Hebrew - The Book of Daniel

‫דניאל‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬בשנה השלישית למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים ויצור עליה‪.‬‬ ‫־גִנכ ָהר א־ לגֵב ית אֹלהה יו ּוָהבב א א־ תגהּ ְכ לל ים א־ לגֹונהס ֹאלהה יו׃‬ ‫‪2‬וּיכ תּ ן יכ הוהה א־ תגיכ הויּקל ים מ־ ל־־גיכ הודה ה ֵכ יהדו וכ ַּ לגכלי ביתגהאלהים ּוָהבב א א־ ־ר ל‬ ‫ומןגהּ ָה לרים‬ ‫ומַ ּ־רעגהּ מ־ ל־־ ל‬ ‫בגס לריסה יו לֵּה א למֵכ נביגיל כְ הראב ל ל‬ ‫לגאִ ־ֶנּז ּר כ‬ ‫כ‬ ‫ג ּוָ יאמ־ ר הּ מ־ ל־־ א־‬ ‫ד בנים אשר לא היה בהם מום כי אם יוֶי מראה וידעו בכל ַכמה וידעו בדעת ומביני מדע ואשר יכלו לעמוד בהם בבית המלך‬ ‫וללמדם תורה ולשון כשדים‪.‬‬ ‫ה ּוָּצכ והה להה־ ם הּ מ־ ל־־ א־ תגהּ ָהן ‪,‬מב א־ תגהּ מ־ ל־־ ומב הּ ָבין אחִ־ רגהוא ִה ֶ־ ה ‪ּ ,‬ו ַָּחסב ד אי תה ם כִלִ ִה נל ים ‪,‬לכ בּ ֵב ־ אב ל־הגלל ֶכ נביגה־ מ־ ל־־‪.‬‬ ‫ו ובין אלה היו מבני יהודה דניאל וַנניה מישאל ועזריה‬ ‫ז אשר נתן להם שר הסריסים שמות כי נתן לדניאל את שם בלטשאצר ולַנניה שדרך ולמישאל מישך ולעזריה עבד נגו‬ ‫יסים ‪,‬ל יא יל כטמה א‪.‬‬ ‫ַ ּו ָּ​ָחְ־ ה דניאל ֵכ לל ֵו ‪,‬ל יא יל כטמה א ֵכ מּ חאכהל הּ מ־ ל־־ ובכ יּין אחִ־ ר ִ־ ֶה ה ; ּוָ כִּאב ל מב א־ ת ְה ר הּ כס לר ל‬ ‫‪ּ 9‬וֵָּב א אֹלהל ים א־ ת דניאל ַן ואהבה ‪,‬עם שר הסריסים‪.‬‬ ‫י ויאמר שר הסריסים אל דניאל אני ירא את אדני המלך אשר קבע את מאכלכם ואת שתייתכם כי למה יראה את ֶניכם רעים מן‬ ‫הילדים אשר ממינכם ותסכנו אותי את ראשי לֶני המלך‬ ‫יא ויאמר דניאל אל‪-‬מלצר אשר מינה שר הסריסים על דניאל וַנניה מישאל ועזריה‬ ‫יב נסה נא את עבדיך עשרת ימים ויתנו לנו עוף לאכול ומים לשתות‬ ‫יג וָּל כרא־ ה פכ נבינו לכ הֶנ־יך וכ מּ כראב י הּ הָ​ָ להרים הּ ֹי ככ לל ים לממּ חאכהלגהּ מ־ ל־־ וכ ּכאחִ־ ר לֶ כרא־ ה ָחבה ד־ יך׃‬ ‫‪ּ 14‬ו ָּ​ָחְ־ ה להה־ ם ֵּ ָה בה ר הּ ַ־ה וּיכ נֵּב ה אי תה ם ָ כ־ְ ־רת י להמים׃‬ ‫‪15‬וכ לל קכ ־ ָחִ־ ר י להמים נל כראו מּ כראב ה־ ם וכ ִה מב ן ֵכ ְה ר למְהל הּ ָכ ָ להרים אחִ־ ר חאכהל א־ ת‪-‬מ־ ל־־ הּ מ־ ל־־‪.‬‬ ‫טז וָּל ֵּ ַ מּ לכ צה ר א־ ת‪-‬מּ חא הכלהם וכ א־ ת‪-‬הּ ָּיל ן אחִ־ ר כִתו ּוֶָּב ן‪-‬להה־ ם הלָ החרב׃‬ ‫יז וכ לֵּּ ָּת הּ ָהנל ים הּ אֹלהל ים נהתּ ן להה־ ם ָּ ָכ ֶה ה ובכ כי ל ַה ככ מה ה וַה ככ מה ה כודנל ָבאל ֵל ין ְהל ַחזון וכ ַה לום׃‬ ‫‪18‬ובק־ הימים אשר אמר המלך להביאם ויביאם שר הסריסים לֶני נבוכדנצר‬ ‫‪ּ 19‬וָ כּדֵּ ר הּ מ־ ל־־ אב ל־ה־ ם ‪,‬וכ ל יא מה נכ הְלהם ְכ דה נל ָבאל ַנניה למיִּ ָּל ּו חָז כהריהה ּו ָּ​ָ כחמדו לל ֶכ נבי הּ מ־ ל־־‪.‬‬ ‫‪20‬ובכל דבר ַכמה ותבונה אשר שאל המלך אותם ‪,‬מצא אותם טובים עשר ֶעמים מכל הַרטומים והאסטרולוגים אשר בכל‬ ‫ממלכתו‪.‬‬ ‫‪ּ 21‬וָ כִֶּה כדנל ינל יל ָּד ִה נהה א־ תגהּ ָה נהה הּ אחִה הרה לּמ־ ל־־ ְי ־רִ‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬ובשנת שתיים למלכות נבוכדנצר ַלם נבוכדנצר ַלומות ‪,‬וכ הנָ ההרה רוַו ‪,‬וכ ּנָחבי הרה לממ־ ָו‪.‬‬ ‫‪2‬וּיכ צּ והה הּ מ־ ל־־ לל קכ הרא א־ ל‪-‬הּ ַּ כר למים וכ א־ ל‪-‬הּ ְ כִֶּל ים וכ א־ ל‪-‬הּ ְ כִּ לדים לכ גָּב ה לּמ־ ל־־ א־ ת‪ַ-‬חלומותה יו ּוָהבי או ּו ָּ​ָ כחמדו לל ֶכ נבי הּ מ־ ל־־‪.‬‬ ‫ג ּוָ יאמ־ ר אב ל־יהם הּ מ־ ל־־ ‪ַ,‬ה ל להמי ַה להם וכ נל כתָ ההרה רוַל י לל ָּ ע א־ ת‪-‬הּ ַחלום‪.‬‬ ‫‪4‬אז אמרו הכשדים אל המלך שארמית ‪ַ,‬י עולם המלך ‪,‬סֶר לעבדיך את הַלום ‪,‬ואנַנו נגיד את הֶשר‪.‬‬ ‫ה ויען המלך ויאמר אל הכשדים ‪,‬הדבר הלך ממני ‪,‬אם לא תודיעו לי את הַלום ואת ֶשרו ‪,‬ותַתכו ‪,‬ובתיכם יהיו לגל‪.‬‬ ‫ו וכ לאם כֶגל ידו א־ ת‪-‬הּ ַחלום וכ ֶל כִרו וכ קּ בכ לו מב אּ כתיהן מּ כתנהנות וכ גהבוד גהדול וכ הּ ֹל דונל י א־ ת‪-‬הּ ַחלום וכ ֶל כִרו׃‬ ‫‪7‬ויענו עוד ואמרו ‪,‬יגיד המלך את הַלום לעבדיו ‪,‬ואנַנו נגיד את ֶשרו‪.‬‬ ‫ַ ויען המלך ויאמר ידעתי כי תנצלו זמן כי ראו את הדבר ממני‬ ‫ט וכ לאם ל יא ֶּ ֹל ידו לל י א־ תגהּ ַחלום א־ ַה ד יל הכ י־ה הלכ־ם ְל י ְל בכ נ כּתכ־ם כָבה לרים ִה קה ר וכ ִולל ים לכ דּ ֵב ר לכ הֶנּי ָּדגיכ ִוב הּ ָבת וכ גל לָי לל י א־ תגהּ ַחלום והא־ כדָּן ְל י‬ ‫ֶוככ לו לל י פכ ִורו׃‬ ‫יאמרו אב ין אה דה ם ָּלגהה אה ־ר־ אחִ־ ר יוכול לכ גָּות א־ תגָה בה ר א־ תגהּ מ־ ל־־ לכ כהלגמ־ ל־־ אה דה ם אה דה ם ְ כִּ לָים׃‬ ‫‪ּ 10‬ו ָּ​ָחנו ְ כִּ לָים לל ֶכ נבי הּ מ־ ל־־ ּוָ כ‬ ‫ָורִ וכ אב ין אּ ַב ר יוכי ל לכ הּ ֹל יָה הו לל ֶכ נבי הּ מ־ ל־־ ‪,‬א־ להא הה אֹלהל ים אחִ־ ר ל יא ָל ם ֵה ְה ר ִה ככ בה תה ם‪.‬‬ ‫‪11‬וכ דה בה ר ּנָ לחריר הוא אחִ־ ר הּ מ־ ל־־ ב‬ ‫‪12‬על כן כעס המלך וַמתו רבה ‪,‬וציווה להשמיד את כל ַכמי בבל‪.‬‬ ‫‪ּ 13‬וָבצב א הּ הֹזהר ּלהחרי ג א־ ת הּ חַכ להמים ּוַָּכ סו א־ ת דניאל וכ א־ תגַּ בכ הריו ּלהחרי ג׃‬ ‫יד וּיכ ָּן דניאל ֵכ עי צה ה וכ ַה ככ מה ה א־ ל‪-‬אּ כריו־ ְה ד־ ר טּ ֵה ַּ הּ מ־ ל־־ ‪,‬אחִ־ ר יהצה א ּלהחרי ג א־ ת‪ ַּ-‬ככ מב י ֵה ב־ ל‪.‬‬ ‫‪15‬ויען ויאמר לאריוך שר המלך למה ֶַוז כל כך הגזירה מאת המלך ויגיד אריוך את הדבר לדניאל‬ ‫טז ּו הָב יא כדנל ינל יל ּוָ כִּאב ל א־ תגהּ מ־ ל־־ יל ֶ־ ןגלו מה עות וכ יֹּל יד לּמ־ ל־־ א־ תגהּ פכ ִה ר׃‬ ‫יז ּו בָל־־ כָנל ינל י א־ לגֵב יתו וּיכ גל י ָּ א־ תגהּ ָה בה ר לכ ַּ נכ נכ יהה ‪,‬לל למ כִאב ל וכ ּל חָז כּריהה ‪ַ,‬חבה הריו‪.‬‬ ‫‪18‬למען יבקשו רַמים מאת אלוהי השמים על הסוד הזה ‪ֶ,‬ן לא יאבדו דניאל וַבריו עם שאר ַכמי בבל‪.‬‬ ‫‪19‬אז נגלה הסוד לדניאל בַזון לילה וּיכ בה ּר־ דניאל א־ ת‪-‬אֹלהב י הּ ָה מּ יל ם‬ ‫‪20‬ענה דניאל ויאמר ברוך שם אלהים לעולם ועד כי לו ַכמה וגבורה‬ ‫‪21‬והוא משנה עתים ומועדים יסיר מלכים ומקים מלכים יתן ַכמה לַכמים ודעת ליודעי תבונה‪.‬‬