Issuu

‫ּר רֶק‪1‬‬ ‫‪1‬הפרולוג של חוכמת ישוע בן סירח ‪.‬הואיל ודברים רבים וגדולים נמסרו לנו על ידי התורה והנביאים ‪,‬ועל ידי‬ ‫אחרים שהלכו על עקבותיהם ‪,‬על אשר יש לשבח ישראל על לימוד וחכמה ;ולא רק הקוראים צריכים להיות‬ ‫מיומנים בעצמם ‪,‬אלא גם הרוצים ללמוד יוכלו להועיל להם שבחוץ ‪,‬הן בדיבור והן בכתיבה ‪:‬סבי ישוע ‪,‬‬ ‫כשהתמסר הרבה לקריאת התורה ‪. ,‬והנביאים וספרי אבותינו האחרים ‪,‬וקיבלו בהם משפט טוב ‪,‬נמשך גם על‬ ‫עצמו לכתוב דבר הנוגע ללמידה ולחכמה ;מתוך כוונה שאלו שרוצים ללמוד ‪,‬ומתמכרים לדברים האלה ‪,‬יוכלו‬ ‫להרוויח הרבה יותר בחיים על פי ההלכה ‪.‬על כן הרשו לי להפציר בכם לקרוא אותו בחסד ובתשומת לב ‪,‬ולסלוח‬ ‫לנו ‪,‬אשר נראה כי חסר לנו כמה מילים ‪,‬אשר עמלנו לפרש ‪.‬כי לאותם דברים הנאמרים בעברית ‪,‬ומתורגמים‬ ‫ללשון אחרת ‪,‬אין בהם אותו כח ‪:‬ולא רק הדברים האלה ‪,‬אלא התורה עצמה ‪,‬והנביאים ושאר הספרים ‪,‬יש הבדל‬ ‫לא קטן ‪,‬כאשר הם מדברים בשפתם ‪.‬כי בשנה השמונה והשלושים שנכנסתי למצרים ‪,‬כשאוארגטס היה מלך ‪,‬‬ ‫והמשכתי שם זמן מה ‪,‬מצאתי ספר בעל למידה לא קטנה ‪:‬לפיכך חשבתי שהכי נחוץ לי להקדיש קצת חריצות‬ ‫ועמל לפרש אותו ;תוך שימוש בקפידה ובמיומנות רבה במרחב הזה כדי להביא את הספר לסופו ‪,‬ולהגדיר אותו גם‬ ‫עבורם ‪,‬שבארץ זרה מוכנים ללמוד ‪,‬מוכנים לפני כן בנימוסים לחיות אחרי החוק ‪.‬כל החכמה באה מאת ה ‪',‬והיא‬ ‫עמו לעד‪.‬‬ ‫‪2‬מי יכול למנות את חול הים ואת טיפות הגשם ואת ימי הנצח?‬ ‫‪3‬מי יכול לגלות את גובה השמים ואת רוחב הארץ ואת התהום ואת החכמה?‬ ‫‪4‬חכמה נבראה לפני הכל ‪,‬ותבונת התבונה מתמיד‪.‬‬ ‫‪5‬דבר אלהים עליון הוא מעיין החכמה ;ודרכיה מצוות עולם‪.‬‬ ‫‪6‬למי נתגלה שורש החכמה ?או מי ידע את עצותיה החכמות?‬ ‫‪7‬למי התגלתה ידיעת החכמה ?ומי הבין את הניסיון הגדול שלה?‬ ‫‪8‬יש אחד חכם ומאוד לפחד ‪,‬יהוה יושב על כסאו‪.‬‬ ‫‪9‬הוא ברא אותה וראה אותה ומנה אותה ושפך אותה על כל מעשיו‪.‬‬ ‫‪10‬היא עם כל בשר כמתנתו ‪,‬והוא נתן אותה לאוהביו‪.‬‬ ‫‪11‬יראת ה 'כבוד ותפארת ושמחה וכתר שמחה‪.‬‬ ‫‪12‬יראת ה 'עושה לב שמח ונותנת שמחה ושמחה וחיים ארוכים‪.‬‬ ‫‪13‬מי שירא את ה 'ייטב לו לבסוף וימצא חן ביום מותו‪.‬‬ ‫‪14‬לירא את ה 'היא ראשית החכמה והיא נבראת עם נאמנים בבטן‪.‬‬ ‫‪15‬יסוד נצח בנתה עם בני אדם ותמשיך בזרעם‪.‬‬ ‫‪16‬לירא את ה 'הוא מלא חכמה וממלא אנשים בפירותיה‪.‬‬ ‫‪17‬היא ממלאת את כל ביתם בדברים רצוניים ‪,‬ותבואותיה‪.‬‬ ‫‪18‬יראת יהוה היא כתר חכמה ‪,‬עושה שלום ובריאות שלמה לפרוח ;שניהם מתנות אלהים ‪:‬ומרחיב את שמחתם‬ ‫האוהבים אותו‪.‬‬ ‫‪19‬החכמה מטיחה מיומנות ודעת בינה עמידה ‪,‬ומרימה אותם לכבוד המחזיקים בה‪.‬‬ ‫‪20‬שורש החכמה הוא לירא את ה 'וענפיה הם חיים ארוכים‪.‬‬ ‫‪21‬יראת יהוה מגרשת את החטאים והיכן שהיא נוכחת ‪,‬היא מסיטה את הכעס‪.‬‬ ‫‪22‬איש זועם אינו יכול להיות מוצדק ;כי תנופת חמתו תהיה חורבן‪.‬‬ ‫‪23‬איש סבלני יקרע לזמן מה ‪,‬ואחר כך תצמח לו שמחה‪.‬‬ ‫‪24‬הוא יסתיר את דבריו לזמן מה ‪,‬ושפתי רבים יגידו את חכמתו‪.‬‬ ‫‪25‬משלי הדעת באוצרות החכמה ‪,‬אבל יראת שמים היא תועבה לחטא‪.‬‬ ‫‪26‬אם אתה חפץ בחכמה ‪,‬שמור את המצוות וה 'יתן אותה לך‪.‬‬ ‫‪27‬כי יראת יהוה חכמה והוראה ‪,‬ואמונה וענוה רצונו‪.‬‬ ‫‪28‬אל בטח ביראת יהוה כשאתה עני ואל תבוא אליו בלב כפול‪.‬‬ ‫‪29‬אל תהי צבוע בעיני בני אדם ‪,‬ושמרו היטב על מה שאתה מדבר‪.‬‬ ‫‪30‬אל תתנשא פן תיפול ותביא חרפה על נפשך ‪,‬וכך יגלה אלוהים את סודותיך וישליךך בתוך העדה כי לא באת‬ ‫באמת אל יראת ה 'כי אם לבבך ‪.‬מלא במרמה‪.‬‬

‫ּר רֶק‪2‬‬ ‫‪1‬בני ‪,‬אם תבוא לעבוד את ה ‪',‬הכן את נפשך לפיתוי‪.‬‬ ‫‪2‬ישר את לבך ותתמיד ‪,‬ואל תמהר בשעת צרה‪.‬‬ ‫‪3‬דבק בו ואל תסתלק למען תגדל באחריתך‪.‬‬ ‫‪4‬כל אשר יובא עליך קח בשמחה ‪,‬והיה סבלני כאשר תהפוך לנחלה נמוכה‪.‬‬ ‫‪5‬כי זהב נבחן באש ‪,‬ואנשים מקובלים בכבשן המצוקה‪.‬‬ ‫‪6‬האמן בו והוא יעזור לך ;צו דרכיך ‪,‬ובטוח בו‪.‬‬ ‫‪7‬יראי ה 'חכו לחסדו ;ואל תלך הצידה ‪,‬פן תיפול‪.‬‬ ‫ח יראי יהוה האמינו לו ;ושכרך לא ייכשל‪.‬‬ ‫‪9‬יראי‪-‬יהוה מקווים לטוב ולשמחה ולחסד עולם‪.‬‬ ‫‪10‬הבט בדורות של פעם וראה ;האם אי פעם בטח ביהוה ‪,‬והתבייש ?או האם ישב איש ביראתו ‪,‬ועזב ?או את מי‬ ‫בז לו ‪,‬שקרא לו?‬ ‫‪11‬כי יהוה מלא חמלה ורחמים ‪,‬סבל רב ומעורר רחמים מאוד ‪,‬וסלח על חטאים ומציל בשעת ייסורים‪.‬‬ ‫‪12‬אוי ללבבות פחדים וידיים חלשות ולחוטא ההולך בשתי דרכים!‬ ‫יג אוי לל קּ ף הּ ֵלב !כי אינו מאמין ;לפיכך לא יוגן עליו‪.‬‬ ‫‪14‬אוי לכם שאיבדו את הסבלנות !ומה תעשו כשיבקר ה 'אתכם?‬ ‫‪15‬יראי יהוה לא יסרבו דברו ;והאוהבים אותו ישמרו דרכיו‪.‬‬ ‫טז יל לרא יל הוחה יל בּ ׁל ּו אא ת הּ ֹוב ‪,‬חח פּק לו ;והאוהבים אותו יתמלאו בתורה‪.‬‬ ‫‪17‬יראי ה 'יכינו את לבם וישפילו נפשם לעיניו‪.‬‬ ‫‪18‬לאמר נפול בידי ה 'ולא בידי בני אדם כי כמו מלכותו כן חסדו‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪3‬‬ ‫‪1‬שמעו לי אביכם ‪,‬ילדים ‪,‬ועשו אחר כך למען תבטחתם‪.‬‬ ‫‪2‬כי ה 'נתן כבוד לאב על הילדים ואישר את סמכות האם על הבנים‪.‬‬ ‫‪3‬המכבד את אביו מכפר על חטאיו‪:‬‬ ‫‪4‬והמכבד את אמו כאוצר אוצר‪.‬‬ ‫‪5‬המכבד את אביו ‪,‬ישמח מבניו ;וכאשר יתפלל ‪,‬ישמע‪.‬‬ ‫‪6‬המכבד את אביו יזכה לחיים ארוכים ;ול הּ למצּ ימ ת לּיהוחה ימ הל יאה לל נּחל מח ה לל מאֹו‪.‬‬ ‫‪7‬ירא ה 'יכבד את אביו ויעבוד להוריו כאדוניו‪.‬‬ ‫‪8‬כבד את אביך ואת אמך גם בדיבורים וגם במעשה למען תבוא עליך ברכה מהם‪.‬‬ ‫ט כי ברכת האב מקימה את בתי הילדים ;אבל קללת האם משרשת יסודות‪.‬‬ ‫‪10‬אל תתפאר בביזיון אביך ;כי חרפת אביך לא תפארת לך‪.‬‬ ‫‪11‬כי כבודו של אדם מכבוד אביו ;ול מאם ָח זאה ‪,‬חּ לרָחה לל בח נמ ים‪.‬‬ ‫‪12‬בני ‪,‬עזור לאביך בעידן ‪,‬ולא צער אותו כל חייו‪.‬‬ ‫יג ול מאם מִכל זּל ָח נחיו ‪,‬סח בל לו ּמ ֹו ;ואל תבזה אותו כאשר אתה במלוא כוחך‪.‬‬ ‫‪14‬כי הקלת אביך לא תשכח ובמקום חטאים יתווסף לבנותך‪.‬‬ ‫‪15‬ביום עגמתך ייזכר ;גם חטאיך יימסו ‪,‬כמו הקרח במזג האוויר החם והנאה‪.‬‬ ‫‪16‬העוזב את אביו כמגדף ;והמכעיס את אמו ארור ‪:‬מאלוהים‪.‬‬ ‫יז בני ‪,‬המשך בעסקך בענווה ;אז תהיי אהובה על המאושר‪.‬‬ ‫‪18‬ככל שאתה גדול יותר ‪,‬כך אתה יותר ענווה ‪,‬ותמצא חן לפני ה‪'.‬‬ ‫‪19‬רבים במרום ובעל שם ‪:‬אבל מסתורין נגלים לענוים‪.‬‬ ‫‪ֹ20‬מ י ּרב ֹכ חּ יל הוחה ול כחבוד אא ת הּ ָח פל למ ים‪.‬‬ ‫‪21‬אל תחפש דברים קשים מדי עבורך ‪,‬ואל תחפש את הדברים אשר מעל כוחך‪.‬‬ ‫‪22‬אבל מה שנצטווה תחשוב על זה ביראת שמים כי אין צורך לראות בעיניך את הדברים שבסתר‪.‬‬ ‫‪23‬אל תהיה סקרן בדברים מיותרים ‪:‬כי יותר דברים נראים לך ממה שבני אדם מבינים‪.‬‬

‫‪24‬כי רבים שוללים על ידי דעתם הבל משלהם ;וחשד רשע הפיל את דינם‪.‬‬ ‫‪25‬בלא עיניים תחסר באור ‪:‬אל תאמר את הידיעה כי אין לך‪.‬‬ ‫‪26‬לב עיקש ירע בסוף ;ואוהב סכנה יאבד בה‪.‬‬ ‫‪27‬לב עיקש יהיה עמוס יגונים ;ול הח חרּח ע ּיּחבכ ד חח טח א ּּל חחטח אח ה‪.‬‬ ‫‪28‬בעונש הגאים אין תקנה ;כי צמח הרשע השתרש בו‪.‬‬ ‫‪29‬לב נבונים יבין משל ;ואוזן קשבת היא משאת נפשו של חכם‪.‬‬ ‫‪30‬מים יכבו אש בוערת ;ונדבה מכפרת על החטאים‪.‬‬ ‫‪31‬ומי שגומל תורות טובות מודע למה שעלול לבוא מכאן ומכאן ;ובל נמ פל לו ‪,‬ימ למצח א מח קום‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪4‬‬ ‫‪1‬בני אל תרמה את עני מחייתו ואל תמתין עיניים נזקקות‪.‬‬ ‫‪2‬אל תצער נפש רעבה ;גם לא לעורר אדם במצוקתו‪.‬‬ ‫‪3‬אל תוסיף עוד צרות ללב כועס ;ודוחה שלא לתת למי שצריך‪.‬‬ ‫‪4‬אל תדחו את תחינת הסובלים ;ול ל כא המ לס מִיר חָנאיך ממן ּחנמ י‪.‬‬ ‫‪5‬אל הסר עינך מן העני ואל תיתן לו לקללך‪.‬‬ ‫‪6‬כי אם יקלל אותך במר נפשו תישמע תפילתו על העושה אותו‪.‬‬ ‫‪7‬קח לך אהבת העדה והרכין ראש לאיש גדול‪.‬‬ ‫‪8‬אל תצער אותך להרכין אוזנך לעני ולתת לו תשובה ידידותית בענווה‪.‬‬ ‫ט הציל את העוול מיד העושק ;ול אּ ל מִהל יאה לל בח בּ ע ָל יוּל ב ָּ מֹ לָּחט‪.‬‬ ‫‪10‬היה כאב ליתום ובמקום בעל לאמם כן תהיה כבן עליון והוא יאהב אותך יותר מאמך‪.‬‬ ‫‪11‬החכמה מרימה את בניה ותחבט את המבקשים אותה‪.‬‬ ‫יב מי שאוהב אותה אוהב חיים ;והמבקשים אליה מוקדם יתמלאו בשמחה‪.‬‬ ‫יג אחּא ר אא חח ז ָח ה ‪ּ ,‬יחחרכ ּ לִהמ ֵחה ;ובל כחל אחּא ר מִכל נּס ‪,‬יל בח לרך ה‪'.‬‬ ‫‪14‬המשרתים אותה ישרתו את הקדוש ברוך הוא ‪:‬ואת אוהביה אוהב יהוה‪.‬‬ ‫‪15‬מי שאוזן אליה ישפוט את הגויים והשומר בה ישכון בבטחה‪.‬‬ ‫טז מאם ימ לתיּחל ב מאיּ ָח ה ‪,‬י לחרּ אכ תח ה ;ול דורו יחחמ יזו ָח ה‪.‬‬ ‫‪17‬כי בראשונה תלך עמו בדרכים עקלקלות ותביא עליו פחד ואימה ותענה אותו במשמעתה עד שתבטח בנפשו‬ ‫ותנסה אותו בחוקותיה‪.‬‬ ‫‪18‬אז תשוב אליו דרך הישר ותנחם אותו ותגלה לו את סודותיה‪.‬‬ ‫‪19‬אבל אם יטעה ‪,‬היא תעזוב אותו ותמסר אותו לחורבו‪.‬‬ ‫‪20‬שים לב להזדמנות ‪,‬והיזהר מרע ;ואל תתבייש כשזה נוגע לנפשך‪.‬‬ ‫‪21‬כי יש בושה מביא חטא ;ויש בושה שהיא תפארת וחסד‪.‬‬ ‫‪22‬אל קבל אדם כנגד נפשך ‪,‬ואל תגרום לך יראת שמים‪.‬‬ ‫‪23‬והימנע מלדבר כשיש הזדמנות לעשות טוב ואל תסתיר את חכמתך ביופיה‪.‬‬ ‫‪24‬כי בדיבור תיוודע חוכמה ולימוד בדבר הלשון‪.‬‬ ‫‪25‬בשום אופן אל תדבר נגד האמת ;אבל תתבייש מטעות בורותך‪.‬‬ ‫‪26‬אל תתבייש להתוודות על חטאיך ;ולא לכפות את מהלך הנהר‪.‬‬ ‫‪27‬אל תעשה עצמך תחתיו לאיש שוטה ;גם לא קבל את האדם של הגבור‪.‬‬ ‫‪28‬השתדל על האמת עד מוות וילחם ה 'עבורך‪.‬‬ ‫‪29‬אל תמהר בלשונך ‪,‬ובמעשיך תרפה וחסר‪.‬‬ ‫‪30‬אל תהי כאריה בביתך ואל תזדעזע בין עבדיך‪.‬‬ ‫‪31‬אל תשלח ידך לקבל וסגר כאשר תגמל‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪5‬‬ ‫‪1‬אל תשיב לבבך ברכושך ;ואל תגיד ‪,‬יש לי מספיק לחיים שלי‪.‬‬

‫‪2‬אל תלך בדעתך ובכוחך ללכת בדרכי לבבך‪.‬‬ ‫אותך‪.‬‬ ‫‪3‬ואל תאמר מי יעצור אותי על מעשיי ?ֹמ י וַּּ אי יל הוחה ימ נל קח ם אא ת אל ל‬ ‫‪4‬אל תאמר חטאתי ומה קרה לי ?ֹמ י יל הוחה א מחריכחה ‪,‬ל כא ימ לתָּחל ך‪.‬‬ ‫‪5‬באשר לפיסול ‪,‬אל תפחד להוסיף חטא על חטא‪:‬‬ ‫‪6‬ואל תאמר רחמיו גדולים ;הוא ישווה על ריבוי חטאי ‪:‬כי רחמים וזעם באים ממנו ‪,‬וחמתו על החוטאים‪.‬‬ ‫‪7‬אל תתמהמה לפנות אל ה 'ואל תדחה מיום ליום כי פתאום יצא חמת ה 'ובבטחתך תשמד ותאבד ביום הנקמה‪.‬‬ ‫‪8‬אל תשים לבך בסחורה שהושגה שלא בצדק כי לא יועילו לך ביום הפורענות‪.‬‬ ‫‪9‬אל תטפו בכל רוח ואל תלכו בכל דרך כי כן חוטא בעל לשון כפולה‪.‬‬ ‫‪10‬הח יחה א מאמיד ָל במ נל לתך ;וּיל המ י לדבח ארך‪.‬‬ ‫‪11‬היה מהיר לשמוע ;ויהי חייך כנים ;ובסבלנות תענה‪.‬‬ ‫יב אם יש לך בינה ‪,‬ענה לרעך ;אם לא ‪,‬הנח את ידך על פיך‪.‬‬ ‫יג כבוד ובושה בדיבורים ולשון אדם נפילתו‪.‬‬ ‫‪14‬אל תקרא לוחש ואל תרבה בלשונך כי חרפה רעה על הגנב ורשעה רעה על לשון כפולה‪.‬‬ ‫‪15‬אל תהיה בור בכל דבר בעניין גדול או קטן‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪6‬‬ ‫‪1‬במקום חבר אל תהפוך לאויב ;ֹמ י ּּל זאה מִנל ּּ ל ּל ם חרּחה ‪ָ,‬ח ואּ ול חא לרָחה ‪:‬ול כלן חוטל א ּא ֵו ֹל פמ ֵחה‪.‬‬ ‫‪2‬אל תשבחך בעצת לבבך ;ּא ֵ כא מתקל לר ּּ נּפל לּך ֹל פור ִוּלה לל בּ ַו‪.‬‬ ‫‪3‬אתה תאכל את העלים שלך ואבד את פריך ותשאיר את עצמך כעץ יבש‪.‬‬ ‫‪4‬נפש רעה תשמיד את אשר לו ‪,‬ותצחיק אותו לבוז לאויביו‪.‬‬ ‫‪5‬שפה מתוקה תרבה חברים ‪:‬ולשון נאה תגביר ברכות טובות‪.‬‬ ‫‪6‬היו בשלום עם רבים ‪:‬אף על פי כן יש לי רק יועץ אחד מאלף‪.‬‬ ‫‪7‬אם אתה רוצה להשיג חבר ‪,‬הוכיח אותו קודם ואל תמהר לזכותו‪.‬‬ ‫‪8‬כי איש הוא חבר לכבודו ולא יעמוד ביום צרתך‪.‬‬ ‫ט וּיל המ י חח בל ר ‪ּ,‬א ִמ פל נאה אא ל‪-‬אויל נחה ‪,‬ול מרָח ה יל ּגֵאה אא ת‪-‬חּ לרָאך‪.‬‬ ‫‪10‬שוב ‪,‬איזה חבר חבר לשולחן ‪,‬ולא ימשיך ביום ייסוריך‪.‬‬ ‫‪11‬אבל בשגשוג שלך הוא יהיה כמוך ויעז על עבדיך‪.‬‬ ‫‪12‬אם תשפילך הוא יהיה נגדך ויסתיר מפניך‪.‬‬ ‫‪13‬הפרד עצמך מאויביך ושמור על חבריך‪.‬‬ ‫‪14‬חבר נאמן הוא הגנה חזקה ‪:‬ומי שמצא כזה מצא אוצר‪.‬‬ ‫‪15‬שום דבר לא ישתווה לחבר נאמן ‪,‬והוד מעלתו לא יסולא בפז‪.‬‬ ‫טז חבר נאמן הוא רפואת החיים ;וירא ה 'ימצאוהו‪.‬‬ ‫‪17‬מי שירא את ה 'ישיר את ידידותו כי כמו שהוא כן יהיה גם רעהו‪.‬‬ ‫‪18‬בני ‪,‬אסף הוראה מנעוריך ומעלה ‪,‬כך תמצא חכמה עד זקנה‪.‬‬ ‫‪19‬בא אליה כחורשה וזורעת וחכה לפירותיה הטובים כי לא תעמל הרבה בעמל עליה ‪,‬כי מהרה תאכל מפירותיה‪.‬‬ ‫‪20‬היא מאוד לא נעימה לבלתי‪-‬לומדים ‪:‬חסר‪-‬הבינה לא יישאר עמה‪.‬‬ ‫‪21‬היא תשכב עליו כאבן חזקה של נסיון ;ול הוא ימ לּלמ יקח ה ממֹא ִו ‪ּּ,‬ד י מחריך‪.‬‬ ‫‪22‬כי חכמה היא לפי שמה והיא לא גלויה לרבים‪.‬‬ ‫‪23‬השמע בני ‪,‬קבל את עצתי ואל תסרב לעצתי‪.‬‬ ‫‪24‬ושם את רגליך בכבליה ואת צווארך בשלשלתה‪.‬‬ ‫‪25‬הטה כתף ונשא אותה ‪,‬ואל תצער עם כבליה‪.‬‬ ‫‪26‬בוא אליה בכל לבבך ושמר את דרכיה בכל כוחך‪.‬‬ ‫‪27‬חפש וחפש ותודע לך וכשאחז בה אל תלך‪.‬‬ ‫‪28‬כי בסופו של דבר תמצא את מנוחתה ‪,‬וזה יפנה לשמחתך‪.‬‬ ‫‪29‬אז יהיו כבליה להגנה חזקה עבורך ‪,‬וכבליה לגלימה לתפארת‪.‬‬ ‫‪30‬כי יש עליה עיטור זהב ורצועותיה תחרה סגולה‪.‬‬

‫‪31‬תלבש אותה כגלימה של כבוד ותלבש אותה סביבך כעטרת שמחה‪.‬‬ ‫‪32‬בני אם תרצה תלמדך ואם תעשה דעתך תהיה נבון‪.‬‬ ‫‪33‬אם תאהב לשמוע ‪,‬תקבל בינה ואם תרכין אזנך תהיה חכם‪.‬‬ ‫‪34‬עמוד בהמון הזקנים ;ודבק בחכם‪.‬‬ ‫‪35‬היה מוכן לשמוע כל שיח אלוהים ;ואל תימלט ממך משלי הבינה‪.‬‬ ‫‪36‬ואם תראה איש בינה ‪,‬גש אליו מבעוד מועד ‪,‬ותלבש רגלך את מדרגות דלתו‪.‬‬ ‫‪37‬תהא דעתך על פקודת יהוה והרהר כל הזמן במצוותיו הוא ישים את לבך ונתן לך חכמה לפי רצונך‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪7‬‬ ‫‪1‬אל תעשה רע ‪,‬כך לא יפגע בך‪.‬‬ ‫‪2‬סור מן העוול ‪,‬והעוון יסור ממך‪.‬‬ ‫‪3‬בני אל תזרע על תלמים של עוולה ולא תקצור אותם שבעתיים‪.‬‬ ‫‪4‬אל תבקש מאת יהוה את הבכורה ‪,‬ולא את כסא הכבוד אל המלך‪.‬‬ ‫‪5‬אל תצדיק את עצמך לפני ה ;'ואל תתפאר בחכמתך לפני המלך‪.‬‬ ‫‪6‬אל תבקש לשפוט ‪,‬לא יכול לקחת עוון ;פן תירא בכל עת מאדם גבור ‪,‬אבן נגף בדרך יושרך‪.‬‬ ‫‪7‬אל תפגע בהמון עיר ‪,‬ואז לא תפיל את עצמך בין העם‪.‬‬ ‫ח אל תקשור חטא על רעהו ;כי באחד לא תיענש‪.‬‬ ‫‪9‬אל תאמר ‪,‬אלוהים יראה את שפע התרומות שלי ‪,‬וכשאקרב לאל עליון ‪,‬הוא יקבל זאת‪.‬‬ ‫‪10‬אל תהי לבב כאשר אתה מתפלל ‪,‬ואל תתעלם ממתן צדקה‪.‬‬ ‫‪11‬אל תצחקו איש לזלזל במר נפשו כי יש משפיל ומרומם‪.‬‬ ‫יב אל תעשה שקר נגד אחיך ;אל תעשה כמוהו לחברך‪.‬‬ ‫יג ‪,‬אל תעשה שקר ‪,‬כי אין מנהגו טוב‪.‬‬ ‫‪14‬אל תשתמש במילים רבות בהרבה זקנים ‪,‬ואל תרביץ הרבה כשאתה מתפלל‪.‬‬ ‫‪15‬אל תשנא מלאכה עמל ולא עסק אשר קבע העליון‪.‬‬ ‫‪16‬אל תספור את עצמך בין המון החוטאים ‪,‬אך זכור כי הכעס לא יימשך זמן רב‪.‬‬ ‫‪17‬השפילך מאד כי נקמתם של רשעים אש ותולעים‪.‬‬ ‫‪18‬אל תשנה חבר לשום טוב בשום אופן ;לא אח נאמן לזהב אופיר‪.‬‬ ‫‪19‬אל תוותר על אשה חכמה וטובה כי חסדיה מעל זהב‪.‬‬ ‫‪20‬הואיל ועבדך עובד באמת ‪,‬אל תפצר בו רעה ‪,‬ולא בשכיר המעניק את עצמו עבורך כולו‪.‬‬ ‫‪21‬תאהב נפשך עבד טוב ואל תרמית אותו בחירות‪.‬‬ ‫‪22‬האם אתה בקר ?שים אליהם עין ‪:‬ואם הם לתועלתך ‪,‬שמור אותם איתך‪.‬‬ ‫‪23‬האם יש לך ילדים ?תלמד אותם ‪,‬והשתחוו צווארם מנעוריהם‪.‬‬ ‫‪24‬האם יש לך בנות ?שמור על גופם ‪,‬ואל תראה את עצמך עליז כלפיהם‪.‬‬ ‫‪25‬נשא את בתך ועשית דבר כבד ותן אותה לאיש בינה‪.‬‬ ‫‪26‬האם יש לך אשה אחרי דעתך ?אל תעזוב אותה ‪:‬אך אל תתמסר לאישה קלה‪.‬‬ ‫‪27‬כבד את אביך בכל לבבך ואל תשכח את צער אמך‪.‬‬ ‫‪28‬זכור כי‪-‬נולדת מהם ;ואיך אתה יכול לגמול להם את הדברים אשר עשו לך?‬ ‫‪29‬ירא את ה 'בכל נפשך ויראת את כוהניו‪.‬‬ ‫‪30‬אהב את אשר עשה אותך בכל כוחך ואל תעזוב את שריו‪.‬‬ ‫‪31‬ירא את ה 'וכבד את הכהן ;ותן לו את חלקו ‪,‬כמצוותך ;הביכורים וקרבן האשמה ומתנת הכתפיים וקרבן‬ ‫הקידושין וביכורי הקדשים‪.‬‬ ‫‪32‬ושט את ידך אל העני למען תשלם ברכתך‪.‬‬ ‫‪33‬מתנה יש חסד בעיני כל אדם חי ;ובעבור המתים לא לעכב זאת‪.‬‬ ‫‪34‬אל תהי עם הבוכים ותאבל עם המתאבלים‪.‬‬ ‫‪35‬אל תאט לפקוד חולים כי זה יגרום לך להיות אהוב‪.‬‬ ‫‪36‬כל אשר תיקח ביד ‪,‬זכור את הקץ ‪,‬ולעולם לא תעשה רע‪.‬‬

‫ּר רֶק‪8‬‬ ‫‪1‬אל תתמודד עם גבור 'פן תיפול בידיו‪.‬‬ ‫‪2‬אל תריב עם עשיר ‪,‬פן ישקול אותך ‪:‬כי זהב הרס רבים ‪,‬והעוות לב מלכים‪.‬‬ ‫‪3‬אל תריב עם אדם מלא לשון ואל תערם עצים על אש שלו‪.‬‬ ‫‪4‬אל תתלוצץ עם אדם גס רוח ‪,‬פן יבזו אבותיך‪.‬‬ ‫‪5‬אל תחמיצו אדם הפונה מחטא ‪,‬אלא זכרו שכולנו ראויים לעונש‪.‬‬ ‫‪6‬אל תבזה איש בזקנתו ‪,‬כי אפילו חלקנו הזדקנו‪.‬‬ ‫‪7‬אל תשמח על כך שאויבך הגדול ביותר מת ‪,‬אלא זכור שכולנו מתים‪.‬‬ ‫‪8‬אל תבזה את דברי החכמים ‪,‬אלא הכיר את משליהם כי מהם תלמד הוראה וכיצד לשרת גדולים בקלות‪.‬‬ ‫‪9‬אל תחמיצו את דברי הזקנים כי גם הם למדו מאבותיהם ותלמד מהם בינה ולתת תשובה כנדרש‪.‬‬ ‫‪10‬אל תדליק גחלים של חוטא פן תישרף בלהבת אש שלו‪.‬‬ ‫‪11‬אל תקום בכעס על פני אדם פוגע פן יחכה ללכדך בדבריך‬ ‫יב אל‪-‬תשאיל אל‪-‬גבוה ממך ;כי אם תשאיל אותו ‪,‬מנה אותו אבל אבד‪.‬‬ ‫יג אל תהי ערב למעלה מכוחך כי אם אתה ערב ‪,‬תדאג לשלם‪.‬‬ ‫‪14‬אל תלך למשפט עם שופט ;כי ישפטו עבורו לפי כבודו‪.‬‬ ‫‪15‬אל תסע בדרך עם בחור נועז פן יחמיר עליך כי כרצונו יעשה ותאבד עמו בשכלתו‪.‬‬ ‫‪16‬אל תריב עם איש כועס ואל תלך עמו למקום בודד כי דם אינו בעיניו ‪,‬ובמקום שאין עזר ‪,‬הוא יהרוס אותך‪.‬‬ ‫‪17‬אל תתייעץ עם שוטה ;כי הוא אינו יכול לקיים עצה‪.‬‬ ‫‪18‬אל תעשה סוד לפני זר ;ֹמ י ל כא יחדּ ּל ִח מּ ה יחצמ יא‪.‬‬ ‫‪19‬אל פתח את לבך לאיש ‪,‬פן יפצה לך בדעתך‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪9‬‬ ‫‪1‬אל תקנא באשת חיקך ‪,‬ואל תלמד אותה שיעור רע נגדך‪.‬‬ ‫‪2‬אל‪-‬תן נפשך לאישה לכתת רגלה על רכושך‪.‬‬ ‫‪3‬אל תפגשו עם זונה פן תיפול במלכודותיה‪.‬‬ ‫‪4‬אל תשתמש הרבה בחברת אשה שהיא זמרת ‪,‬פן תתפסך בנסיונותיה‪.‬‬ ‫‪5‬אל תביט במשרתת ‪,‬שלא תיפול בדברים היקרים בה‪.‬‬ ‫‪6‬אל‪-‬תן נפשך לזונות שלא תאבד את נחלתך‪.‬‬ ‫‪7‬אל תביט סביבך ברחובות העיר ואל תשוט במקומה הבודד‪.‬‬ ‫‪8‬הסר עינך מאישה יפה ואל יראה יופי רע ;כי רבים הלכו שולל ביופיה של אישה ;כי בזאת נדלקת האהבה כאש‪.‬‬ ‫ט אל תשב כלל עם אשת איש אחר ואל תשב עמה בזרועותיך ואל תוציא עמה כספך על היין ;פן יטה לבך אליה ‪,‬‬ ‫וכך ברצונך תפול לחורבן‪.‬‬ ‫‪10‬אל תעזוב חבר ותיק ;כי החדש אינו דומה לו ‪:‬חבר חדש הוא כיין חדש ;כשהוא זקן ‪,‬תשתה אותו בהנאה‪.‬‬ ‫‪11‬אל תתקנא בכבודו של חוטא כי אינך יודע מה יהיה סופו‪.‬‬ ‫יב אל‪-‬תענג בדבר אשר חפצים בו רשעים ;אחבח ל זחכל רו ל כא יחלל כו ָל כחל קמ בל חרם‪.‬‬ ‫יג ‪,‬הרחיקך מן האיש בעל הכוח להרוג ;אז לא תפקפק בירא המוות ‪,‬ואם תבוא אליו ‪,‬אל תעשה אשם ‪,‬פן ישחט את‬ ‫נפשך מיד ‪:‬זכור כי אתה הולך בתוך מלכודות ‪,‬וכי אתה הולך על קרבות העיר‪.‬‬ ‫‪14‬קרוב ככל שתוכל ‪,‬נחש את רעך ‪,‬והתייעץ עם חכמים‪.‬‬ ‫‪15‬יהי דברך עם חכמים וכל דבריך בתורת העליון‪.‬‬ ‫טז ּוי כאכל לו ול י לּּתו מא לִך צּ מַיקמ ים ;ותהי תהילתך ביראת ה‪'.‬‬ ‫‪17‬על יד האומן תהיה המלאכה לשבח וחכם שליט העם על דיבורו‪.‬‬ ‫‪18‬איש לשון חולה מסוכן בעירו ;ול הּ חחזמיר ָל מדבל רו ימ לְנחא‪.‬‬

‫ּר רֶק‪10‬‬ ‫‪1‬שופט חכם ילמד את עמו ;וממשלתו של אדם נבון מסודרת היטב‪.‬‬ ‫יוּבל יה‪.‬‬ ‫‪2‬כשופט העם הוא עצמו ‪,‬כך שוטריו ;ול אל יזאה אח דח ם ּא ל הח ּמ יר ֹחל ל‬ ‫‪3‬מלך לא חכם משמיד את עמו ;אחבח ל ָל חח כל מח תל יהא ם ּא ָל ְח רות הח ּמ יר מִ לֹּחב‪.‬‬ ‫‪4‬כח הארץ ביד ה 'ובבוא העת ישים עליה רווח‪.‬‬ ‫‪5‬ביד אלהים שגשוג האדם ועל איש הסופר ישים כבודו‪.‬‬ ‫‪6‬אל תשא שנאה לרעך על כל עוולה ;ולא לעשות כלום על ידי שיטות פוגעניות‪.‬‬ ‫‪7‬גאוה שנאה לפני אלוהים ואדם ‪,‬ובשניהם עושה עוון‪.‬‬ ‫‪8‬בגלל מעשים לא צודקים ‪,‬פציעות ועושר שנגרמו במרמה ‪,‬מתורגמת המלכות מעם אחד לאחר‪.‬‬ ‫‪9‬מדוע אדמה ואפר מתגאים ?אין דבר רשע יותר מאיש חמדה ‪:‬כי איש כזה מכר את נפשו ;כי בעודו חי הוא‬ ‫משליך את קרביו‪.‬‬ ‫‪10‬הרופא כרת מחלה ארוכה ;ול הוא הּ ֹא לאך הּ יום לל מח חח ר מל ת‪.‬‬ ‫‪11‬כי כאשר מת אדם ‪,‬הוא יירש רמשים ‪,‬בהמות ותולעים‪.‬‬ ‫‪12‬התחלת הגאווה היא כאשר אדם מסתלק מאלוהים ‪,‬ולבו מפנה את יוצרו‪.‬‬ ‫יג כי הגאווה היא ראשית החטא ‪,‬ומי שיש בו ישפוך תועבה ועל כן הביא עליהם ה 'אסונות נכרים והפיל אותם‬ ‫כליל‪.‬‬ ‫‪14‬ה 'הפיל את כסאותיהם של נסיכים גאים והעמיד ענווים במקומם‪.‬‬ ‫‪15‬עקר יהוה את שורשי הגויים והשפלים נטע במקומם‪.‬‬ ‫‪16‬ה 'הפיל את ארצות הגויים והרס אותם עד יסודות הארץ‪.‬‬ ‫יז הוא לקח חלק מהם והשמיד אותם ‪,‬והפסיק את זכרם מן הארץ‪.‬‬ ‫‪18‬גאווה לא נוצרה לגברים ‪,‬ולא כעס זעם על הנולדים מאישה‪.‬‬ ‫‪19‬יראי‪-‬יהוה זרע בטוח ואוהביו צמח נכבד ‪:‬זרע גנאי הם שאינם רואים בתורה ;העוברים על המצוות הם זרע‬ ‫מטעה‪.‬‬ ‫‪20‬בין האחים‪-‬הראש‪-‬נכבד ;כה יראי ה 'בעיניו‪.‬‬ ‫‪21‬יראת יהוה הולכת לפני השגת הרשות ‪,‬אבל החספוס והגאווה הם אובדן‪.‬‬ ‫‪22‬בין אם הוא עשיר ‪,‬אציל או עני ‪,‬כבודם הוא יראת ה‪'.‬‬ ‫‪23‬אין זה ראוי לבוז לעני בעל‪-‬הבינה ;גם לא נוח להגדיל אדם חוטא‪.‬‬ ‫‪24‬גדולים ושופטים ובעלי עוצמה יכובדו ;ול אל ין אל ין מל הא ם אחדול ממן יל חרא יל הוחה‪.‬‬ ‫‪25‬לעבד החכם יעבדו בני חורין ומי שיש לו דעת לא ימרמר בתיקון‪.‬‬ ‫‪26‬אל תתחכם בעשייתך ;ואל תתגאה בשעת צרתך‪.‬‬ ‫‪27‬טוב הוא העמל והרב בכל מה שמתפאר ומחסור בלחם‪.‬‬ ‫‪28‬בני תפאר את נפשך בענווה ותן לה כבוד לפי כבודה‪.‬‬ ‫‪29‬מי יצדיק את החוטא לנפשו ?ומי יכבד את המבזה את נפשו?‬ ‫‪30‬העני מתכבד על כישוריו ‪,‬והעשיר מתכבד על עושרו‪.‬‬ ‫‪31‬הנכבד בעוני ‪,‬מה עוד בעושר ?ול הּ ֹּ בל למ יל ָל עוְל ר ‪ֹֹּ,‬ח ה ָל עונמ י?‬ ‫ּר רֶק‪11‬‬ ‫‪1‬החכמה מרימה את ראשו של השפל ויושבת בין גדולים‪.‬‬ ‫‪2‬אל תשבח איש על יופיו ;אף לא מתעב אדם על מראהו החיצוני‪.‬‬ ‫‪3‬הדבורה היא קטנה בקרב זבובים ;אבל פירותיה הם עיקר המתוקים‪.‬‬ ‫‪4‬אל תתפאר בלבושך ובמלבושך ואל תתנשא ביום הכבוד כי נפלאות מעשי ה 'ומעשיו בבני אדם נסתרים‪.‬‬ ‫‪5‬מלכים רבים ישבו על הארץ ;ואחד שמעולם לא חשבו עליו ענד את הכתר‪.‬‬ ‫‪6‬גבורים רבים נבזו מאוד ;והמכובד נמסר בידיהם של אנשים אחרים‪.‬‬ ‫‪7‬אל תאשימו בטרם בדקתם את האמת ‪:‬תבינו תחילה ואחר כך תוכחו‪.‬‬ ‫‪8‬אל תענה לפני ששמעת את הדבר ‪:‬אל תפריע לבני אדם בתוך דיבורם‪.‬‬

‫ל‪ ִ-‬לָּּ ח ָל דּ ָל ר ּא ֵ כא חּלאיך ;ואל תשב במשפט עם חוטאים‪.‬‬ ‫ט אּ מ‬ ‫‪10‬בני אל תתערב בדברים רבים כי אם תתערב הרבה לא תהיה תמים ;ול מאם אּ ח לחרי אּ ח לחרי ‪,‬ל כא מת לְאמ י ‪,‬ול ל כא מתבל לט‬ ‫ָמ בל חרחח ה‪.‬‬ ‫‪11‬יש אחד שעמל ומכאיב וממהר ‪,‬והוא עוד יותר מאחור‪.‬‬ ‫‪12‬שוב ‪,‬יש אחר שהוא איטי ‪,‬וצריך עזרה ‪,‬חסר יכולת ומלא עוני ;אך עין ה 'הסתכלה בו לטובה ‪,‬והעמידה אותו‬ ‫מנחלתו הנמוכה‪.‬‬ ‫יג וּימ ָח א אא ת‪-‬ר כאּו ממן הּ ֹּ ּחלות ;כך שרבים שראו זאת התפעלו ממנו‪.‬‬ ‫‪14‬שגשוג ומצוקה ‪,‬חיים ומוות ‪,‬עוני ועושר ‪,‬באים מה‪'.‬‬ ‫‪15‬החכמה ‪,‬הדעת ובינת התורה ‪,‬הם מאת ה ‪':‬ממנו הם אהבה ודרך המעשים הטובים‪.‬‬ ‫‪16‬שגיאה וחושך התחילו יחד עם החוטאים ותזדקן הרע עם המתפארים בה‪.‬‬ ‫‪17‬מתנת יהוה נשארת עם אלוהים ‪,‬וחסדיו מביאים שגשוג לנצח‪.‬‬ ‫‪18‬יש המתעשר בזהירותו ובצביטה שלו וזהו חלק שכרו‪.‬‬ ‫‪19‬הואיל והוא אמר ‪,‬מצאתי מנוח ועתה אוכל כל הזמן מרכושי ;ואף על פי כן אינו יודע באיזו עת תבוא עליו ‪,‬וכי‬ ‫עליו להשאיר את הדברים הללו לאחרים ‪,‬ולמות‪.‬‬ ‫‪20‬דבק בבריתך והיכר בה והזדקן במלאכתך‪.‬‬ ‫‪21‬אל תתמה ממעשי החוטאים ;אחבח ל בטח בה 'ועמד בעמלך ‪:‬כי קל בעיני ה 'להעשיר עני פתאום‪.‬‬ ‫‪22‬ברכת ה 'היא בשכר של אלוהים ‪,‬ופתאום הוא משגשג את ברכתו‪.‬‬ ‫‪23‬אל תגידו מה תועלת משירותי ?ומּ ה טוב ימ הל יאה למ י ממָח אח ה?‬ ‫‪24‬שוב ‪,‬אל תאמר ‪,‬די לי ‪,‬ורבים ברשותי ‪,‬ומה רעה תהיה לי מעתה?‬ ‫‪ ָּ25‬יום הּ מָכל חח ה נמ לֹּּח הּ ֹח רות ול בּ יום הּ ֹכ ארה אל ין עוד זמכל רון הּ ָח גחחח ה‪.‬‬ ‫‪26‬כי קל ליהוה ביום המוות לגמול לאיש כדרכיו‪.‬‬ ‫‪27‬עוגמת השעה משכיחת אדם תענוג ובסוף יתגלו מעשיו‪.‬‬ ‫‪28‬אל תשפוט איש מבורך לפני מותו כי אדם נודע בבניו‪.‬‬ ‫‪29‬אל תביא איש אל ביתך כי לאיש רמאי רכבות רבות‪.‬‬ ‫‪30‬כמו חוגלה שנלקחה ושמורה בכלוב ‪,‬כך לב הגאים ;וכמו מרגל ‪,‬צופה לו לנפילתך‪:‬‬ ‫‪31‬כי הוא שוכב ומחכה והופך טוב לרע ‪,‬ובדברים ראויים לשבח יטיל עליך אשמה‪.‬‬ ‫‪32‬מניצוץ של אש נדלקת ערימת גחלים וחטאת מחכה לדם‪.‬‬ ‫‪33‬שים לב לאיש רע כי הוא עושה רשע ;פן יביא עליך כתם תמידי‪.‬‬ ‫‪34‬קבל זר אל ביתך והוא יפריע לך ויוציא אותך משלך‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪12‬‬ ‫‪1‬כאשר תעשה טוב דע למי אתה עושה ;אז תודו לך על היתרונות שלך‪.‬‬ ‫‪2‬עשה טוב לאיש האלוקים ותמצא תמורה ;ואם לא ממנו ‪,‬בכל זאת מהעליון‪.‬‬ ‫‪3‬לא יכול לבוא טוב למי שעסוק תמיד ברע ‪,‬ולא למי שאינו נותן נדבה‪.‬‬ ‫‪4‬תן לאיש אלוהים ‪,‬ואל תעזור לחוטא‪.‬‬ ‫‪5‬עשה טוב לשפל ‪,‬אך אל תן לרשע ‪:‬השב את לחמך ואל תן לו ‪,‬פן ישתלט עליך בכך ‪:‬כי אחרת תקבל כפל רע על‬ ‫כל הטוב שיהיה לך ‪.‬נעשה לו‪.‬‬ ‫‪6‬כי עליון שונא חוטאים ויגמל נקמת רשעים ושומר אותם ביום האדיר של עונשם‪.‬‬ ‫‪7‬תן לטוב ואל תעזור לחוטא‪.‬‬ ‫‪8‬חבר אי אפשר לדעת בשגשוג ואויב אי אפשר להסתיר במצוקה‪.‬‬ ‫‪9‬בשגשוגו של אדם יצערו אויבים ‪,‬אך בצרתו אפילו חבר יסתלק‪.‬‬ ‫‪10‬לעולם אל תבטח באויבך כי כמו ברזל מחליד כך רשעותו‪.‬‬ ‫יא אף‪-‬על‪-‬פי שהשפיל את עצמו והלך כפוף ‪,‬אך שים לב והיזהר ממנו ‪,‬והיית לו כאילו ניגבת משקפת ‪,‬ותדע כי לא‬ ‫נמחתה חלודה שלו‪.‬‬ ‫‪12‬אל תעמיד אותו על ידך ‪,‬פן יעמוד במקומך כאשר הפילך ;ול ל כא יחּּ ב אא ל יל ממינל ך ‪,‬פן יבקש לשבת ‪,‬ולבסוף תזכור‬ ‫את דברי ותדקר בהם‪.‬‬

‫‪13‬מי ירחם על קסם שננשך בנחש או על כל חיות בר שמתקרבות?‬ ‫‪14‬אז מי שהולך אל חוטא וטמא עמו בחטאיו ‪,‬מי ירחם?‬ ‫‪15‬זמן מה הוא ישאר איתך ‪,‬אבל אם תתחיל ליפול ‪,‬הוא לא ישהה‪.‬‬ ‫טז אוילב יל דּ ָל ר ָל ְח פחתו ‪,‬ובל למ ָו הוא מּ לראא ה לל הּ לּלמ יכל ך למ ָור ‪:‬ימ בל ֹאה ָל ּלינחיו ‪,‬אחבח ל מאם ימצא הזדמנות ‪,‬לא ישבע בדם‪.‬‬ ‫יז אם תבוא עליך מצוקה ‪,‬תמצא אותו שם תחילה ;ול אּ ף ּּל ָמ י ּא הוא י מחמיד לל עוזלר לל ך ‪,‬אא ֵחא ּיּחרכ ר לחך‪.‬‬ ‫‪18‬הוא ינענע בראשו וימחא כפיים וילחש הרבה וישנה פניו‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪13‬‬ ‫‪1‬הנוגע בזפת יטמא בו ;ול הּ חחזוקח ה אא ת אָּח ה ‪,‬ימ הל יאה לו‪.‬‬ ‫‪2‬אל תעמיס מעל כוחך בעודך חי ;ואל תהיה שותפה עם אדם חזק ועשיר ממך ‪:‬כי איך מסכימים הקומקום וסיר‬ ‫האדמה יחדיו ?ֹמ י מאם ימ ֹחה אא ת הּ ַח בח ר ָל אא חח ד ‪,‬ימ לְָּ ר‪.‬‬ ‫‪3‬העשיר עשה רע ‪,‬ובכל זאת הוא מאיים על ‪:‬העני הוא עוול ‪,‬והוא צריך גם להתפלל‪.‬‬ ‫‪4‬אם אתה לתועלת ‪,‬הוא ישתמש בך ‪,‬אבל אם אין לך כלום ‪,‬הוא עזב אותך‪.‬‬ ‫‪5‬אם יש לך דבר ‪,‬הוא יחיה עמך ‪,‬ויחשף אותך ‪,‬ולא יצטער עליו‪.‬‬ ‫‪6‬אם יזדקק לך ‪,‬יטעה אותך ‪,‬וחייך אליך ‪,‬ויתן לך תקווה ;יל דּ ָל ר אא לתכאם יל יחיא ּוי כאמא ר ‪:‬מּ ה‪-‬אּ ִח ה רוצא ה?‬ ‫‪7‬ויבייש אותך בבשריו עד שימשך אותך פעמיים או שלוש ‪,‬ולבסוף יצחק אותך לבוז אחר כך ‪,‬כאשר יראה אותך ‪,‬‬ ‫עזבך ‪,‬וינד ראשו אליך‪.‬‬ ‫‪8‬היזהר שלא תלך שולל ותפיל אותך בשמחה‪.‬‬ ‫‪9‬אם הוזמנת מאיש גבור ‪,‬תסוג מעצמך ‪,‬ועל אחת כמה וכמה יזמין אותך‪.‬‬ ‫‪10‬אל תלחץ עליו לבל תשוב ;לא תעמוד רחוק ‪,‬פן תשכח‪.‬‬ ‫‪11‬השפיעו שלא להשתוות אליו בדיבורים ‪,‬ואל תאמינו לדבריו הרבים ‪:‬כי בתקשורת רבה הוא יפתה אותך ‪,‬וחיוך‬ ‫אליך יוציא את סודותיך‪.‬‬ ‫יב אבל באכזריות יסגר את דבריך ולא יחסוך להרע בך ולהכניס אותך לכלא‪.‬‬ ‫יג‪-‬המ ָח מּ ר ול המ ָח מּ ר ֹמ י‪-‬אּ ִח ה הח לּכל ִח ָל מסכל נּת הּ ָמ כל ִא ך;‬ ‫‪14‬אהב את ה 'כל חייך וקרא לו לישועתך‪.‬‬ ‫‪15‬כל בהמה אוהבת כמוה וכל אדם אוהב את רעהו‪.‬‬ ‫טז ֹחל‪ָ-‬ח ְח ר ממ לתחּ ָל ר לל מא ן ‪,‬ול אח דח ם ימ ַח בל ק ָל דח מו‪.‬‬ ‫‪17‬איזו אחווה יש לזאב עם הכבש ?כך החוטא עם האלים‪.‬‬ ‫‪18‬איזו הסכמה יש בין הצבוע לכלב ?ואיזה שלום בין עשיר לעני?‬ ‫יט ֹּחחמור הּ ָ חחרא טא ארף אא ת‪-‬א מחרי ָּ מֹ לדָח ר ‪ֹ,‬לן הח עשיר אכל את העני‪.‬‬ ‫‪20‬כשם שגאים שונאים ענוה ‪,‬כן מתעב העשיר את העני‪.‬‬ ‫‪21‬העשיר המתחיל ליפול מוחזק מחבריו ‪,‬אבל עני המורד נדחק על ידי חבריו‪.‬‬ ‫‪22‬כאשר נפל עשיר ‪,‬יש לו עוזרים רבים ‪:‬הוא מדבר דברים שאין לדבר ‪,‬ובכל זאת אנשים מצדיקים אותו ;הוא‬ ‫דיבר בחכמה ‪,‬ולא יכול היה לו מקום‪.‬‬ ‫‪23‬כאשר מדבר עשיר איש שומר את לשונו וראה מה הוא אומר מעלים אותו עד העננים ‪,‬אבל אם העני ידבר ‪,‬הם‬ ‫אומרים ‪:‬מה הוא זה ?ואם מעד ‪,‬יעזרו להפילו‪.‬‬ ‫‪24‬העושר טוב למי שאין לו חטא ‪,‬ועוני הוא רע בפי רשעים‪.‬‬ ‫‪25‬לבו של אדם ישנה את פניו בין לטובה ובין לרע ולב עליז עושה פרצוף עליז‪.‬‬ ‫‪26‬פרצוף עליז הוא אות לב שגשוג ;ומציאת משלים היא עמל נפש מייגע‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪14‬‬ ‫‪1‬אּ לּ לרי הח אח דח ם אחּא ר ל כא חח לּק ָל פמ יו ול ל כא חח טל ר ָל רכ ב חחטח אות‪.‬‬ ‫‪2‬אשרי אשר מצפונו לא גזר אותו ולא נפל מתקוותו בה‪'.‬‬ ‫‪3‬העושר אינו נאה לכושי ‪:‬ומה יעשה אדם מקנא בכסף?‬ ‫‪4‬המקבץ בהונאת נפשו אוסף לאחרים ‪,‬אשר יוציאו את רכושו בפראות‪.‬‬

‫‪5‬הרשע לעצמו ‪,‬למי יהיה טוב ?ל כא ימ הל יאה ממ לסֹ לּרִו‪.‬‬ ‫‪6‬אין גרוע ממי שמקנא בעצמו ;וזהו גמול על רשעתו‪.‬‬ ‫‪7‬ואם עשה טוב ‪,‬עושה זאת בשוגג ;ובסוף יגיד את רשעתו‪.‬‬ ‫ח לאדם קנאי עין רעה ;הוא למ מסיב חָנחיו ‪,‬ובח ז אא ת‪ -‬חאנ מחּים‪.‬‬ ‫ט ‪ּ,‬לין חח למדח ה ‪,‬ל כא ּח בּ ע ‪ָ,‬ל חא לל קו ;ול עון חרּח ע למבּ ָל ּ אא ת נּפל ּו‪.‬‬ ‫‪10‬עין רעה מקנאת לחמו והוא כושי על שולחנו‪.‬‬ ‫‪11‬בני לפי יכולתך עשה טוב לעצמך ותן לה 'את מנחתו‪.‬‬ ‫‪12‬זכור כי המוות לא יאחר לבוא ‪,‬וכי ברית הקבר לא נראת לך‪.‬‬ ‫יג עשה טוב לחברך בטרם מותך ושלח את ידך לפי יכולתך ותן לו‪.‬‬ ‫‪14‬אל תרמו את עצמכם ביום הטוב ואל תעלה עליכם חלק התשוקה הטובה‪.‬‬ ‫‪15‬לא תשאיר את יסוריך לאחר ?ועמלך להתחלק בגורל?‬ ‫טז תן וקח וקדש נפשך ;ֹמ י אל ין למבּ ׁל ּ חא לדקות ָל קא בא ר‪.‬‬ ‫יז ֹחל‪ָ-‬ח ְח ר למזּׁל ן ֹל מא גאד ֹמ י‪-‬הּ ָל מרית ממ לִחמ ֵחה המ יא מח ואת ִח מות‪.‬‬ ‫‪18‬כמו העלים הירוקים על עץ עבות ‪,‬חלקם נושרים ‪,‬וחלקם צומחים ;כך הוא דור בשר ודם ‪,‬אחד מגיע לקצו ‪,‬‬ ‫ואחר נולד‪.‬‬ ‫‪19‬כל מלאכה נרקבת ומכלה ופועלה ילך‪.‬‬ ‫‪20‬אּ לּ לרי הח אח דח ם ּא ימ הל יאה טובמ ים ָל חח כל מח ה ובל חח כל מח ה ובל במ כל נחתו אא ת הּ ׁח דוּ ָח רוך הוא‪.‬‬ ‫‪21‬המתבונן בדרכיה בלבו יבין גם בסודותיה‪.‬‬ ‫‪22‬לכו אחריה כחותרת ורכב בדרכיה‪.‬‬ ‫‪23‬המכהן בחלונותיה ישמע גם בדלתותיה‪.‬‬ ‫‪24‬מי שמתארח ליד ביתה יחזק סיכה בקירותיה‪.‬‬ ‫‪25‬יחן אוהלו לידה וילכן במקום טוב‪.‬‬ ‫‪26‬את‪-‬בניו ישים תחת מחסה וילנה תחת ענפיה‪.‬‬ ‫‪27‬בה יתכסה מחום ובתפארתה ישכון‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪15‬‬ ‫‪1‬ירא יהוה יעשה טוב ‪,‬ומי שיודע את התורה ישיג אותה‪.‬‬ ‫‪2‬וכאם תפגוש אותו ותקבל אותו כאישה נשואה לבתולה‪.‬‬ ‫‪3‬בלחם השכל תאכל אותו ותיתן לו לשתות מי חכמה‪.‬‬ ‫‪4‬הוא יעכב עליה ולא יזוז ;וּימ לסמכ ך חּלאיהח ‪,‬ול ל כא ימ לתָּ ילּ‪.‬‬ ‫‪5‬היא תעלה אותו על שכניו ‪,‬ובתוך העדה תפתח את פיו‪.‬‬ ‫‪6‬הוא ימצא שמחה ועטרת שמחה והיא תנחיל לו שם עולם‪.‬‬ ‫‪7‬אבל אנשים טיפשים לא ישיגו אליה וחוטאים לא יראו אותה‪.‬‬ ‫‪8‬כי היא רחוקה מגאווה ‪,‬ואנשים שקרנים אינם יכולים לזכור אותה‪.‬‬ ‫‪9‬אין הלל בפי חוטא ‪,‬כי לא נשלח לו מאת ה‪'.‬‬ ‫‪10‬כי הלל יאמר בחכמה וה 'יצליח‪.‬‬ ‫‪11‬אל תאמר ‪,‬בזכות ה 'נפלתי ‪,‬כי אין אתה צריך לעשות את אשר שונאו‪.‬‬ ‫‪12‬אל תאמר הוא הטעה אותי כי אין לו צורך באדם החוטא‪.‬‬ ‫יג יהוה שונא כל תועבה ;והיראי אלוהים לא אוהבים את זה‪.‬‬ ‫‪14‬הוא עצמו עשה את האדם מראשיתו והשאיר אותו ביד עצתו;‬ ‫‪15‬אם תרצה ‪,‬לקיים מצוות ולקיים נאמנות מקובלת‪.‬‬ ‫טז הוא המ ֹמ יט אל ּ ומּ ימ ם למ פל נאיך ‪ּ,‬ח לּח י לחדך אא ל‪-‬אחּא ר מִפל נּח‪.‬‬ ‫יז לפני האדם חיים ומוות ;ואם מוצא חן בעיניו‪.‬‬ ‫‪18‬כי גדולה חכמת יהוה והוא אדיר בכוח ורואה הכל‪.‬‬ ‫‪19‬ועיניו על יראיו וידע כל מעשה אדם‪.‬‬ ‫‪20‬לא ציווה לאיש לעשות רשע ולא נתן לאיש רשיון לחטוא‪.‬‬

‫ּר רֶק‪16‬‬ ‫‪1‬אל תחפוץ בהמון ילדים חסרי רווח ‪,‬ואל תתענג על בנים רשעים‪.‬‬ ‫‪2‬אף‪-‬על‪-‬פי שרבו ‪,‬אל תשמחו בהם ‪,‬אלא יראת ה 'עמם‪.‬‬ ‫‪3‬אל תבטח בחייהם ואל תכבד את המוניהם כי צדיק טוב מאלף ;ועדיף למות בלי ילדים ‪,‬מאשר שיהיו רשעים‪.‬‬ ‫‪4‬כי בבעל‪-‬הבינה תתמלא העיר ומשפחת רשעים תמהרה‪.‬‬ ‫‪5‬דברים רבים כאלה ראיתי בעיני ‪,‬ואוזני שמעה דברים גדולים מאלה‪.‬‬ ‫‪6‬בקהילת רשעים תבער אש ;ובעם סורר כעס עולה באש‪.‬‬ ‫‪7‬הוא לא היה רגוע כלפי הענקים הזקנים ‪,‬שנפלו בכוח טיפשותם‪.‬‬ ‫‪8‬גם הוא לא חס על המקום שבו גר לוט ‪,‬אלא תיעב אותם בשל גאוותם‪.‬‬ ‫‪9‬הוא לא ריחם על אנשי האובדן אשר נלקחו בחטאיהם‪:‬‬ ‫‪10‬ולא שש מאות אלף הרגלים אשר נאספו בקשי לבם‪.‬‬ ‫יא ול מאם‪-‬ילּ קּ ָל ּ ָּ ּ מֹּים ‪,‬ימ לת חָללא אחּא ר ימ בל לּט ָל ל כא ֹמ י‪-‬חא סא ד ול ּזּּם ּמ ֹו ;הוא אדיר לסלוח ולשפוך מורת רוח‪.‬‬ ‫יב ֹל מו ּרב חּ לסַו ‪ֹ,‬לן אּם מִׁונו;‬ ‫יג לא ימלט החוטא עם שללו ‪,‬וסבלנותם של אלוהים לא תסכל‪.‬‬ ‫‪14‬פנה מקום לכל מעשה רחמים כי כל אדם ימצא לפי מעשיו‪.‬‬ ‫‪15‬ה 'הקשיח את פרעה שלא יכיר אותו למען יוודע מעשיו החזקים לעולם‪.‬‬ ‫טז ‪,‬חּ לסַו נמ גל למ ים לל כחל‪ָ-‬ח מרי ;ול הוא המ בל מַיל אא ת אורו מל הּ חכ ּא ך ָל קא ארף‪.‬‬ ‫‪17‬אל תאמר אסתתר מפני ה 'האם יזכור אותי מישהו מלמעלה ?לא אזכר בין כל כך הרבה אנשים ‪:‬כי מה נשמתי‬ ‫בין מספר אינסופי כזה של יצורים?‬ ‫‪18‬המ ִלה הּ ָח מּ ימ ם ול הּ ָח מּ ימ ם הּ ָח מּ ימ ם ‪,‬הּ ִּ ֹח ה ול הח אח ארץ ול כחל אחּא ר ָח ה ‪,‬ימ זלעו ָמ בל קח רו‪.‬‬ ‫‪19‬גם ההרים ויסודות הארץ יזדעזעו ברעד ‪,‬כאשר יביט בהם ה‪'.‬‬ ‫‪20‬אין לב יכול לחשוב על הדברים האלה כראוי ‪:‬ומי יכול להרות דרכיו?‬ ‫‪21‬סערה היא אשר אין אדם יכול לראות ‪:‬כי רוב יצירותיו נסתרות‪.‬‬ ‫‪22‬מי יכול להכריז על מעשי צדקתו ?או מי יכול לסבול אותם ?ֹמ י לרחוקח ה ָל מריתו ובמ קל צות הּ מֹ לָּחט לל ככ ל‪.‬‬ ‫‪23‬הרוצה בינה יחשוב על הבל ‪,‬ואיש שוגה מדמה שטויות‪.‬‬ ‫‪24‬בני שמע אלי ולמד דעת וסמן את דברי בלבך‪.‬‬ ‫‪25‬אראה תורת במשקל ואגיד את ידיעתו בדיוק‪.‬‬ ‫‪26‬מעשי ה 'נעשים במשפט מראשית ומעת עשה אותם פטר את חלקיהם‪.‬‬ ‫‪27‬הוא עיטר את מעשיו לעולם ובידו ראשיהם לדורות ‪:‬הם לא עמלו ולא יימאסו ולא חדלו ממעשיהם‪.‬‬ ‫‪28‬איש מהם לא יעכב רעהו ולעולם לא יסרבו לדבריו‪.‬‬ ‫‪29‬אחר כך הביט ה 'על הארץ ומילא אותה בברכותיו‪.‬‬ ‫‪30‬בכל‪-‬חיות כיסה פניה ;וישובו לתוכה‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪17‬‬ ‫‪1‬יל הוחה ָח חרא אא ת אח דח ם הח אח ארץ ול הּ מּיב אותו לחה‪.‬‬ ‫‪2‬נתן להם ימים מעטים וזמן קצר וכוח גם על הדברים שבהם‪.‬‬ ‫‪3‬הוא חוזק אותם בעצמם ועשה אותם כצלמו‪.‬‬ ‫‪4‬ושמו יראת אדם על כל בשר ונתן לו שלטון על בהמה ועל עופות‪.‬‬ ‫‪5‬הם קיבלו שימוש בחמש פעולותיו של ה ‪',‬ובמקום השישי הוא העניק להם בינה ‪,‬ובדיבור השביעי ‪,‬מפרש את‬ ‫הרהוריו‪.‬‬ ‫‪6‬עצה ולשון ועיניים אזניים ולב נתן להם להבין‪.‬‬ ‫‪7‬מילא אותם דעת בינה והראה להם טוב ורע‪.‬‬ ‫‪8‬הוא שם עינו על לבם כדי להראות להם את גדלות מעשיו‪.‬‬ ‫‪9‬הוא נתן אותם לתהילה במעשיו המופלאים לעד למען יגידו בינה את מעשיו‪.‬‬ ‫‪10‬ויהללו הנבחרים את שמו קדשו‪.‬‬

‫‪11‬חוץ מזה נתן להם ידיעה ואת תורת החיים למורשת‪.‬‬ ‫‪12‬כרת עמם ברית עולם והראה להם את משפטיו‪.‬‬ ‫‪13‬ראו עיניהם את הוד כבודו ואוזניהם שמעו את קולו הנפלא‪.‬‬ ‫‪ּ 14‬וי כאמא ר חאלליהא ם המ לזהחרו ממֹחל עולחה ;וּימ ֹח ה לל מאיּ אא ת‪ּּ-‬ל לרעו‪.‬‬ ‫‪15‬דרכיהם לעולם לפניו ולא יסתרו מעיניו‪.‬‬ ‫‪,‬איּ ממנל עורו נותל ן לל חרע ;הם גם לא יכלו לעשות לעצמם לבבות בשרניים עבור אבנים‪.‬‬ ‫טז מ‬ ‫הוְים לּלמ יט ָל כחל‪ּּ-‬ם ;אבל ישראל חלק ה‪':‬‬ ‫יז ֹמ י ָל פמ ֵול אוי הח אח ארץ ֹחל‪-‬הח אח ארץ מ‬ ‫‪18‬אשר בהיותו בכורו ‪,‬הוא מזין במשמעת ‪,‬ונותן לו אור אהבתו לא עוזב אותו‪.‬‬ ‫‪19‬על כן כל מעשיהם כשמש לפניו ועיניו תמיד על דרכיהם‪.‬‬ ‫‪20‬לא נסתר ממנו איש ממעשיהם ‪,‬אלא כל חטאיהם לפני ה‪'.‬‬ ‫‪21‬אבל ה 'חסד ויודע את יצירתו ‪,‬לא עזב ולא עזב אותם ‪,‬אלא חס עליהם‪.‬‬ ‫‪22‬נדבה של אדם כחתום עמו וישמר את מעשיו הטובים של האדם כתפוח העין ויתן תשובה לבניו ולבנותיו‪.‬‬ ‫‪23‬אחר כך יקום וישלם להם וגומלם על ראשם‪.‬‬ ‫‪24‬אבל לחוזרים בתשובה הוא החזיר להם וניחם את הנכשלים בסבלנות‪.‬‬ ‫‪25‬שוב אל ה 'ועזוב את חטאיך ‪,‬תפיל את תפילתך לפניו ופחות פגע‪.‬‬ ‫‪26‬שוב אל עליון וסור מן העוון כי יוציאך מחושך לאור הבריאות ושנאת תועבה חזקה‪.‬‬ ‫הודים?‬ ‫‪27‬מי יל הּ ֵלל אא ת הח אּלל יונמ ים ָל קא בא ר ָמ למקום הּ חּ ימ ים ול מ‬ ‫מ‬ ‫‪28‬הודיה אבד מן המתים כמו מאין ‪:‬חיים וקול לב יהללו את ה‪'.‬‬ ‫‪29‬מה רבה חסד יהוה אלוהינו וחמלתו אל הפונים אליו בקדושה‪.‬‬ ‫‪30‬כי הכל לא יכול להיות בבני אדם ‪,‬כי בן האדם אינו בן אלמוות‪.‬‬ ‫‪31‬מה בהיר יותר מהשמש ?אך אורו נכשל ;ובשר ודם ידמיין רע‪.‬‬ ‫‪32‬הוא צופה בכוח גובה השמים ;וכל בני האדם אינם אלא אדמה ואפר‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪18‬‬ ‫‪1‬מי שחי לנצח ברא את כל הדברים בכלל‪.‬‬ ‫‪2‬רק יהוה צדיק ואין עוד מלבדו‬ ‫‪3‬השולט בעולם בכף ידו והכל נשמע לרצונו כי הוא המלך על הכל ‪,‬בכוחו מחלק קודשים ביניהם לחול‪.‬‬ ‫‪4‬למי נתן כח להכריז על מעשיו ?ומי יגלה מעשיו הנעלה?‬ ‫‪5‬מי ימנה את עוז מלכותו ?ומי יאמר גם רחמיו?‬ ‫‪6‬באשר למעשי‪-‬המופלאים של יהוה ‪,‬לא יילקח מהם מאומה ‪,‬ולא יינתן להם דבר ‪,‬וקרקעם לא תימצא‪.‬‬ ‫‪7‬כאשר עשה אדם ‪,‬אז הוא מתחיל ;וכל ּא עוזלר ‪,‬ה לחרי ימ הל יאה ָמ לספחק‪.‬‬ ‫‪8‬מהו האדם ‪,‬ולמה הוא משרת ?מה טובתו ומה רעתו?‬ ‫‪9‬מספר ימיו של אדם לכל היותר הוא מאה שנים‪.‬‬ ‫‪10‬כטיפת מים לים ‪,‬ואבן חצץ לעומת החול ;כך הם אלף שנים לימי הנצח‪.‬‬ ‫‪11‬על כן אלוהים סבלן עמם ושופך עליהם חסדו‪.‬‬ ‫יב ראה וראה את סופם רע ;לפיכך הגדיל את חמלתו‪.‬‬ ‫יג רחמי אדם על רעהו ;אחבח ל חּ לסַו ּא ל יל הוחה ּּל ֹחל ָח ְח ר;‬ ‫‪14‬הוא מרחם על מקבלי המשמעת והמחפשים את משפטיו‪.‬‬ ‫‪15‬בני ‪,‬אל תפגם את מעשיך הטובים ‪,‬ואל תשתמש במילים לא‪-‬נוחות כאשר אתה נותן דבר‪.‬‬ ‫‪16‬האם הטל לא יגרום לחום ?אז מילה טובה יותר ממתנה‪.‬‬ ‫‪17‬הנה ‪,‬האם אין מילה טובה יותר ממתנה ?אבל שניהם עם איש חסד‪.‬‬ ‫‪18‬כסיל יגמר בעצבנות ומתנת קנאה תכלה את העיניים‪.‬‬ ‫‪19‬למד לפני שאתה מדבר ‪,‬והשתמש פיזית או אי פעם תהיה חולה‪.‬‬ ‫‪20‬לפני משפט בחן עצמך ‪,‬וביום הביקור תמצא רחמים‪.‬‬ ‫‪21‬השפיל את עצמך לפני חולה ‪,‬ובזמן החטאים הראה תשובה‪.‬‬ ‫‪22‬אל תעכב דבר ממך לשלם את נדריך במועד ‪,‬ואל תדחה עד המוות להצדקה‪.‬‬

‫‪23‬בטרם תתפלל הכן ;ואל תהיה כאחד המפתה את ה‪'.‬‬ ‫‪24‬חשבו על הכעס אשר יהיה בקצה ועל זמן הנקמה אשר יפנה פניו‪.‬‬ ‫‪25‬כשתספיק ‪,‬זכור את זמן הרעב ‪,‬וכאשר אתה עשיר ‪,‬תחשוב על עוני וצורך‪.‬‬ ‫‪26‬מהבוקר ועד הערב נשתנה השעה ‪,‬והכל נעשים במהרה לפני ה‪'.‬‬ ‫‪27‬חכם ירא בכל דבר וביום החטא יזהר מפני פגע ‪,‬אך שוטה לא ישמור‪.‬‬ ‫‪28‬כל איש בינה יודע חכמה וישלל למצאה‪.‬‬ ‫‪29‬גם הבינה בדברים התחכמו בעצמם ושפכו משלים יפים‪.‬‬ ‫‪30‬אל תלך אחר תאוותיך ‪,‬אלא הימנע מתאוותיך‪.‬‬ ‫‪31‬אם תתן נפשך את התשוקות החביבות עליה ‪,‬היא תעשה אותך לצחוק לאויביך המשמיצים אותך‪.‬‬ ‫‪32‬אל תיהנה מרוב שמחה ‪,‬ואל תהיה קשור בהוצאותיה‪.‬‬ ‫‪33‬אל‪-‬תעשה קבצן במשתה בהשאלה ‪,‬כאשר אין לך דבר בארנקך ‪,‬כי תחרב לחייך ותדבר‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪19‬‬ ‫‪1‬עמל אשר א 'ניתן לשכרות לא יתעשר ‪:‬והמזלזל בקטנות יפול מעט וקטן‪.‬‬ ‫‪2‬יין ונשים יגרמו לבני בינה ליפול ‪:‬והדביק בזונות יחצוף‪.‬‬ ‫‪3‬עש ותולעים ירשו אותו ‪,‬ואיש נועז יילקח‪.‬‬ ‫‪4‬מי שממהר לתת קרדיט קל דעת ;ול הּ חוטל א ימ הל יאה ּּל נּפל ּו‪.‬‬ ‫‪5‬מי שמוצא חן בעיני רשע ‪,‬יורשע ‪:‬אבל המתנגד לתענוגים עטר נפשו‪.‬‬ ‫‪6‬מי שיכול לשלוט בלשונו יחיה ללא ריב ;ומי ששונא קשקושים ‪,‬יהיה פחות רע‪.‬‬ ‫‪7‬אל תשוב לזולת על אשר נאמר לך ולעולם לא תרע‪.‬‬ ‫‪8‬בין אם זה לחבר או לאויב ‪,‬אל תדבר על חיים של אנשים אחרים ;ול מאם יחכול לל ך ָל ל כא ּחבל ר ‪,‬אּ ל מִגל לה‪.‬‬ ‫‪ֹ9‬מ י ּח מּ ע וּימ לּמכ ר אא לתך ובל אות הּ י מחמים ימ לְנ כא אא לתך‪.‬‬ ‫‪10‬אם שמעת דבר ‪,‬תמות עמך ;ול הח יחה חּזלז ‪,‬ל כא ימ פל ּרצל ך‪.‬‬ ‫‪11‬שוטה יולד במלה ‪,‬כאישה עמלנית‪.‬‬ ‫‪12‬כחץ התוקע בירך של אדם ‪,‬כך היא מילה בתוך בטנו של שוטה‪.‬‬ ‫‪13‬הודיע לחבר ‪,‬יכול להיות שהוא לא עשה זאת ‪,‬ואם עשה זאת ‪,‬לא יעשה זאת עוד‪.‬‬ ‫‪14‬תזה את חברך אולי הוא לא אמר ואם יש לו ‪,‬לא ידבר עוד‪.‬‬ ‫‪15‬האירו לחבר ‪:‬הרבה פעמים זו לשון הרע ‪,‬ואל תאמינו לכל סיפור‪.‬‬ ‫טז יש מחמק בדיבורו ‪,‬אך לא מלבו ;ומי הוא אשר לא פגע בלשונו?‬ ‫ת‪-‬רּאך ‪,‬לל חפנאיך ‪,‬לל חפנאיך ;ול ל כא כעס ‪,‬תן מקום לתורה של עליון‪.‬‬ ‫יז המ ִלה אא ל‬ ‫‪18‬יראת ה 'היא הצעד הראשון להתקבל עליו ‪,‬והחוכמה משיגה את אהבתו‪.‬‬ ‫‪19‬הכרת מצוות יהוה היא תורת חיים ‪,‬והעושים טוב לו יקבלו את פרי עץ האלמוות‪.‬‬ ‫‪20‬יראת ה 'כולה חכמה ;ובכל החכמה הוא ביצוע החוק ‪,‬והכרת כל‪-‬יכולתו‪.‬‬ ‫‪21‬אם יאמר עבד אל אדוניו לא אעשה כרצונך ;אף על פי שאחר כך הוא עושה זאת ‪,‬הוא מכעיס את המזין אותו‪.‬‬ ‫‪22‬הכרת רשעות אינה חכמה ‪,‬ולא בכל עת עצת חוטאים תבונה‪.‬‬ ‫‪23‬יש רשע וזו תועבה ;ויש שוטה חסר חכמה‪.‬‬ ‫‪24‬קטן בינה וירא אלוהים טוב מאדם שיש לו הרבה חכמה ועובר על תורת העליון‪.‬‬ ‫‪25‬יש דקויות מופלאות ‪,‬והוא לא צודק ;ול ילּ למפ לּרִח ‪,‬לל הּ צל למ יאח ה ממ לָּחט ;ויש חכם שמצדיק במשפט‪.‬‬ ‫‪26‬יש רשע שמפיל ראשו בעצב ;אבל בפנים הוא מלא במרמה‪,‬‬ ‫‪27‬משפיל את פניו ועושה כאילו לא שמע ‪:‬היכן שאינו נודע ‪,‬יעשה לך רע לפניך‪.‬‬ ‫‪28‬ואם מחוסר כוח ימנע ממנו לחטוא ‪,‬אך כאשר ימצא הזדמנות יעשה רע‪.‬‬ ‫‪29‬ילדּ ע אח דח ם ָל ממבל טו ובמ ינחה ָל חפנחיו ָל פחגל תח ָו‪.‬‬ ‫‪30‬לבושו של אדם וצחוקו המוגזם והליכתו מראים מה הוא‪.‬‬

‫ּר רֶק‪20‬‬ ‫‪1‬יש תוכחה שאינה נאה ‪:‬שוב איש שומר את לשונו והוא חכם‪.‬‬ ‫‪2‬עדיף הרבה להוכיח מאשר לכעוס בסתר ‪:‬והמודה בעוותו יישמר מפגיעה‪.‬‬ ‫‪3‬מה טוב ‪,‬כאשר תוכחה אותך ‪,‬להראות תשובה !כי כן תימלט מחטא במזיד‪.‬‬ ‫‪ֹּ 4‬אחּא ר ִּ חאוּת סח מריס לל הּ פל מריחּ ָל תולחה ;כך הוא העושה משפט באלימות‪.‬‬ ‫‪5‬יש אחד שומר שתיקה ונמצא חכם ‪,‬ואחר בפלפול רב הופך לשנוא‪.‬‬ ‫‪6‬איש שומר את לשונו כי אין לו להשיב ‪:‬ויש ששותק כיודע את זמנו‪.‬‬ ‫‪7‬חכם יחזיק בלשונו עד אשר יראה הזדמנות ‪,‬אך פלטן וטיפש לא יראה זמן‪.‬‬ ‫ת‪ַ-‬בל מרים ‪,‬ימ לתעוב ;ול הּ ִוטל ל ָח ה לרּות ‪,‬ימ לְנחא‪.‬‬ ‫‪8‬הח רוב אא מ‬ ‫ט ילּ חוטל א ּא ימ צל לּח טוב ָל חרע ;ויש רווח שהופך להפסד‪.‬‬ ‫‪10‬יש מתנה שלא תועיל לך ;ויש מתנה שתגמולה כפול‪.‬‬ ‫יא‪-‬ילּ מּפל לחה ממָל נלי לִהמ ֵחה ;ויש המרים ראשו מנחלה נמוכה‪.‬‬ ‫יב יש שקונה הרבה בקמעה וגומל שבעתיים‪.‬‬ ‫‪13‬חכם בדבריו אהוב אותו וחסדי כסילים ישפכו‪.‬‬ ‫‪14‬מתנת שוטה לא תועיל לך כאשר תהיה לך ;אף לא מקנאים על נחיצותו ‪:‬כי הוא מסתכל לקבל הרבה דברים‬ ‫באחד‪.‬‬ ‫‪15‬הוא נותן מועט ומעיף הרבה ;הוא פותח את פיו כמו בוכה ;היום הוא מלווה ‪,‬ומחר ישוב וישאל ‪:‬אדם כזה יש‬ ‫לשנוא את האלוהים ואת האדם‪.‬‬ ‫‪16‬אומר השוטה אין לי חברים ‪,‬אין לי תודה על כל מעשי הטוב והאוכלים לחמי מדברים עלי רע‪.‬‬ ‫‪17‬כמה פעמים וכמה יצחקו אותו לבוז !ֹמ י ל כא יודל ּּ אא ת‪-‬הּ הוא ;והכל אחד לו כאילו אין לו‪.‬‬ ‫‪18‬עדיף להחליק על מדרכה מאשר להחליק בלשון ‪,‬אז תבוא נפילת רשעים מהר‪.‬‬ ‫‪19‬סיפור חסר עונה תמיד יהיה בפי הלא חכם‪.‬‬ ‫‪20‬משפט חכם יידחה בצאתו מפי שוטה ;ֹמ י ל כא יל דּ ָל ר ָו ָל ּמ ִו‪.‬‬ ‫‪21‬יש המפריע לחטוא מחמת מחסור וכאשר ינוח ‪,‬לא יפגע‪.‬‬ ‫‪22‬יש שהורס את נשמתו על ידי בושה ‪,‬ועל ידי קבלת אנשים מפיל את עצמו‪.‬‬ ‫‪23‬יש כי בושה מבטיח לחברו ‪,‬והופך אותו לאויבו לחינם‪.‬‬ ‫‪24‬שקר הוא כתם רע באדם ‪,‬אך הוא נמצא תמיד בפי חסרי חינוך‪.‬‬ ‫‪25‬עדיף גנב מאדם שרגיל לשקר ‪,‬אבל לשניהם תהיה הרס לירושה‪.‬‬ ‫‪26‬נטייתו של שקרן היא חסרת כבוד ‪,‬ובושתו תמיד עמו‪.‬‬ ‫‪27‬איש חכם יכבד את עצמו בדבריו ‪,‬ובעל תבונה ישמח לגדולים‪.‬‬ ‫‪28‬העובד את אדמתו ירבה את ערמו ומי שמוצא חן בעיני גדולות יקבל חנינה על עוון‪.‬‬ ‫‪29‬מתנות ומתנות עיוורו את עיני החכמים ועצמו את פיו שלא יוכל להוכיח‪.‬‬ ‫‪30‬חכמה נסתרת ואוצר אצור מה תועלת בשניהם?‬ ‫‪31‬טוב הוא המסתיר את סכלתו מאדם המסתיר את חכמתו‪.‬‬ ‫‪32‬סבלנות הכרחית בחיפוש ה 'עדיפה על מי שמנהל את חייו ללא מדריך‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪21‬‬ ‫‪1‬בני ‪,‬חטאת ?אל תעשה זאת יותר ‪,‬אלא בקש סליחה על חטאיך הקודמים‪.‬‬ ‫‪2‬ברח מחטא כמו מפני נחש כי אם תתקרב אליו ‪,‬הוא ינשך אותך ‪:‬שיניו כשיני אריה הורגות נפשות בני אדם‪.‬‬ ‫‪3‬כל עוון הוא כחרב פיפיות ‪,‬את פצעיה לא ניתן לרפא‪.‬‬ ‫‪4‬להפחיד ולעשות רע יבזבז עושר ‪:‬כך ישממה בית הגאים‪.‬‬ ‫‪5‬תפלה מפי עני מגיעה לאוזני אלוהים ‪,‬ומשפטו בא במהירות‪.‬‬ ‫‪6‬השונא להוכחה הוא בדרכם של חוטאים ‪:‬אבל ירא ה 'יחזור בתשובה מלבו‪.‬‬ ‫‪7‬איש רהוט ידוע רחוק וקרוב ;אבל איש בינה יודע מתי הוא מחליק‪.‬‬ ‫‪8‬הבונה את ביתו מכספי אחרים דומה לאסוף לעצמו אבנים לקבר קבורתו‪.‬‬

‫‪9‬עדת רשעים כגרר כרוך יחדיו וסופם להבת אש להשמידם‪.‬‬ ‫‪10‬דרך החוטאים פשוטה באבנים ‪,‬אבל בקצהו בור הגיהינום‪.‬‬ ‫‪11‬שומר תורת יהוה מקבל בינה ‪,‬ושלמות יראת ה 'היא חכמה‪.‬‬ ‫יב מי שאינו חכם לא ילמדו ‪:‬אבל יש חכמה מרבה מרירות‪.‬‬ ‫יג ֹֹּח טּ ל יל דּ ּּת חח כחם ‪,‬ול ּלצח תו ֹל מון חּ ימ ים טח הור‪.‬‬ ‫‪14‬חלקיו הפנימיים של שוטה הם כמו כלי שבור ‪,‬והוא לא יידע כל עוד הוא חי‪.‬‬ ‫‪15‬אם מיומן שמע דבר חכם ‪,‬ימליץ עליה ויוסיף עליה ‪,‬אך ברגע שישמע אותה חסר‪-‬הבינה ‪,‬רעה לו ‪,‬והטיל אותה‬ ‫מאחורי גבו‪.‬‬ ‫טז מַבל רות ּא ל סופאל ֹל מולאה ָל דא ארך ול חא סא ד ימ למצח א ָל מּפל תל י חחכ מחמים‪.‬‬ ‫‪17‬הם שואלים בפי החכם בקהל ויהירו את דבריו בלבם‪.‬‬ ‫‪18‬כשם בית חרב ‪,‬כך החכמה לשוטה ‪,‬וידיעת הבלתי חכמים היא כדיבור חסר שכל‪.‬‬ ‫‪19‬תורת לשוטים היא ככבלים על הרגליים וככבולות על יד ימין‪.‬‬ ‫‪20‬שוטה מרים קולו בצחוק ;אבל איש חכם בקושי מחייך מעט‪.‬‬ ‫‪21‬הלימוד הוא לחכם כקישוט זהב וכצמיד על זרועו הימנית‪.‬‬ ‫‪22‬רגלו של איש שוטה במהרה בבית רעהו ‪,‬אבל איש ניסיון מתבייש בו‪.‬‬ ‫‪23‬שוטה יציץ בפתח הבית ‪,‬אבל המטופח יעמוד בחוץ‪.‬‬ ‫‪24‬גסותו של אדם היא לשמוע בפתח ‪,‬אבל חכם יצער חרפה‪.‬‬ ‫‪25‬שפתים של מדברים יגידו דברים שאינם נוגעים להם ‪:‬אבל דברי בינה שקולים במאזן‪.‬‬ ‫‪26‬לב שוטים בפיהם ‪,‬אבל פי חכמים בלבם‪.‬‬ ‫‪27‬כאשר הרשע מקלל את השטן ‪,‬הוא מקלל את נפשו שלו‪.‬‬ ‫‪28‬לוחש מטמא את נפשו ושנוא בכל אשר ישב‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪22‬‬ ‫‪1‬איש עצלן מושווה לאבן מטונפת ‪,‬וכל אחד ישרש אותו לחרפתו‪.‬‬ ‫‪2‬איש עצלן מושווה לטינופת זבל ‪:‬כל הלוקח אותה ילחץ את ידו‪.‬‬ ‫‪3‬איש מרושע הוא חרפה של אביו שהוליד אותו ‪:‬ובת שוטה נולדה לאבדתו‪.‬‬ ‫‪4‬בת חכמים תביא נחלה לבעלה ‪,‬אבל החיה בעוונות היא כבדות אביה‪.‬‬ ‫‪5‬הנועזת מבזה גם את אביה וגם את בעלה ‪,‬אבל שניהם יבזו אותה‪.‬‬ ‫‪6‬סיפור מחוץ לעונה הוא כמו מוזיקה באבל ‪:‬אבל פסים ותיקון חוכמה לעולם אינם מחוץ לזמן‪.‬‬ ‫‪7‬כל המלמד שוטה הוא כמי שמדביק חרס וכמו המעיר משינה שקטה‪.‬‬ ‫‪8‬המספר לכסיל מדבר אל אדם בתרדמה ‪,‬כאשר יספר את סיפורו ‪,‬יאמר ‪:‬מה הענין?‬ ‫‪9‬אם ילדים חיים ביושר ‪,‬ויש להם מה לעשות ‪,‬הם יכסו את השפל של הוריהם‪.‬‬ ‫‪10‬אבל ילדים ‪,‬בהיותם מתנשאים ‪,‬בגלל זלזול וחוסר טיפוח מכתימים את האצילות של בני משפחתם‪.‬‬ ‫‪11‬בכו על המת כי הוא איבד את האור ובכה על השוטה כי הוא חפץ בינה ‪:‬תבכה מעט על המת כי הוא נח ‪,‬אבל‬ ‫חיי השוטה גרועים ממוות‪.‬‬ ‫יב שבעה ימים מתאבלים אנשים על המת ;אא ֵחא לל מא לסטּ ל ול ל מחאיּ ֹחל יל מל י חּ יחיו‪.‬‬ ‫‪13‬אל תדבר הרבה עם שוטה ואל תלך אל מי שאין לו בינה ‪,‬הישמר לו לבל תצרך ולעולם לא תטמא בשטויותיו ‪,‬‬ ‫סור ממנו ומצא מנוח ולעולם לא תהיה ‪.‬מוטרד משיגעון‪.‬‬ ‫‪14‬מה כבד יותר מעופרת ?ומה שמו ‪,‬אלא שוטה?‬ ‫‪15‬חול ומלח ועיסה של ברזל קל יותר לשאת ‪,‬מאדם חסר הבנה‪.‬‬ ‫רורים ָמ בל נלין אל ין לל המ לתָ לחרר ָל מריעוד ‪ֹ:‬לן הּ ֵלב ּא ִמ לתיֹּל ב ָל ּלצח ה למאֹּח ה ל כא יל חרא‪.‬‬ ‫טז ֹּאחּא ר חוגלר ּלצא ר וקל מ‬ ‫‪17‬לב הנשען על מחשבה של בינה הוא כטיח יפה על קיר גלריה‪.‬‬ ‫‪18‬חיוורים על גובה לא יעמוד נגד הרוח ‪:‬אז לב ירא בדמיונו של שוטה לא יכול לעמוד בפני כל פחד‪.‬‬ ‫‪19‬חוקר עין יפיל דמעות ודמעות הלב יגידוהו‪.‬‬ ‫‪20‬כל המשליך אבן על הציפורים מרחיק אותם ‪:‬והטוען לחברו שובר ידידות‪.‬‬ ‫‪21‬אף שלפת חרב על חברך ‪,‬אל תתייאש כי יתכן וחזרה לחסד‪.‬‬

‫‪22‬אם פתחת את פיך על חברך אל תירא ;כי יתכן שיש פיוס ‪:‬חוץ מהתנשאות ‪,‬או גאווה ‪,‬או גילוי סודות ‪,‬או פצע‬ ‫בוגד ‪:‬כי על הדברים האלה יסתלק כל חבר‪.‬‬ ‫‪23‬נאמן לרעך בעניותו למען תשמח בשגשוגו עמוד בו בעת צרתו למען תהיו יורש עמו בנחלתו כי לא תמיד יש‬ ‫לבזות נחלתו ‪. :‬ולא העשיר ששוטה להיות בהערצה‪.‬‬ ‫‪24‬כאדי ועשן של כבשן הולך לפני האש ;כל כך גנאי לפני הדם‪.‬‬ ‫‪25‬לא אתבייש להגן על חבר ;ול ל כא אא לסִּ ר ממֹא ִו‪.‬‬ ‫‪26‬ואם יקרה לי רעה על ידו ‪,‬כל השומע יזהר ממנו‪.‬‬ ‫‪27‬מי ישים משמר לפני פי וחותם חוכמה על שפתי ‪,‬שלא אפול בם פתאומי ‪,‬ושפתי לא תשמיד אותי?‬ ‫ּר רֶק‪23‬‬ ‫‪1‬הוה ‪,‬אבא ומושל כל חיי ‪,‬אל תעזוב אותי לעצותיהם ‪,‬ואל אפול על ידם‪.‬‬ ‫‪2‬מי ישים נגעים על מחשבותי ומשמעת חכמה על לבי ?שלא יחוסו ממני על בורותי ‪,‬ולא יעבור על חטאי‪:‬‬ ‫‪3‬פן יגדלו בורותי וחטאתי ירבו לחורבן ‪,‬ואפול לפני צערי ‪,‬ואויבי ישמח עלי אשר תקוותו רחוקה מרחמיך‪.‬‬ ‫‪4‬הוה ‪,‬אבי ואלוהי חיי ‪,‬אל תן בי מבט גאה ‪,‬אלא הסר מעבדיך תמיד נפש מתנשאת‪.‬‬ ‫‪5‬הסר ממני תקוות הבל וההתלבטות ‪,‬ותחזק את החפץ לשרתך תמיד‪.‬‬ ‫‪6‬אל תאחז בי תאוות הבטן ותאוות הבשר ;ואל תתן עלי עבדך בדעת חצופה‪.‬‬ ‫‪7‬שמעו בנים ‪,‬משמעת הפה ‪:‬השומרה לא יבוא על שפתיו‪.‬‬ ‫‪8‬החוטא יישאר בטיפשותו ‪:‬גם הדובר הרשע וגם הגאים יפלו בו‪.‬‬ ‫ט אל תרגיל את פיך לשבועה ;אל תשתמש בעצמך לשמו של הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫‪ֹ10‬מ י ֹּּחבח ד הּ ֹח כות ִח ממיד ל כא ימ הל יאה ָל מסֹח ן לִ ּכֵאה ֹלן הּ ָח בל ּּ ול הוא ּל ם אאלהמ ים ִח ממיד ל כא ימ הל יאה ָאתּ ח‪.‬‬ ‫‪11‬אדם שרב שבועה ימלא עוון והמגפה לעולם לא תסור מביתו אם פגע חטאו עליו ואם לא יכיר בחטאו יעשה‬ ‫עבירה כפולה ‪.‬אם נשבע לשוא ‪,‬לא יהיה חף מפשע ‪,‬אבל ביתו יהיה מלא פורענות‪.‬‬ ‫יב יש מלה שמתלבשת מוות ‪:‬ייתן ה 'שלא יימצא בנחלת יעקב ;כי כל הדברים האלה יהיו רחוקים מהאלוקים ‪,‬והם‬ ‫לא יתפלשו בחטאיהם‪.‬‬ ‫‪13‬אל תשתמש בפיך לשבועה מתונה כי בה דבר חטא‪.‬‬ ‫‪14‬זכור את אביך ואת אמך כאשר אתה יושב בין גדולים ‪.‬אל תשכח לפניהם ‪,‬וכך נהיית לפי מנהגך לטיפש ‪,‬‬ ‫ותרצה שלא נולדת ‪,‬ותקלל אותם יום הולדתך‪.‬‬ ‫‪15‬האיש שהורגל במילים פוגעניות לעולם לא ישוקם כל ימי חייו‪.‬‬ ‫טז שני מיני אנשים מרבים את החטא ‪,‬והשלישי יביא זעם ‪:‬נפש חמה היא כאש בוערת ‪,‬לעולם לא תכבה עד‬ ‫שתכלה ‪:‬זנה בגוף בשרו לא יפסיק עד אשר ידליק ‪.‬אל ּ‪.‬‬ ‫‪17‬כל הלחם מתוק לזונה ‪,‬הוא לא יעזוב עד שימות‪.‬‬ ‫‪18‬איש פורע נישואין לאמר זאת בלבו מי רואה אותי ?אני מוקף בחושך ‪,‬החומות מכסות אותי ‪,‬וגוף לא רואה‬ ‫אותי ;ממה אני צריך לפחד העליון לא יזכור את חטאי‪:‬‬ ‫‪19‬אדם כזה ירא רק את עיני בני האדם ‪,‬ואינו יודע כי עיני ה 'בהירות פי עשרת אלפים מהשמש ‪,‬מתבוננים בכל‬ ‫דרכי בני אדם ומתחשבים בחלקים הסודיים ביותר‪.‬‬ ‫‪20‬הוא ידע את כל הדברים לפני שנבראו ;כך גם לאחר שהשתכללו הוא הביט בכולם‪.‬‬ ‫‪21‬האיש הזה ייענש ברחובות העיר ‪,‬ובמקום שלא יחשוד ייקח אותו‪.‬‬ ‫‪22‬כך ילך גם עם האשה העוזבת את בעלה ותביא יורש על ידי אחר‪.‬‬ ‫‪23‬כי ראשית ‪,‬היא לא צייתה לחוק העליון ;ושנית ‪,‬פגעה בבעלה ;ושלישית ‪,‬היא זנה בניאוף ‪,‬והביאה ילדים מאיש‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫‪24‬היא תוצא אל הקהילה ותחקר את ילדיה‪.‬‬ ‫‪25‬בניה לא ישרשו וענפיה לא יביאו פרי‪.‬‬ ‫‪26‬היא תעזוב את זכרה לקללה וחרפתה לא תמחה‪.‬‬ ‫‪27‬וידעו הנשארים כי אין טוב מיראת ה 'וכי אין דבר מתוק יותר מלהשמר למצוות ה‪'.‬‬ ‫‪28‬כבוד גדול ללכת אחרי ה 'ולהתקבל ממנו חיים ארוכים‪.‬‬

‫ּר רֶק‪24‬‬ ‫‪1‬החכמה תשבח את עצמה ותתפאר בתוך עמה‪.‬‬ ‫‪2‬בקהל העליון תפתח את פיה ותנצח לפני כוחו‪.‬‬ ‫‪3‬יצאתי מפי עליון וכיסיתי את הארץ כענן‪.‬‬ ‫‪4‬ישבתי ברמות וכסאי בעמוד ענן‪.‬‬ ‫‪5‬אני לבד הקפתי את מעגל השמים ‪,‬והלכתי בתחתית המעמקים‪.‬‬ ‫‪6‬בגלי הים ובכל הארץ ובכל עם ועם קיבלתי נחלה‪.‬‬ ‫‪7‬עם כל אלה ביקשתי מנוחה ובנחלתו של מי אשב?‬ ‫‪8‬וצוה לי בורא הכל ‪,‬והעושה אותי ‪,‬נחה את אוהלתי ויאמר יהי מגורך ביעקב ונחלתך בישראל‪.‬‬ ‫‪9‬הוא ברא אותי מראשית לפני העולם ‪,‬ולעולם לא אכשל‪.‬‬ ‫‪10‬במשכן הקודש עבדתי לפניו ;ול כלן הח יל מתי ָל צמ יון‪.‬‬ ‫‪11‬כמו כן בעיר האהובה נתן לי מנוחה ובירושלים היה כוחי‪.‬‬ ‫‪12‬והשרשתי בעם נכבד בחלקת נחלת ה‪'.‬‬ ‫‪13‬התנשאתי כארז בליבנו וכברושים על הרי החרמון‪.‬‬ ‫‪14‬התנשאתי כדקל בעין‪-‬גדי ‪,‬וכצמח שושנים ביריחו ‪,‬כזית יפה בשדה נעים ‪,‬וגדלתי כדלב ליד המים‪.‬‬ ‫‪15‬נתתי ריח מתוק כמו קינמון ואספלתוס ‪,‬והעליתי ריח נעים כמו המור הטוב ביותר ‪,‬כגלבנום ‪,‬ושוהם ‪,‬וסטארקס‬ ‫מתוק ‪,‬וכאד הלבונה במשכן‪.‬‬ ‫‪16‬כעץ הטרפנטין פרשתי את ענפי ‪,‬וענפי הם ענפי כבוד וחסד‪.‬‬ ‫יז ֹל ּא הּ אאפאן הוצמ יא לרחוחּ נל ּמ ימח ה ופל ּרחּ י ָל מרי ֹחבוד ול עושר‪.‬‬ ‫‪18‬אני אם האהבה היפה והיראה והדעת ותקווה הקדושה ‪:‬לפיכך ‪,‬בהיותי נצחי ‪,‬ניתן לכל ילדי אשר נקראים עליו‪.‬‬ ‫‪19‬בוא אלי כל החפצים בי ומלאו את עצמכם בפירותי‪.‬‬ ‫‪20‬כי זכרתי מתוקה מדבש ונחלתי מחלת דבש‪.‬‬ ‫‪21‬אוכלי עוד יהיו רעבים ושותי עוד יצמאו‪.‬‬ ‫‪22‬המציית לי לעולם לא יתבייש והפועלים על ידי לא יעשו רע‪.‬‬ ‫‪23‬כל הדברים האלה הם ספר ברית האל העליון התורה אשר ציווה משה לנחלה לקהילות יעקב‪.‬‬ ‫‪24‬ל כא ימ לת ָּּלף לל המ לתחּ ֵלק ָל יל הוחה ;למען יאשר אתכם ‪,‬דבקו בו ‪:‬כי ה 'אלוקים הוא אלוהים לבדו ‪,‬ולצדו אין מושיע‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫‪25‬הוא ממלא את כל הדברים בחכמתו ‪,‬כמו פיסון וכחידקל בזמן הפירות החדשים‪.‬‬ ‫‪26‬הוא מרבה בינה כפרת וכירדן בזמן הקציר‪.‬‬ ‫‪27‬הוא גורם לתורת הדעת להופיע כאור ‪,‬וכגאון בזמן הבציר‪.‬‬ ‫‪28‬איש הראשון לא ידע אותה בשלמות ‪:‬לא עוד יגלו אותה האחרונים‪.‬‬ ‫‪29‬כי מחשבותיה יותר מהים ועצותיה עמוקות מהתהום הגדול‪.‬‬ ‫‪30‬גם אני יצאתי כנחל מנהר וכצינור לגן‪.‬‬ ‫‪31‬אח מּ לר מִי אא לּקא ה אא ת אִּמ י הּ ֹובח ה ול אא לּקא ה ּרב אא ת אא ארג אִּמ י ול המ ִלה נל הח למ י ּנה מחרי ול הח יחה נל הח מרי לים‪.‬‬ ‫‪32‬עוד אעשה תורת להאיר כבוקר ואשלח את אורה מרחוק‪.‬‬ ‫‪33‬עוד אשפוך תורת כנבואה ‪,‬ואשאיר אותה לכל הדורות לנצח‪.‬‬ ‫‪34‬הנה כי לא עמלתי רק על עצמי כי אם על כל מבקשי החכמה‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪25‬‬ ‫‪1‬בשלושה דברים התייפיתי ‪,‬ועמדתי יפה הן בפני אלוהים והן בפני בני אדם ‪:‬אחדות האחים ‪,‬אהבת השכנים ‪,‬איש‬ ‫ואישה המסכימים יחדיו‪.‬‬ ‫‪2‬שלשה מיני אנשים שונאת נפשי ‪,‬ואני נעלבת מאוד על חייהם ‪:‬עני גאה ‪,‬עשיר שקרן ונואף זקן שנואף‪.‬‬ ‫‪3‬אם לא אספת דבר בנעוריך ‪,‬כיצד תוכל למצוא דבר בעידך?‬ ‫‪4‬הו ‪,‬כמה יפה הוא הדין לשערות אפורות ולבני קדם לדעת עצה!‬ ‫‪5‬הו ‪,‬כמה יפה היא חכמת זקנים ‪,‬ותבונה ועצה לאנשי כבוד‪.‬‬

‫‪6‬ניסיון רב הוא כתר הזקנים ‪,‬ויראת אלוהים היא כבודם‪.‬‬ ‫‪7‬יהיו תשעה דברים אשר שפטתי בלבי לשמוח ואת העשירי אוציא בלשוני איש אשר שמח על בניו ;והחי לראות‬ ‫את נפילת אויבו‪:‬‬ ‫‪8‬טוב הוא היושב עם אשת בינה ואשר לא החליק בלשונו ולא עבד אדם פסול ממנו‪.‬‬ ‫ט טוב מי שמצא תבונה ומדבר באוזני השומעים‪.‬‬ ‫‪10‬הו ‪,‬כמה גדול מוצא החכמה !אך אין מעליו ירא ה‪'.‬‬ ‫‪11‬אבל אהבת יהוה עוברת על הכל להארה ‪:‬האוחז בה ‪,‬לאן ידמה?‬ ‫‪12‬יראת ה 'היא ראשית אהבתו והאמונה היא תחילת הדבקות בו‪.‬‬ ‫‪13‬תן לי כל מכה אלא מכת לב וכל רשעות אלא רשעת אישה‪.‬‬ ‫‪14‬ול כחל‪ּ-‬חנות ‪,‬אא ל‪-‬אא ת‪-‬הּ ּחנות ממָכ נל מאי ‪,‬ול כחל‪-‬נאקא מא ת ‪,‬אא ת‪-‬נמ קל מח ת‪-‬אויל במ ים‪.‬‬ ‫‪15‬אין ראש מעל ראש נחש ;ואין כעס על חמת אויב‪.‬‬ ‫‪16‬מעדיפה לגור עם אריה ודרקון מאשר לשמור בית עם אישה רעה‪.‬‬ ‫‪17‬רשעת אשה משנה פניה ומכהה את פניה כשק‪.‬‬ ‫‪18‬בעלה ישב בין שכניו ;וכאשר ישמע ייאנח במרירות‪.‬‬ ‫יט ֹחל חרּח ע למאכ ד לל לרּּת אחּא ר ימ ָכ ל חּלחיו חא לל קו ּא ל חוטל א‪.‬‬ ‫‪20‬כשם שהטיפוס במעלה חול הוא לרגלי זקנים ‪,‬כך אשה מלאה במילים לאיש שקט‪.‬‬ ‫‪21‬אל תכשיל את יופיה של אישה ‪,‬ואל תחפוץ בה להנאה‪.‬‬ ‫‪22‬אשה ‪,‬אם היא שומרת על בעלה ‪,‬מלאת כעס ‪,‬חוצפה וחרפה רבה‪.‬‬ ‫‪23‬אשה רשעת דוחה את העוז ‪,‬עושה פרצוף כבד ולב פצוע ‪:‬אישה אשר לא תנחם את בעלה בצרה ‪,‬חולשת ידיים‬ ‫וברכיים‪.‬‬ ‫‪24‬מהאשה באה ראשית החטא ‪,‬ובאמצעותה כולנו מתים‪.‬‬ ‫‪25‬לא תן למים מעבר ;לא אשה רעה חירות לגאד בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫‪26‬אם לא תלך כרצונך ‪,‬כרת אותה מבשרך ‪,‬ותן לה שטר גט ‪,‬ועזוב אותה‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪26‬‬ ‫‪1‬אשרי האיש שיש לו אשת סגולה כי מספר ימיו כפול‪.‬‬ ‫‪2‬אשת סגולה שמחה את בעלה והוא ימלא את שנות חייו בשלום‪.‬‬ ‫‪3‬אשה טובה היא חלק טוב ‪,‬אשר יינתן בחלקם של יראי ה‪'.‬‬ ‫‪4‬בין אם אדם עשיר או עני ‪,‬אם יש לו לב טוב אל ה ‪',‬ישמח בכל עת בפרצוף עליז‪.‬‬ ‫‪5‬יהיו שלושה דברים אשר לבי ירא ;ובל ּּ ֹח ה הח לרבמ יּמ י נמ פל ּר לד מִי למאכ ד ‪:‬לשון הרע של עיר ‪,‬התקהלות של המון סורר ‪,‬‬ ‫והאשמת שווא ‪:‬כל אלה גרועים ממוות‪.‬‬ ‫‪6‬אבל צער לב וצער היא אישה שמקנאת באשה אחרת ומכת לשון המתקשרת עם כולם‪.‬‬ ‫‪7‬אשה רעה היא עול מטלטלת הלוך ושוב ‪:‬האוחז בה כאילו החזיק עקרב‪.‬‬ ‫‪8‬אשה שיכורה וגדר בחוץ לארץ מעוררת כעס רב והיא לא תכסה את חרפתה‪.‬‬ ‫‪9‬זנותה של אישה עשויה להיות ידועה במבטיה המתנשאים ובעפעפיה‪.‬‬ ‫‪10‬אם בתך תהיה חסרת בושה ‪,‬שמור אותה בצר ‪,‬פן תתעלל בעצמה בחירות יתרה‪.‬‬ ‫‪11‬שמור על עין חצופה ואל תתפלא אם תסיג בך‪.‬‬ ‫‪12‬היא תפתח את פיה כנוסע צמא במצא מעיין ותשתה מכל מים סמוך אליה ‪:‬על כל גדר תשב ותפתח את קולה‬ ‫כנגד כל חץ‪.‬‬ ‫יג חא סא ד מאָח ה למְּ למחח ה אא ת‪ּ ָּ-‬ל לחה ‪,‬ול מּכל ִח ה ימ לּמכ ן ּּצל מותח יו‪.‬‬ ‫‪14‬אישה שותקת ואוהבת היא מתנת ה ;'ואין דבר כל כך שווה כמו מוח שהודרך היטב‪.‬‬ ‫‪15‬אישה מבוישת ונאמנה היא חסד כפול ‪,‬ואי אפשר להעריך את דעתה היבשת‪.‬‬ ‫טז ָֹּא מא ּ ָמ ז ּלרחח ה ָּ ָח מּ ימ ם הח מרים ;כך גם יופיה של אישה טובה בסידור ביתה‪.‬‬ ‫יז ֹל אור צּ ר ּּל‪ָ-‬ל מות הּ ׁכ דא ּ ;כך גם היופי של הפנים בגיל הבשל‪.‬‬ ‫‪18‬כעמודי הזהב על אדני הכסף ;כך גם הרגליים היפות בלב מתמיד‪.‬‬ ‫‪19‬בני ‪,‬שמור פרח ימיך קול ;ואל תיתן כוחך לזרים‪.‬‬

‫‪20‬כאשר קיבלת רכוש פורה בכל השדה ‪,‬זרע אותו בזרעך ‪,‬בוטח בטוב נחלך‪.‬‬ ‫‪21‬אז יתגדל גזעך אשר אתה עוזב ‪,‬בבטחון ירידתם הטובה‪.‬‬ ‫‪22‬זונה תיחשב לירק ;אבל אישה נשואה היא מגדל נגד מוות לבעלה‪.‬‬ ‫‪23‬אשה רעה ניתנת כחלק לאיש רשע ואשת אלוהים ניתנת לירא ה‪'.‬‬ ‫‪24‬אשה לא ישרה מבזה את הבושה ואשה ישרה תכבד את בעלה‪.‬‬ ‫‪25‬אשה חסרת בושה תיחשב ככלב ;אחבח ל הּ מֹבל וחתח ה מִ חירא יל הוחה‪.‬‬ ‫‪26‬אשה המכבדת את בעלה תידון כחכמה מכל ;אבל המבזה אותו בגאוותה תיחשב כעושה מכל‪.‬‬ ‫‪27‬יחפשו אשה בוכה רמה וגערה להרחיק את האויבים‪.‬‬ ‫‪28‬יש שני דברים שמצערים את לבי ;והשלישי מכעיס אותי ‪:‬איש מלחמה סובל עוני ;ואנשי בינה שאינם נקבעים‬ ‫על ידי ;ואחד שחוזר מצדק לחטא ;ה 'מכין אדם כזה לחרב‪.‬‬ ‫‪29‬סוחר בקושי ישמור על עצמו מלעשות רע ;ול ל כא ימ לתָֹּל ר מּ חחטח א‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪27‬‬ ‫‪1‬רבים חטאו לענין קטן ;והמבקש שפע ישוב עיניו‪.‬‬ ‫‪2‬כמסמר תקוע בין חיבורי האבנים ;כך החטא נצמד בין קנייה למכירה‪.‬‬ ‫‪3‬אם לא יחזק אדם ביראת ה ‪',‬ביתו יתהפך במהרה‪.‬‬ ‫‪4‬כמו כאשר מנפה במסננת ‪,‬האשפה נשארת ;כך זוהמת האדם בדיבורו‪.‬‬ ‫‪5‬הכבשן מוכיח את כלי החרס ;אז משפט האדם הוא בהיגיון שלו‪.‬‬ ‫‪6‬הפרי מודיע אם העץ נלבש ;כך גם אמירת התנשאות בלב האדם‪.‬‬ ‫‪7‬אל תשבחו איש לפני שתשמעו מדבר ;כי זה משפט בני אדם‪.‬‬ ‫‪8‬אם תלך אחרי צדק תשיג אותה ותלבש אותה כגלימה ארוכה ותפארת‪.‬‬ ‫‪9‬הציפורים יפנו לכמותן ;כך ישוב האמת אל הנוהגים בה‪.‬‬ ‫‪ֹּ 10‬אחּא ר למחּ ֹלב הּ אריה אא ת הּ ֹא ארף ;אז חטא לעושי עוון‪.‬‬ ‫‪11‬שיח של איש אלוהים הוא תמיד בחכמה ;אבל שוטה מתחלף כמו הירח‪.‬‬ ‫יב מאם‪-‬אּ ִח ה ממן הּ ָל למ ילמ ים ‪ּ,‬ח למרו אא ת‪-‬הח ּלת ;אחבח ל ִח ממיד לל המ הל יות ָל ין ָל נלי הּ ָמ ינחה‪.‬‬ ‫‪13‬שיח השוטים הוא מעיק ‪,‬והספורט שלהם הוא חוסר החטא‪.‬‬ ‫‪ַ14‬בל לרי הּ ָח בל ּּ ּרב למקּ ָל ר אא ת הּ ַּ ּּר ;וקטטותיהם עוצרות את אוזניו‪.‬‬ ‫מ‬ ‫‪15‬ריב הגאים הוא שפיכת דמים ‪,‬ורבותיהם קשות לאוזן‪.‬‬ ‫טז מי שמגלה סודות ‪,‬יפסיד את זכותו ;ולעולם לא ימצא חבר לנפשו‪.‬‬ ‫‪17‬אהב את חברך והיה נאמן לו ‪,‬אבל אם תסגיר את סודותיו ‪,‬אל תלך אחריו עוד‪.‬‬ ‫יח ‪ֹ,‬מ י ֹּאחּא ר המ לּחמ ית אח דח ם אויל בו ;כך איבדת את אהבת רעך‪.‬‬ ‫‪19‬כמי שמוציא ציפור מידו ‪,‬כן נתת לרעך ללכת ‪,‬ולא תחזיר אותו‪.‬‬ ‫‪20‬אל תלכו אחריו עוד כי הוא רחוק מדי ;הוא כמו ביצי שנמלט מהמלכודת‪.‬‬ ‫‪21‬באשר לפצע ‪,‬אפשר לקשור ;ואחרי גנאי עשויה להיות פיוס ‪:‬אבל המסגיר סודות אין לו תקווה‪.‬‬ ‫‪22‬הקורץ בעיניים עושה רעה והיודע אותו יסור ממנו‪.‬‬ ‫‪23‬כאשר אתה נוכח ‪,‬ידבר במתיקות ויתפעל מדבריך ‪,‬ולבסוף יתפתל את פיו וישמיץ את דבריך‪.‬‬ ‫‪24‬הרבה שנאתי ‪,‬אבל לא כמוהו ;כי ה 'ישנא אותו‪.‬‬ ‫‪25‬כל המשליך אבן למרומים ‪,‬ישליך אותה על ראשו ;ומכת תרמית תעשה פצעים‪.‬‬ ‫‪26‬מי שחופר בור יפול בו והטמן בו מלכודת‪.‬‬ ‫‪27‬העושה רע ‪,‬יפול עליו ‪,‬ולא יידע מאין בא‪.‬‬ ‫‪28‬לעג וחרפה הם מן הגאים ;אחבח ל הּ ִמ קל מח ה ‪ֹ,‬ל אּ לריחה ‪ ִּ,‬לרָל ה לחהא ם‪.‬‬ ‫‪29‬שמחים על נפילת צדיקים נלכדו במלכודת ;ותכלה אותם ייסורים בטרם ימותו‪.‬‬ ‫‪30‬זדון וזעם ‪,‬גם אלה תועבות ;ולאדם החוטא יהיו שניהם‪.‬‬

‫ּר רֶק‪28‬‬ ‫‪1‬הנוקם ימצא נקמה מאת ה ‪',‬ובוודאי ישמור את חטאיו בזיכרון‪.‬‬ ‫‪2‬סלח לרעך על הפגיעה שעשה לך ‪,‬כך יסלח גם חטאיך בעת התפילה‪.‬‬ ‫‪3‬איש אחד נושא שנאה כלפי רעהו ‪,‬והאם הוא מבקש סליחה מה?'‬ ‫‪4‬אין הוא מרחם על איש אשר דומה לו ‪,‬והאם הוא מבקש סליחה על חטאיו?‬ ‫‪5‬אם מי שאינו אלא בשר יזין שנאה ‪,‬מי יבקש סליחה על חטאיו?‬ ‫‪6‬זלככ ר קל צל ך ו מִּפל סכ ק אא ת הח אחומ ינחה ;זכור את השחיתות והמוות ‪,‬ותשמור במצוות‪.‬‬ ‫‪7‬זכור את המצוות ואל תשא רשעות לרעך ‪:‬זכור את ברית העליון וקרץ מבורות‪.‬‬ ‫‪8‬הימנע מריב ותמעיט מחטאיך כי איש זועם ידליק ריב‪.‬‬ ‫‪9‬איש חוטא מדאיג חברים ‪,‬ועורך דיון בשלום‪.‬‬ ‫‪10‬כדבר האש כן בוערת וככוחו של אדם כן חמתו ;ולפי עושרו קם חמתו ;וככל שיהיו חזקים יותר המתווכחים ‪,‬‬ ‫כך הם יתדלקו יותר‪.‬‬ ‫יא ריב נמהר מצית אש ומלחמה נמהרת שופכת דם‪.‬‬ ‫‪12‬אם תפוצץ את הניצוץ הוא יברף אם תירק עליו יכבה ושני אלה יצאו מפיך‪.‬‬ ‫יג ‪,‬קּ ֵלל אא ת הּ ֵוּל ּ ול הּ ֹל פמ ילחה ‪ֹ:‬מ י המ לּ ממידו ּרָמ ים אחּא ר ּח לום‪.‬‬ ‫‪14‬לשון גבורה הרגיזה רבים והרחיקה אותם מגוי לגוי ‪:‬ערים חזקות הפילה והפילה את בתי הגדולים‪.‬‬ ‫‪15‬לשון גבורה גירשה נשים מידות טובות ‪,‬וגזלה אותן מעמלן‪.‬‬ ‫טז מי ששומע אליו לעולם לא ימצא מנוח ולעולם לא ישכון בשקט‪.‬‬ ‫‪17‬מכת השוט עושה סימנים בבשר ומכת הלשון שברה את העצמות‪.‬‬ ‫‪18‬רבים נפלו בקצה החרב ‪,‬אך לא רבים אשר נפלו בלשון‪.‬‬ ‫‪19‬טוב הוא הנגן בארס שלו ;אשר לא משכה את עולו ולא נקשרה ברצועותיה‪.‬‬ ‫‪20‬כי העול שלו עול ברזל ורצועותיו רצועות נחושת‪.‬‬ ‫‪21‬מותו הוא מוות רע ‪,‬טוב ממנו הקבר‪.‬‬ ‫‪22‬לא ישלוט ליראי אלוהים ולא ישרפו בלהבתו‪.‬‬ ‫ָורף ָח הא ם ‪,‬ול ל כא ימ ֹחבח ה ;הוא ישלח עליהם כאריה ‪,‬ואכל אותם כנמר‪.‬‬ ‫‪23‬עוזבים יהוה יפלו לתוכה ;וּימ ל‬ ‫‪24‬הבט כי אתה מגדר את רכושך בקוצים וקשר את כספך וזהבך‪.‬‬ ‫‪25‬ושקל את דבריך במאזן ועשה דלת ובר לפיך‪.‬‬ ‫‪26‬אל תגלוש בו פן תיפול לפני השוכב‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪29‬‬ ‫‪1‬הרחום ילווה לחברו ;והמחזק את ידו שומר את המצוות‪.‬‬ ‫‪2‬הלוה לרעך בעת צרכיו ושלם לך לרעך בעתו‪.‬‬ ‫‪3‬שמור את דברך ועשה עמו נאמנה ותמיד תמצא את הדבר הדרוש לך‪.‬‬ ‫‪4‬רבים ‪,‬כאשר הושאל להם דבר ‪,‬סברו כי יימצא ‪,‬והעמידו אותם בצרות המסייעות להם‪.‬‬ ‫‪ּּ5‬ד ּא ימ ׁח בל ל יָּל ק אא ת יחד אח דח ם ;ובל כאסא ף ּא ל לרעו יל דּ ָל ר ֹל פמ ינחה ‪,‬ובל המ פל מריעו ‪,‬א מחריך אא ת זלמּ ן ‪ּ ,‬ויּחל זמיר מַבל לרי ּחצח ר ‪,‬וּימ לתָונלן ּּל‬ ‫זלמּ ן‪.‬‬ ‫‪6‬אם יגבר ‪,‬בקושי יקבל את המחצית ‪,‬ויספור כאילו מצא אותה ‪:‬אם לאו ‪,‬גזלו ממנו את כספו ‪,‬והשיג לו אויב ללא‬ ‫סיבה ‪:‬הוא משלם לו בקללות ובקללות ‪.‬מעקות ;ובעבור כבוד יעשה לו חרפה‪.‬‬ ‫‪7‬לפיכך רבים סירבו להלוות לעסקנות רעה של גברים אחרים ‪,‬מחשש שיונמו אותם‪.‬‬ ‫‪8‬ואולם סבלנותך לאיש בנחלה עני ‪,‬ואל תתמהמה לרחם עליו‪.‬‬ ‫‪9‬עזור לעני למען המצווה ‪,‬ואל הסר אותו בגלל עניותו‪.‬‬ ‫‪10‬אבד כספך למען אחיך וחברך ‪,‬ואל יחליד מתחת לאבן שתאבד‪.‬‬ ‫‪11‬הצב את אוצרך על פי מצוות העליון ויביא לך יותר מזהב‪.‬‬ ‫‪12‬סגר נדבה במחסניך ותצילך מכל צרה‪.‬‬ ‫יג ילחם בשבילך באויביך טוב יותר ממגן אדיר וחנית חזקה‪.‬‬

‫‪14‬איש ישר ערב לרעך וחצוף יעזוב אותו‪.‬‬ ‫‪15‬אל תשכח את ידידות ערבך כי הוא נתן את נפשו עבורך‪.‬‬ ‫‪16‬חוטא יפיל את הנחלה הטובה של ערבותו‪:‬‬ ‫‪17‬ומי שאינו יודע תודה ישאיר אותו בסכנה שהצילה אותו‪.‬‬ ‫‪18‬הבטחון ביטלה רבים מנחלה טובה וטלטלה אותם כגל ים ‪:‬גבורים גירשו מבתיהם ונדדו בין גוים זרים‪.‬‬ ‫‪19‬איש רשע העובר על מצוות יהוה יפול בבטחון ומי שעוסק בעסקיהם של אחרים ועקוב אחריו למען רווח ‪,‬יפול‬ ‫בתביעות‪.‬‬ ‫‪20‬עזור לרעך לפי כוחך והישמר שלא תיפול בעצמך‪.‬‬ ‫‪21‬עיקר החיים מים ולחם ובגדים ובית לכסות בושה‪.‬‬ ‫‪22‬טובים יותר חייו של עני בקוטג 'מרושע ‪,‬מאשר ארוחה עדינה בביתו של אדם אחר‪.‬‬ ‫‪23‬אם זה מעט או הרבה ‪,‬תשבע אותך ‪,‬שלא תשמע את חרפת ביתך‪.‬‬ ‫‪24‬כי חיים אומללים ללכת מבית לבית ‪:‬כי במקום שאתה זר ‪,‬לא תעז לפתוח את פיך‪.‬‬ ‫‪25‬תארח ותשתה ואל תודה ועוד תשמע דברים מרים‪.‬‬ ‫‪26‬בוא זר ועשה שולחן והאכיל אותי ממה שאתה מוכן‪.‬‬ ‫‪27‬תן מקום ‪,‬זר ‪,‬לאיש נכבד ;אחי בא להתארח ‪,‬ואני צריך את ביתי‪.‬‬ ‫‪28‬דברים אלה קשים לאיש בינה ;התנכלות של חדר הבית ‪,‬והחרפת המלווה‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪30‬‬ ‫‪1‬מי שאוהב את בנו גורם לו לחוש את המטה ‪,‬למען ישמח ממנו בסופו של דבר‪.‬‬ ‫‪2‬המייסר את בנו ישמח בו ‪,‬וישמח ממנו בקרב מכריו‪.‬‬ ‫‪3‬המלמד את בנו מצער את האויב ולפני חבריו ישמח עליו‪.‬‬ ‫‪4‬אף‪-‬על‪-‬פי שמת אביו ‪,‬אבל הוא כאילו לא מת ‪:‬כי הותיר אחריו דומה לו‪.‬‬ ‫‪5‬בעודו חי ‪,‬ראה ושמח בו ‪,‬ובמותו ‪,‬לא היה עצב‪.‬‬ ‫‪6‬הותיר אחריו נוקם באויביו ‪,‬וגוזר חסד עם חבריו‪.‬‬ ‫;ומ לטרות למּמ יו ָל כחל קל ּחקח ה‪.‬‬ ‫‪7‬המרבה בבנו ‪,‬יקשר את פצעיו מ‬ ‫‪8‬סוס שלא נשבר הופך לעצום ‪:‬וילד שנשאר לעצמו יהיה במזיד‪.‬‬ ‫‪9‬הנע את ילדך ‪,‬והוא יפחדך ‪:‬שחקו עמו ‪,‬והוא יביא אתכם לכבדות‪.‬‬ ‫‪10‬אל תצחק עמו פן תעצב עמו ופן תחרוק שיניים בסוף‪.‬‬ ‫‪11‬אל תתנו לו חירות בנעוריו ‪,‬ואל תקרצו לשטויותיו‪.‬‬ ‫‪12‬הרכין את צווארו בצעירותו והכה אותו בצדדים בעודו ילד ‪,‬פן יתעקש ויסור לך ‪,‬ויגרום צער על לבך‪.‬‬ ‫‪13‬תייסר את בנך והעמל אותו לבל יפגע בך התנהגותו‪.‬‬ ‫‪14‬עדיף עני ‪,‬בריא וחזק מבנה ‪,‬מעשיר הפגוע בגופו‪.‬‬ ‫‪15‬בריאות ואחוז גוף טוב הם מעל הכל זהב ‪,‬וגוף חזק מעל עושר אינסופי‪.‬‬ ‫‪16‬אין עושר על גוף בריא ואין שמחה על שמחת הלב‪.‬‬ ‫‪17‬עדיף מוות מחיים מרים או מחלה מתמשכת‪.‬‬ ‫‪18‬עדינים שנשפכו על פי סתום הם כמו בלגן של בשר על קבר‪.‬‬ ‫‪19‬מה מועיל המנחה לאליל ?ֹמ י ל כא י כאכּל ול ל כא יחכול לל הּ לרחמ יחּ ‪ֹ:‬לן הח רודל ף מל ה‪'.‬‬ ‫‪20‬הוא רואה בעיניו ונאנח כסריס חובק בתולה ונאנח‪.‬‬ ‫‪21‬אל תמסר את דעתך לכבדות ואל תענה בעצתך‪.‬‬ ‫‪22‬שמחת הלב היא חיי אדם ושמחה של אדם מאריכה ימים‪.‬‬ ‫‪23‬אהב את נפשך ונחם לבבך הרחיק ממך צער כי הצער הרג רבים ואין בו תועלת‪.‬‬ ‫‪24‬קנאה וזעם מקצרים את החיים ‪,‬והזהירות מביאה את הגיל לפני הזמן‪.‬‬ ‫‪25‬לב עליז וטוב ישמור על בשרו ועל תזונתו‪.‬‬

‫ּר רֶק‪31‬‬ ‫‪1‬צפייה בעושר מכלה את הבשר ‪,‬והשגחתו מרחיקה את השינה‪.‬‬ ‫‪2‬צפייה בטיפול לא תיתן לאדם לישון ‪,‬כמו מחלה כואבת שוברת שינה‪,‬‬ ‫‪,‬מ לתמּ ֵלא מל ּחנותח יו‪.‬‬ ‫‪3‬לעשיר יש עמל רב באיסוף עושר ;וכל ּא הוא למנּח מ‬ ‫‪4‬העני עמל בנחלתו הענייה ;וכשהוא עוזב ‪,‬הוא עדיין נזקק‪.‬‬ ‫‪5‬מי שאוהב זהב לא יוצדק ‪,‬ומי שעוקב אחרי השחיתות יספיק ממנו‪.‬‬ ‫‪6‬זהב היה חורבן של רבים ‪,‬והרס שלהם היה נוכח‪.‬‬ ‫‪7‬אבן נגף היא למזבחים לו וכל שוטה יילקח בו‪.‬‬ ‫‪8‬אשרי העשיר שנמצא ללא רבב ולא הלך אחרי זהב‪.‬‬ ‫‪9‬מי הוא ?ונקרא לו יתברך ‪:‬כי נפלאות עשה בעמו‪.‬‬ ‫‪10‬מי ניסה בזה ונמצא מושלם ?אז תן לו להתפאר ‪.‬מי עלול לפגוע ‪,‬ולא פגע ?או עשה רע ולא עשה?‬ ‫‪11‬רכושו תקום והעדה תכריז על נדבותיו‪.‬‬ ‫‪12‬אם אתה יושב ליד שולחן שופע ‪,‬אל תחמד בו ‪,‬ואל תאמר בשר רב יש בו‪.‬‬ ‫יג זכור כי עין רעה היא דבר רע ‪:‬ומה נברא יותר רשע מעין ?לכן הוא בוכה בכל הזדמנות‪.‬‬ ‫‪14‬אל תשלח את ידך בכל אשר תראה ואל תכניסה עמו לתוך הכלי‪.‬‬ ‫‪15‬אל‪-‬שפט את רעך בעצמך ‪,‬והיה נבון בכל דבר‪.‬‬ ‫טז ‪,‬אכול כפי שמהווה לאדם ‪,‬את‪-‬הדברים המונחים לפניך ;ו מִֹּכ ל מּיר ‪ָ,‬אן מִ לְנ כא אא לתך‪.‬‬ ‫יז עזוב תחילה למען נימוסים ;ול ל כא ימ הל יאה למאכ ד ‪ָ,‬אן תּ ּחבכ ב‪.‬‬ ‫‪18‬כאשר אתה יושב בין רבים אל תושיט ידך קודם כל‪.‬‬ ‫‪19‬די לאדם המטופח היטב ‪,‬מעט מאוד ‪,‬והוא לא יקצר רוחו על משכבו‪.‬‬ ‫‪20‬שינה תקינה באה מאכילה מתונה הוא קם מוקדם ושכלו עמו ‪,‬אבל כאב צפייה ודכדוך וייסורי בטן הם עם אדם‬ ‫שאינו יודע שובע‪.‬‬ ‫‪21‬ואם הכריחו אותך לאכול קום צא תקיא ותנוח לך‪.‬‬ ‫‪22‬בני ‪,‬שמע אותי ואל תבזה אותי ‪,‬ולבסוף תמצא כפי שאמרתי לך ‪:‬בכל מעשיך תמהר ‪,‬לא תבוא אליך מחלה‪.‬‬ ‫‪23‬מי שרוטה לבשרו ‪,‬ידברו עליו בני אדם ;ויאמינו לדיווח על ניקיון הבית הטוב שלו‪.‬‬ ‫‪24‬אבל על כושי בשר שלו תמלמל כל העיר ;ולא יפקפקו בעדויות על סרבנותו‪.‬‬ ‫‪25‬אל תראה את גבורך ביין ;כי היין הרס רבים‪.‬‬ ‫‪26‬הכבשן בחן את הקצה בטבילה ‪:‬כן יין לבבות הגאים בשכרות‪.‬‬ ‫‪27‬יין טוב לחיים לאדם אם ישתו במתינות ‪:‬מה חיים אז לאדם בלי יין ?כי זה נעשה כדי לשמח בני אדם‪.‬‬ ‫‪28‬יין שתוי במידה ובעונה מביא שמחת לב ועליז נפש‪.‬‬ ‫‪29‬אבל יין שיכור מופרז גורם למרירות נפש ‪,‬במריבה ובמריבה‪.‬‬ ‫‪30‬שכרות מגדילה את זעמו של שוטה עד שיפגע ‪:‬היא מפחיתה כוח ועושה פצעים‪.‬‬ ‫‪31‬אל תגער את רעך ביין ואל תבזה אותו בשמחה ‪:‬אל תתן לו דברי גנאי ואל תלחץ עליו בדחיקתו לשתות‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪32‬‬ ‫ל‪ ִ-‬לתנּחל ך ‪,‬ול הח יחה ָח הא ם כאחד מהשאר ;לטפל בהם במרץ ‪,‬וכך לשבת‪.‬‬ ‫‪1‬אם‪ּ -‬נּחְא ה לל ממ לִּּ חל ִח ‪,‬אּ מ‬ ‫מ‬ ‫‪2‬וכאשר תעשה את כל תפקידך ‪,‬פנה למקומך ‪,‬למען תשמח עמהם ותקבל כתר על ארגון החג‪.‬‬ ‫‪3‬דבר ‪,‬אתה הזקן ‪,‬כי עשה לך ‪,‬אבל בצדק ;ולהפריע לא‪musick.‬‬ ‫‪4‬אל תשפוך מלים במקום שיש נגן ‪,‬ואל תגלה חוכמה מבעוד מועד‪.‬‬ ‫‪5‬קונצרט מוזיקלי במשתה של יין הוא כחותם של קרבונקל משובץ זהב‪.‬‬ ‫‪6‬כחותם של אזמרגד משובץ ביצירה של זהב ‪,‬כך הוא ניגון מוזיקת עם יין נעים‪.‬‬ ‫‪7‬דבר ‪,‬בחור ‪,‬אם צריך אותך ‪:‬ובכל זאת בקושי כששאלו אותך פעמיים‪.‬‬ ‫‪8‬יהי דיבורך קצר ‪,‬יבין הרבה במילים מועטות ;יהי כמי שיודע ובכל זאת שומר את לשונו‪.‬‬ ‫ל‪ִ-‬הל יאה ּמ ֹח ם ;וכאשר אנשים עתיקים נמצאים במקום ‪,‬אל תשתמש במילים רבות‪.‬‬ ‫ט מאם‪-‬אּ ִח ה ָּ אל דולמ ים ‪,‬אּ מ‬ ‫‪10‬לפני הרעם ילך ברק ;ולפני בוש ילך חסד‪.‬‬

‫‪11‬קום ָּ זלמּ ן ול ל כא אא חח ד ;אבל תחזיר אותך הביתה בלי דיחוי‪.‬‬ ‫יב ּח ם ּח בּ ּל ך ּוּחְא ה אחּא ר ִח פּקל ך ול ל כא חח טח א ָל מדָור גל אולחה‪.‬‬ ‫‪13‬ועל הדברים האלה יברך את העושה אותך ומילא אותך בטוביו‪.‬‬ ‫‪14‬מי שירא את ה 'יקבל את משמעתו ;והמבקשים אותו מוקדם ימצאו חן‪.‬‬ ‫‪15‬המבקש את התורה יתמלא בה ‪:‬והצבוע ייעלב בה‪.‬‬ ‫‪16‬יראי ה 'ימצאו משפט וידליקו משפט כאור‪.‬‬ ‫‪17‬איש חוטא לא יוכח ‪,‬אלא מצא תירוץ כרצונו‪.‬‬ ‫‪18‬איש יועץ יתחשב ;אבל אדם זר וגאה אינו מרתיע מפחד ‪,‬גם כאשר מעצמו עשה ללא עצה‪.‬‬ ‫‪19‬אל תעשה בלי עצה ;וכאשר עשית פעם אחת ‪,‬אל תחזור בתשובה‪.‬‬ ‫‪20‬אל תלך בדרך אשר תיפול בו ואל תכשיל בין האבנים‪.‬‬ ‫‪21‬אל תהיי בטוחה בצורה פשוטה‪.‬‬ ‫‪22‬והיזהר מבניך‪.‬‬ ‫‪23‬בכל עבודה טובה בטח נפשך ;כי זו שמירת המצוות‪.‬‬ ‫‪24‬המאמין באלוהים ישמר למצוות ;והבוטח בו לעולם לא ירע‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪33‬‬ ‫‪1‬לא תקרה רעה לירא ה ;'אחבח ל ָל פמ ִוי אחפמ ֵו ּח ב יֹּמ יל אותו‪.‬‬ ‫‪2‬חכם לא שונא את התורה ;אבל הצבוע בו הוא כספינה בסערה‪.‬‬ ‫ִורה אנאאמח נחה חּלחיו ‪ֹ,‬ל מוד‪.‬‬ ‫‪3‬איש בינה בוטח בתורה ;ול הּ ח‬ ‫‪4‬הכן מה לומר ‪,‬וכך תשמע ‪:‬וקשר הוראה ‪,‬ואחר כך תענה‪.‬‬ ‫‪5‬לב השוטה כגלגל עגלה ;ומחשבותיו כמו עץ סרן מתגלגל‪.‬‬ ‫‪6‬סוס סוס הוא כחבר מלגלג ‪,‬הוא כורח מתחת לכל היושב עליו‪.‬‬ ‫‪7‬מדוע יצטיין יום אחד ‪,‬כאשר ככל אור כל יום בשנה הוא של השמש?‬ ‫‪8‬על ידי הכרת יהוה נבדלו ‪:‬ושינה עונות ומועדים‪.‬‬ ‫ט מקצתם עשה ימים גבוהים וקידש אותם ‪,‬ומקצתם עשה ימים רגילים‪.‬‬ ‫‪10‬וכל בני האדם הם מן האדמה ‪,‬ואדם נברא מאדמה‪.‬‬ ‫‪11‬בידע רב חילק אותם יהוה וחילק את דרכיהם‪.‬‬ ‫‪12‬מקצתם ברך והגביה ואת מקצתם קידש והתקרב אליו ‪,‬אבל מקללם קילל והשפיל ‪,‬ויצא ממקומם‪.‬‬ ‫יג כשם שהחמר ביד הקדר לעצבו לפי רצונו כן האדם ביד יוצרו להחזיר להם כטובתו‪.‬‬ ‫‪14‬הטוב מול הרע וחיים מול המוות ‪:‬כך אלוהים נגד החוטא והחוטא נגד אלוהים‪.‬‬ ‫‪15‬וראה את כל מעשיו של העליון ;ויש שניים ושניים ‪,‬אחד כנגד השני‪.‬‬ ‫טז קמתי אחרון מכולם ‪,‬כמלקט אחרי הכורבים ‪,‬בברכת ה 'הרווחתי ‪,‬וגידתי כלוקט ענבים‪.‬‬ ‫‪17‬ראה כי לא עמלתי רק על עצמי ‪,‬אלא על כל מבקשי הלימוד‪.‬‬ ‫‪18‬שמעו אותי גדולי העם ושמעו באזניכם שרי העדה‪.‬‬ ‫‪19‬אל תן לבנך ואשתך אחיך וידידך כוח בך כל חייך ואל תתן את רכושך לאחר פן יתחרט בך ותשוב על כך‪.‬‬ ‫‪20‬כל עוד אתה חי ונושם בך אל תתמסר לאיש‪.‬‬ ‫‪21‬כי טוב שילדיך יבקשו אותך ‪,‬מאשר תעמוד על כבודם‪.‬‬ ‫‪22‬בכל מעשיך שמור לך את הבכורה ;אל תשאיר כתם לכבודך‪.‬‬ ‫‪23‬בשעה שתסיים את ימיך ותסיים את חייך חלק את נחלתך‪.‬‬ ‫‪24‬מספוא ‪,‬שרביט ומשא ‪,‬לחמור ;ולחם ‪,‬תיקון ועבודה ‪,‬לעבד‪.‬‬ ‫‪25‬אם תעמיד את עבדך לעבודה תמצא מנוח אבל אם תיתן לו לבטלה ‪,‬יבקש חירות‪.‬‬ ‫‪26‬עול וצווארון מרכינים את הצוואר ‪,‬כך עינויים וייסורים לעבד רשע‪.‬‬ ‫‪27‬שלח אותו לעמל ‪,‬שלא יבטל ;כי הבטלה מלמדת רע הרבה‪.‬‬ ‫‪28‬העבירו אותו לעבודה כראוי לו ‪:‬אם לא ישמע ‪,‬תלבש עוד כבלים כבדים‪.‬‬ ‫‪29‬אך אל תהיה מוגזם כלפי איש ;ובלי שיקול דעת לא לעשות כלום‪.‬‬ ‫‪30‬אם יש לך עבד ‪,‬הוא יהיה לך כמוך כי קנית אותו במחיר‪.‬‬

‫‪31‬אם יש לך עבד ‪,‬הפציר בו כאח ‪,‬כי אתה זקוק לו כנפשך ‪,‬אם תפצח בו רעה והוא יברח ממך ‪,‬באיזה דרך תלך‬ ‫לבקשו?‬ ‫ּר רֶק‪34‬‬ ‫‪1‬תקוותיו של איש חסר בינה הבל ושקר ‪:‬וחלומות מרימים שוטים‪.‬‬ ‫‪2‬מי שמתבונן בחלומות דומה ללוכד בצל ורודף אחרי הרוח‪.‬‬ ‫‪3‬חזון החלומות הוא הדמיון של דבר אחד למשנהו ‪,‬אפילו כדמות פנים אל פנים‪.‬‬ ‫‪4‬מדבר טמא מה אפשר לטהר ?ומהדבר שהוא שקר מה האמת יכולה לבוא?‬ ‫‪5‬עתידות ודברי עתידות וחלומות הבל ‪,‬והלב נדהם כלב אשה יולדת‪.‬‬ ‫‪6‬אם לא נשלחו מהעליון בביקורך ‪,‬אל תשים לבבך עליהם‪.‬‬ ‫‪7‬כי חלומות הטעו רבים ‪,‬והם נכשלו שבטחו בהם‪.‬‬ ‫‪8‬התורה תימצא מושלמת בלי שקר וחכמה היא שלמות לפה נאמן‪.‬‬ ‫‪9‬איש נוסע יודע הרבה ;ומי שיש לו נסיון רב יגיד חכמה‪.‬‬ ‫‪10‬מי שאין לו נסיון יודע מעט ‪:‬אבל הנוסע מלא תבונה‪.‬‬ ‫‪11‬כשנסעתי ראיתי הרבה דברים ;ואני מבין יותר ממה שאני יכול לבטא‪.‬‬ ‫יב ‪,‬פעמים רבות הייתי בסכנת‪-‬מוות ‪,‬אך נמסרתי בגלל הדברים האלה‪.‬‬ ‫יג רוח יראי ה 'תחיה ;כי תקוותם במושיעתם‪.‬‬ ‫‪14‬כל ירא ה 'לא ירא ולא ירא ;כי הוא תקוותו‪.‬‬ ‫‪15‬אשרי נפש ירא ה 'אל מי יראה ?ומי כוחו?‬ ‫‪,‬מ מּימח ה‬ ‫‪,‬ומ לסִח ה ממן הּ ָח מא ּ ָּ צל הּ חל מרית ל‬ ‫‪,‬מגל נּת חח מח ה מ‬ ‫טז ֹמ י ּלינלי יל הוחה ּּל אוהחבח יו ‪,‬הוא מּ חל מורות הח אחדח מח ה ול הּ חחזכ ארתח ם מ‬ ‫ממ לֹּמ ידח ה ול הּ חּז חחרה ממִל פמ ילחה‪.‬‬ ‫יז הוא מרים נפש ומאיר עיניים נותן בריאות חיים וברכה‪.‬‬ ‫ת‪-‬מנל חח תו ‪,‬נמ גל חח ה ;ומתנות של אנשים לא צודקים לא מתקבלות‪.‬‬ ‫יח ‪,‬הּ מֹקל מריב ממַח בח ר ּא ָח בל ּ אא מ‬ ‫‪19‬העליון אינו חפץ במנחות הרשעים ;ול ל כא ּח וּע ּּל חל לטא ָל מריב הּ ֵלבח חמ ים‪.‬‬ ‫‪20‬המביא תרומה מנכסי עני עושה כמי שהורג את הבן לעיני אביו‪.‬‬ ‫‪21‬לאחא ם ּא ל אא בל יון חּ ימ ים ּא ֵחהא ם ‪:‬הּ למרומא ה אותו מאיּ ַח ם‪.‬‬ ‫‪22‬הלוקח את‪-‬מחייתו של רעהו הורג אותו ;ול הּ למּּ ֹל ה אא ת הח עובל ל ָל ּּ כל רו ‪ּ,‬ופלך ַח ממים‪.‬‬ ‫‪23‬כאשר אחד בונה ואחר מושך ‪,‬מה תועלת להם אם כן מלבד עמל?‬ ‫‪24‬כאשר אחד מתפלל ואחר מקלל ‪,‬קולו של מי ישמע יהוה?‬ ‫‪25‬המרחץ את עצמו לאחר נגיעה בגופת מת אם יגע בה שוב ‪,‬מה יועיל רחיצתו?‬ ‫‪26‬כך הוא איש הצום על חטאיו וחוזר ועושה אותו הדבר ‪:‬מי ישמע תפילתו ?או מה יועיל לו השפלה?‬ ‫ּר רֶק‪35‬‬ ‫‪1‬שומר תורה די מביא קרבנות השומר על המצוה מקריב שלמים‪.‬‬ ‫ב הּ ֹּ צל ממיל אא ת‪-‬קא חא ם למקּ חל ל ;והנותן צדקה זובח הלל‪.‬‬ ‫‪3‬להסתלק מן הרשע דבר נעים ליהוה ;ולעזוב את העוולה זה פסול‪.‬‬ ‫‪4‬לא תראה ריק לפני ה‪'.‬‬ ‫‪5‬כי כל הדברים האלה צריכים להיעשות בגלל המצוה‪.‬‬ ‫‪6‬מנחת צדיקים משמינה את המזבח וריחו המתוק לפני עליון‪.‬‬ ‫‪7‬הקרבתו של אדם צדיק מקובלת ‪.‬וזכרתה לעולם לא תשכח‪.‬‬ ‫‪8‬תן את ה 'כבודו בעין טובה ואל תמעיט מבכורי ידיך‪.‬‬ ‫‪9‬בכל מתנותיך הראה פרצוף עליז והקדש את מעשרותיך בשמחה‪.‬‬ ‫‪10‬תן לעליון כפי שעשירך ;וכפי שקיבלת ‪,‬תן בעין עליזה‪.‬‬ ‫‪11‬כי ה 'גומל ונתן לך שבע פעמים‪.‬‬

‫יב אל תחשוב להשחית במתנות ;לכאלה לא יקבל ‪:‬ואל תבטחו לקרבנות עוולים ;כי ה 'שופט ‪,‬ואין עמו כבוד‬ ‫אישים‪.‬‬ ‫‪13‬לא יקבל איש כנגד עני ‪,‬אלא ישמע תפילת העשוקים‪.‬‬ ‫‪14‬לא יבזה את תחינת היתומים ;ול ל כא אא ת הח מאלל מח נחה ‪ֹּ ,‬אחּא ר מִ לָּכ ך לִלונחה‪.‬‬ ‫‪15‬האין הדמעות זולגות על לחייה של האלמנה ?והאם לא זעקתה על המפיל אותם?‬ ‫‪16‬המשרת את ה 'יתקבל בחסד ותפילתו תגיע עד העננים‪.‬‬ ‫יז תפילת עניו נוקבת בעננים ועד קרבתה לא יתנחם ;ולא יסתלק ‪,‬עד שיראה העליון לשפוט בצדק ולעשות משפט‪.‬‬ ‫‪18‬כי לא ירפה ה 'והגביר לא יסבול אליהם עד שיכה את חלצי חסרי רחמים ויגמל נקמה לגויים ;ּּד ּא ימ לסלּח אא ת‬ ‫ת‪ְ-‬במ יט הח חרּמ ים;‬ ‫אותים ‪,‬ול מּבל רו אא ל‬ ‫ּרָות הּ אל מ‬ ‫‪ּּ19‬ד ּא ימ לת ּגֵלל לל מאיּ ֹֹּּ ּחְח יו ולל מּ ּחְל י הח אח דח ם ֹ מֹּ לָּחחותח ם ;ּּד ּא ימ לָּכ ט אא ת ממ לָּחט ֹּּו וּימ לְמּ ח אותח ם ָל חא לסַו‪.‬‬ ‫‪20‬רחמים מתים בזמן עגמת נפש כענני גשם בזמן בצורת‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪36‬‬ ‫‪1‬רחם עלינו ה 'אלוקי הכל והנה אותנו‪:‬‬ ‫‪2‬ושלח את פחדך על כל הגויים שאינם מבקשים אותך‪.‬‬ ‫‪3‬הרם ידך על הגויים הנכרים ויראו את כוחך‪.‬‬ ‫‪4‬כשם שהתקדשת בנו לפניהם כן תגדל בתוכם לפנינו‪.‬‬ ‫‪5‬וידעו אותך ‪,‬כמו שהכרנו אותך ‪,‬כי אין אלהים אלא רק אתה ‪,‬אלהים‪.‬‬ ‫‪6‬הראה אותות חדשים ‪,‬ועשה נפלאות משונות אחרות ‪:‬הלל את ידך ואת זרועך הימנית ‪,‬למען ישימו את מעשיך‬ ‫המופלאים‪.‬‬ ‫‪7‬הקימו את זעם ושפכו זעם ‪,‬הסר את האויב והשמד את האויב‪.‬‬ ‫‪8‬תקצר את הזמן ‪,‬זכור את הברית ‪,‬ויגידו את מעשיך הנפלאים‪.‬‬ ‫ט ימ ֹחל אא ת הּ מֹבל למ יט ָל ּזּּם הח אל ּ ;ויאבדו המדכאים את העם‪.‬‬ ‫‪10‬הכה את ראשי שרי הגויים אשר אומרים אין זולתנו‪.‬‬ ‫‪11‬אסף את כל שבטי יעקב ונחלת אותם כמו בראשית‪.‬‬ ‫יב ה 'רחם על העם הנקרא בשמך ועל ישראל אשר קראת לבכורך‪.‬‬ ‫יג רחם לירושלים עיר קדשך מקום מנוחתך‪.‬‬ ‫‪14‬מלא את שיון במדבריך הבלתי ניתנים ואת עמך בכבודך‪.‬‬ ‫יאים אחּא ר ָמ לּמא ך‪.‬‬ ‫אּית ול הח קמ ימו נל במ מ‬ ‫‪ּ15‬לד לל אל ֵאה אחּא ר י לחרּח תח ממָל לר מ‬ ‫טז גמל למחכים לך ונביאייך יימצאו נאמנים‪.‬‬ ‫‪17‬ה 'שמע את תפילת עבדיך על פי ברכת אהרן על עמך למען ידעו כל יושבי הארץ כי אתה ה 'אלוקי הנצח‪.‬‬ ‫‪18‬הבטן אוכלת את כל הבשר ‪,‬אבל בשר אחד טוב יותר מהשני‪.‬‬ ‫‪19‬כשם שהחיך טועם מיני צבי ‪,‬כן לב בינה דברי שקר‪.‬‬ ‫‪20‬לב פרוע גורם כבדות אבל איש נסיון ישלם לו‪.‬‬ ‫‪21‬אישה תקבל כל איש ‪,‬אך בת אחת היא טובה יותר מהשנייה‪.‬‬ ‫‪22‬יופי של אישה משמח את פניו ‪,‬ואיש לא אוהב דבר טוב יותר‪.‬‬ ‫‪23‬אם יש בלשונה חסד ‪,‬ענווה ונחמה ‪,‬אין בעלה כשאר האנשים‪.‬‬ ‫‪24‬מי שיקבל אשה ‪,‬מתחיל נכס ‪,‬עזרה כמותו ועמוד מנוחה‪.‬‬ ‫‪25‬במקום שאין גדר ‪,‬שם נקללת הנחלה ומי שאין לו אשה נדדה באבל‪.‬‬ ‫‪26‬מי יבטח בגנב מיומן המדלג מעיר לעיר ?אז מי יאמין לאיש שאין לו בית ולינה בכל אשר יקח אותו הלילה?‬ ‫ּר רֶק‪37‬‬ ‫‪1‬כל חבר אומר ‪,‬גם אני חברו ‪:‬אבל יש חבר ‪,‬שהוא רק חבר לשמו‪.‬‬ ‫‪2‬האם אין זה צער עד מוות ‪,‬כאשר בן לוויה וחבר הופכים לאויב?‬ ‫‪ ַ3‬למיון חרּח ע ‪,‬מנין באת לכסות את הארץ במרמה?‬ ‫מ‬

‫‪4‬יש לוויה ‪,‬אשר שמח בשגשוג של חבר ‪,‬אבל בשעת צרה יהיה נגדו‪.‬‬ ‫‪5‬יש לוויה ‪,‬שעוזר לחברו לבטן ‪,‬ולוקח את האבזם נגד האויב‪.‬‬ ‫‪6‬אל תשכח את חברך בנפשך ואל תעלם לו בעושרך‪.‬‬ ‫‪7‬כל יועץ משבח את העצה ;אבל יש מי שמייעץ לעצמו‪.‬‬ ‫ח היזהרו מיועץ ודע לפני איזה צורך יש לו ;כי יעץ לעצמו ;פן יטיל עליך גורל‪,‬‬ ‫ט ּוִ כאמא ר אל לאיך טובח ה ַא ארך ‪,‬ול אּ חּ ר ֹחך ּיּחמכ ד מל ּמ בל ארך ‪,‬למ לראות מּ ה‪-‬ימ קל ארה לחך‪.‬‬ ‫‪10‬אל תתייעץ עם חושד בך והסתר עצתך ממקנא בך‪.‬‬ ‫‪11‬גם אל תתיעץ עם אישה הנוגעת בה ‪,‬אשר היא מקנאה בה ;גם לא עם פחדן בענייני מלחמה ;ולא עם סוחר‬ ‫בדבר חליפין ;ולא עם קונה של מכירה ;ולא עם אדם מקנא של הכרת תודה ;ולא עם אדם חסר רחמים נוגע בחסד ;‬ ‫ולא עם העצלנים לשום עבודה ;וגם לא עם שכיר לשנת עבודת גמר ;ול ל כא ָל ּאבא ל לסטּ ל מּ ּחְל ה ּרָמ ים ‪:‬אּ ל מִ לּמּ ע אל ֵאה‬ ‫ָל כחל ּלצח ה‪.‬‬ ‫יב וּיל המ י ִח ממיד ּמ ם אח דח ם אאלהמ ים ‪,‬אחּא ר אּ ִח ה יחדּ ּל ִח למ לּמכ ר אא ת ממצל וּת יל הוחה ‪,‬אחּא ר ימ לָּחטו ֹל ממנל חח תא ך ‪,‬ול ּיּחצּ ב ּמ ֹח ך מאם‬ ‫ִּ פל למ ית‪.‬‬ ‫‪13‬ותעמוד עצת לבך כי אין איש נאמן בך ממנו‪.‬‬ ‫‪14‬כי מוחו של אדם נוהג לפעמים לומר לו יותר משבעה שומרים ‪,‬היושבים למעלה במגדל גבוה‪.‬‬ ‫‪15‬ומעל לכל זה התפלל לעליון שיכוון את דרכך באמת‪.‬‬ ‫‪16‬תן השכל לפני כל מפעל ‪,‬ויעוץ לפני כל פעולה‪.‬‬ ‫‪17‬המראה הוא סימן לשינוי הלב‪.‬‬ ‫‪18‬מופיעים ארבעה דברים ‪:‬טוב ורע ‪,‬חיים ומוות ‪,‬אך הלשון שולטת בהם כל הזמן‪.‬‬ ‫‪19‬יש אחד חכם ומלמד רבים ‪,‬ובכל זאת אינו מועיל לעצמו‪.‬‬ ‫‪20‬יש מגלה חוכמה בדברים ושנוא הוא יהיה חסר כל אוכל‪.‬‬ ‫‪21‬כי לא ניתן לו חסד מאת ה ‪',‬כי נמנעה ממנו כל חכמה‪.‬‬ ‫‪22‬אחר חכם לעצמו ;ופירות הבינה ראויים לשבח בפיו‪.‬‬ ‫‪23‬חכם מלמד את עמו ;ופירות הבנתו לא נכשלים‪.‬‬ ‫‪24‬חכם ימלא ברכה ;וכל הרואים אותו יחשבו אותו בשמחה‪.‬‬ ‫‪25‬ימי חיי אדם יספרו וימי ישראל אין ספור‪.‬‬ ‫‪26‬איש חכם יירש כבוד בעמו ושמו יהיה תמידי‪.‬‬ ‫‪27‬בני ‪,‬בדוק את נפשך בחייך וראה מה רע בה ‪,‬ואל תתן לה זאת‪.‬‬ ‫‪28‬כי אין הכל מועיל לכל בני האדם ‪,‬ואין כל נפש בכל דבר‪.‬‬ ‫‪29‬אל תהיה חסר שובע בכל דבר עדין ואל תאב בצע בבשר‪:‬‬ ‫‪30‬כי עודף בשר מביא חולי ‪,‬וגלגול יהפוך לקולר‪.‬‬ ‫‪31‬בגלישה נספו רבים ;אחבח ל הּ ָח מּ ר ‪,‬מּ א מחריך חּ יחיו‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪38‬‬ ‫‪1‬כבדו רופא בכבוד הראוי לו על השימושים אשר יהיו לכם בו כי ה 'ברא אותו‪.‬‬ ‫‪2‬כי מהעליון באה רפואה והוא יקבל כבוד המלך‪.‬‬ ‫‪3‬מיומנות הרופא ירים ראשו ‪:‬ובעיני גדולי‪-‬התפעלות‪.‬‬ ‫‪4‬ה 'ברא תרופות מן הארץ ;והחכם לא יתעב אותם‪.‬‬ ‫‪5‬האם לא התיקו המים בעץ למען יוודע סגולתם?‬ ‫‪6‬והוא נתן לבני אדם מיומנות למען יתכבד במעשיו המופלאים‪.‬‬ ‫‪7‬בכאלו ירפא בני אדם ויסיר את כאביהם‪.‬‬ ‫‪8‬מזאת עושה הרוקח קונדיטוריה ;ולמעשיו אין קץ ;וממנו שלום על כל הארץ‪,‬‬ ‫ט בני ‪,‬במחלתך אל תתרשל ‪,‬אלא התפלל אל ה ‪',‬והוא ישלים אותך‪.‬‬ ‫‪10‬עזוב את החטא וצווה את ידיך וטהר את לבך מכל רשע‪.‬‬ ‫יא תן ריח מתוק וזכר לקמח משובח ; ּוּחְות ממנל חח ה ּא מא ן ‪ֹ,‬ל מאי הח יחה‪.‬‬ ‫‪12‬אז תן מקום לרופא כי ה 'ברא אותו אל ילך ממך כי אתה זקוק לו‪.‬‬

‫‪13‬יש זמן שבידיהם יש הצלחה טובה‪.‬‬ ‫‪14‬כי גם הם יתפללו אל ה 'כי ישיג את זה ‪,‬אשר הם נותנים על מנת להקל ולתקן להאריך חיים‪.‬‬ ‫‪15‬החוטא לפני יוצרו ‪,‬יפול ביד הרופא‪.‬‬ ‫טז בני ‪,‬ירד דמעות על המתים ‪,‬והתחיל לקונן ‪,‬כאילו סבלת בעצמך נזק גדול ;ואחר כך לכסות את גופו כמנהג ‪,‬ולא‬ ‫להזניח את קבורתו‪.‬‬ ‫יז בכי מר ‪,‬ותקנח גדול ‪,‬והשתמש בקינה כראוי ‪,‬וכי יום או יומיים ‪,‬פן ידברו בך ‪,‬ואחר כך תנחם את עצמך על‬ ‫כבדותך‪.‬‬ ‫‪18‬כי כבד בא המוות וכבד הלב שובר עוז‪.‬‬ ‫‪19‬גם בצרה נשאר הצער וחיי העני קללת הלב‪.‬‬ ‫‪20‬אל תקח כבד ללב ‪:‬הסר אותו וחבר את הקצה האחרון‪.‬‬ ‫‪21‬אל תשכח זאת כי אין שוב מפנה ‪:‬לא תטיב עמו כי אם תפגע בעצמך‪.‬‬ ‫‪22‬זכור את משפטי כי כן יהיה לך ;אתמול בשבילי והיום בשבילך‪.‬‬ ‫‪23‬כאשר המת נח ‪,‬ינוח זכרונו ;ויתנחם לו ‪,‬כאשר רוחו תסתלק ממנו‪.‬‬ ‫‪24‬חכמת איש מלומד באה בהזדמנות פנאי ‪,‬ומי שיש לו עסק מועט יתחכם‪.‬‬ ‫‪25‬איך יקבל חוכמה המחזיק במחרשה והמתפאר בסוס המניע שוורים ועסוק במלאכתם ודיבורו בפרים?‬ ‫‪26‬הוא נותן דעתו לעשות תלמים ;ושוקד לתת לקינים מספוא‪.‬‬ ‫‪27‬אז כל נגר ועובד העמל לילה ויום וחותרים וחותמים ושוקדים לגוון רב ולהתמסר לדימויים מזויפים ולצפות‬ ‫לגמור מלאכה‪.‬‬ ‫‪28‬גם הצורר היושב ליד הסדן ומתבונן במלאכת הברזל ‪,‬אדי האש מבזבז את בשרו ‪,‬והוא נלחם בחום הכבשן ‪:‬‬ ‫רעש הפטיש והסדן תמיד באזניו ‪,‬ולו ‪.‬עיניים דוממות על תבנית הדבר אשר הוא עושה ;הוא מתכוון לסיים את‬ ‫עבודתו ‪,‬וצופה ללטש אותה בצורה מושלמת‪:‬‬ ‫‪29‬כן עשה הקדר היושב במלאכתו ומסובב את ההגה ברגליו אשר תמיד יעמוד במלאכתו ועושה את כל מלאכתו‬ ‫במספר;‬ ‫‪30‬הוא יוצר את הטיט בזרועו ‪,‬וישתחווה כוחו לפני רגליו ;הוא מיישם את עצמו להוביל אותו ;והוא שוקד לנקות‬ ‫את הכבשן‪:‬‬ ‫‪31‬כל אלה בוטחים בידיהם וכל אחד חכם במלאכתו‪.‬‬ ‫‪32‬בלעדי אלה אי אפשר לישב עיר ולא ישבו היכן שירצו ולא ירדו וירדו‪.‬‬ ‫‪33‬לא יבקשו אותם בעצת ציבור ולא ישבו גבוה בקהל ‪:‬לא ישבו על מושב השופטים ולא יבינו את גזר הדין ‪:‬צדק‬ ‫ומשפט לא יוכלו להכריז ;ול ל כא ימ למצח או אחּא ר אנאאמּ ר ממ לּלמ ים‪.‬‬ ‫‪34‬אבל הם ישמרו על מצב העולם ‪,‬וכל רצונם הוא במלאכת מלאכתם‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪39‬‬ ‫‪1‬אבל הנותן דעתו לחוק העליון ועסוק בהגותו ‪,‬יחפש את חכמת כל הקדמונים ‪,‬ויתעסק בנבואות‪.‬‬ ‫‪2‬הוא ישמר את דברי האנשים הנודעים ‪:‬והיכן שיש משלים מתוחכמים ‪,‬גם הוא יהיה שם‪.‬‬ ‫‪3‬הוא יחפש את סודות המשפטים החמורים ‪,‬ויהיה בקיא במשלים אפלים‪.‬‬ ‫‪ּ 4‬יּחבכ ד ָּ אל דולמ ים ּוי לּראא ה למ פל נלי הּ ָח מרים ‪,‬יל סּ ָל ר ָל אא ארץ זחרות ;כי הוא ניסה את הטוב ואת הרע בבני אדם‪.‬‬ ‫‪5‬יתן את לבו להקדים אל ה 'אשר עשה אותו ויתפלל לפני עליון ויפתח את פיו בתפילה ויבקש על חטאיו‪.‬‬ ‫‪6‬כאשר ירצה ה 'הגדול ‪,‬הוא יתמלא ברוח הבינה ‪,‬ישפוך משפטי חכמים ויודה לה 'בתפילתו‪.‬‬ ‫‪7‬הוא יכוון את עצתו ודעתו ‪,‬ובסודותיו הרהור‪.‬‬ ‫‪8‬הוא יגלה את אשר למד ויתפאר בתורת ברית ה‪'.‬‬ ‫ט רבים ישבחו בינה ;וכל זמן שהעולם יחזיק מעמד ‪,‬לא ימחה ;לא תסור זכרונו וחי שמו מדור לדור‪.‬‬ ‫‪10‬גוים יגידו את חכמתו והעדה תגיד את הלל‪.‬‬ ‫‪11‬אם ימות ישאיר שם גדול מאלף ואם חי יגדל‪.‬‬ ‫‪12‬אבל יש לי עוד מה לומר ‪,‬אשר חשבתי עליהם ;ֹמ י נמ למלּּל מִי ֹל י לחרחּ ָמ לּללאות‪.‬‬ ‫‪13‬שמעו אלי בנים קדושים וצצו כשושנה צומחת על נחל השדה‪.‬‬ ‫‪14‬ותתנו ריח מתוק כלבונה ותפרחו כשושן ‪,‬שלחו ריח ושירו שיר הלל ‪,‬ברכו את ה 'בכל מעשיו‪.‬‬

‫‪15‬הגדל את שמו והודע את תהילתו בשירי שפתיך ובנבלים ובהלל אותו תאמר כך‪:‬‬ ‫‪16‬כל מעשי יהוה טובים ביותר ‪,‬וכל אשר יצווה יבוצע בעתו‪.‬‬ ‫‪17‬ואיש לא יאמר מה זה ?למה זה כי במועד הנוח יחפשו כולם ‪:‬במצוותו עמדו המים כערמה ‪,‬ומדברי פיו כלי‬ ‫מים‪.‬‬ ‫‪18‬במצוותיו נעשה כל אשר מוצא חן בעיניו ;ואיש אינו יכול לעכב ‪,‬כאשר יציל‪.‬‬ ‫‪19‬מעשי כל בשר לפניו ואין להסתיר דבר מעיניו‪.‬‬ ‫‪20‬הוא רואה מעולם ועד עולם ;ואין דבר נפלא לפניו‪.‬‬ ‫‪21‬לא צריך אדם לומר מה זה ?למה זה ֹמ י ּחְח ה אא ת‪-‬הּ ֹכ ל ּלּחְותח ם‪.‬‬ ‫‪22‬ברכתו כיסתה את היבשה כנהר והשקה אותה כמבול‪.‬‬ ‫‪23‬כשם שהפך את המים למלח כן ירשו הגויים את חמתו‪.‬‬ ‫‪24‬כדרכיו ברורות לקודש ;כך הם אבני נגף לרשעים‪.‬‬ ‫‪25‬כי טובים הם דברים טובים שנבראו מראשית ‪,‬כך רעים לחוטאים‪.‬‬ ‫‪26‬הדברים העיקריים לכל השימוש בחיי האדם הם מים ‪,‬אש ‪,‬ברזל ומלח ‪,‬קמח חיטה ‪,‬דבש ‪,‬חלב ודם הענבים ‪,‬‬ ‫ושמן ובגדים‪.‬‬ ‫‪27‬כל הדברים האלה הם לטובה לאלהים ‪,‬ולחוטאים הם הופכים לרעים‪.‬‬ ‫‪28‬יש רוחות שנבראות לנקמה ‪,‬אשר בחמתן מונחות על מכות קשות ;בשעת החורבן שופכים את חילם ‪,‬ומפייסים‬ ‫את חמת העושה אותם‪.‬‬ ‫‪29‬אש וברד ורעב ומוות כל אלה נבראו לנקמה;‬ ‫‪30‬שיני חיות בר ועקרבים נחשים וחרב מענישים את הרשעים עד הרס‪.‬‬ ‫‪31‬ישמחו במצוותו ויהיו מוכנים על הארץ כשצריך ;ובבוא זמנם ‪,‬לא יעברו על דברו‪.‬‬ ‫‪32‬על כן החלתי מראשית וחשבתי בדברים האלה והשארתי אותם בכתב‪.‬‬ ‫‪33‬טובות כל מעשי יהוה ונתן כל מה שצריך בעתו‪.‬‬ ‫‪34‬כדי שלא יאמר אדם ‪,‬זה יותר גרוע מזה ‪:‬כי בבוא הזמן יתבררו כולם‪.‬‬ ‫‪35‬ועל כן הלל את ה 'בכל הלב והפה ‪,‬וברך את שם ה‪'.‬‬ ‫ּר רֶק‪40‬‬ ‫‪1‬נבראת עגמת נפש לכל אדם ועול כבד על בני אדם מיום צאתם מרחם אמם ועד יום שבו ישוב אל אם הכל‪.‬‬ ‫‪2‬דמיונם לבאות ויום המוות מטרידים את מחשבותיהם וגורמים פחד לבב;‬ ‫‪3‬מיוּל ב ּּל ֹמ ֵל א לִהמ ֵחה ‪,‬אא ל הּ ָח נחו ָח אח ארץ ול אא פאר;‬ ‫מ‬ ‫‪4‬מלובש ארגמן וכתר ללבוש שמלת פשתן‪.‬‬ ‫‪5‬זעם וקנאה ‪,‬צרה ואי‪-‬שקט ‪,‬פחד מוות וכעס וריב ‪,‬ובשעת המנוחה על משכבו שנת הלילה שלו ‪,‬ישנו את ידיעתו‪.‬‬ ‫‪6‬מעט או כלום היא מנוחתו ‪,‬ואחר כך הוא בשנתו ‪,‬כמו ביום שמירה ‪,‬מוטרד בחזון לבו ‪,‬כאילו נמלט מקרב‪.‬‬ ‫‪7‬כאשר הכל בטוח ‪,‬הוא מתעורר ‪,‬ומתפלא שהפחד לא היה כלום‪.‬‬ ‫‪8‬דברים כאלה קורים לכל בשר ‪,‬הן לאדם והן לבהמה ‪,‬וזה שבעתיים על החוטאים‪.‬‬ ‫ט מוות ושפיכות דמים ‪,‬ריב וחרב ‪,‬פורענויות ‪,‬רעב ‪,‬צרה ‪,‬ונגע;‬ ‫‪10‬הדברים האלה נבראים לרשעים ולמענם בא המבול‪.‬‬ ‫‪11‬כל אשר מן הארץ ישוב אל הארץ ‪,‬ומה אשר מן המים ישוב אל הים‪.‬‬ ‫‪12‬כל שוחד ועוול ימחק ‪:‬אבל עסק אמיתי יעמוד לנצח‪.‬‬ ‫יג ימ לתָח ּל ּ ֹּנל הח ר ממ לסָּ ר הּ ֹּ ּ מחְים ובל רכ ּלּ ימ גל לּם ֹל רכ ּּם אחדול בגשם‪.‬‬ ‫‪14‬בשעה שפותח את ידו ישמח ‪,‬כך יאבדו הפושעים‪.‬‬ ‫‪15‬בני רשעים לא יביאו ענפים רבים כי אם הם כשרשים טמאים על סלע קשה‪.‬‬ ‫‪16‬העשב הצומח על כל מים וגדה של נהר יגרמו לפני כל העשב‪.‬‬ ‫‪17‬השפע הוא כגן פורה ביותר ‪,‬והרחמים עד עולם‪.‬‬ ‫‪18‬לעמול ולהסתפק במה שיש לאדם זה חיים מתוקים ‪,‬אבל מי שמוצא אוצר הוא מעל שניהם‪.‬‬ ‫‪19‬ילדים ובניין עיר ממשיכים את שם איש ואשה תמים נמנית על שניהם‪.‬‬ ‫‪20‬יין ומוסיק משמחים את הלב ‪,‬אבל אהבת החכמה על שניהם‪.‬‬

‫‪21‬המקטרת והמזמור משמיעים ניגון מתוק ולשון נעימה מעל שניהם‪.‬‬ ‫‪22‬עינך חפצה בחסד וביופי ‪:‬יותר משני התירס בעודו ירוק‪.‬‬ ‫‪23‬חבר ובן לוויה לעולם אינם נפגשים כשורה ‪:‬אבל מעל שניהם יש אישה עם בעלה‪.‬‬ ‫‪24‬אחים ועזרה נגד עת צרה אבל נדבה תציל יותר משניהם‪.‬‬ ‫‪25‬זהב וכסף מעמידים את הרגל ‪,‬אבל העצה מוערכת על שניהם‪.‬‬ ‫‪26‬עושר וכוח מרימים את הלב ויראת ה 'על שניהם אין חסרון ביראת ה 'ואינה צריכה לבקש עזרה‪.‬‬ ‫‪27‬יראת ה 'היא גן פורה ומכסה אותו מכל כבוד‪.‬‬ ‫‪28‬בני אל תנהל חיי קבצן ;כי עדיף למות מאשר להתחנן‪.‬‬ ‫‪29‬חייו של התלוי על שולחנו של אדם אחר אין למנות לחיים ;כי הוא מטמא עצמו בבשר אחרים ‪,‬אבל חכם‬ ‫מטופח יזהר ממנו‪.‬‬ ‫‪30‬מתוקה תחנון בפי חסר בושה אבל בבטן תבער אש‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪41‬‬ ‫א מוות מה מר זכרונך לאיש שחי במנוחה בנכסיו ‪,‬לאיש שאין לו דבר להרגיז אותו ושגשוג בכל דבר ‪,‬כן ‪,‬למי‬ ‫שעדיין יכול לקבל ‪ָ.‬ח ְח ר!‬ ‫‪2‬הו ‪,‬מוות ‪,‬מקובל משפטך לנזקקים ולמי שכוחו נכשל ‪,‬אשר עתה בעידן האחרון ‪,‬ומציק מכל דבר ‪,‬ולמי‬ ‫שמתייאש ואיבד סבלנות!‬ ‫‪3‬אל תירא ממשפט המוות ‪,‬זכור את אשר היו לפניך ואת הבאים אחריך ;כי זה משפט ה 'על כל בשר‪.‬‬ ‫‪4‬ולמה אתה נגד הנאתו של העליון ?אין חקירה בקבר ‪,‬אם חיית עשר ‪,‬או מאה ‪,‬או אלף שנים‪.‬‬ ‫‪5‬ילדי החוטאים הם ילדים מתועבים ‪,‬והיודעים במשכן של רשעים‪.‬‬ ‫‪6‬נחלתם של בני חוטאים תאבד ‪,‬ולצאצאיהם תהיה חרפה תמידית‪.‬‬ ‫‪7‬הילדים יתלוננו על אב רשע ‪,‬כי יגלו אותם למענו‪.‬‬ ‫‪8‬אוי לכם רשעים אשר עזבו את תורת האל העליון !כי אם תגדל ‪,‬זה יהיה לחורבן‪.‬‬ ‫ט ול מאם‪-‬יול לּדכאם ‪,‬למ קל חללחה תול לּדִא ם;‬ ‫‪,‬מקל חללחה לל הּ חל מסיד‪.‬‬ ‫‪ֹ10‬חל‪-‬אחּא ר אא ת‪-‬הח אח ארץ יחּוב אא ל‪-‬הח אח ארץ ֹחל‪-‬אחּא ר יחבכ או חרצמ ים מ‬ ‫‪11‬אבלות בני אדם על גופם ‪,‬אבל שם רע של חוטאים יימחה‪.‬‬ ‫יב ּח מּ ע לל מּ למך ;כי זה ימשיך איתך למעלה מאלף אוצרות זהב גדולים‪.‬‬ ‫‪13‬לחיים טובים יש ימים מעטים ‪,‬אבל שם טוב קיים לעולם‪.‬‬ ‫‪14‬בני ‪,‬שמרו משמעת בשלום ‪,‬כי חכמה סמויה ואוצר לא נראה ‪,‬מה תועלת בשניהם?‬ ‫‪15‬עדיף איש המסתיר את סכלתו מאדם המסתיר את חכמתו‪.‬‬ ‫טז ּּל‪ֹ-‬לן המ לתָּ ילּ ֹל מדבל מרי ‪ֹ,‬מ י ל כא‪-‬טוב לל המ לּמכ ר ֹחל‪-‬הּ ָוּח ה ;גם זה לא מאושר לחלוטין בכל דבר‪.‬‬ ‫יז תתבייש בזנות לפני אב ואם ‪:‬ושקר לפני נסיך וגבר;‬ ‫יח ‪,‬עבירה לפני שופט ושליט ;של עוון לפני עדה ועם ;של התמודדות בלתי צודקת לפני שותפך וחברך;‬ ‫ומגל נלבח ה ּּל‪-‬מח קום אחּא ר אּ ִח ה אכ ארת אחּא ר אּ ִח ה ָו ‪,‬ובל אאמא ת אאלהמ ים ובל מריתו ;ולהישען במרפקך על הבשר ;ובוז לתת‬ ‫יט מ‬ ‫ולקחת;‬ ‫‪20‬ודממה לפני המצדיעים לך ;ולהביט בזונה;‬ ‫‪21‬ולהחזיר פניך מקרבך ;או לקחת מנה או מתנה ;או להביט באשתו של איש אחר‪.‬‬ ‫‪22‬או לעסוק יתר על המידה בשפחתו ואל‪-‬קרב‪-‬מיטתה ;או של נאומים מחפירים בפני חברים ;ול אּ ח לחרי נחתּ ִח ‪,‬ל כא‬ ‫ימ לתּּר;‬ ‫‪23‬או לחזור ולדבר את אשר שמעת ;ושל חשיפת סודות‪.‬‬ ‫‪24‬אז תתבייש באמת ותמצא חן לפני כל האנשים‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪42‬‬ ‫‪1‬מהדברים האלה אל תתבייש ואל תקבל אדם לחטוא בזה‪.‬‬ ‫‪2‬על תורת עליון ועל בריתו ;ושל משפט להצדיק את הרשעים;‬

‫‪3‬לחשבון עם שותפיך ונוסעיך ;או של מתנת מורשת החברים;‬ ‫‪4‬על דיוק האיזון והמשקלות ;או לקבל הרבה או מעט;‬ ‫‪5‬ומכירת סוחרים אדישה ;של תיקון רב של ילדים ;ולעשות צד של עבד רשע לדמם‪.‬‬ ‫‪6‬ודאי שמירה טובה ‪,‬היכן אשה רעה ;ושתוק ‪,‬היכן ידים רבים‪.‬‬ ‫‪7‬מסר את כל הדברים במספר ובמשקל ;וכתוב כל מה שאתה נותן או מקבל בכתב‪.‬‬ ‫‪8‬אל תתבייש להודיע לבלתי חכמים ולטיפשים ולזקנים המתווכחים עם הצעירים ‪:‬כך תלמד באמת ותזכה לכל‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫ט ‪,‬אח במ י למּמ יר לל בּ ת הּ ָּ ת ‪ֹ,‬ל ּא אל ין יודל ּּ ;והשגחה עליה תסירה שינה ‪:‬בהיותה צעירה ‪,‬פן תעבור פרח גילה ;ובהיותה‬ ‫נשואה פן תישנא‪:‬‬ ‫‪10‬בבתוליה פן תטמא ותרד בבית אביה ;ובעל בעל ‪,‬שמא תתנהג לא יפה ;וכשהיא נשואה ‪,‬פן תהא עקרה‪.‬‬ ‫‪11‬תשמור על בת חסרת בושה פן תעשה אותך לצחוק לאויביך ולשון הרע בעיר וחרפה בעם ותבייש אותך לפני‬ ‫ההמון‪.‬‬ ‫‪12‬אל תראה יופי של כל גוף ואל תשב בקרב נשים‪.‬‬ ‫ומנל מּים חרּח ע‪.‬‬ ‫יג ֹמ י ממבל ג מחדים יוצל א ּלְא ה מ‬ ‫‪14‬עדיף עצבנותו של גבר מאישה מנומסת ‪,‬אישה ‪,‬אני אומר ‪,‬המביאה בושה וחרפה‪.‬‬ ‫‪15‬אזכור עתה את מעשי ה 'ואגד את הדברים אשר ראיתי בדברי ה 'מעשיו‪.‬‬ ‫‪16‬השמש המאירה מסתכלת על הכל ומלאכתה מלאה כבוד ה‪'.‬‬ ‫‪17‬יהוה לא נתן כוח לקדושים להכריז על כל מעשיו המופלאים ‪,‬שהאדון הכול יכול יישב בתקיפות ‪,‬כדי שכל מה‬ ‫שיהיה יוקם לכבודו‪.‬‬ ‫‪18‬הוא מחפש את התהום ואת הלב ‪,‬ומחשיב את מעשיהם ‪:‬כי ה 'יודע את כל הידוע ‪,‬והוא רואה את אותות העולם‪.‬‬ ‫‪19‬הוא מודיע את העבר והבא ‪,‬ומגלה את מדרגות הנסתרות‪.‬‬ ‫‪20‬שום מחשבה לא נמלטת ממנו ושום מילה לא נסתרת ממנו‪.‬‬ ‫‪21‬הוא עיטר את מעשי חכמתו המעולה ומעולם ועד עולם ‪:‬לא יתווסף לו כלום ולא יקטן ‪,‬ואין לו צורך בשום‬ ‫יועץ‪.‬‬ ‫‪22‬הו כמה רצויות כל יצירותיו !וכי יראה אדם אפילו עד ניצוץ‪.‬‬ ‫‪23‬כל הדברים האלה חיים ונשארים לנצח לכל שימוש ‪,‬וכולם צייתנים‪.‬‬ ‫‪24‬כל הדברים כפולים זה כנגד זה ‪:‬והוא לא עשה דבר פסול‪.‬‬ ‫‪25‬דבר זה מקים את הטוב או אחר ‪:‬ומי יתמלא בהתבוננות בכבודו?‬ ‫ּר רֶק‪43‬‬ ‫‪1‬גאוות הגובה ‪,‬הרקיע הצלול ‪,‬יפי השמים ‪,‬עם הראתה המפוארת שלו;‬ ‫‪2‬השמש בהופיעה ‪,‬מכריז עם עלייתו כלי מופלא ‪,‬מעשה עליון‪:‬‬ ‫‪3‬בצהריים מחלל הארץ ‪,‬ומי יכול לעמוד בחום הבוער שלה?‬ ‫‪4‬אדם נושף בכבשן הוא בעבודות חום ‪,‬אבל השמש שורף את ההרים שלוש פעמים ;נושם אדי לוהט ‪,‬ושולח‬ ‫אלומות בהירות ‪,‬זה מעמעם את העיניים‪.‬‬ ‫‪5‬גדול ה 'אשר עשה אותו ;ובמצוותו רץ בחיפזון‪.‬‬ ‫‪6‬הוא עשה את הירח גם לשרת בעונתה להכרזת זמנים ואות עולם‪.‬‬ ‫‪7‬מהירח אות החגים ‪,‬אור פוחת בשלמותה‪.‬‬ ‫ח החודש נקרא על שמה ‪,‬מתגבר נפלא בשינויה ‪,‬בהיותה כלי צבאות ממעל ‪,‬זורח ברקיע השמים;‬ ‫ט יפי השמים ‪,‬תפארת הכוכבים ‪,‬קישוט המאיר במקומות הגבוהים של ה‪'.‬‬ ‫‪10‬במצוות הקדוש ברוך הוא יעמדו בסדרם ‪,‬ולעולם לא יתעלפו בשעוניהם‪.‬‬ ‫‪11‬הבט אא ת‪-‬הּ ׁא ּא ת ‪,‬ול המ לִּּ חל לו אא ת‪-‬הח עכ ְא ה ;יפה מאוד הוא בבהירותו‪.‬‬ ‫‪12‬הוא מקיף את השמים במעגל מפואר ‪,‬וידיו של העליון כופפו אותו‪.‬‬ ‫‪13‬במצוותו ירד השלג ושלח במהירות את ברקי משפטו‪.‬‬ ‫‪14‬דרך זה נפתחים האוצרות ‪:‬ועננים עפים כעוף‪.‬‬ ‫‪15‬בכוחו הגדול הוא מעמיד את העננים ואת אבני הברד נשברות‪.‬‬

‫טז ‪,‬למראהו מזדעזעים ההרים ‪,‬וברצונו נושבת רוח הדרום‪.‬‬ ‫יז רעש הרעם מרעיד את הארץ ‪,‬כך סערת הצפון והמערבולת ‪:‬כציפורים עפות הוא מפזר את השלג ‪,‬ונפילתו כאור‬ ‫חגבים‪.‬‬ ‫‪18‬העין מתפלאת על יופיה של לובן ‪,‬והלב נדהם מהגשם שלו‪.‬‬ ‫‪19‬גם את‪-‬הכפור כמלח הוא שופך על‪-‬האדמה ‪,‬ובהיותו נקרש ‪,‬הוא שוכב על‪-‬גבי יתדות חדות‪.‬‬ ‫‪20‬כאשר נושבת רוח הצפון הקרה והמים נקרשים לקרח ‪,‬הם שוכנים על כל אסוף מים ומלבישים את המים כמו‬ ‫בחושן‪.‬‬ ‫‪21‬הוא אוכל את ההרים ושורף את המדבר ומכלה את העשב כאש‪.‬‬ ‫‪22‬תרופה נוכחת מכל הוא ערפל בא במהירות ‪,‬טל הבא אחרי חום מרענן‪.‬‬ ‫‪23‬בעצתו פייס את התהום ונוטע בו איים‪.‬‬ ‫‪24‬המפליגים בים מספרים על סכנתו ;וכאשר אנו שומעים אותו באוזנינו ‪,‬אנו מתפעלים מכך‪.‬‬ ‫‪25‬כי בה יהיו יצירות מוזרות ומופלאות ‪,‬מגוון כל מיני בהמות ולווייתנים נוצרו‪.‬‬ ‫‪26‬על ידו יצליח הסוף שלהם ‪,‬ובדברו מתבססים הכל‪.‬‬ ‫‪27‬אנחנו יכולים לדבר הרבה ‪,‬ובכל זאת לקצר ‪:‬לפיכך ‪,‬בסך הכל ‪,‬הוא הכל‪.‬‬ ‫‪28‬כיצד נוכל להגדיל אותו ?כי גדול הוא מכל מעשיו‪.‬‬ ‫‪29‬ה 'הוא נורא וגדול מאוד ‪,‬ונפלא כוחו‪.‬‬ ‫‪ּ,‬בו אא ת ֹחל‪ֹ-‬כ חא ך ‪,‬‬ ‫רומים אותו ל‬ ‫‪30‬כאשר תפאר את יהוה ‪,‬רוממו אותו ככל שתוכל ;ֹמ י ּּד‪ָ-‬ח א ּיּחבכ ד אא ת‪-‬ר כאּ ‪,‬ול כ לִּ מ‬ ‫ול ל כא ימ לתיחא ‪.‬כי לעולם לא תוכל ללכת רחוק מספיק‪.‬‬ ‫‪31‬מי ראה אותו למען יגיד לנו ?ומי יכול להגדיל אותו כמו שהוא?‬ ‫‪32‬עדיין נסתרים דברים גדולים מאלה ‪,‬כי ראינו רק מעט ממעשיו‪.‬‬ ‫‪33‬כי יהוה עשה הכל ;ולאלוקים נתן חכמה‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪44‬‬ ‫‪1‬הבה נשבח עתה אנשים מפורסמים ואת אבותינו שהולידו אותנו‪.‬‬ ‫‪2‬ה 'עשה בהם כבוד גדול בכוחו הגדול מראשיתו‪.‬‬ ‫‪3‬אשר נשאו שלטו בממלכותיהם ‪,‬אנשים ידועים בכוחם ‪,‬מייעצים בהבנתם ומכריזים נבואות‪:‬‬ ‫‪4‬מנהיגי העם בעצותיהם ובידיעת הלימוד מתאימים לעם ‪,‬חכמים ורהוטים הוראותיהם‪:‬‬ ‫‪5‬כגון שגילה מנגינות מוזיקליות ‪,‬ודקלם פסוקים בכתב‪:‬‬ ‫‪6‬אנשים עשירים מצוידים ביכולות ‪,‬חיים בשלווה במעונותיהם‪:‬‬ ‫‪ֹ7‬חבל דו ֹחל‪-‬אל ֵאה ָל דורותח ם ול הח יו לל פמ לדרות ז לממנליהא ם‪.‬‬ ‫‪8‬יש מהם אשר השאירו שם אחריהם ‪,‬למען יתבשר שבחיהם‪.‬‬ ‫ט ויהיו אשר אין להם זכרון ;אשר נספו ‪,‬כאילו לא היו מעולם ;ונעשו כאילו מעולם לא נולדו ;וילדיהם אחריהם‪.‬‬ ‫‪10‬אבל אלה היו אנשים רחמנים אשר צדקתם לא נשכחה‪.‬‬ ‫‪11‬עם זרעם ישאר כל הזמן נחלה טובה ובניהם בתוך הברית‪.‬‬ ‫‪12‬זרעם עומד וילדיהם למענם‪.‬‬ ‫‪13‬זרעם ישאר לעד ‪,‬כבודם לא יימחה‪.‬‬ ‫‪14‬גופותיהם קבורות בשלום ;אבל שמם חי לעד‪.‬‬ ‫‪15‬העם יגיד על חכמתם והעדה תשמיע את תהילתם‪.‬‬ ‫‪16‬חנוך מצא חן בעיני ה ‪',‬ותורגם ‪,‬בהיותו דוגמה לתשובה לכל הדורות‪.‬‬ ‫‪17‬נח נמצא שלם וצדיק ;בזמן הזעם הוא נלקח בתמורה לעולם ;לפיכך הוא נותר כשריד לארץ בבוא המבול‪.‬‬ ‫‪18‬נכרתה עמו ברית עולם שלא יאבד כל בשר עוד במבול‪.‬‬ ‫‪19‬אברהם היה אב גדול לאנשים רבים ‪:‬בתפארת לא היה כמותו;‬ ‫‪20‬אשר שמר את תורת העליון והיה עמו בברית קבע את הברית בבשרו ;וכשהוכח ‪,‬נמצא נאמן‪.‬‬ ‫‪21‬על כן הבטיח לו בשבועה כי יברך את הגויים בזרעו וירבה אותו כעפר הארץ ויעלה את זרעו ככוכבים וירש‬ ‫אותם בים אל ים ‪.‬ומהנהר עד קצה הארץ‪.‬‬

‫‪22‬עם יצחק הקים גם לאברהם למען אביו את ברכת כל האנשים ואת הברית וינחתה על ראש יעקב ‪.‬הודה לו‬ ‫בברכתו ‪,‬ונתן לו מורשת ‪,‬וחילק את חלקיו ;בין שנים עשר השבטים הוא חילק אותם‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪45‬‬ ‫‪1‬ויוציא ממנו איש רחום אשר מצא חן בעיני כל בשר ‪,‬משה אהוב אלהים ואנשים אשר זכרונו לברכה‪.‬‬ ‫‪2‬הוא עשה אותו כמו הקדושים המפוארים ‪,‬והגדיל אותו ‪,‬ועמדו אויביו פחדו ממנו‪.‬‬ ‫‪3‬בדבריו הפסיק את הנפלאות ויפאר אותו בעיני מלכים ונתן לו מצוה לעמו והראה לו חלק מכבודו‪.‬‬ ‫‪4‬הוא קידש אותו בנאמנותו ובענווה ‪,‬ובחר בו מכל האנשים‪.‬‬ ‫‪5‬הוא השמיע אותו בקולו והביאו אל הענן האפל ‪,‬ונתן לו מצוות לפני פניו תורת חיים ודעת ללמד את יעקב בריתו‬ ‫ואת ישראל משפטיו‪.‬‬ ‫‪6‬הרים את אהרן איש קדוש כמוהו אחיו משבט לוי‪.‬‬ ‫‪7‬ברית עולם כרת עמו ונתן לו את הכהונה בעם ;הוא ייפה אותו בקישוטים יפים ‪,‬והלביש אותו בגלימה של‬ ‫תהילה‪.‬‬ ‫הוּיב חּלחיו לִהמ ֵחה ִח ממיד ;ויחזק אותו בבגדים עשירים ‪,‬במכנסיים ‪,‬בחלוק ארוך ובאפוד‪.‬‬ ‫ח מ‬ ‫‪9‬ויקיף אותו ברימונים ובפעמוני זהב רבים מסביב למען יהיה בדרכו קול וקול רעש ונשמע בבית המקדש לזכר‬ ‫בני עמו;‬ ‫‪10‬בבגד קודש בזהב ובמשי תכלת ובארגמן מעשה הרקמה בחושן משפט ובאורים ובתומים;‬ ‫‪11‬בארגמן מעוות ‪,‬מעשה בעל ערמומיות ‪,‬באבנים יקרות חצובות כחותמות ומשובצות בזהב ‪,‬מעשה צורף ‪,‬עם‬ ‫חקיקה כתובה לאזכרה ‪,‬לפי מספר שבטי ישראל‪.‬‬ ‫‪12‬הוא הניח כתר זהב על המצנפת ‪,‬שבו חרוטה קדושה ‪,‬עיטור של כבוד ‪,‬מלאכה יקרה ‪,‬משאלות עיניים ‪,‬טוב‬ ‫ויפה‪.‬‬ ‫‪13‬לפניו לא היו כאלה ‪,‬ואף זר מעולם לא לבש אותם ‪,‬אלא רק ילדיו וילדיו תמיד‪.‬‬ ‫‪14‬זבחיהם יאכלו כל יום פעמיים כל הזמן‪.‬‬ ‫‪15‬משה קידש אותו ומשח אותו בשמן קודש זה נקבע לו בברית עולם ולזרעו כל זמן שישארו השמים לשרת אותו‬ ‫ולמלא את כהונתו ‪.‬וברכו את העם בשמו‪.‬‬ ‫‪16‬הוא בחר בו מכל החיים להקריב זבחים ליהוה ‪,‬קטורת וריח מתוק ‪,‬לאזכרה ‪,‬לעשות פיוס לעמו‪.‬‬ ‫יז נתן לו את מצוותיו ואת סמכותו בחוקי המשפטים ללמד את יעקב את העדות ולהודיע את ישראל בתורותיו‪.‬‬ ‫‪18‬זרים קשרו נגדו קשר ‪,‬והעלילו אותו במדבר ‪,‬האנשים אשר מצד דתן ואבירון ‪,‬ועדת כור ‪,‬בחימה ובזעם‪.‬‬ ‫‪19‬את זה ראה ה 'וריחם עליו ‪,‬ובזעם חמתו נכלו ‪:‬נפלאות עשה בהם לכולתם בלהבת האש‪.‬‬ ‫‪ּ 20‬ו ּיֹחבל ד אא ת‪-‬אּ החרכ ן וּימ ִל ן לו ּנ חחלחה וּימ חל לּק לו במ כל רות הּ לרָל ה ;במיוחד הוא הכין לחם בשפע‪:‬‬ ‫‪21‬כי אוכלים מזבחי ה 'אשר נתן לו ולזרעו‪.‬‬ ‫‪22‬אבל בארץ העם לא הייתה לו נחלה ולא היה לו חלק בעם כי ה 'עצמו הוא חלקו ונחלתו‪.‬‬ ‫‪23‬השלישי בתפארת פיננס בן אלעזר כי היה לו קנאות ביראת ה 'ועמד בגבורה לבב כאשר חזרו העם ועשו פיוס‬ ‫על ישראל‪.‬‬ ‫‪24‬על כן נכרתה עמו ברית שלום שהוא יהיה ראש המקדש ועמו ושיהיה לו ולזרעו כבוד הכהונה לעולם ועד‪.‬‬ ‫‪25‬לפי הברית שכרתו עם דוד בן ישי משבט יהודה ‪,‬כי נחלת המלך תהיה לצאצאיו בלבד ‪,‬כך תהיה גם נחלת‬ ‫אהרן לזרעו‪.‬‬ ‫‪26‬אלהים יתן לך חכמה בלבבך לשפוט את עמו בצדק ‪,‬למען לא יבוטלו טובותיהם ושיעמוד כבודם לעד‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪46‬‬ ‫‪1‬ישוע הבן נוה היה אמיץ במלחמות ‪,‬והיה יורשו של משה בנבואות ‪,‬אשר על פי שמו גדל להצלת נבחרי אלוהים‬ ‫ולנקום את האויבים שקמו עליהם ‪.‬למען ישים את ישראל בנחלתם‪.‬‬ ‫‪2‬מה כבוד גדול הוא כשהוא נשא ידיו ושלח את חרבו על הערים!‬ ‫‪3‬מי לפניו כל כך עמד בזה ?כי ה 'עצמו הביא אליו את אויביו‪.‬‬ ‫‪4‬האם לא חזרה השמש באמצעיו ?ולא היה יום אחד ארוך כמו יומיים?‬

‫‪5‬קרא אל ה 'העליון ‪,‬כאשר נלחצו עליו האויבים מכל עבר ;והאדון הגדול שמע אותו‪.‬‬ ‫‪6‬ובאבני ברד של עוצמה עשה את המלחמה על הגויים ‪,‬ובירדת בית חורון הרס את המתנגדים למען ידעו הגויים‬ ‫את כל כוחם כי נלחם בעיני ה ‪'. ,‬והוא הלך בעקבות האדיר‪.‬‬ ‫‪7‬גם בימי משה עשה מעשה רחמים ‪,‬הוא וכלב בן יפונה ‪,‬בכך שהם עמדו בפני העדה ‪,‬ומנעו את העם מחטא ‪,‬‬ ‫ופייסו את הרשעים המלמולים‪.‬‬ ‫‪8‬ומשש מאות אלף איש ברגל ‪,‬שניהם נשמרו להכניסם אל המורשת ‪,‬אל הארץ זבת חלב ודבש‪.‬‬ ‫ט אּם יל הוחה נחתּ ן אא ת חֹלאב אחּא ר ימ לּאח ר ּמ ֹו ּּד זמקל נחתו ּו חיב כא ָל בח מות הח אח ארץ וּימ ּׁ ח אותח ה אא ת ז לחרעו לל ּנ חחלחה‪.‬‬ ‫‪10‬למען יראו כל בני ישראל כי טוב ללכת אחרי ה‪'.‬‬ ‫‪11‬ולגבי השופטים כל אחד בשמם אשר לבם לא זנה ולא סר מאת ה 'יהי זכרם ברוך‪.‬‬ ‫יב יפרחו עצמותיהם ממקומם וימשך שמם הנכבדים על בניהם‪.‬‬ ‫‪13‬שמואל ‪,‬נביא ה ‪',‬אהוב אדוניו ‪,‬הקים ממלכה ומשח נסיכים על עמו‪.‬‬ ‫‪14‬על‪-‬פי תורת יהוה שפט את העדה וה 'ראה את יעקב‪.‬‬ ‫‪15‬בנאמנותו נמצא נביא אמת ‪,‬ובדברו נודע שהוא נאמן בחזון‪.‬‬ ‫‪16‬קרא אל ה 'האדיר כאשר אויביו נלחצו עליו מכל עבר כאשר הקריבו את הכבש היונק‪.‬‬ ‫‪17‬וירע יהוה מן השמים ובקול גדול השמיע את קולו‪.‬‬ ‫‪18‬וישמיד את שרי צורים ואת כל שרי פלשתים‪.‬‬ ‫‪19‬ולפני שנתו הארוכה הביע מחאה לעיני ה 'ומשחו לא לקחתי נכסי איש עד נעל ולא האשים אותו איש‪.‬‬ ‫‪20‬ואחרי מותו התנבא והראה למלך את סופו וישא קולו מן הארץ בנבואה למחות את רשעות העם‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪47‬‬ ‫‪1‬ואחריו קם נתן להתנבא בזמן דוד‪.‬‬ ‫‪2‬כשם שנלקח השומן מקרבן השלום ‪,‬כך נבחר דוד מבני ישראל‪.‬‬ ‫‪3‬הוא שיחק עם אריות כמו עם ילדים ‪,‬ועם דובים כמו עם כבשים‪.‬‬ ‫‪4‬הרג הוא לא ענק ‪,‬כשהיה עדיין צעיר ?והאם לא הסיר חרפה מן העם ‪,‬בהרים את ידו באבן בקלע ‪,‬והיכה את‬ ‫התפארות גוליית?‬ ‫‪5‬כי קרא לאדון העליון ;ונתן לו כוח בימינו להרוג את הלוחם האדיר הזה ‪,‬ולהקים את קרן עמו‪.‬‬ ‫‪6‬וכבדו אותו העם בעשרת אלפים והיללו אותו בברכות ה 'בכך שנתן לו עטרת כבוד‪.‬‬ ‫‪7‬כי השמיד את האויבים מכל עבר והשמיד את פלשתים את יריבו ושבר את קרנם עד היום הזה‪.‬‬ ‫ח בכל מעשיו הלל את הקדוש ברוך הוא בדברי כבוד ;בכל ליבו הוא שר שירים ‪,‬ואהב את זה שעשה אותו‪.‬‬ ‫‪9‬גם העמיד זמרים לפני המזבח למען ישמיעו בקולם ניגון מתוק ‪,‬ויזמרו יום יום בשירים שלהם‪.‬‬ ‫‪10‬הוא ייפה את חגיהם וקבע את המועדים עד תום לשבח את שמו קדשו ולמען ישמע בית המקדש מבוקר‪.‬‬ ‫‪11‬ה 'לקח את חטאיו ונשא את קרנו לעד נתן לו ברית מלכים וכסא כבוד בישראל‪.‬‬ ‫‪12‬אחריו קם בן חכם ולמענו ישב ברחבה‪.‬‬ ‫‪13‬שלמה מלך בזמן שלום ‪,‬וזכה לכבוד ;ֹמ י ְח ם אאלהמ ים אא ת הּ ֹכ ל סח במ יב ‪,‬למ בל נות ָמ לּמו ָל ית ‪ּ ,‬ו ּיֹאן אא ת למקּ ַח ּו לל עולחם‪.‬‬ ‫‪14‬כמה חכם היית בנעוריך וכמבול מלא בינה!‬ ‫‪15‬כיסתה נפשך את כל הארץ ומילאת אותה משלים אפלים‪.‬‬ ‫טז שמך הרחיק אל‪-‬האיים ;ולמען שלומך היית אהוב‪.‬‬ ‫‪17‬התפעלו המדינות עליך על שיריך ועל פתגמיך ועל משלך ועל פירושיך‪.‬‬ ‫‪18‬בשם ה 'אלהים הנקרא ה 'אלוקי ישראל אספת זהב כפח ורבת כסף כעופרת‪.‬‬ ‫‪19‬הרכית את חלציך לנשים ובגופך הובלת‪.‬‬ ‫‪20‬כתמתם את כבודך וזיהמת את זרעך והבאת חרון על בניך וצרת על איוולתך‪.‬‬ ‫‪21‬אז נחלקה הממלכה ומאפרים שלטה ממלכה סוררת‪.‬‬ ‫‪22‬אבל ה 'לעולם לא ישאיר את רחמיו ולא יאבד כל מעשיו ולא יבטל את צאצאיו של בחיריו ואת זרעו של אוהבו‬ ‫לא יקח ‪:‬על כן נתן שארית ליעקב ‪. ,‬ומתוכו שורש לדוד‪.‬‬ ‫‪23‬כה נחה שלמה עם אבותיו ומזרעו השאיר אחריו את רובעם את סכלת העם וחסר בינה שהסיט את העם בעצתו ‪.‬‬ ‫וכן היה ירבעם בן נבט אשר חטא את ישראל והראה לאפרים את דרך החטא‪.‬‬

‫‪24‬ויתרבו חטאיהם עד מאוד כי הודחו מן הארץ‪.‬‬ ‫‪25‬כי חיפשו כל רשעות עד שתבוא עליהם הנקמה‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪48‬‬ ‫‪1‬אז קם אליאס הנביא כאש ‪,‬ודברו בער כמו מנורה‪.‬‬ ‫‪2‬הביא עליהם רעב כבד ‪,‬ובקנאותו הפחית את מספרם‪.‬‬ ‫‪3‬בדבר יהוה סגר את השמים וגם שלוש פעמים הוריד אש‪.‬‬ ‫‪4‬הו אליאס ‪,‬מה היה לך כבוד במעשיך המופלאים !ומי יכול להתפאר כמוך!‬ ‫‪5‬אשר הקים מת מן המוות ואת נפשו ממקום המתים בדברי העליון‪.‬‬ ‫‪6‬אשר הביאו מלכים לחורבן ונכבדים משכבם‪:‬‬ ‫‪7‬מי שמע את תוכחת ה 'בסיני ובחורב משפט הנקמה‪.‬‬ ‫‪8‬אשר משח מלכים לנקום ונביאים להצליח אחריו‪.‬‬ ‫ט אשר נלקח במערבולת אש וברכבת סוסים לוהטים‪:‬‬ ‫‪10‬אשר נסמכו לתוכחות בזמנם ‪,‬להרגיע את חמת משפט ה ‪',‬לפני שיפרוץ לחמה ‪,‬ולהחזיר את לב האב אל הבן‬ ‫ולהשיב את שבטי יעקב‪.‬‬ ‫‪11‬אשרי ראוך וישנו באהבה ;כי בוודאי נחיה‪.‬‬ ‫‪12‬אליאס היה מכוסה במערבולת ואליזאוס נתמלא ברוחו ‪:‬כל עוד הוא חי לא התרגש מנוכחות שום נסיך ואף‬ ‫אחד לא יכול היה להכפיף אותו‪.‬‬ ‫‪13‬שום מילה לא יכלה להתגבר עליו ;ואחרי מותו התנבאה גופתו‪.‬‬ ‫‪14‬הוא עשה נפלאות בחייו ‪,‬ובמותו היו מעשיו נפלאים‪.‬‬ ‫‪15‬על כל זה העם לא חזר בתשובה ולא סר מחטאיהם עד שנשדלו ויצאו מארצם ויתפזרו בכל הארץ ‪,‬אך נותר עם‬ ‫קטן ושליט בבית דוד‪. :‬‬ ‫ומם אחּא ר ּחְח ה אחּא ר ּחְח ה אחּא ר חח פּת אאלהמ ים ול ילּ ּרָות חחטח אות‪.‬‬ ‫טז מ‬ ‫יז יחזקיה בצר את עירו והכניס מים בתוכה חפר את הסלע הקשה בברזל ועשה בארות למים‪.‬‬ ‫‪18‬בתקופתו עלה סנחריב ושלח את רבסצ'ס ונשא את ידו על ציון והתפאר בגאווה‪.‬‬ ‫‪19‬אז רעדו לבם וידיהם וכאבו כנשים עולדות‪.‬‬ ‫‪20‬וּימ קל חראו אא ל ה ּ'רחחמח ן וּימ לִּּ חו אא ת יחדח ם אל לחיו וּימ לּמּ ע אכ תח ם הּ ׁח דוּ ָח רוך הוא ממן הּ ָח מּ ימ ם וּימ צל ללם ָּ ּחבודח ה אא ת אחּא ר‪.‬‬ ‫‪21‬הוא היכה את צבא אשור ומלאכו השמיד אותם‪.‬‬ ‫‪22‬כי עשה יחזקיה את הדבר שמצא חן בעיני ה 'וחזק בדרכי דוד אביו כפי שציווה אותו עשייה הנביא הגדול‬ ‫והנאמן בחזונו‪.‬‬ ‫‪23‬בתקופתו חזר השמש לאחור ‪,‬והוא האריך את חיי המלך‪.‬‬ ‫‪24‬הוא ראה ברוח מעולה את מה שיקרה לבסוף ‪,‬וניחם את האבלים בציון‪.‬‬ ‫‪25‬הוא הראה את מה שיקרה לעולם ‪,‬וסתר או לעולם באו‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪49‬‬ ‫‪1‬זכר יאשיאס הוא כהרכב הבושם שנעשה על ידי אמנות הרוקח ‪:‬מתוק הוא כדבש בכל פיות ‪,‬וכמוסק במשתה של‬ ‫יין‪.‬‬ ‫‪2‬הוא נהג ביושר בהמרת העם ולקח את תועבות העוון‪.‬‬ ‫‪3‬הוא כיוון את לבו אל ה ‪',‬ובזמן רשעים הוא הקים את עבודת ה‪'.‬‬ ‫‪4‬כולם ‪,‬חוץ מדוד ויחזקיה ויאשיהו ‪,‬פגומים ‪:‬כי עזבו את תורת העליון ‪,‬אפילו מלכי יהודה נכשלו‪.‬‬ ‫‪5‬לכן נתן את כוחם לאחרים ואת כבודם לגוי זר‪.‬‬ ‫‪6‬הם שרפו את העיר הנבחרת של המקדש ‪,‬והשממו את הרחובות ‪,‬לפי נבואת ירמיהו‪.‬‬ ‫‪7‬כי הפצירו בו רעה ‪,‬אשר בכל זאת היה נביא ‪,‬מקודש בבטן אמו ‪,‬למען ישרש ‪,‬ויענה ‪,‬וישמיד ;וכל דל י ּא ימ בל נאה אּם ‪,‬‬ ‫ול ימ לתּּל‪.‬‬ ‫‪8‬יחזקאל הוא אשר ראה את החזיון המפואר ‪,‬אשר הראה לו על מרכבת הכרובים‪.‬‬

‫‪9‬כי הוא הזכיר את האויבים מתחת לדמות הגשם ‪,‬וכיוון את ההולכים ישר‪.‬‬ ‫‪10‬ומשנים עשר הנביאים יתברך הזכרון וישובו עצמותיהם ממקומם כי נחמו את יעקב והצילו אותם בתקווה‬ ‫בטוחה‪.‬‬ ‫‪11‬כיצד נגדל את זורובל ?אפילו הוא היה כחתום על יד ימין‪:‬‬ ‫‪12‬כך היה ישוע בן‪-‬יהודק ‪:‬אשר בנה בזמנם את הבית והקים מקדש קדוש לה 'אשר הוכן לתהילת עולם‪.‬‬ ‫‪13‬ובין הנבחרים היה נמיה אשר כבודו גדול ‪,‬אשר הקים לנו את החומות הנופלות ‪,‬והקים את השערים והסורגים ‪,‬‬ ‫והשיב את חורבותינו‪.‬‬ ‫‪14‬אבל על הארץ לא נברא אדם כמו חנוך ;כי הוא נלקח מן הארץ‪.‬‬ ‫‪15‬וכן לא נולד צעיר כמו יוסף מושל אחיו ‪,‬משכן העם ‪,‬אשר עצמותיו ראו את ה‪'.‬‬ ‫‪16‬סם וסת היו בכבוד רב בקרב בני האדם ‪,‬וכך גם אדם היה מעל לכל חי בבריאה‪.‬‬ ‫ּר רֶק‪50‬‬ ‫‪1‬שמעון הכהן הגדול בן אוניה אשר בחייו תיקן את הבית ובימיו ביצר את בית המקדש‪.‬‬ ‫‪2‬ועל ידו נבנה מן היסוד הגובה הכפול ‪,‬מבצר החומה הגבוה מסביב להיכל‪.‬‬ ‫‪3‬בימיו היה הבור לקלוט מים ‪,‬בהיותו במצפן כמו הים ‪,‬מכוסה בלוחות נחושת‪:‬‬ ‫‪4‬הוא דאג לבית המקדש שלא ייפול ‪,‬וביצר את העיר מפני מצור‪:‬‬ ‫‪5‬מה היה כבודו בתוך העם ביציאתו מן הקדש!‬ ‫‪6‬הוא היה ככוכב בוקר בתוך ענן וכמו הירח במלואו‪:‬‬ ‫‪7‬כשמש זורחת על היכל העליון וכקשת המאירה בעננים הבהירים‪:‬‬ ‫‪8‬וכפרח הוורדים באביב השנה ‪,‬כחבצלות ליד נהרות המים ‪,‬וכענפי עץ הלבונה בימי הקיץ‪.‬‬ ‫ט כאש וקטורת במחתה וככלי זהב חבוט משובץ כל אבנים יקרות‪.‬‬ ‫‪10‬וכזית יפה ניצת פרי וכעץ ברוש הגדל עד העננים‪.‬‬ ‫‪11‬כאשר לבש את חלוק הכבוד והתלבש בשלמות התפארת ‪,‬בעלותו למזבח הקדוש ‪,‬עשה כבוד את בגד הקדושה‪.‬‬ ‫‪12‬כאשר הוציא את המנות מיד הכהנים ‪,‬עמד בעצמו ליד פתח המזבח ‪,‬מוקף כארז צעיר בליבנו ;ועצי דקל הקיפו‬ ‫אותו מסביב‪.‬‬ ‫‪13‬כה היו כל בני אהרן בכבודם ומנחות ה 'בידם לפני כל עדת ישראל‪.‬‬ ‫‪14‬וסיים את העבודה על המזבח למען יפאר את מנחת ה 'עליון עליון‪.‬‬ ‫‪15‬הושיט את ידו אל הכוס ושפך מדם הענב ‪,‬שפך למרגלות המזבח ריח ריח מתוק למלך העליון מכולם‪.‬‬ ‫טז וּימ צל עו ָל נלי אּ החרכ ן וּימ קל עו ָל חופל רות הּ ֹאסא ף ‪,‬וּימ לְמּ ּל ִח ּר חחלחה למ לּמּ ע ‪,‬למ זלככ חרה למ פל נלי הח ּאלל יון‪.‬‬ ‫‪17‬אז מיהרו כל העם יחדיו ויפלו ארצה על פניהם לעבוד את אדונם אלהים כל יכול ‪,‬העליון‪.‬‬ ‫‪18‬גם הזמרים שרו הלל בקולותיהם ‪,‬עם מגוון רב של צלילים הושמעה מנגינה מתוקה‪.‬‬ ‫‪19‬ויתחננו העם אל ה 'העליון בתפילה לפני הרחום עד תום חגיגת ה 'ויגמרו את עבודתו‪.‬‬ ‫‪20‬וירד וישא ידיו על כל עדת בני ישראל לתת ברכת ה 'בשפתיו ולשמוח בשמו‪.‬‬ ‫‪21‬והשתחוו להשתחוות בפעם השנייה למען יקבלו ברכה מהעליון‪.‬‬ ‫‪22‬ועתה ברך את אלוהי הכל אשר רק עושה נפלאות בכל מקום ‪,‬אשר מרומם את ימינו מן הרחם ועושה עמנו לפי‬ ‫רחמיו‪.‬‬ ‫‪23‬העניק לנו שמחת‪-‬לב ‪,‬ויהיה שלום בימינו בישראל לעולם‪.‬‬ ‫‪24‬שיאשר את רחמיו עמנו ויצילנו בזמנו!‬ ‫‪25‬יהיו שני גוים אשר לבי מתעב והשלישי אין גוי‪.‬‬ ‫‪26‬היושבים על הר שומרון והיושבים בפלשתים והעם הטיפש היושב בשכם‪.‬‬ ‫‪27‬ישוע בן‪-‬סירך מירושלים כתב בספר הזה את הוראת הבינה והדעת ‪,‬אשר יצק מלבו חכמה‪.‬‬ ‫‪28‬אשרי המתאמן בדברים האלה ;ול הּ ָח ם אותח ם ָל למ ָו ‪,‬ימ חל ֹחם‪.‬‬ ‫ל‪-‬ילהורים ‪.‬יהי שם ה 'ברוך‬ ‫מ‬ ‫‪ֹ29‬מ י מאם‪ּ-‬חְח ה אותח ם ‪,‬ימ הל יאה חח זחק לל כחל ‪ֹ,‬מ י אור יל הוחה מולמ יך אותו אא ת‪-‬הּ ִותל ן חח כל מח ה אא‬ ‫לעולם ועד ‪.‬אמן ‪,‬אמן‪.‬‬

‫ּר רֶק‪51‬‬ ‫‪1‬תפילת ישוע בן סירח ‪.‬אודה לך ‪,‬ה 'ומלך ‪,‬ואשבח אותך ‪,‬ה 'מושיעי ‪:‬אני משבח את שמך‪.‬‬ ‫‪2‬כי אתה מגן ועוזר שלי ושמרת את גופי מחורבן ומלכודת לשון לשון הרע ומן השפתיים המחשלות שקר והיית‬ ‫עוזרי לאויבי‪.‬‬ ‫‪3‬והצלתני לפי שפע רחמי וגדלות שמך משיני המוכנים לטרוף אותי ומידם של המבקשים את חיי ומן היסורים‬ ‫הרבים אשר ‪.‬היה לי;‬ ‫‪4‬מחנק האש מכל עבר ומקרב האש אשר לא הדלקתי;‬ ‫‪5‬מעומק בטן גיהנום מלשון טמאה ומדברי שקר‪.‬‬ ‫‪6‬על ידי האשמה למלך מלשון עוולה התקרבה נשמתי אפילו עד מוות ‪,‬חיי היו קרובים לגיהנום שמתחתיו‪.‬‬ ‫‪7‬הם הקיפו אותי מכל עבר ‪,‬ולא היה איש שיעזור לי ‪:‬חיפשתי עזרת בני אדם ‪,‬ולא היה‪.‬‬ ‫‪8‬אז חשבתי על רחמיך ה 'ועל מעשיך של פעם איך אתה מציל את המחכים לך ומציל אותם מידי אויבים‪.‬‬ ‫‪9‬אז הרמתי את תחנוני מן הארץ והתפללתי לישועה ממוות‪.‬‬ ‫‪10‬קראתי לה 'אבי אדוני שלא יעזוב אותי בימי צרתי ובימי הגאים כשאין עזרה‪.‬‬ ‫‪11‬אשבח את שמך כל הזמן ‪,‬ואשיר הלל בהודיה ;וכך נשמעה תפילתי‪:‬‬ ‫‪12‬כי הצלתני מחורבן והצלתני מעת הרע על כן אודה והללך ואברך שמם ה‪'.‬‬ ‫‪13‬כשעוד הייתי צעיר ‪,‬או אי פעם יצאתי לחוץ לארץ ‪,‬חפצתי בחוכמה בגלוי בתפילתי‪.‬‬ ‫‪14‬התפללתי עליה לפני בית‪-‬המקדש ואחפש אותה עד הסוף‪.‬‬ ‫‪15‬גם מהפרח ועד בשלה הענבים התענג בה לבי ‪:‬רגלי הלכה בדרך הישר ‪,‬מנעוריי ומעלה חיפשתי אותה‪.‬‬ ‫‪16‬הרכינתי מעט את אוזני וקבלתי אותה ‪,‬ולמדתי הרבה‪.‬‬ ‫‪17‬הרווחתי בו ‪,‬על כן אקנה כבוד לנותן לי חכמה‪.‬‬ ‫יתי ּלּחְות אּ ח אחריהח ‪ּ ,‬ואחּא ר חְּח מתי אא ת הּ ֹוב ;אז לא אתבלבל‪.‬‬ ‫‪ֹ18‬מ י ּ מחְ מ‬ ‫‪19‬נאבקה בה נפשי ‪,‬ובמעשיי דייקתי ‪:‬הושטתי ידיי אל השמים ממעל ‪,‬ויבנתי את בורותי עליה‪.‬‬ ‫‪20‬כיוונתי אליה את נפשי ומצאתיה בטהרה התחברתי אליה מלבי על כן לא אעזוב‪.‬‬ ‫‪21‬צר לבי בחיפושיה ‪:‬על כן זכיתי לנחלה טובה‪.‬‬ ‫‪22‬ה 'נתן לי לשון לשכר ‪,‬ואשבחו בו‪.‬‬ ‫‪23‬התקרבו אלי ‪,‬העלמים ‪,‬ושכו בבית המלומדים‪.‬‬ ‫‪24‬למה אתם אטים ומה אתם אומרים לדברים האלה בראותם נפשכם צמאה מאוד?‬ ‫‪25‬פתחתי את פי ואמרתי ‪:‬קנו אותה לכם בלא כסף‪.‬‬ ‫‪26‬שים את צווארך מתחת לעול וקבל נפשך מורה ‪:‬קשה למצוא אותה‪.‬‬ ‫‪27‬המ ִלה ָל ּלינליכאם ֹמ י עכ בל ד למּּט ול המ לרָּ ת למ י למנוחח ה‪.‬‬ ‫‪28‬למד בסכום גדול של כסף וקבל הרבה זהב על ידה‪.‬‬ ‫‪29‬תשמח נפשך ברחמיו ואל תתבייש בשבחו‪.‬‬ ‫‪30‬עבדו את מלאכתכם בזמנו ‪,‬ובזמנו יתן לכם גמולכם‪.‬‬