמר לי ישוע‪ ,‬אני אבוא לרפא אותו‪.‬‬ ‫‪ 36‬אבל אמרתי‪ ,‬אדוני‪ ,‬איני ראוי לבוא תחת גגי; אלא רק דברי דבר‪ ,‬ועבדי ירפא‪.‬‬ ‫‪ 37‬וַֹּיאמֶר ֵאלַי י ֵׁשּועַ‪ :‬לְֵך לְֵך; וכאשר האמנת‪ ,‬כן יעשה לך‪ .‬ועבדי נרפא מאותה שעה‪.‬‬ ‫‪ 38‬וַֹּיאמֶר אִיׁש ֶאחָד אֶת‪ֶּ-‬בן‪-‬בֶן ִּב ְכ ַפנְחּום ֶׁשָּׁש כֵב ַּבָּמ וֶת; וכששמעתי כי ישוע בא לגליל‪ ,‬הלכתי והתחננתי בפניו שירד אל ביתי וירפא את בני‪ ,‬כי הוא עתיד למות‪.‬‬ ‫‪ 39‬אמר לי לך לך חי בנך‪.‬‬ ‫‪ 40‬ובני נרפא מאותה שעה‪.‬‬ ‫‪ 41‬מלבד אלה‪ ,‬גם רבים אחרים מהיהודים‪ ,‬גברים ונשים כאחד‪ ,‬צעקו ואמרו‪ ,‬הוא באמת בן האלוהים‪ ,‬המרפא את כל המחלות רק על ידי דברו‪ ,‬והשדים כפופים לו לגמרי‪.‬‬ ‫‪ 42‬אחדים מהם אמרו רחוק יותר‪ ,‬הכוח הזה יכול לצאת מאיש מלבד אלוהים‪.‬‬ ‫‪ 43‬פילטוס אמר ליהודים למה השדים אינם כפופים לרופאיכם?‬ ‫‪ 44‬אחדים מהם אמרו‪ ,‬כוח הכפיפת השדים אינו יכול לצאת אלא מאלוהים‪.‬‬ ‫‪ 45‬אבל אחרים אמרו לפילטוס שהוא הקים את לזרוס מהמתים לאחר שהיה ארבעה ימים בקברו‪.‬‬ ‫‪ 46‬המושל שמע זאת רועד ואמר להמון היהודים מה יועיל לכם לשפוך דם תמים?‬ ‫פרק ‪6‬‬ ‫‪ 1‬ואז פילטוס כינס את נקדימון ואת חמשה עשר האנשים שאמרו כי ישוע לא נולד בזנות‪ ,‬אמר להם‪ :‬מה אעשה‪ ,‬כי יש כמו מהומה בעם‪.‬‬ ‫‪ 2‬אמרו לו‪ :‬איננו יודעים; שיביטו בו מי מעלים את המהומה‪.‬‬ ‫‪ 3‬פילטוס קרא שוב את ההמון ואמר להם‪ :‬אתם יודעים כי נוהגים לכם לשחרר לכם אסיר אחד בחג הפסח;‬ ‫‪ 4‬יש לי אסיר ידוע‪ ,‬רוצח‪ ,‬שנקרא ברבאס‪ ,‬וישוע שנקרא משיח‪ ,‬שאיני מוצא בו דבר הראוי למוות; מי מהם אם כן יש לך דעת שאני אשחרר לך?‬ ‫‪ 5‬כולם צועקים ואומרים‪ :‬שחררו לנו את בראבס‪.‬‬ ‫‪ 6‬אמר להם פילטוס‪ :‬מה אעשה עם ישוע הנקרא משיח?‬ ‫‪ 7‬כולם עונים‪ :‬יצלב‪.‬‬ ‫‪ 8‬שוב הם זועקים ואומרים לפילטוס‪ ,‬אתה לא ידידו של קיסר‪ ,‬אם תשחרר את האיש הזה? כי הוא הכריז שהוא בן אלוהים ומלך‪ .‬אבל האם אתה נוטה שהוא יהיה המלך‪ ,‬ולא‬ ‫קיסר?‬ ‫‪ 9‬וַֹּיאמֶר ֲאלֵיהֶם ִּפילָטֹוס ַּכ עַס‪ָּ ,‬ת מִיד ָעמִיכֶם ָהי ָה מ ְִרידָ ה‪ְ ,‬ואַָּת ה ָּת מִיד עַל הַַּמ עֲִׂשים ָלכֶם?‬ ‫‪ 10‬השיבו היהודים‪ :‬מי הם אלה שעבדו לנו?‬ ‫‪ 11‬פילטוס ענה להם אלהיכם אשר הציל אתכם משעבוד מצרים הקשה והביא אתכם על ים סוף כאילו היה יבשה ואכל אתכם במדבר במן ובבשר שליו והביא מים‪ .‬מתוך הסלע‪,‬‬ ‫ונתן לך חוק מן השמים‪:‬‬ ‫‪ 12‬התגרתם בו בכל הדרכים ורציתם לעצמכם עגל מותך והשתחוו לו והזבחתם לו ואמרתם אלו אלוהיך ישראל אשר הוציאו אותך מארץ מצרים‪.‬‬ ‫יג‪ ,‬בגלל אשר נטה אלהיך להשמידך; ֲאבָל מֶֹׁשה הִתְ ַּפֵּלן ָלכֶם‪ ,‬וִַּיְׁש מַע אֱֹלהֵיכֶם‪ ,‬וִַּי ְסלַח אֶת‪ַ -‬ע ְונֶָך‪.‬‬ ‫‪ 14‬אחר כך התרגזתם והייתם הורגים את נביאיכם משה ואהרן בברחו אל המשכן ומלמלתם תמיד על ה' ועל נביאיו‪.‬‬ ‫‪ 15‬וַָּיקָם מִִּכ סְאֹו‪ָ ,‬הי ָה יֹוצֵא; אבל היהודים כולם זעקו‪ ,‬אנו מכירים בקיסר כמלך‪ ,‬ולא ישוע‪.‬‬ ‫‪ 16‬הואיל והאדם הזה‪ ,‬ברגע שנולד‪ ,‬באו החכמים והציעו לו מתנות; אשר כאשר שמע הורדוס‪ ,‬הוא היה מוטרד מאוד‪ ,‬והיה הורג אותו‪.‬‬ ‫‪ 17‬כאשר ידע אביו זאת‪ ,‬ברח עמו ועם אמו מרי למצרים‪ .‬הורדוס‪ ,‬כששמע שהוא נולד‪ ,‬היה הורג אותו; ולפיכך שלחו והרגו את כל‪-‬הילדים אשר בבית‪-‬לחם ובכל‪-‬חופה‪ ,‬מבני‬ ‫שנתיים ומטה‪.‬‬ ‫‪ 18‬כששמע פילטוס את המעשה הזה‪ ,‬פחד; וציווה על שתיקה בעם‪ ,‬אשר הרעיש‪ ,‬אמר לישו‪ :‬אם כן אתה מלך?‬ ‫‪ 19‬השיבו כל היהודים לפילטוס‪ ,‬הוא אותו אדם שביקש הורדוס להרוג‪.‬‬ ‫‪ 20‬ולקח פילטוס מים‪ ,‬רחץ ידיו לפני העם ואמר‪ :‬חף אני מדם הצדיק הזה; תסתכלו על זה‪.‬‬ ‫‪ 21‬ענו היהודים ואמרו דמו עלינו ועל בנינו‪.‬‬


‫‪22‬ואז ציווה פילטוס להביא את ישוע לפניו‪ ,‬ואמר אליו במילים הבאות‪:‬‬ ‫‪ 23‬עמך פקד עליך למלך; לפיכך אני‪ ,‬פילטוס‪ ,‬גוזר עליך להצליף על פי חוקי המושלים לשעבר; ְוכָל ְּת חִָּלה ֶׁשִּת קְר ֹד‪ ,‬וְַאחַר ָּכְך תִ ָּלה עַל ְצלָב‪ַּ ,‬בָּמקֹום הַהּוא אֲֶׁשר אַָּת ה עַָּת ה; וכן‬ ‫שני פושעים איתך‪ ,‬ששמותיהם דימאס וגסטאס‪.‬‬ ‫פרק ‪7‬‬ ‫‪ 1‬אז יצא ישוע מהאולם ושני הגנבים איתו‪.‬‬ ‫‪ 2‬ובבואם אל המקום הנקרא גולגותא‪ ,‬הפשיטו אותו מלבושיו‪ ,‬וחגרו אותו בבד פשתן‪ ,‬ושמו עטרת קוצים על ראשו וישימו קנה בידו‪.‬‬ ‫‪ 3‬וכדומה עשו לשני הגנבים שנצלבו עמו‪ ,‬דימאס על ידו הימנית וגסטאס משמאלו‪.‬‬ ‫‪ 4‬אבל ישוע אמר‪ :‬אבי‪ ,‬סלח להם; כי הם לא יודעים מה הם עושים‪.‬‬ ‫‪ 5‬וחילקו את בגדיו ועל לבושו הטילו גורל‪.‬‬ ‫‪ 6‬בינתיים עמד העם מנגד‪ ,‬וראשי הכוהנים וזקני היהודים לעגו לו‪ ,‬ואמרו‪ :‬אחרים הציל‪ ,‬יציל את עצמו עתה אם יוכל; אם הוא בן אלוהים‪ ,‬יורד עכשיו מהצלב‪.‬‬ ‫‪ 7‬גם החיילים לעגו לו‪ ,‬ולקחו חומץ ומרה הציעו לו לשתות ואמרו לו אם אתה מלך היהודים הציל את עצמך‪.‬‬ ‫‪ 8‬ואז לונגינוס‪ ,‬חייל פלוני‪ ,‬נטל חנית‪ ,‬ניקב את צדו‪ ,‬וכרגע יצאו דם ומים‪.‬‬ ‫‪ 9‬ופילטוס כתב את הכותרת על הצלב באותיות עבריות‪ ,‬לטיניות ויווניות‪ ,‬דהיינו‪ .‬זה מלך היהודים‪.‬‬ ‫‪ 10‬אבל אחד משני הגנבים שנצלבו עם ישוע‪ ,‬ששמו היה גסטאס‪ ,‬אמר לישו‪ :‬אם אתה המשיח‪ ,‬הושיע את עצמך ואותנו‪.‬‬ ‫‪ 11‬אבל הגנב אשר נצלב על יד ימינו אשר שמו דימאס‪ ,‬ענה‪ ,‬גער בו ואמר‪ :‬האין אתה ירא את אלהים אשר נידון לעונש זה? אנו אכן מקבלים בצדק ובצדק את חסרון מעשינו;‬ ‫אבל ישוע הזה‪ ,‬איזה רע הוא עשה?‬ ‫‪ 12‬לאחר הגניחה הזאת‪ ,‬אמר לישו‪ ,‬אדוני‪ ,‬זכור אותי בבואך אל מלכותך‪.‬‬ ‫‪ 13‬ענה ישוע ואמר לו‪ ,‬באמת אני אומר לך‪ ,‬כי היום אתה תהיה איתי בגן העדן‪.‬‬ ‫פרק ‪8‬‬ ‫‪ 1‬והיה בערך בשעה השישית וחושך היה על פני כל הארץ עד השעה התשיעית‪.‬‬ ‫‪ 2‬ובעוד השמש ליקוי‪ ,‬הנה פרוכת המקדש נקרע מלמעלה למטה; וגם הסלעים נקרעו‪ ,‬והקברים נפתחו‪ ,‬וקמו גופות רבות של קדושים שישנים‪.‬‬ ‫‪ 3‬ובערך השעה התשיעית צעק ישוע בקול גדול לאמר‪ :‬הילי‪ ,‬הילי‪ ,‬לאמה זבקטאני? אֲֶׁשר ִּב פְר ֹׁש הּוא אֱֹלהֵי אֱֹלהַי‪ ,‬לָָּמה ָעזַבְָּת נִי‪.‬‬ ‫‪ 4‬ואחרי הדברים האלה אמר ישוע‪ :‬אבא‪ ,‬בידיך אני נותן את רוחי; ואחרי שאמר זאת‪ ,‬ויתר על הרוח‪.‬‬ ‫‪ 5‬אך כאשר ראה המאה הקודמת כי ישוע זועק כך ויתר רוחו‪ ,‬הוא כילל את אלוהים ואמר‪" :‬באמת איש צודק הוא‪".‬‬ ‫‪ְ 6‬וכָל‪ָ -‬העָם אֲֶׁשר‪-‬עֹמְדִ ים מִֶּׁש מֶד‪ ,‬נ ְִרעּו מְא ֹד ל ְִראֹות; והרהר במה שעבר‪ ,‬הכו על שדיהם‪ ,‬ואחר כך חזרו לעיר ירושלים‪.‬‬ ‫‪ 7‬הלך המפקד אל המושל וסיפר לו את כל אשר עבר;‬ ‫‪ 8‬וִַּיְׁש מַע אֶת‪ָּ-‬כל‪-‬הַָּד ב ִָרים ָהאֵֶּלה‪ְ ,‬ו ָהי ָה מְא ֹד מְא ֹד;‬ ‫‪ 9‬ויקרא את היהודים ואמר להם‪ :‬האם ראיתם את נס ליקוי החמה ואת שאר הדברים אשר קרו בעת שישוע מת?‬ ‫‪ 10‬אשר כששמעו היהודים‪ ,‬ענו למושל‪ :‬ליקוי החמה קרה כמנהגו‪.‬‬ ‫‪ 11‬אבל כל אלה שהיו מכירים של המשיח‪ ,‬עמדו מרחוק‪ ,‬כמו הנשים שהלכו בעקבות ישוע מהגליל‪ ,‬והתבוננו בכל הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪ 12‬והנה איש אחד מאריתאה בשם יוסף‪ ,‬שגם הוא היה תלמידו של ישוע‪ ,‬אך לא בגלוי‪ ,‬מפחד היהודים‪ ,‬בא אל המושל והפציר במושל שייתן לו רשות לקחת את גופו של ישו‬ ‫מהצלב‪.‬‬ ‫‪ 13‬ויתר לו המושל‪.‬‬ ‫‪ 14‬ויבוא נקדימון והביא עמו תערובת של מור ואלוה במשקל של מאה לירות; והורידו את ישוע מהצלב בדמעות‪ ,‬וכרכו אותו בבדי פשתן עם בשמים‪ ,‬כמנהג הקבורה בין‬ ‫היהודים‪.‬‬ ‫‪ 15‬וישים אותו בקבר חדש אשר בנה יוסף וכרתו מסלע אשר לא הושם בו איש; וגלגלו אבן גדולה עד פתח הקבר‪.‬‬ ‫פרק ‪9‬‬ ‫‪ 1‬כאשר שמעו היהודים הלא צודקים שיוסף התחנן וקבר את גופתו של ישוע‪ ,‬הם חיפשו את נקדימון; ואותם חמישה עשר אנשים שהעידו בפני המושל שישוע לא נולד בזנות‪,‬‬ ‫ואנשים טובים אחרים שהראו כלפיו מעשים טובים כלשהם‪.‬‬ ‫‪ 2‬אבל כשהסתתרו כולם מפחד היהודים התגלה להם נקדימון לבדו ואמר‪ ,‬איך יכולים אנשים כמו אלה להיכנס לבית הכנסת?‬ ‫‪ 3‬ענו לו היהודים‪ ,‬אבל איך העזת להיכנס לבית הכנסת מי שהיה חבר עם המשיח? תן חלקך להיות יחד איתו בעולם האחר‪.‬‬ ‫ּגֹורלִי עִּמֹו ַּבִּמ לְכּותֹו‪.‬‬ ‫‪ 4‬ענה נקדימון אמן; ָּכְך י ִ ְהי ֶה אֲֶׁשר י ִ ְהי ֶה אֶת ָ‬ ‫‪ 5‬בדומה לכך יוסף‪ ,‬בבואו אל היהודים‪ ,‬אמר להם מדוע אתם כועסים עלי על כך שחשקתי בגופו של ישוע מפילטוס? הִֵּנה נָתַ ִּת י אֹותֹו ְּב ִקב ְִרי ְו ִעטְַּפתְ ִּת י אֹותֹו ְּב פְִׁשִּת ים טָהֹור וְִׂש מְתִ י‬ ‫ֶאבֶן ְּב פֶתַ ח הַָּק בָר‪.‬‬ ‫‪ 6‬פעלתי בצדק כלפיו; אבל אתם פעלתם שלא בצדק‪ ,‬כשצלבתם אותו‪ ,‬נתתם לו לשתות חומץ‪ ,‬העטרה אותו בקוצים‪ ,‬קורעת את גופו בשוטים‪ ,‬והתפללת את אשמת דמו עליך‪.‬‬ ‫‪ 7‬היהודים למשמע הדבר היו מוטרדים ונסערים; ותפסו את יוסף‪ ,‬וצוו להכניסו למעצר לפני השבת‪ ,‬וישמרו שם עד גמר השבת‪.‬‬ ‫ֶת‪ְּ-‬בָׂשרָך נָתַ ן לְעֹופֵי הַָּׁש ַמי ִם‬ ‫ֶ‬ ‫‪ 8‬וַֹּיאמְרּו ֵאלָיו‪ ,‬הֹודִ י; כי בזמן הזה אסור לעשות לך רע‪ ,‬עד שיבוא היום הראשון של השבוע‪ .‬אבל אנו יודעים כי לא תיחשב ראוי לקבורה; ֲאבָל א‬ ‫ָ​ָארץ‪.‬‬ ‫ּו ְלחַַּית ה ֶ‬ ‫‪ 9‬ענה יוסף‪ ,‬הנאום ההוא כדבורו של גוליית הגאה‪ ,‬אשר חרף את אלהים חיים בדברו נגד דוד‪ .‬אבל אתם סופרים ורופאים יודעים כי אלוהים אומר בנביא‪ ,‬הנקמה שלי‪ ,‬ואני‬ ‫אשיב לכם ‪ 1‬רעה שווה למה שאיימתם עלי‪.‬‬ ‫‪ 10‬האלוהים אשר תלית על הצלב יכול להציל אותי מידיך‪ .‬כל רשעותך תשוב אליך‪.‬‬ ‫‪ 11‬כי הנגיד‪ ,‬כאשר רחץ ידיו‪ ,‬אמר‪ ,‬אני צלול מדם הצדיק הזה‪ .‬אבל אתם עניתם וצעקתם‪ ,‬דמו עלינו ועל בנינו‪ַּ .‬כ אֲֶׁשר ָאמ ְַרָּת ‪ ,‬לְעֹולָם ִּת בְְּד דּו‪.‬‬ ‫‪ 12‬זקני היהודים ששמעו את הדברים האלה‪ ,‬זעמו מאוד; ותפסו את יוסף‪ ,‬והכניסו אותו לחדר שאין בו חלון; הם הידקו את הדלת ושמו חותם על המנעול;‬ ‫‪ 13‬וישימו עליו אנס וקיפא משמר ויעצו עם הכוהנים והלויים שיפגשו כולם אחר השבת ויתמכו באיזה מוות ישימו את יוסף‪.‬‬ ‫‪ 14‬לאחר שעשו זאת‪ ,‬הורו השליטים‪ ,‬אנה וכיפא‪ ,‬להביא את יוסף‪.‬‬


‫פרק ‪10‬‬ ‫‪ 1‬כששמעו זאת כל הקהל‪ ,‬התפעלו ונדהמו כי מצאו את אותו חותם על מנעול החדר ולא מצאו את יוסף‪.‬‬ ‫‪ 2‬אז יצאו אנה וקיפא‪ ,‬ובעוד כולם מתפעלים מהיעדר יוסף‪ ,‬הנה אחד החיילים‪ ,‬ששמר את קבר ישוע‪ ,‬דיבר בעצרת‪.‬‬ ‫‪ 3‬שבזמן ששמרו על קבר ישוע‪ ,‬הייתה רעידת אדמה; וראינו מלאך אלהים מגלגל את אבן הקבר ויושב עליה;‬ ‫‪ 4‬ופניו כברק ובגדו כשלג; והפכנו דרך הפחד כמו אנשים מתים‪.‬‬ ‫‪ 5‬ושמענו מלאך אומר לנשים בקבר ישוע אל תפחדו; אני יודע שאתה מחפש את ישוע שנצלב; הוא קם כפי שחזה‪.‬‬ ‫‪ 6‬בוא וראה את המקום שבו הונח; ולכו מיד ואמרו לתלמידיו כי קם מן המתים וילך לפניכם לגליל; שם תראו אותו כפי שאמר לכם‪.‬‬ ‫‪ 7‬אז קראו היהודים את כל החיילים ששמרו את קבר ישוע ואמרו להם‪ :‬מי הן הנשים האלה שהמלאך דיבר אליהן? למה לא תפסת אותם?‬ ‫‪ 8‬ענו החיילים ואמרו‪ :‬איננו יודעים מי הנשים; חוץ מזה הפכנו כמתים מפחד‪ ,‬ואיך יכולנו לתפוס את הנשים האלה?‬ ‫‪ 9‬אמרו להם היהודים‪ :‬חי ה' איננו מאמינים לכם‪.‬‬ ‫‪ 10‬השיבו החיילים ואמרו ליהודים‪ ,‬כאשר ראיתם ושמעתם את ישוע עושה כל כך הרבה ניסים‪ ,‬ולא האמנתם לו‪ ,‬איך תאמינו לנו? טוב אמרתם‪ ,‬חי ה'‪ ,‬כי באמת חי ה'‪.‬‬ ‫‪ 11‬שמענו כי סגרתם את יוסף‪ ,‬אשר קבר את גופתו של ישוע‪ ,‬בחדר‪ ,‬מתחת למנעול שהיה חתום; וכאשר פתחתם אותו‪ ,‬לא מצאתם אותו שם‪.‬‬ ‫‪ 12‬האם תפיקו אז את יוסף אשר הנחתם אותו בחדר‪ ,‬ונפיק את ישוע אשר שמרנו בקבר‪.‬‬ ‫‪ 13‬ענו היהודים ואמרו‪ :‬אנו מייצרים את יוסף‪ ,‬האם אתם מייצרים את ישוע‪ .‬אבל יוסף נמצא בעיר שלו‪ ,‬ארימתאה‪.‬‬ ‫‪ 14‬השיבו החיילים‪ :‬אם יוסף בארימתאה וישוע בגליל‪ ,‬שמענו את המלאך מודיע לנשים‪.‬‬ ‫‪ 15‬כששמעו היהודים את זה‪ ,‬פחדו ואמרו בינם לבין עצמם‪ :‬אם יתפרסמו הדברים האלה בכל דרך‪ ,‬אז כל הגוף יאמין בישוע‪.‬‬ ‫‪ 16‬ואז אספו סכום כסף גדול ונתנו אותו לחיילים לאמר‪ :‬האם תספרו לעם כי באו תלמידי ישוע בלילה שישנתם וגנבו את גופתו של ישוע‪ .‬ואם ישמע על כך פילטוס המושל‪,‬‬ ‫נשבע אותו ונבטח אותך‪.‬‬ ‫‪ 17‬לפיכך לקחו החיילים את הכסף ואמרו לפי הוראת היהודים; ְוהִתְ ָּפ צֵץ ִּד בְעֹותָ ם ֵּבין ָהעָם‪.‬‬ ‫‪ 18‬אבל כוהן פלוני פיני‪ ,‬עדה מנהלת בית ספר ולויית שמה אגאוס‪ ,‬שלושתם באו מהגליל לירושלים‪ ,‬ואמרו לראשי הכהנים ולכל אשר בבתי הכנסת לאמר‪:‬‬ ‫‪ 19‬ראינו את ישוע אשר צלבתם מדבר עם אחד עשר תלמידיו ויושב בתוכם בהר הזיתים ואומר להם‪:‬‬ ‫‪ 20‬צאו לכל העולם‪ ,‬הבישרו את הבשורה לכל העמים‪ ,‬והטבילו אותם בשם האב והבן ורוח הקודש; וכל אשר יאמין וייטבל‪ ,‬ייוושע‪.‬‬ ‫‪ 21‬וכאשר אמר את הדברים האלה לתלמידיו‪ ,‬ראינו אותו עולה לשמים‪.‬‬ ‫‪ 22‬כששמעו ראשי הכהנים והזקנים והלויים את הדברים האלה אמרו לשלושת האנשים האלה תן כבוד לאלוהי ישראל והודו לו אם אמת הדברים אשר אתם אומרים שראיתם‬ ‫ושמעתם‪. .‬‬ ‫‪ 23‬הם השיבו ואמרו חי ה' אבותינו אלוהי אברהם ואלוקי יצחק ואלהי יעקב כפי ששמענו את ישוע מדבר עם תלמידיו וכאשר ראינו אותו עולה לשמים‪ , .‬אז סיפרנו לך את‬ ‫האמת‪.‬‬ ‫‪ 24‬ויענו שלושת האנשים הרחוקים ואמרו‪ ,‬והוסיפו את הדברים האלה‪ ,‬אם לא נזכה לדברים אשר שמענו את ישוע מדבר‪ ,‬וכי ראינו אותו עולה לשמים‪ ,‬נהיה אשמים בחטא‪.‬‬ ‫‪ 25‬ואז קמו ראשי הכהנים מיד‪ ,‬והחזיקו את ספר התורה בידם‪ ,‬העלו באוב את האנשים האלה‪ ,‬לאמר‪ :‬לא תספרו עוד מעתה את הדברים אשר דברתם על ישוע‪.‬‬ ‫‪ 26‬ויתנו להם סכום כסף גדול וישלחו עמם אנשים אחרים אשר יובילו אותם לארצם למען לא ישהו בשום אופן בירושלים‪.‬‬ ‫‪ 27‬אז התאספו היהודים כולם יחד‪ ,‬ואחרי שהביעו צער רב‪ ,‬אמרו‪ :‬מה הדבר המופלא הזה אשר קרה בירושלים?‬ ‫‪ 28‬ואולם אנה וקיפא ניחמו אותם לאמור‪ :‬מדוע נאמין לחיילים ששמרו על קבר ישוע באומרו לנו כי מלאך גילגל את האבן מפתח הקבר?‬ ‫‪ 29‬אולי תלמידיו שלו אמרו להם את זה‪ ,‬ונתנו להם כסף כדי שיאמרו כך‪ ,‬והם עצמם לקחו את גופתו של ישוע‪.‬‬ ‫‪ 30‬חוץ מזה‪ ,‬חשבו על זה‪ ,‬שאין לתת קרדיט לנכרים‪ ,‬כי גם הם לקחו מאיתנו סכום גדול‪ ,‬והם הודיעו לנו לפי ההוראות שנתנו להם‪ .‬הם חייבים להיות נאמנים לנו‪ ,‬או לתלמידיו‬ ‫של ישוע‪.‬‬ ‫פרק ‪11‬‬ ‫‪ 1‬ויקם נקדימון ואמר נכון אתם אומרים בני ישראל שמעתם מה נשבעו שלושת האנשים האלה בתורת האלוהים אשר אמרו ראינו את ישוע מדבר עם תלמידיו על הר הזית‬ ‫וראינו‪ .‬אותו עולה לשמיים‪.‬‬ ‫‪ 2‬והכתוב מלמדנו כי אליהו הנביא יתברך עלה לשמים; ואלישע נשאל על ידי בני הנביאים היכן אליהו אבינו? ָאמַר ָלהֶם‪ֶׁ ,‬שהּוא ָעלָה לַָּׁש ַמי ִם‪.‬‬ ‫‪ 3‬ויאמרו לו בני הנביאים אולי נשאה אותו הרוח אל אחד מהרי ישראל‪ ,‬אולי נמצא אותו שם‪ .‬וִַּיתְ ַּפְּננּו אֶת‪ֶ -‬אלִיָׁשע‪ַ ,‬ויְהֵַּלְך אִָּת ם ְׁשֹלֶׁשת יָמִים‪ ,‬וְֹלא ְמצָאּו‪.‬‬ ‫‪ 4‬ועתה שמע אותי בני ישראל ונשלח אנשים אל הרי ישראל פן נשאה הרוח את ישוע ושם אולי נמצא אותו ונהיה שבעים‪.‬‬ ‫‪ 5‬ויעצת נקדימון מצא חן בעיני כל העם; וִַּיְׁש לַחּו ֲאנִָׁשים אֲֶׁשר ִּב קְׁשּו אֶת י ֵׁשּועַ‪ ,‬וְֹלא ְמצָאּו;‬ ‫‪ 6‬שמחו השליטים ששמעו זאת וכל העם והללו את אלוהי ישראל כי נמצא יוסף אשר סגרו בחדר ולא מצאו‪.‬‬ ‫‪ 7‬וכאשר עשו קהל גדול אמרו ראשי הכהנים במה נביא את יוסף אלינו לדבר עמו?‬ ‫‪ 8‬ולקחו דף נייר כתבו לו ואמרו שלום לך ולכל משפחתך‪ .‬אנו יודעים שפגענו באלוהים ובך‪ .‬תשמחו לבקר אותנו אבותיכם‪ ,‬כי הופתענו לחלוטין מהבריחה שלכם מהכלא‪.‬‬ ‫‪ 9‬אנו יודעים כי זו הייתה עצת זדון אשר נקטנו נגדך‪ ,‬וכי ה' דאג בך‪ ,‬וה' עצמו הציל אותך מתכננו‪ .‬שלום לך יוסף הנכבד בכל העם‪.‬‬ ‫‪ 10‬ויבחרו שבעה מחבריו של יוסף ויאמרו אליהם בבואכם אל יוסף‪ ,‬הצדעו לו בשלום ותן לו את המכתב הזה‪.‬‬ ‫‪ 11‬לפיכך‪ ,‬כאשר באו האנשים אל יוסף‪ ,‬הצדיעו לו בשלום‪ ,‬ונתנו לו את המכתב‪.‬‬ ‫‪ 12‬ויקרא יוסף ויאמר ברוך ה' אלהים אשר הצילני מבני ישראל שלא יכלו לשפוך את דמי‪ .‬ברוך ה' אשר הגן עלי תחת כנפיך‪.‬‬ ‫‪ 13‬וינשק אותם יוסף ויקח אותם אל ביתו‪ .‬ומחר עלה יוסף על חמורו וילך עמם לירושלים‪.‬‬ ‫‪ 14‬וכששמעו כל היהודים את הדברים‪ ,‬יצאו לקראתו ויצאו לאמר שלום בואך הנה אבי יוסף‪.‬‬ ‫‪ 15‬וענה לו‪ ,‬שגשוג מאת ה' זכה לכל העם‪.‬‬ ‫טז וִַּיְׁשקּו אֹותֹו ֻּכָּלם; ונקדימון לקח אותו לביתו‪ ,‬לאחר שהכין בידור גדול‪.‬‬ ‫‪ 17‬אך למחר‪ ,‬בהיותו יום הכנה‪ ,‬אמרו אננס‪ ,‬וקיפא וניקודמוס ליוסף‪ :‬הודאה בפני אלוהי ישראל‪ ,‬וענה לנו על כל השאלות אשר נשאלך‪.‬‬ ‫‪ 18‬כי חרדנו מאוד‪ ,‬כי קברת את גופת ישוע; וכי כשנעלנו אותך בחדר‪ ,‬לא מצאנו אותך; ומאז פחדנו עד עת הופעתך בקרבנו‪ .‬ספר לנו לפני ה' את כל אשר קרה‪.‬‬ ‫‪ 19‬וַֹּיאמֶר יֹוסֵף וַֹּיאמֶר אֲֶׁשר עִָׂשיתֶ ם אֹותִ י ְּביֹום הְַּכנֹות עַד הַֹּבקֶר‪.‬‬ ‫‪ 20‬אבל בעודי עומד בתפילה באמצע הלילה‪ ,‬הבית היה מוקף בארבעה מלאכים; וראיתי את ישוע כאור השמש‪ ,‬ונפלתי על הארץ מפחד‪.‬‬ ‫‪ 21‬אבל ישוע אחז בידי‪ ,‬הרים אותי מהאדמה‪ ,‬והטל הוזרק עלי‪ .‬אבל הוא מחה את פני‪ ,‬נישק אותי‪ ,‬ואמר אלי‪ :‬אל תירא‪ ,‬יוסף; הבט בי‪ ,‬כי זה אני‪.‬‬ ‫‪ 22‬הבטתי בו‪ ,‬ואמרתי‪ ,‬רבוני אליאס! הוא ענה לי‪ ,‬אני לא אליאס‪ ,‬אלא ישוע מנצרת‪ ,‬שאת גופתו קברת‪.‬‬


‫‪ 23‬אמרתי לו הראה לי את הקבר אשר הנחתי אותך בו‪.‬‬ ‫‪ 24‬ואז ישוע‪ ,‬לקח אותי ביד‪ ,‬הוביל אותי אל המקום שבו הנחתי אותו‪ ,‬והראה לי את בגדי הפשתן והמפית ששמתי על ראשו‪ .‬אז ידעתי שזה ישוע‪ ,‬והשתגדתי לו ואמרתי‪ ,‬ברוך‬ ‫הבא בשם ה'‪.‬‬ ‫‪ 25‬ישוע שוב אחז בי ביד‪ ,‬הוביל אותי לאריתאה אל ביתי ואמר לי שלום לך; אך אל תצא מביתך עד היום הארבעים; אבל אני חייב ללכת לתלמידי‪.‬‬ ‫פרק ‪12‬‬ ‫‪ 1‬כששמעו ראשי הכוהנים את כל הדברים האלה‪ ,‬נדהמו‪ ,‬ונפלו פניהם ארצה כמתים‪ ,‬וצעקו זה לזה ואמרו‪ :‬מה האות היוצא דופן הזה אשר קרה בירושלים? אנו מכירים את אביו‬ ‫ואמו של ישוע‪.‬‬ ‫‪ 2‬וַֹּיאמֶר ֵלוִי ֶאחָד‪ ,‬י ָדַ עְִּת י ַרִּבים ִמק ְֵרבָיו‪ָּ ,‬ד תִ ים‪ ,‬הנוהגים להקריב זבחים ועולות לאלוהי ישראל בבית המקדש בתפילות‪.‬‬ ‫‪ 3‬וכאשר נטל אותו הכהן הגדול שמעון בזרועותיו‪ָ .‬אמַר לֹו‪ ,‬אֲדֹנָי‪ ,‬עַָּת ה ֵּת לְֵך אֶת ַעבְְּד ָך ְּבָׁשלֹום ְּכדִ ב ְֶרָך; כי ראו עיני ישועתך אשר הכנת לפני כל העם‪ :‬אור להארת הגויים ותפארת‬ ‫עמך ישראל‪.‬‬ ‫‪ 4‬שמעון בירך כמוהו את מרים אם ישוע ואמר לה‪ :‬אני מודיע לך על הילד ההוא; הוא מתמנה לנפילתם ולקום של רבים‪ ,‬ולאות אשר ידובר עליו‪.‬‬ ‫‪ 5‬כן‪ ,‬חרב תחדור גם בנפשך‪ ,‬ומחשבות לבבות רבים יתגלו‪.‬‬ ‫‪ 6‬אז אמרו כל היהודים‪ ,‬הבה נשלח אל שלושת האנשים האלה‪ ,‬אשר אמרו שראו אותו מדבר עם תלמידיו בהר הזית‪.‬‬ ‫‪ 7‬אחר כך שאלו אותם מה ראו; אשר ענה באחד‪ ,‬בפני אלוהי ישראל אנו מאשרים‪ ,‬כי ראינו בבירור את ישוע מדבר עם תלמידיו בהר הזית ועולה לשמים‪.‬‬ ‫‪ 8‬וִַּיקְחּו א ֹתָ ם ֲאנָס ְוכִיָּפס ְל ִמקְדֹות נֶפֶׁש וִַּיבְַּד ק א ֹתָ ם ְלפָד; אשר הודו פה אחד על האמת ואמרו‪ ,‬הם ראו את ישוע‪.‬‬ ‫‪ 9‬אז אמרו אנס וקיפא "תורה שלנו אומרת‪ ,‬בפי שניים או שלושה עדים תתקיים כל דבר‪".‬‬ ‫‪ 10‬אבל מה אמרנו? חנוך יתברך מצא חן בעיני ה'‪ ,‬ותורגם בדבר ה'; וידוע מקום קבורתו של משה יתברך‪.‬‬ ‫‪ 11‬אבל ישוע נמסר לפילטוס‪ ,‬הוכה‪ ,‬עטור קוצים‪ ,‬ירק עליו‪ ,‬ניקב בחנית‪ ,‬נצלב‪ ,‬מת על הצלב‪ ,‬ונקבר‪ ,‬וגופו יוסף הנכבד נקבר בקבר חדש‪ ,‬והוא מעיד שהוא ראה אותו חי‪.‬‬ ‫‪ 12‬ומלבד זאת הודיעו האנשים האלה כי ראו אותו מדבר עם תלמידיו בהר הזית ועולה לשמים‪.‬‬ ‫‪ 13‬ואז יוסף קם‪ .‬אמר לאנס ולקיפא‪ ,‬אולי אתם בצדק תחת הפתעה גדולה‪ ,‬שנאמר לכם שישוע חי‪ ,‬ועלה לשמים‪.‬‬ ‫‪ 14‬זה אכן דבר מפתיע‪ ,‬שהוא לא רק בעצמו יקום מהמתים‪ ,‬אלא גם יקים אחרים מקברם‪ ,‬שרבים ראו בירושלים‪.‬‬ ‫‪ 15‬ועכשיו שמע אותי קצת‪ :‬כולנו הכרנו את שמעון המבורך‪ ,‬הכהן הגדול‪ ,‬שלקח את ישוע כאשר תינוק היה בזרועותיו בבית המקדש‪.‬‬ ‫‪ 16‬לאותו שמעון היו שני בנים משלו‪ ,‬וכולנו היינו נוכחים במותם ובהלווייתם‪.‬‬ ‫‪ 17‬לכו וראו את קבריהם כי אלה פתוחים והם קמים והנה הם בעיר אריתאה מבלים את זמנם יחדיו בשרותי קודש‪.‬‬ ‫‪ 18‬חלקם אמנם שמעו את קולם בתפילה‪ ,‬אבל הם לא ישוחחו עם אף אחד‪ ,‬אבל הם ממשיכים אילמים כמו מתים‪.‬‬ ‫‪ 19‬אבל בואו‪ ,‬הבה נלך אליהם‪ ,‬וננהג כלפיהם בכל הכבוד והזהירות הראויים‪ .‬ואם נוכל להביא אותם להישבע‪ ,‬אולי הם יספרו לנו כמה מתעלומות תחייתם‪.‬‬ ‫‪ 20‬כששמעו את זה היהודים‪ ,‬הם שמחו מאוד‪.‬‬ ‫‪ 21‬אז הלכו אנה וקיפא‪ ,‬נקדימון‪ ,‬יוסף וגמליאל‪ ,‬לאריתאה‪ ,‬אך לא מצאו אותם בקברם; אלא שהסתובבו בעיר‪ ,‬קשרו אותם על ברכיהם הכפופות במסירותיהם‪:‬‬ ‫‪ 22‬והצדיעו להם בכל כבוד וכבוד לאלוהים‪ ,‬הביאו אותם לבית הכנסת בירושלים‪ ,‬ואחרי סגרו את השערים‪ ,‬לקחו את ספר תורת ה'‪.‬‬ ‫‪ 23‬והניחו בידם נשבעו אותם באלוהים אדונאי ואל אלוהי ישראל אשר דיבר אל אבותינו בתורה ובנביאים לאמר אם אתם מאמינים במי שהקים אתכם מן המתים להיות ישוע‪,‬‬ ‫אמרו‪ .‬לנו מה ראיתם ואיך קמתם מהמתים‪.‬‬ ‫‪ 24‬חרינוס ולנתיוס‪ ,‬שני בני שמעון‪ ,‬רעדו בשמעו את הדברים האלה‪ ,‬והיו מוטרדים ונאנחו; ובאותו זמן הסתכלו למעלה לשמים‪ ,‬הם עשו את אות הצלב באצבעותיהם על לשונם‪.‬‬ ‫‪ 25‬ומיד דברו ויאמרו תן לכל אחד מאתנו נייר ונכתוב לכם את כל הדברים אשר ראינו‪ .‬וישבו כל אחד וכתב לאמר‪:‬‬ ‫פרק ‪13‬‬ ‫‪ 1‬יהוה ישוע ואבא‪ ,‬הוא אלוהים‪ ,‬גם תחיית המתים וחיי המתים‪ ,‬תן לנו רשות להכריז על מסתורייך‪ ,‬אשר ראינו לאחר המוות‪ ,‬שייכים לצלבך; כי נשבענו בשמך‪.‬‬ ‫‪ 2‬כי אתה אסרת על עבדיך להכריז את הדברים הסודיים‪ ,‬אשר נעשו בכוחך האלוהי בגיהנום‪.‬‬ ‫‪ 3‬כאשר הוצאנו עם אבותינו בעומק הגיהנום‪ ,‬בחושך החושך‪ ,‬הופיע לפתע צבע השמש כמו זהב‪ ,‬ואור משמעותי בצבע סגול המאיר את המקום‪.‬‬ ‫‪ 4‬מיד על כך‪ ,‬שמח אדם‪ ,‬אבי כל האנושות‪ ,‬עם כל האבות והנביאים‪ ,‬ואמר‪ ,‬האור ההוא הוא מחבר אור נצח‪ ,‬אשר הבטיח לתרגם אותנו לאור נצח‪.‬‬ ‫‪ 5‬ואז צעק ישעיהו הנביא ואמר‪ :‬זהו אור האב ובן האלוהים‪ ,‬לפי נבואתי‪ ,‬כאשר חייתי על הארץ‪.‬‬ ‫‪ 6‬ארץ זבולון וארץ נפתלים מעבר הירדן עם ההולך בחושך ראה אור גדול; ואל היושבים באזור צל המוות קם אור‪ .‬ועתה הוא בא‪ ,‬והאיר לנו היושבים במוות‪.‬‬ ‫‪ 7‬ובעודנו שמחים כולנו באור שזרח עלינו‪ ,‬בא שמעון אבינו בתוכנו‪ ,‬ובירך את כל החבורה ואמר‪ :‬תהלו את האדון ישוע המשיח בן האלוהים‪.‬‬ ‫‪ 8‬אשר נטלתי בזרועותי כאשר תינוק בבית המקדש‪ ,‬ומתרגש מרוח הקודש‪ ,‬אמר לו והודה‪ 1 :‬כי עתה ראו עיני את ישועתך אשר הכנת בפני כל העם‪ , .‬אור להארת הגויים‬ ‫ותפארת עמך ישראל‪.‬‬ ‫‪ 9‬כל הקדושים שהיו בעומק הגיהנום‪ ,‬כששמעו זאת‪ ,‬שמחו יותר‪.‬‬ ‫‪ 10‬אחר כך יצא אחד כמו נזיר קטן‪ ,‬ונשאל על ידי כולם מי אתה?‬ ‫‪ 11‬וענה לו‪ :‬אני קולו של זועק במדבר יוחנן המטביל ונביא עליון אשר הלך לפני בואו להכין את דרכו לתת את הכרת הישועה לעמו למען ה'‪ .‬סליחה על חטאים‪.‬‬ ‫‪ 12‬ואני יוחנן‪ ,‬כשראיתי את ישוע בא אליי‪ ,‬מתרגש מרוח הקודש‪ ,‬אמרתי‪ ,‬הנה הכבש של אלוהים‪ ,‬הנה הוא המוציא את חטאי העולם‪.‬‬ ‫‪ 13‬והטבלתי אותו בנהר הירדן וראיתי את רוח הקודש יורדת עליו בדמות יונה ושמעתי קול מן השמים לאמר זה בני אהובי אשר חפץ בו‪.‬‬ ‫‪ 14‬ועתה בעודי הולך לפניו‪ ,‬ירדתי לכאן להכיר אתכם‪ ,‬כי בן האלוהים יפקוד אותנו בפעם הבאה‪ ,‬וכמעיין היום ממרום יבוא אלינו‪ ,‬אשר בחושך ובחושך‪ .‬צל המוות‪.‬‬ ‫פרק ‪14‬‬ ‫‪ 1‬אך כאשר שמע האדם הראשון אבינו אדם את הדברים‪ ,‬כי ישוע הוטבל בירדן‪ ,‬קרא אל בנו סת ואמר‪:‬‬ ‫‪ 2‬הודיעו לבניכם‪ ,‬האבות והנביאים‪ ,‬את כל הדברים אשר שמעתם מפי מיכאל המלאך‪ ,‬כאשר שלחתי אתכם אל שערי גן עדן‪ ,‬להפציר באלוהים שישחה את ראשי כשאהיה חולה‪.‬‬ ‫‪ 3‬ואז סת‪ ,‬קרב אל האבות והנביאים‪ ,‬אמר‪ ,‬אני סת‪ ,‬כאשר התפללתי לאלוהים בשערי גן עדן‪ ,‬ראיתי את מלאך ה'‪ ,‬מיכאל נראה אלי לאמר‪ ,‬נשלחתי אליך מאת ה'‪ ; .‬אני מונה‬ ‫לעמוד בראש גופים אנושיים‪.‬‬ ‫‪ 4‬אני אומר לך שת‪ ,‬אל תתפלל אל ה' בדמעות‪ ,‬והפציר בו בשמן עץ הרחמים אשר תמשח בו את אדם אביך על כאב ראשו;‬ ‫‪ 5‬כי לא תוכל להשיגו בשום אופן עד אחרון היום והזמנים‪ ,‬דהיינו עד שיעברו חמשת אלפים וחמש מאות שנה‪.‬‬


‫‪ 6‬אז יבוא המשיח‪ ,‬בנו הרחום ביותר של אלוהים‪ ,‬לארץ להקים מחדש את גוף האדם של אדם‪ ,‬ובאותו הזמן להקים את גופות המתים‪ ,‬וכשהוא יבוא הוא ייטבל בירדן‪:‬‬ ‫‪ 7‬אז בשמן רחמיו ישח את כל המאמינים בו; ושמן רחמיו ימשיך לדורות הבאים‪ ,‬למי שיוולד מהמים ורוח הקודש לחיי נצח‪.‬‬ ‫‪ 8‬וכאשר ירד באותו זמן בן אלוהים הרחום ביותר‪ ,‬המשיח ישוע‪ ,‬לארץ‪ ,‬הוא יכניס את אדם אבינו לגן העדן‪ ,‬אל עץ הרחמים‪.‬‬ ‫‪ 9‬כששמעו כל האבות והנביאים את כל הדברים האלה מפי סת‪ ,‬שמחו יותר‪.‬‬ ‫פרק ‪15‬‬ ‫‪ 1‬בשעה שכל הקדושים שמחו‪ ,‬הנה השטן‪ ,‬נסיך וקברניט המוות‪ ,‬אמר לנסיך הגיהנום‪:‬‬ ‫‪ 2‬התכוננו לקבל את ישוע מנצרת בעצמו‪ ,‬שהתפאר בכך שהוא בן האלוהים‪ ,‬ובכל זאת היה אדם מפחד מהמוות‪ ,‬ואמר‪ :‬נפשי עצבה עד המוות‪.‬‬ ‫‪ 3‬חוץ מזה הוא פגע בי וברבים אחרים; למען אלה שעשיתי עיוור וצולע וגם אלה שעניתי בכמה שדים‪ ,‬הוא ריפא בדברו; ְואֵת אֲֶׁשר הֹובֵאתִ י ֵאלֶיָך מֵת‪ ,‬יֹו ֵק ַח מִֶּמָך ַּבֹּכחַ‪.‬‬ ‫‪ 4‬על כך ענה נסיך הגיהנום לשטן‪ ,‬מי הוא אותו נסיך כל כך חזק‪ ,‬ובכל זאת אדם שמפחד מהמוות?‬ ‫ָ​ָארץ כפופים לכוחי‪ ,‬אשר הבאת לכפיפה בכוחך‪.‬‬ ‫‪ִּ 5‬כי ֹּכל אֹותְ ֵרי ה ֶ‬ ‫‪ 6‬אבל אם יהיה כל כך חזק בטבעו האנושי‪ ,‬אני מאשר לך לאמת‪ ,‬שהוא כל יכול בטבעו האלוהי‪ ,‬ואיש לא יכול לעמוד בפני כוחו‪.‬‬ ‫‪ 7‬כאשר אמר כי הוא מפחד מהמוות‪ ,‬הוא תכנן ללכוד אותך‪ ,‬וזה יהיה אומלל לך לעידנים‪.‬‬ ‫‪ 8‬אז השיב השטן ואמר לנסיך הגיהנום‪ :‬מדוע הבעת ספק ופחדת לקבל את ישוע ההוא מנצרת‪ ,‬גם את יריבך וגם את שלי?‬ ‫‪ 9‬אשר לי‪ ,‬פיתיתי אותו והסעתי את עמי את היהודים בקנאות ובכעס עליו?‬ ‫‪ 10‬חידדתי את החנית על סבלו; עירבתי את המרה והחומץ‪ ,‬וציוויתי שישתה אותו; הכנתי את הצלב כדי לצלוב אותו‪ ,‬ואת הציפורניים לנעוץ ידיים ורגליים של איביס; ועתה‬ ‫קרוב מותו‪ ,‬אביאו הנה‪ ,‬כפוף גם לך וגם לי‪.‬‬ ‫‪ 11‬אז ענה נסיך הגיהנום ואמר‪ :‬אמרת לי זה עתה כי הוציא ממני את המתים בכוח‪.‬‬ ‫‪ 12‬אלה שנשמרו כאן עד שיחיו שוב על פני האדמה‪ ,‬נלקחו מכאן‪ ,‬לא מכוחם‪ ,‬אלא על ידי תפילות לאלוהים‪ ,‬ואלוהים הכל יכול שלהם לקח אותם ממני‪.‬‬ ‫‪ 13‬מי הוא אם כן ישוע מנצרת שבדברו לקח את המתים ממני בלי תפילה לאלוהים?‬ ‫‪ 14‬אולי הוא זה אשר לקח ממני את לזרוס‪ ,‬לאחר שמת ארבעה ימים‪ ,‬וגם הסריח וגם היה רקוב‪ ,‬ואשר היה לי ברשותו כמת‪ ,‬אך החזיר אותו לחיים בכוחו‪. .‬‬ ‫‪ 15‬השטן השיב‪ ,‬והשיב לנסיך הגיהנום‪ ,‬זה אותו אדם ממש‪ ,‬ישוע מנצרת‪.‬‬ ‫‪ 16‬אשר שמע נסיך הגיהנום‪ ,‬אמר לו‪ ,‬אני משבע אותך בכוחות אשר לך ולי‪ ,‬שלא תביא אותו אלי‪.‬‬ ‫‪ 17‬כי כששמעתי על עוצמת דברו‪ ,‬רעדתי מפחד‪ ,‬וכל חבורתי הרעה‪ ,‬בעת ובעונה אחת;‬ ‫‪ 18‬ולא יכולנו לעצור את לזרוס‪ ,‬אלא הוא נתן את עצמו‪ ,‬ועם כל אותות הזדון‪ ,‬מיד הלך מאיתנו; ועצם האדמה‪ ,‬בה הייתה גופתו של לזרוס‪ ,‬הוציאה אותו חי‪.‬‬ ‫‪ 19‬ואני יודע עכשיו שהוא האל הכול יכול שיכול לבצע דברים כאלה‪ ,‬שהוא אדיר בשלטונו‪ ,‬ואדיר בטבעו האנושי‪ ,‬שהוא מושיע האנושות‪.‬‬ ‫‪ 20‬אל תביא אפוא את האדם הזה לכאן‪ ,‬כי הוא ישאיר לחופש את כל אלה שאני מחזיק בכלא תחת כופר‪ ,‬וכרוך בכבלי חטאיהם‪ ,‬ויוביל אותם לחיי עולם‪.‬‬ ‫פרק ‪16‬‬ ‫‪ 1‬ובעוד השטן ונסיך הגיהנום שוחחו כך זה לזה‪ ,‬נשמע פתאום קול כרעם ורוח רוחות‪ ,‬לאמר‪ ,‬הרימו את שעריכם‪ ,‬נסיכים; ְוהִתְ רֹומִים‪ַׁ ,‬ש ע ֲֵרי עֹולָם‪ ,‬וַָּיב ֹא ֶמלְֶך הַָּכבֹוד‪.‬‬ ‫‪ 2‬כששמע זאת נסיך הגיהנום‪ ,‬אמר לשטן‪ ,‬סור ממני‪ ,‬וברח ממעוני; אם אתה לוחם רב עוצמה‪ ,‬הילחם עם מלך התהילה‪ .‬אבל מה יש לך לעשות איתו?‬ ‫‪ 3‬וִַּיְׁש לַח א ֹתֹו מִִּמְׁשּכֹותָ יו‪.‬‬ ‫ַָּׂשרי אֶל‪ֹׁ-‬שט ְֵרי ה ָ​ָרעִים אֶת‪ַׁ-‬ש ע ֲֵרי הְַּנחֶֹׁשת ֲא ָכז ִָרים ַועֲִׂשים אֹותָ ם ְּבבֹוטֵי‪-‬ברזל‪ ,‬ונלחמו באומץ‪-‬לב פן נשבו‪.‬‬ ‫‪ 4‬וַֹּיאמֶר ה ִ‬ ‫‪ 5‬אך כאשר שמעו זאת כל חברי הקדושים‪ ,‬הם דברו בקול רם של כעס אל נסיך הגיהנום‪:‬‬ ‫‪ 6‬פתח את שעריך למען יבוא מלך התהילה‪.‬‬ ‫‪ 7‬ויצעק דוד הנביא האלוקי לאמר‪ ,‬האם אני על פני האדמה באמת נבאתי ואמרתי‪ ,‬כי ישללו בני אדם את ה' על טובתו ועל מעשיו הנפלאים לבני האדם‪.‬‬ ‫‪ 8‬כי שבר שערי נחושת וחתך את מוטות הברזל‪ .‬הוא לקח אותם בגלל עוונם‪ ,‬ובגלל עוונותם הם סובלים‪.‬‬ ‫‪ 9‬אחר כך דיבר נביא אחר‪ ,‬דהיינו ישעיהו הקדוש‪ ,‬כך אל כל הקדושים‪ ,‬האם לא התנבאתי לכם בצדק כשחייתי עלי אדמות?‬ ‫‪ 10‬יחיו המתים ויקומו אשר בקברם וישמחו אשר בארץ; כי הטל אשר מאת ה' יביא להם ישועה‪.‬‬ ‫‪ 11‬ואמרתי במקום אחר מוות היכן נצחונך? הו מוות‪ ,‬היכן עוקצך?‬ ‫‪ 12‬כששמעו כל הקדושים את הדברים האלה מדבר ישעיהו‪ ,‬אמרו אל נסיך הגיהנום פתח נא את שעריך והסר את מוטות הברזל שלך; ִּכי עַָּת ה ִּת כְֹלד ְואֵין ֹּכחַ‪.‬‬ ‫ִירים; והתרוממו‪ ,‬שערי גיהנום‪ ,‬ומלך התהילה ייכנס‪.‬‬ ‫יג ַויְהִי קֹול ָּגדֹול ְּכקֹול רֹעֶם אֹומֵר‪ ,‬ה ְִראּו ַׁש ע ֲֵריכֶם נְס ִ‬ ‫‪ 14‬נסיך הגיהנום קלט את אותו הקול חזר‪ ,‬צעק כאילו היה בור‪ ,‬מי הוא אותו מלך התהילה?‬ ‫‪ 15‬השיב דוד לנסיך הגיהנום ואמר‪ ,‬אני מבין את דברי הקול ההוא‪ ,‬כי דיברתי אותם ברוחו‪ .‬ועתה‪ ,‬כפי שאמרתי לעיל‪ ,‬אני אומר לך‪ ,‬ה' חזק וחזק‪ ,‬ה' גבור במלחמה‪ :‬הוא מלך‬ ‫הכבוד‪ ,‬והוא ה' בשמים ובארץ;‬ ‫ִירים ּו ְל ַהפ ְִריר אֶת הַַּמָּמתִ ים‪.‬‬ ‫טז הּוא ָׁש מַע ְלמַָּטה לְִׁשמ ֹ ַע אֶת ֲאנַחְתֵ י ָה ֲאס ִ‬ ‫‪ 17‬ועתה‪ ,‬נסיך הגיהנום המזוהם והמסריח‪ ,‬פתח את שעריך למען ייכנס מלך התהילה; כי הוא אדון השמים והארץ‪.‬‬ ‫‪ 18‬בשעה שדוד אמר זאת‪ ,‬הופיע ה' האדיר בדמות אדם והאיר את המקומות אשר היו בעבר בחושך‪.‬‬ ‫‪ 19‬ושבר את הכבליות אשר לא יכלו להישבר קודם; ובכוחו הבלתי מנוצח ביקר את אלה שישבו בחושך העמוק על ידי עוון‪ ,‬וצל המוות על ידי החטא‪.‬‬ ‫פרק ‪17‬‬ ‫‪ 1‬המוות האדוק וקציניה האכזריים ששמעו את הדברים הללו‪ ,‬נתקפו פחד בכמה ממלכותיהם‪ ,‬כאשר ראו את צלילות האור‪,‬‬ ‫‪ 2‬ומשיח עצמו יופיע פתאום במושבותיהם; הם קראו‪ ,‬ואמרו‪ :‬אנו קשורים בך; נראה שאתה מתכוון לבלבולנו לפני ה'‪.‬‬ ‫‪ 3‬מי אתה‪ ,‬שאין לו סימן של שחיתות‪ ,‬אלא המראה הבהיר הזה שהוא הוכחה מלאה לגדולתך‪ ,‬שעדיין נראה שאינך שם לב אליו?‬ ‫‪ 4‬מי אתה‪ ,‬כל כך חזק וכל כך חלש‪ ,‬כל כך גדול וכל כך קטן‪ ,‬חייל ממוצע ובכל זאת חייל בדרגה ראשונה‪ ,‬שיכול לפקד בדמות משרת כחייל פשוט?‬ ‫‪ 5‬מלך התהילה‪ ,‬מת וחי‪ ,‬אם כי פעם נהרג על הצלב?‬ ‫‪ 6‬מי השכיב מתים בקבר וירד לנו בחיים‪ ,‬ובמותך רעדו כל היצורים וכל הכוכבים זזו‪ ,‬ועתה יש לך חירותך בין המתים‪ ,‬ונתת טרחה ללגיונותינו?‬ ‫‪ 7‬מי אתה‪ ,‬אשר משחרר את השבויים שהיו מרותקים בחטא הקדמון‪ ,‬ומביא אותם לחירותם הקודמת‬ ‫‪ 8‬מי אתה‪ ,‬אשר מפיץ אור כה מפואר ואלוהי על אלה שהתעוורו על ידי חשכת החטא?‬


‫‪ 9‬באופן דומה כל לגיונות השדים נתפסו בזוועה דומה‪ ,‬ובפחד הכנוע ביותר צעקו ואמרו‪:‬‬ ‫‪ 10‬מנין זה בא‪ ,‬הו‪ ,‬ישוע המשיח‪ ,‬שאתה אדם כל כך חזק ומפואר בהדר‪ ,‬כל כך בהיר עד שאין לו כתם‪ ,‬וכל כך טהור עד שאין לו פשע? כי אותו עולם תחתון של כדור הארץ‪,‬‬ ‫שהיה כפוף לנו עד עכשיו‪ ,‬וממנו קיבלנו מס‪ ,‬מעולם לא שלח לנו אדם מת כזה לפני כן‪ ,‬מעולם לא שלח מתנות כאלה לנסיכי הגיהנום‪.‬‬ ‫‪ 11‬אם כן‪ ,‬מי אתה‪ ,‬שנכנס באומץ כזה למעונותינו‪ ,‬ולא רק שאינך מפחד לאיים עלינו בעונשים הגדולים ביותר‪ ,‬אלא גם מנסה לחלץ את כל האחרים מהשלשלאות שבהן אנו‬ ‫מחזיקים אותם?‬ ‫‪ 12‬אולי אתה אותו ישוע‪ ,‬שעליו דיבר השטן זה עתה אל הנסיך שלנו‪ ,‬שבמות הצלב עמדת לקבל את כוח המוות‪.‬‬ ‫‪ 13‬ואז מלך התהילה רומס את המוות‪ ,‬תפס את נסיך הגיהנום‪ ,‬שלל ממנו את כל כוחו ולקח עמו את אבינו הארצי אדם לתפארתו‪.‬‬ ‫פרק ‪18‬‬ ‫‪ 1‬ואז נסיך הגיהנום לקח את השטן‪ ,‬ובסימן רב אמר לו‪ ,‬הו‪ ,‬נסיך ההרס‪ ,‬מחבר התבוסה והגירוש של בעל זבוב‪ ,‬הבוז של מלאכי אלוהים ותיעב כל הצדיקים! מה הניע אותך‬ ‫לפעול כך?‬ ‫‪ 2‬אתה היית צולב את מלך התהילה‪ ,‬ועל ידי הרס שלו‪ ,‬נתת לנו הבטחות של יתרונות גדולים מאוד‪ ,‬אבל בתור טיפש לא ידע על מה אתה עוסק‪.‬‬ ‫‪ 3‬כי הנה עכשיו‪ ,‬ישוע מנצרת‪ ,‬בבהירות האלוהות המפוארת שלו‪ ,‬מרחיק את כל הכוחות הנוראים של חושך ומוות;‬ ‫‪ 4‬הוא פירק את בתי הכלא שלנו מלמעלה למטה‪ ,‬פיטר את כל השבויים‪ ,‬שחרר את כל הכבולים‪ ,‬וכל מי שהיה רגיל לגנוח תחת כובד הייסורים‪ ,‬העליב אותנו כעת‪ ,‬ואנחנו כמו‬ ‫מובסים על ידי את התפילות שלהם‪.‬‬ ‫‪ 5‬שלטונותינו המרושעים מאופקים‪ ,‬ואף חלק מהאנושות לא נותר כעת בכפיפותנו‪ ,‬אך מצד שני‪ ,‬כולם מתריסים בנו באומץ;‬ ‫‪ 6‬למרות שלפני כן‪ ,‬המתים מעולם לא העזו להתנהג כלפינו בחוצפה‪ ,‬וגם‪ ,‬בהיותם אסירים‪ ,‬לא יכלו בשום הזדמנות להיות עליזים‪.‬‬ ‫‪ 7‬הו השטן‪ ,‬אתה נסיך כל הרשעים‪ ,‬אביהם של המרושעים והנטושים‪ ,‬מדוע תנסה את הניצול הזה‪ ,‬בראותך שהאסירים שלנו היו עד כה תמיד ללא תקוות ישועה וחיים לפחות?‬ ‫‪ 8‬אבל עכשיו אין אחד מהם שאאנק אי פעם‪ ,‬וגם לא נראה דמעה על פניהם‪.‬‬ ‫‪ 9‬הו הנסיך השטן‪ ,‬אתה השומר הגדול של אזורי התופת‪ ,‬את כל היתרונות שלך שרכשת על ידי העץ האסור‪ ,‬ואובדן גן העדן‪ ,‬הפסדת כעת על ידי עץ הצלב;‬ ‫‪ 10‬והאושר שלך פג אז‪ ,‬כאשר צלבת את ישוע המשיח מלך התהילה‪.‬‬ ‫‪ 11‬פעלת נגד האינטרס שלך ושלי‪ ,‬כפי שתראה כעת על ידי הייסורים הגדולים והעונשים האינסופיים שאתה עומד לסבול‪.‬‬ ‫‪ 12‬הו השטן‪ ,‬נסיך כל הרוע‪ ,‬מחבר המוות ומקור כל הגאווה‪ ,‬היית צריך קודם כל לברר את הפשעים הרעים של ישוע מנצרת‪ ,‬ואז היית מוצא שהוא לא אשם בשום אשמה‬ ‫הראויה למוות‪.‬‬ ‫‪ 13‬מדוע העזת‪ ,‬בלי סיבה ובלי צדק‪ ,‬לצלוב אותו‪ ,‬והורדת לאזורינו אדם תמים וצדיק‪ ,‬ובכך איבדת את כל החוטאים‪ ,‬הרעים והרשעים בכל העולם?‬ ‫‪ 14‬בזמן שנסיך הגיהנום דיבר כך אל השטן‪ ,‬אמר מלך התהילה לבעל זבוב‪ ,‬נסיך הגיהנום‪ ,‬השטן‪ ,‬הנסיך יהיה נתון לשלטונך לנצח‪ ,‬בחדרם של אדם ובניו הצדיקים‪ ,‬שהם שלי‪.‬‬ ‫פרק ‪19‬‬ ‫‪ 1‬אז הושיט ישוע את ידו ואמר‪ ,‬בוא אלי‪ ,‬כל קדושיי‪ ,‬אשר נבראו בצלם‪ ,‬אשר נידונו על ידי עץ הפרי האסור‪ ,‬ועל ידי השטן והמוות;‬ ‫‪ 2‬חי עכשיו ליד יער הצלב שלי; השטן‪ ,‬נסיך העולם הזה‪ ,‬מתגבר‪ ,‬והמוות נכבש‪.‬‬ ‫‪ 3‬אז מיד התחברו כל הקדושים תחת יד האל העליון; ויאחז האדון ישוע את ידו של אדם ואמר לו שלום לך ולכל צאצאיך הצדיקים אשר שלי‪.‬‬ ‫‪ 4‬ואז אדם‪ ,‬הטיל את עצמו לרגלי ישוע‪ ,‬פנה אליו בדמעות‪ ,‬בלשון ענווה ובקול רם‪ ,‬לאמר‪:‬‬ ‫‪ 5‬אשבחך ה' כי הרמת אותי ולא השמחה עלי את אויבי‪ .‬ה' אֱֹלהַי‪ ,‬זַ ַעקְִּת י ֵאלֶיָך‪ ,‬ו ְִרפְָּת נִי‪.‬‬ ‫‪ 6‬ה' העלית נפשי מן הקבר; ִה ְחי ִיתָ נִי‪ֶׁ ,‬שֹּלא א ֶ​ֶרד אֶל הַּבֹור‪.‬‬ ‫‪ 7‬שירו לה'‪ ,‬כל קדושיו‪ ,‬והודו לזכר קדושתו‪ .‬כי כעסו אינו אלא לרגע; לטובתו החיים‪.‬‬ ‫‪ 8‬באופן דומה כל הקדושים‪ ,‬השתטחו לרגלי ישוע‪ ,‬אמרו בקול אחד‪ ,‬באת‪ ,‬גואל העולם‪ ,‬והשלמת למעשה את כל הדברים‪ ,‬אשר ניבאת על ידי התורה ונביאיך הקדושים‪.‬‬ ‫‪ 9‬אתה גאלת את החיים בצלבך‪ ,‬וירדת אלינו‪ ,‬כדי שבמות הצלב תוכל להצילנו מהגיהנום ובכוחך ממוות‪.‬‬ ‫‪ 10‬הו‪ ,‬אדוני‪ ,‬כפי ששמת את אות כבודך בשמים‪ ,‬והצבת את אות גאולתך‪ ,‬צלבך על הארץ! אז‪ ,‬אדוני‪ ,‬קבע את סימן הניצחון של הצלב שלך בגיהנום‪ ,‬כדי שהמוות לא יעשה עוד‬ ‫מיניון‪.‬‬ ‫‪ 11‬ואז הושיט יהוה את ידו ועשה את אות הצלב על אדם ועל כל קדושיו‪.‬‬ ‫‪ 12‬ואחז באדם בידו הימנית‪ ,‬עלה מהגיהנום‪ ,‬וכל קדושי האלוהים הלכו אחריו‪.‬‬ ‫‪ 13‬וִַּיק ְָרא ָּד וִד הַָּנבִיא הֶַּמ ֶלכֶת ְּבעֹומֶץ‪ ,‬וַֹּיאמֶר‪ִׁ 1 ,‬שירּו לַיהוָה ִׁשיר חָדָ ׁש ִּכי עָָׂשה נִ ְפ ָלאִים; יד ימינו וזרועו הקדושה הביאו לו את הניצחון‪.‬‬ ‫‪ 14‬ה' הודיע את ישועתו‪ ,‬את צדקתו הראה בגלוי לעיני הגויים‪.‬‬ ‫‪ 15‬ויענו כל המוני הקדושים לאמר הכבוד הזה יש לכל קדושיו אמן הלל את ה'‪.‬‬ ‫‪ 16‬אחר כך צעק הנביא חבקוק ‪ 3‬ואמר‪ :‬אתה יצאת למען ישועת עמך‪ ,‬למען ישועת עמך‪.‬‬ ‫ְַׁשרי הַָּבא ְּבֵׁשם ה'; כי ה' האיר לנו‪ .‬זה אלוהינו לעולם ועד; הוא ימלוך עלינו עד עולם‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫יז וַֹּיאמְרּו ָּכל‪-‬הַָּקדֹוִׁשים‪ 4 ,‬א ֵ‬ ‫‪ 18‬בדומה לדבר כל הנביאים את דברי הלל שלו והלכו אחרי ה'‪.‬‬ ‫פרק ‪20‬‬ ‫‪ 1‬ואז יהוה אוחז בידו של אדם ומסר אותו למיכאל המלאך; והוא הוביל אותם לגן עדן‪ ,‬מלא רחמים ותפארת;‬ ‫‪ 2‬ושני אנשים עתיקים מאוד פגשו אותם‪ ,‬ונשאלו על ידי הקדושים‪ ,‬מי אתם‪ ,‬שעדיין לא הייתם איתנו בגיהנום‪ ,‬וגופותכם הוכנסו לגן עדן?‬ ‫‪ 3‬ענה אחד מהם ואמר אני חנוך אשר תורגם בדבר ה' והאיש הזה אשר אתי הוא אליהו התשבי‪ ,‬אשר תורגם במרכבת אש‪.‬‬ ‫‪ 4‬הנה היינו עד כה‪ ,‬ולא טעמנו את המוות‪ ,‬אך עתה עומדים לחזור בבואו של האנטיכריסט‪ ,‬חמושים באותות ובניסים אלוהיים‪ ,‬להשתתף עמו בקרב‪ ,‬ולהיהרג על ידו בירושלים‪ ,‬ו‬ ‫להילקח שוב בחיים לתוך העננים‪ ,‬לאחר שלושה ימים וחצי‪.‬‬ ‫‪ 5‬ובעוד חנוך ואליאס הקדוש סיפרו על כך‪ ,‬הנה בא אדם אחר בדמות אומללה‪ ,‬נושא את אות הצלב על כתפיו‪.‬‬ ‫‪ 6‬וכאשר ראו אותו כל הקדושים‪ ,‬אמרו לו מי אתה? כי פניך כגנב; ולמה אתה נושא צלב על כתפיך?‬ ‫ָ​ָארץ‪.‬‬ ‫ָּכל‪-‬רָׁש עִים עַל‪-‬ה ֶ‬ ‫ְ‬ ‫‪ 7‬וַֹּיאמֶר אֲֶׁשר ָענָה ֵאלֶי ָה ָאמ ְִרים י ְדָ ִרים ִּכי גָנֵב ָהי ִיתִ י אֲֶׁשר עָָׂשה‬ ‫‪ 8‬והיהודים צלבו אותי עם ישוע; והתבוננתי בדברים המפתיעים שקרו בבריאה עם צליבתו של האדון ישוע‪.‬‬ ‫‪ 9‬והאמנתי בו שהוא בורא הכל‪ ,‬והמלך הכל יכול; והתפללתי אליו לאמר‪ ,‬אדוני‪ ,‬זכור אותי בבואך אל מלכותך‪.‬‬


‫‪ 10‬הוא ראה מיד את תחנוני ואמר לי‪ ,‬באמת אני אומר לך‪ ,‬היום אתה תהיה איתי בגן העדן‪.‬‬ ‫‪ 11‬והוא נתן לי את אות הצלב הזה לאמר‪ ,‬נשא את זה‪ ,‬ולך לגן עדן; ואם המלאך שהוא שומר גן העדן לא יקבל אותך‪ ,‬הראה לו את אות הצלב‪ ,‬ואמר לו‪ :‬ישוע המשיח שנצלב‬ ‫עכשיו‪ ,‬שלח אותי לכאן אליך‪.‬‬ ‫‪ 12‬כשעשיתי זאת‪ ,‬ואמרתי למלאך שהוא שומר גן העדן את כל הדברים האלה‪ ,‬והוא שמע אותם‪ ,‬הוא פתח מיד את השערים‪ ,‬הציג אותי והניח אותי על יד ימין בגן העדן‪.‬‬ ‫‪ 13‬לאמר‪ ,‬הישארו כאן מעט זמן עד אשר יכנס אדם‪ ,‬אבי כל האנושות‪ ,‬עם כל בניו‪ ,‬שהם עבדי הקודש והצדיקים של ישוע המשיח‪ ,‬אשר נצלב‪.‬‬ ‫‪ 14‬כששמעו את כל החשבון הזה מפי הגנב‪ ,‬אמרו כל האבות בקול אחד ברוך אתה ה' אלוקים ה' אבי טובת הנצח ואבי הרחמים אשר עשה חסד כזה לחטאים נגדם‪ .‬אותו‪ ,‬והבאתם‬ ‫אותם לחסדי גן העדן‪ ,‬והנחתם אותם בתוך הציוד הגדול והרוחני שלך‪ ,‬בחיים רוחניים וקדושים‪ָ .‬אמֵן‪.‬‬ ‫פרק ‪21‬‬ ‫‪ 1‬אלו הם התעלומות האלוהיות והקדושות אשר ראינו ושמענו‪ .‬אני‪ ,‬חרינוס ולנתיוס אינם רשאים להכריז על שאר המסתורין של אלוהים‪ ,‬כפי שציווה עלינו המלאך מיכאל‪,‬‬ ‫‪ 2‬לאמר‪ ,‬אתם תלכו עם אחי לירושלים‪ ,‬ותמשיכו בתפילות‪ ,‬בהכרזתם ותפארו את תחייתו של ישוע המשיח‪ ,‬כיון שהוא הקים אתכם מן המתים באותו זמן עם עצמו‪.‬‬ ‫‪ 3‬ולא תדברו עם איש‪ ,‬אלא תשבו כאנשים מטומטמים עד שיגיע הזמן שבו יאפשר ה' לכם לספר את מסתורי האלוהות שלו‪.‬‬ ‫‪ 4‬המלאך מיכאל ציווה עלינו ללכת מעבר לירדן‪ ,‬לארץ מצוינת ושמנה‪ ,‬שבה יש רבים שקמו מהמתים יחד איתנו להוכחת תחיית המשיח‪.‬‬ ‫‪ 5‬כי רק שלושה ימים הרשינו לנו מן המתים‪ ,‬אשר קמו לחגוג את פסח אדוננו עם הורינו‪ ,‬ולשאת עדותנו למשיח ה'‪ ,‬ונטבלנו בנהר הקדוש של הירדן‪ .‬ועכשיו אף אחד לא רואה‬ ‫אותם‪.‬‬ ‫‪ 6‬זה ככל שאלוהים הרשה לנו להתייחס אליך; על כן תשבחו וכבודו לו וחזרו בתשובה וירחם עליכם‪ .‬שלום לכם מאדון אלוהים ישוע המשיח‪ ,‬והמושיע של כולנו‪ .‬אמן‪ ,‬אמן‪,‬‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫‪ 7‬ואחרי שסיימו את הכתיבה וכתבו בשתי פיסות נייר ברורות‪ ,‬נתן חרינוס את מה שכתב לידי אננס‪ ,‬וקיפא וגמליאל‪.‬‬ ‫‪ 8‬גם לנתיוס נתן את מה שכתב בידי נקדימון ויוסף; ומיד נשתנו לצורות לבנות מופלגות ולא נראו עוד‪.‬‬ ‫‪ 9‬אבל מה שכתבו נמצא מתאים לחלוטין‪ ,‬האחד לא מכיל אות אחת יותר או פחות מהשנייה‪.‬‬ ‫‪ 10‬כששמעו כל עדת היהודים את כל היחסים המפתיעים הללו של חרינוס ולנתיוס‪ ,‬אמרו זה לזה‪ :‬באמת‪ ,‬עשה אלוהים כל אלה‪ ,‬וברוך ה' ישוע לעולם ועד‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫‪ 11‬והלכו בדאגה רבה ובפחד וברעד‪ ,‬ויכו על שדיהם והלכו איש לביתו‪.‬‬ ‫‪ 12‬אך מיד את כל הדברים האלה שסיפרו היהודים בבתי הכנסת שלהם על ישוע‪ ,‬סיפרו מיד יוסף וניקודמוס למושל‪.‬‬ ‫‪ 13‬וכתב פילטוס את כל העסקאות הללו‪ ,‬ויכניס את כל החשבונות הללו בפנקסי היכלו‪.‬‬ ‫פרק ‪22‬‬ ‫‪ 1‬אחר הדברים האלה הלך פילטוס אל בית המקדש של היהודים‪ ,‬וקרא את כל השליטים והסופרים ואת רופאי התורה‪ ,‬והלך איתם אל בית המקדש‪.‬‬ ‫‪ 2‬וצוה לסגור את כל השערים ואמר להם שמעתי כי ספר גדול יש לכם בבית המקדש הזה; ֲאנִי ָחפֵץ אֶתְ כֶם ְלכְָך לְהֹובִיא הּוא ְל ָפנַי‪.‬‬ ‫‪ 3‬וכאשר הובא הספר הגדול‪ ,‬שנישא על ידי ארבעה שרי בית המקדש‪ ,‬ומעוטר בזהב ובאבנים טובות‪ ,‬אמר פילטוס לכולם‪ :‬אני משבע אתכם באלוהי אבותיכם אשר עשה וציווה‬ ‫את המקדש הזה‪ .‬בנוי‪ ,‬שלא תסתירו ממני את האמת‪.‬‬ ‫‪ 4‬אתם יודעים את כל הדברים הכתובים בספר ההוא; לכן אמור לי עתה‪ ,‬אם מצאתם בכתובים משהו מאותו ישוע אשר צלבתם‪ ,‬ובאיזה עת בעולם הוא היה צריך לבוא‪ :‬הראו לי‪.‬‬ ‫‪ 5‬אחר כך נשבעו את אנה ואת כיפא‪ ,‬וצוו על כל השאר אשר איתם לצאת מהקפלה‪.‬‬ ‫‪ 6‬ויסגרו את שערי המקדש והקפלה ויאמרו לפילטוס השבעת אותנו שופט בבניין בית המקדש הזה להודיע לך את האמת והנכון‪.‬‬ ‫‪ 7‬לאחר שצלבנו את ישוע‪ ,‬מבלי שידענו שהוא בן האלוהים‪ ,‬אך בהנחה שהוא חולל את ניסיו על ידי כמה אומנויות קסם‪ ,‬זימנו אספה גדולה במקדש הזה‪.‬‬ ‫‪ 8‬וכאשר התלבטנו זה בזה על הניסים אשר עשה ישוע‪ ,‬מצאנו עדים רבים מארצנו‪ ,‬אשר הודיעו כי ראו אותו חי לאחר מותו‪ ,‬וכי שמעו אותו מדבר עם תלמידיו‪ ,‬וראו‪ .‬העולה‬ ‫לרום השמים‪ ,‬ונכנס אליהם;‬ ‫‪ 9‬וראינו שני עדים‪ ,‬אשר גופותיהם ישוע הקים מן המתים‪ ,‬אשר סיפרו לנו על הרבה דברים מוזרים אשר עשה ישוע בין המתים‪ ,‬אשר יש לנו דיווח כתוב בידנו‪.‬‬ ‫‪ 10‬ומנהגנו מדי שנה לפתוח את ספר הקודש הזה לפני עצרת ולחפש שם את עצת ה'‪.‬‬ ‫‪ 11‬ומצאנו בספר הראשון מתוך שבעים‪ ,‬שבו מיכאל המלאך מדבר אל בנו השלישי של אדם האדם הראשון‪ ,‬דיווח שאחרי חמשת אלפים וחמש מאות שנה‪ ,‬בא המשיח‪ ,‬בן‬ ‫האלוהים האהוב ביותר‪ ,‬לארץ‪.‬‬ ‫‪ 12‬ועוד חשבנו‪ ,‬כי אולי הוא אלוהי ישראל עצמו אשר דיבר אל משה‪ ,‬אתה תעשה את ארון העדות; שתי אמות וחצי יהיו אורכו‪ ,‬ואמה וחצי רוחבו‪ ,‬ואמה וחצי גובהו‪.‬‬ ‫‪ 13‬לפי חמש אמות וחצי אלו לבניין ארון הברית הישנה‪ ,‬קלטנו וידענו שבעוד חמשת אלפים שנה וחצי (אלף) שנה‪ ,‬ישוע המשיח עתיד לבוא בארון או במשכן של גוף‪; .‬‬ ‫‪ 14‬וכך מעידים כתבינו כי הוא בן האלוהים‪ ,‬וה' ומלך ישראל‪.‬‬ ‫‪ 15‬ומכיוון שאחרי סבלו‪ ,‬הופתעו ראשי הכוהנים שלנו מהאותות שנעשו על ידיו‪ ,‬פתחנו את הספר ההוא כדי לחקור את כל הדורות ועד דורם של יוסף ומריה אמו של ישוע‪,‬‬ ‫בהנחה שהוא נמנה עם זרע דוד;‬ ‫‪ 16‬ומצאנו את חשבון הבריאה‪ ,‬ובאיזה שעה עשה את השמים ואת הארץ ואת אדם הראשון את אדם‪ ,‬וכי משם ועד המבול‪ ,‬היו אלפיים‪ ,‬מאתיים ושתים‪-‬עשרה שנה‪.‬‬ ‫יז ומן המבול לאברהם תשע מאות ושתים עשרה‪ .‬ומאברהם ועד משה ארבע מאות ושלושים‪ .‬וממשה עד דוד המלך חמש מאות ועשר‪.‬‬ ‫‪ 18‬ומדוד עד שבי בבל חמש מאות שנה‪ .‬ומן השבי הבבלי ועד להתגלמות המשיח‪ ,‬ארבע מאות שנה‪.‬‬ ‫‪ 19‬הסכום של כל זה מסתכם בחמשת אלפים וחצי (אלף)‪.‬‬ ‫‪ 20‬וכך נראה‪ ,‬שישוע אשר צלבנו‪ ,‬הוא ישוע המשיח בן האלוהים‪ ,‬ואלוהים אמיתי וכל יכול‪ָ .‬אמֵן‪.‬‬


Turn static files into dynamic content formats.

Create a flipbook
Hebrew - The Gospel of Nicodemus formerly called The Acts of Pontius Pilate by Filipino Tracts and Literature Society Inc. - Issuu