פרק1 1האחים ,היהודים אשר בירושלים ובארץ יהודה ,מאחלים לאחים ,ליהודים אשר ברחבי מצרים בריאות ושלום: 2חס ושלום אלוהים ,וזכור את בריתו אשר כרת עם אברהם ,יצחק ויעקב ,עבדיו הנאמנים; 3ותן לכולכם לב לעבדו ולעשות רצונו בעוז טוב ובנפש חפצה; 4ופתחו את לבכם בתורתו ובמצוותיו ושלחו לכם שלום. 5ושמע את תפילותיכם והיו אחדים עמכם ולעולם לא עזבו אתכם בשעת צרה. 6ועכשיו אנחנו כאן ומתפללים בשבילך. 7באיזו שעה מלך דמטריוס ,במאה השבעים ותשע השנה ,כתבנו לכם היהודים בצרה שבאה עלינו בשנים ההן ,מעת שמרדו יאסון וחבורתו מארץ הקודש והממלכה. 8ושרפה את האכסדרה ושפכת דם תמים והתפללנו אל ה 'ונשמענו ;זבחנו גם זבחים וקמח משובח ,והדלקנו את המנורות והנחנו את הלחם. 9ועתה ראו כי אתם מקיימים את חג הסוכות בחודש קאסליו. 10במאה שמונה ושמונה השנה שלחו העם אשר בירושלים וביהודה ,והמועצה ויהודה ,ברכה ובריאות אל אריסטובולוס ,אדוני המלך תלמי ,שהיה ממלאי הכוהנים המשוחים ,ואל .היהודים שהיו במצרים: 11ככל שאלוהים הציל אותנו מסכנות גדולות ,אנו מודים לו מאוד ,כמי שהיה בקרב מול מלך. 12כי הוציא את הנלחמים בתוך עיר הקודש. 13כי כאשר בא המנהיג לפרס ,והצבא עמו שנראה בלתי מנוצח ,הם נהרגו במקדש ננע במרמה של כוהני ננע. 14כי אנטיוכוס ,כאילו ישא לה ,בא למקום ,וחבריו אשר עמו ,לקבל כסף בשם נדוניה. 15אשר כאשר יצאו כהני ננע ,והוא נכנס עם קהל קטן אל מרחב המקדש ,סגרו את המקדש ברגע שנכנס אנטיוכוס. 16ופתחו דלת סגורה של הגג ,זרקו אבנים כרעם ,והכו את הקברניט ,חצבו אותם לגזרים ,כרתו את ראשיהם והשליכו אותם לאלו שבחוץ. יז ְֱ רוך אֹלהי ינו ְב כֱל ,אֶׁא ר הוצה יר אא ת הֱ אֹלהה ים. 18לפיכך ,בשעה שאנו מתכוונים לקיים את טיהור המקדש ביום החמישה והעשרים לחודש קאסליו ,חשבנו שצריך לאשר את זה ,כדי שגם אתם תוכלו לקיים אותו ,כחג הסוכות ,ושל האש ,שניתנה לנו כשנימיאס הקריב קורבן ,לאחר מכן הוא בנה את המקדש ואת המזבח. 19כי כשהובילו את אבותינו לפרס ,לקחו הכוהנים שהיו אז אדוקים את אש המזבח בחשאי ,והטמינו אותה במקום חלול של בור ללא מים ,ושמרו אותה ,כך שהמקום לא נודע .כל הגברים. 20כעבור שנים רבות ,כאשר מצא חן בעיני אלהים ,שלח נמיה ,שנשלח ממלך פרס ,מצאצאיהם של הכוהנים ההם שהסתירו אותו לאש ,אך כאשר אמרו לנו לא מצאו אש כי אם מים סמיכים; . 21וְיב צְ וֱה אותֱ ם לב הְ צב הריפו וב הֱ בה יאֱ הו ;וכשהונחו הקרבנות ,ציווה נמיה על הכהנים לזרוק במים את העצים ואת הדברים המונחים עליו. 22כשזה נעשה ,והגיע הזמן שזרחה השמש ,שהיתה חבויה מקודם בענן ,ניצתה אש גדולה ,וכולם התפעלו. 23ועשו הכוהנים תפילה בזמן הקורבן ,אני אומר ,הן הכוהנים והן כל השאר ,התחיל יהונתן והשאר עונים לו ,כמו שעשה נמיה. 24והיתה התפילה כדרך זו ;ה 'ה 'אלוהים ,בורא הכל ,ירא וחזק ,וצדיק ורחום ,והמלך היחיד והחסד. 25הנותן היחיד לכל דבר הצדיק היחיד הכל יכול והנצחי אתה מציל את ישראל מכל צרה ובחרת באבות וקידשתם. 26קבל את הקורבן לכל עמך ישראל ושמר את חלקך וקדש אותו. 27אספו את המפוזרים מאתנו ,הצילו את המשרתים בגוים ,ראו את המבזים והתועבים ,וידעו את הגויים כי אתה אלוהינו. 28הענישו את המדכאים אותנו ובגאווה עשו לנו עוול. 29שוב נטע את עמך במקום קדשך כאשר דבר משה. 30וישמרו הכהנים מזמורי הודיה. 31עתה ,כשכלה הקורבן ,ציווה נמיה את המים שנותרו לשפוך על האבנים הגדולות. 32כשזה נעשה ,הדליקה להבה ,אבל היא נכלתה באור המאיר מן המזבח. 33וכאשר נודע הדבר הזה ,נאמר למלך פרס ,כי במקום אשר הסתירו הכוהנים המובלים את האש ,נראו מים ,וכי נמיה טהר בהם את הקורבנות. 34וְקה קב בֶָו הְ מא לאך אא ת-הְ מֱ קום ,אְ ח יׁרי ֶא הה בֶתְ ָי ל אא ת-הְ ֱָ בֱ ר. 35ויקח המלך מתנות רבות ויתן מהן לאלה אשר ישביע. הורה; ,ט ֱ 36וְקה קב ֱרא ְנ ֲׁיֱיא אא ת-הְ ֱָ בֱ ר הְ ֶאה נְפב תֱ ר ֶ,א הוא כב מו ֶא הי אממ ר ב פרק2 1נמצא גם ברישומים ,כי ירמי הנביא ציווה על הנסחפים לקחת מהאש ,כפי שסומן:
2וכיצד הורה להם הנביא ,לאחר שנתן להם את התורה ,לא לשכוח את מצוות ה ',ולא יטעו בדעתם בראותם תמונות כסף וזהב עם קישוטיהן. 3ועם עוד דיבורים כאלה המריץ אותם שלא תסור התורה מליבם. 4עוד נכתב באותו הכתב ,שהנביא ,בהיותו הזהיר מאלוהים ,ציווה על המשכן ועל הארון ללכת עמו בצאתו אל ההר ,שם טיפס משה ,וראה את מורשת ה'. 5וכאשר בא לשם ירמי ,מצא מערה חלולה ,אשר הניח בה את המשכן ואת הארון ואת מזבח הקטורת ,ויעצר את הדלת. 6ואחדים מהבאים אחריו לסמן את הדרך ולא מצאו אותה. 7אשר כאשר הבחין ירמי ,הוא האשים אותם ,לאמר ,באשר למקום ההוא ,לא נודע עד לזמן שאלוהים יקבץ שוב את עמו ויקבל אותם לרחמים. 8אז יראה להם ה 'את הדברים האלה ויופיע כבוד ה 'וגם הענן כפי שהוצג תחת משה וכאשר ביקש שלמה לקדש את המקום בכבוד. 9כמו כן נאמר ,כי בהיותו חכם הקריב את קרבן ההקדשה וסיום המקדש. 10וכאשר התפלל משה אל ה ',ירדה האש מן השמים ותכלה את הקורבנות. ְ 11וק מאמא ר ממ ֶא ה ,כה י אי ין אא ת-הְ חטאת ,אכלה. 12אז שמר שלמה את שמונת הימים האלה. 13אותם דברים דווחו גם בכתבים ובפירושים של נעמיאס ;וכיצד ייסד ספריה אסף את מעשי המלכים והנביאים ודוד ואת איגרות המלכים על מתנות הקודש. 14כמו כן אסף יהודה את כל הדברים אשר אבדו בגלל המלחמה שהיתה לנו ,והם נשארו עמנו. 15לפיכך אם יהיה לכם צורך בזה ,שלח כמה להביא אותם אליכם. 16הואיל ואנו עומדים אז לחגוג את הטהרה ,כתבנו לכם ,וטוב תעשו אם תשמרו את אותם הימים. 17גם אנו מקווים כי האלוהים אשר הציל את כל עמו ונתן לכולם נחלה ואת המלכות ואת הכהונה ואת המקדש. 18כמו שהבטיח בתורה ירחם עלינו בקרוב ויקבץ אותנו מכל ארץ מתחת השמים אל המקום הקדוש כי הצילנו מצרה גדולה וטיהר את המקום. 19ועתה לגבי יהודה המכבי ואחיו וטיהור בית המקדש הגדול וחנוכת המזבח. 20והמלחמות נגד אנטיוכוס אפיפנס ,ואופטור בנו, 21והאותות הגלויים שבאו מן השמים לאלה שהתנהגו בגבריות לכבודם ליהדות ,כדי שהם ,בהיותם מעטים ,ניצחו את כל הארץ וירדפו אחרי המונים ברברים. 22והחזיר את בית המקדש הנודע בכל העולם ,ושחרר את העיר ,וקיים את החוקים ההולכים ויורדים ,ה 'חנן אותם בכל טוב. 23את כל הדברים האלה ,אני אומר ,בהצהרה על ידי יאסון מקירן בחמישה ספרים ,ננסה לקצר בכרך אחד. 24על שחשבו על המספר האינסופי ,ועל הקושי שהם מוצאים ברצון להתבונן בקריאות של הסיפור ,על מגוון העניין, 25נזהרנו ,שיהיה נחת לאלו שקוראים ,ושהמתבקשים להתחייב לזכרון ,ויהיה רווח לכל מי שבידיהם הוא מגיע. 26לכן ,לנו ,שלקחו עלינו את העבודה הכואבת הזו של קיצור ,זה לא היה קל ,אלא עניין של זיעה וצפייה; 27כשם שאין זה מקל למי שמכין משתה ומחפש טובת אחרים :אך למען נחת רוח רבים נבצע בשמחה את הכאב הגדול הזה; 28משאירים למחבר את הטיפול המדויק בכל פרט ,ועומדים על קיום כללי הקיצור. 29כי בונה בית חדש חייב לדאוג לכל הבניין ;אבל מי שמתחייב להציבו ולצבוע אותו ,חייב לחפש דברים ראויים לקישוטו :גם כך אני חושב שזה אצלנו. 30לעמוד על כל נקודה ,ולעבור על דברים בגדול ,ולהיות סקרן בפרטים ,שייך למחבר הראשון של הסיפור: 31אבל להשתמש בקיצור ,ולהימנע מעבודה רבה ,יש להעניק למי שיעשה קיצור. 32הנה אם כן נתחיל את הסיפור :רק נוסיף כל כך הרבה על מה שנאמר ,שזה דבר טיפשי לעשות פרולוג ארוך ,ולהיות קצר בסיפור עצמו. פרק3 1עתה ,כאשר עיר הקודש הייתה מיושבת בכל שלום ,והחוקים נשמרו היטב ,מפני יראת השם של אוניה הכהן הגדול ,ושנאתו לרשע. 2קרה שאפילו המלכים עצמם כיבדו את המקום והגדילו את בית המקדש במיטב מתנותיהם; 3עד כדי כך שסלאוקוס מאסיה מהכנסותיו עצמו נשא את כל העלויות השייכות לשירות הקורבנות. 4אבל שמעון אחד משבט בנימין ,שנעשה למושל בית המקדש ,הסתכסך עם הכהן הגדול על אי סדר בעיר. 5ומשלא הצליח להתגבר על אוניאס ,שלח אותו לאפולוניוס בן תרסאס ,שהיה אז מושל סלוסוריה ופניציה. 6ויאמר לו כי האוצר בירושלים מלא בסכומי כסף אין סופיים ,כך שהמון עושרם ,שאינו קשור לחשבון הקורבנות ,אינו ספור , וניתן להכניס הכל לתוך המלך .יד. 7כאשר בא אפולוניוס אל המלך והראה לו את הכסף אשר נאמר לו ,בחר המלך את הליודורוס את גזברו ושלח אותו בציווי להביא לו את הכסף האמור.
8מייד יצא הליודורוס במסעו ;תחת צבע של ביקור בערים סלוסוריה ופניציה ,אבל אכן כדי להגשים את מטרת המלך. 9וכשבא לירושלים והתקבל בכבוד מהכוהן הגדול של העיר ,אמר לו מה נמסר מהכסף ,והודיע למה בא ושאל אם אכן כך הם הדברים. 10אז אמר לו הכהן הגדול כי כסף כזה מונח לעזרת אלמנות וילדים ערלים: יא וכי מקצתו היה שייך להירקנוס בן טוביאס איש בעל כבוד רב ולא כפי ששמע שמעון הרשע שגוי :סך הכל ארבע מאות ככר כסף ומאתים זהב. 12ושזה בלתי אפשרי לחלוטין שיעשו להם עוולות כאלה ,שעשו זאת לקדושת המקום ,ולמעלה ולקדושה הבלתי ניתנת להפרה של בית המקדש ,המכובד בכל העולם. ְ 13וק מאמא ר הא לב יודורוס המְב ניי המצב וְת הְ מא לאך ֶא נה תי ן לו ֶ,א קה הב יאה ְב כֱל מְ כֱה לב הובה יא אא ת הְ מא לאך. ְ 14ו ֱקב מא ְְ קום אֶׁא ר ֱֱֲָ ה ,לב הְ קב ָמ ר אא ת הְ ֱָ בֱ ר הְ ֶאה ְֲ:ל כין הֱ יֱה יב סורות ל מא קֱ טות ְב כֱל-הֱ ֲה יר. 15אבל הכוהנים השתטחו לפני המזבח בבגדי כוהניהם ,קראו לשמים על החוסן בדברים שניתנים לו לשמור ,למען ישמרו בבטחה לאלו שקבעו אותם. 16אז מי שהביט בפניו של הכהן הגדול ,היה פוצע את לבו :כי פניו ושינוי צבעו הודיעו על ייסורי נפשו. 17כי האיש היה כל כך מרותק לפחד ואימת הגוף ,עד שנודע לאלו שהביטו בו ,איזה צער יש לו כעת בלבו. 18אחרים רצו בצאתם מבתיהם לתחינה הכללית ,כי המקום היה כמו לבוז. 19והנשים החגורות בשק מתחת לחזה שפעו ברחובות ,והבתולות המוחזקות רצו ,אלו עד השערים ,ואלה אל החומות ,ואחרות הביטו מהחלונות. 20וכולם ,אוחזים בידיהם אל השמים ,התחננו. 21אז היה מרחם על אדם לראות את נפילת ההמון מכל הסוגים ואת פחד הכהן הגדול בייסורים כאלה. 22לאחר מכן הם קראו לאדון הכול יכול לשמור את הדברים שבוצעו מהאמון בטוחים ובטוחים עבור אלה שביצעו אותם. 23בכל זאת הליודורוס ביצע את מה שנגזר. 24עתה ,בהיותו שם ,נוכח עם משמרתו על האוצר ,אדון הרוחות ,ונסיך כל הכוח ,גרם להופעה גדולה ,כך שכל המתיימרים לבוא עמו נדהמו מכוחו של אלוהים .והתעלפו ,ופחדו מאוד. 25כי נראה להם סוס עם רוכב נורא עליו ,ומעוטר בכיסוי יפה מאוד ,והוא רץ בחירוף נפש ,והיכה בהליודורוס ברגליו ,ונראה שליושב על הסוס יש רתמה מלאה של זהב. 26ועוד שני בחורים אחרים הופיעו לפניו ,בולטים בכוחם ,מצוינים ביופיים ויפים בלבושם ,אשר עמדו לצדו משני הצדדים ; ְוקְלב קי הו תֱ המיד ,וְקה תי ן לו ְב הסים ְרְה ים. 27ויפול הליודורוס לפתע ארצה ויקפו חושך גדול ,ואלו אשר אתו ,הרימו אותו והכניסו אותו למלטה. 28כך הוא ,שהגיע לאחרונה עם רכבת גדולה ועם כל משמרתו לאוצר האמור ,הם ביצעו ,מבלי יכולת לעזור לעצמו בנשקו : וברור שהם הכירו בכוחו של אלוהים. 29כי ביד אלוהים הושפל ושכב ללא מילים ללא כל תקוות חיים. 30אך היללו את ה 'אשר כיבד את מקומו בנס :על בית המקדש ;שקצת מלפני כן היה מלא פחד וצרות ,כאשר הופיע ה 'הכול יכול ,התמלא בשמחה ושמחה. 31ואז מיד התפללו כמה מחבריו של הליודורוס לאוניאס ,שיקרא לעליון להעניק לו את חייו ,שהיה מוכן לוותר על הרוח. 32אז הכהן הגדול ,שחשד שמא יטעה המלך כי עשו בוגדנות כלשהי להליודורוס על ידי היהודים ,הקריב קורבן לבריאותו של האיש. 33עתה ,כאשר הכהן הגדול כפר ,הופיעו אותם בחורים בלבוש זהה ועמדו לצד הליודורוס ,ואמרו :הודו לאוניאס הכהן הגדול , כי למענו העניק לך ה 'חיים. 34וראה כי הלקתך מן השמים ,הודיע לכל האנשים את כוחו של אלוהים .וכאשר אמרו את הדברים האלה ,לא הופיעו עוד. 35וחזר הליודורוס לאחר שהקריב קורבן לה 'ונדר נדרים גדולים למי שהציל את נפשו ,והצדיע לאוניאס ,חזר עם צבאו אל המלך. 36אז העיד לכל האנשים את מעשי האל הגדול אשר ראה בעיניו. 37וכאשר המלך הליודורוס ,אשר עשוי להיות אדם ראוי להישלח שוב לירושלים ,אמר. 38אם יש לך אויב או בוגד ,שלחו אותו לשם ותקבלו לו מלקה אם ימלט בחייו :כי במקום ההוא ,אין ספק ;יש כוח מיוחד של אלוהים. ומ בֶ המיד אא ת הְ ְֱ האים לב הְ ברגה יעו. ומגה ינֱיו ;וב הוא הה כֱה ה 39כה י יוֶי ב ְְ ֱָ מְ יה ם ֲיינֱיו ְֲל-הְ מֱ קום הְ הוא ה 40והדברים על הליודורוס ועל שמירת האוצר נפלו על המין הזה. פרק4 1שמעון זה ,שעליו דיברנו לפני כן ,בהיותו בוגד בכסף ובמדינתו ,השמיץ את אוניאס ,כאילו הפחיד את הליודורוס ,והיה פועל הרעות הללו. 2לפיכך היה נועז לקרוא לו בוגד ,שהיה ראוי לטובת העיר ,והגיד את אומו שלו ,והיה קנאי כל כך לחוקים.
3אך כאשר שנאתם הרחיקה לכת ,עד שאחד מסיעתו של סיימון בוצעו רציחות, 4אוניאס ראה את הסכנה שבטענה זו ,וכי אפולוניוס ,בהיותו מושל סלוסוריה ופניציה ,אכן זעם והגביר את זדון שמעון, 5הוא הלך אל המלך ,לא כדי להאשים את בני ארצו ,אלא לבקש את טובת כולם ,הן הציבוריות והן הפרטיות. 6כי הוא ראה שאי אפשר שהמדינה תמשיך בשקט ,ושמעון יעזוב את איוולתו ,אלא אם כן המלך יראה בה. 7אך לאחר מותו של סלאוקוס ,כאשר נטל אנטיוכוס ,הנקרא אפיפנס ,את המלכות ,יאסון אחיו של אוניה עמל בעבודתו להיות כהן גדול. 8הבטחה למלך בהשתדלות שלוש מאות ושבעים טאלנט כסף ועוד הכנסה שמונים כשרונות. 9מלבד זאת ,הבטיח להקצות עוד מאה וחמישים ,אם יהיה לו רשיון להקים לו מקום להתעמלות ולהכשרת נוער באופנות הגויים ,ולכתוב אותם על ירושלים על ידי שם אנטיוכיה. 10אשר כאשר נתן המלך ,והוא קיבל בידו את השלטון ,הוא הביא מיד את האומה שלו לאופנה היוונית. 11ואת ההרשאות המלכותיות שהעניקו ליהודים חסד מיוחד באמצעות יוחנן אביו של אופולמוס ,אשר הלך לשגריר ברומא למען אדיבות ועזרה ,הוא לקח ;והפיל את הממשלות אשר על פי ההלכה ,העלה מנהגים חדשים כנגד ההלכה: 12כי הוא בנה בשמחה מקום התעמלות מתחת למגדל עצמו ,והביא את ראשי-הנערים תחת כפוף לו וחבש כובע. 13עתה היה שיא האופנה היוונית ,וההתגברות של גינונים גויים ,על ידי החול המופלג של יאסון ,האומלל הבלתי אלוהים ,וללא כהן גדול; 14שלא היה לכהנים אומץ לשרת עוד על המזבח ,אבל בזים לבית המקדש ,והזניחו את הקרבנות ,מיהרו להיות שותפים בקצבה הבלתי חוקית במקום התרגול ,לאחר שמשחק הדיסקו קרא אותם; 15לא על פי כבוד אבותיהם ,אלא אוהבים את תהילתם של היוונים יותר מכל. 16בגלל זה בא עליהם אסון כבד כי הם היו לאויביהם ולנוקמים שלהם ,אשר נהגו כל כך במנהגם ,ואליהם ביקשו להידמות בכל דבר. 17כי אין זה קל לעשות רשעים נגד חוקי האלוהים ,אלא העת הבא יודיע את הדברים האלה. 18עתה נשמר המשחק שהיה נהוג בכל שנת אמונה בטירוס ,בהיותו המלך. 19יאסון חסר החן הזה שלח שליחים מיוחדים מירושלים ,שהיו אנטיוכיים ,לשאת שלוש מאות דרכמים כסף לקורבן של הרקולס ,שאפילו נושאיו חשבו לנכון לא להעניק לקורבן ,כי זה לא היה נוח ,אלא להיות .שמור לחיובים אחרים. 20אז הכסף הזה ,לגבי השולח ,מונה לקורבן של הרקולס ;אבל בגלל נושאיו ,היא הועסקה לייצור גליות. 21עת נשלח אפולוניוס בן מנשתיאוס למצרים להכתרת המלך תלמיוס פילומטור ,אנטיוכוס ,מתוך הבנה שהוא לא ישפיע היטב לענייניו ,סיפק את שלומו :ואז הגיע ליופה ומשם לירושלים. : 22היכן שהתקבל בכבוד מייסון ומהעיר והובא עם לפיד ובצעקות גדולות ,ואחר כך הלך עם צבאו לפיניקה. 23שלוש שנים לאחר מכן שלח יאסון את מנלאוס ,אחיו של שמעון הנ"ל ,לשאת את הכסף למלך ,ולהתייחס אליו בדברים הכרחיים מסוימים. 24אך הוא הובא לפני המלך ,כאשר הגדיל אותו על מראה עוצמתו ,קיבל את הכהונה לעצמו ,והקריב יותר מייסון בשלוש מאות ככר כסף. 25אז הוא בא עם המנדט של המלך ,ולא הביא שום דבר ראוי לכהונה הגדולה ,אלא עם זעמו של עריץ אכזר ,וזעם של חיה פראית. 26ואז יאסון ,אשר ערער את אחיו ,לאחר שהתערער על ידי אחר ,נאלץ לברוח לארץ העמונים. 27אז מנלאוס קיבל את הנסיכות :אך באשר לכסף שהבטיח למלך ,הוא לא קיבל הזמנה טובה עבורו ,אם כי סוסטרטיס שליט הטירה דרש זאת: 28כי היה לו איסוף המכס .לפיכך נקראו שניהם לפני המלך. 29מנלאוס השאיר את אחיו ליסימאכוס במקומו בכהונה ;וססטרטוס עזב את ארגזים ,שהיה מושל הקפריסאים. 30בזמן שהדברים האלה נעשו ,התקוממו בני טרסוס ומאלוס ,כי הם ניתנו לפילגש המלך ,הנקראת אנטיוכוס. 31אז בא המלך במלוא החיפזון לפייס העניינים ,והשאיר את אנדרוניקוס ,איש סמכות ,לסגנו. 32מנלאוס ,משחשב שמצא זמן נוח ,גנב כלי זהב מן המקדש ,ונתן חלקם לאנדרוניקוס ,וחלקם מכר לטירוס ולערים מסביב. 33וכאשר ידע אוניאס על ערבות ,הוא הוכיח אותו ,ופרש אל מקדש בדפנה השוכן על אנטיוכיה. 34על כן מנלאוס ,כשהוא מפרק את אנדרוניקוס ,התפלל לו לקבל את אוניאס לידיו ;שהשתכנע אליו ,ובא אל אוניס במרמה , נתן לו יד ימינו בשבועות ;ואף-על-פי שנחשד על ידו ,בכל זאת שכנע אותו לצאת מן הקדש :אשר מיד סגר בלי צדק. 35בגלל זה ,לא רק היהודים ,אלא גם רבים מבני עמים אחרים ,התרעמו מאוד ,והתעצבנו מאוד על הרצח הבלתי צודק של האיש. 36וכאשר חזר המלך ממקומות קיליקיה ,התלוננו היהודים אשר בעיר וחלק מהיוונים אשר תיעבו את הדבר כי אוניאס נהרג ללא סיבה. 37לפיכך הצטער אנטיוכוס מכל הלב ,והתרגש לרחם ובכה ,בגלל התנהגותו המפוכחת והצנועה של המת. 38ובהתלקח בכעס ,לקח מיד את אנדרוניקוס את הארגמן שלו ,וקרע את בגדיו ,והוביל אותו בכל העיר אל המקום ההוא ,שבו עשה רחמים נגד אוניס ,שם הרג את הרוצח הארור .כך גמל לו ה 'את עונשו ,כפי שהיה ראוי לו.
39עתה ,כאשר בוצעו חילול קודש רבים בעיר על ידי ליסימאכוס בהסכמת מנלאוס ,ופירותיו הופצו לחוץ לארץ ,התאספו ההמונים כנגד ליסימאכוס ,וכלי זהב רבים כבר נישאו. 40ואז פשוטי העם קמו ,והתמלאו זעם ,ליסימאכוס חימוש כשלושת אלפים איש ,והתחיל להציע אלימות ;אורנוס אחד בהיותו המנהיג ,אדם שהלך רחוק בשנים ,ולא פחות בטיפשות. 41לאחר מכן הם ראו את הניסיון של ליסימאכוס ,חלקם תפסו אבנים ,חלקם אלות ,אחרים נטלו חופנים של אבק ,שהיה בהישג יד ,השליכו את כולם יחדיו על ליסימאכוס ,ועל אלו ששמו עליהם. 42כך רבים מהם הם פצעו ,ואת אחדים הם הכו ארצה ,ואת כולם הם הכריחו לברוח :אבל לגבי שודד הכנסייה עצמו ,אותו הם הרגו ליד האוצר. 43בעניינים אלה הוגשה אשמה נגד מנלאוס. 44וכאשר בא המלך אל טירוס ,שלושה אנשים שנשלחו מהסנאט התחננו בפניו. 45אבל מנלאוס ,לאחר שהורשע כעת ,הבטיח לתלמי בן דורימנס לתת לו כסף רב ,אם ירגיע את המלך כלפיו. 46ואז תלמי לקח את המלך הצידה לגלריה מסוימת ,כאילו עלה לאוויר ,הביא אותו לדעת אחרת. 47עד כדי כך שהוא פטר את מנלאוס מההאשמות ,שלמרות זאת היה גורם לכל העוולות :והעניים האלה ,שאם היו מספרים את הסיבה שלהם ,כן ,לפני הסקיתים ,היו צריכים להישפט חפים מפשע ,אותם הוא דן למוות. 48כך הלכו בעקבות העניין לעיר ולעם ולכלי הקודש ,עד מהרה ספגו עונש לא צודק. 49לכן אפילו הם מטירוס ,התרגשו משנאה מהמעשה הרשע הזה ,גרמו לקבורתם בכבוד. 50וכך ,בזכות חמדתם של בעלי הכוח ,נשאר מנלאוס עדיין בסמכות ,גדל בזדון ,והיה בוגד גדול באזרחים. פרק5 1בערך באותו זמן הכין אנטיוכוס את מסעו השני למצרים: 2ואז קרה ,כי בכל העיר ,במשך כמעט ארבעים יום ,נראו פרשים רצים באוויר ,בבד זהב ,וחמושים ברמחים ,כמו חבורת חיילים. 3וחיילות פרשים במערך ,נתקלים ורצים איש אל רעהו ,ברעידות מגנים ,ובהמון פיקים ,ושליפת חרבות ,והטלת חצים ,ונצנוץ קישוטי זהב ,ורתמה מכל הסוגים. 4על כן התפלל כל אדם כי המראה הזה יהפוך לטובה. הוֶיבו אֶׁא ר ְֲל 5עתה ,כאשר יצאה שמועה שקרית ,כאילו אנטיוכוס מת ,יאסון לקח לפחות אלף איש ,ולפתע תקף את העיר ;וב ה הְ חומות וב הֱ ֲה יר נה כב ְְ ֱָ ה אא ת הְ המנבלוס אא ל הְ המצב ֱרה. 6אבל ג'ייסון הרג את אזרחיו שלו ללא רחמים ,מבלי לקחת בחשבון שקבלת היום שלהם לאומה שלו יהיה יום אומלל ביותר עבורו ;אבל חושב שהם היו אויביו ,ולא בני ארצו ,אותם הוא כבש. 7אך על כל זה הוא לא השיג את הנסיכות ,אבל לבסוף קיבל בושה עבור שכר בגידתו ,וברח שוב לארץ העמונים. 8בסופו של דבר הייתה לו חזרה אומללה ,בהיותו מואשם בפני ארטאס מלך הערבים ,בורח מעיר לעיר ,נרדף אחרי כל בני האדם ,שנוא כחוזר החוקים ,ונתועבה כאויב גלוי של ארצו ובני ארצו ,הוא הודח למצרים. 9כך נספה מי שגירש רבים מארצם בארץ זרה ,כשהוא פורש אל הלקדמונים ,וחושב למצוא שם סיוע בגלל משפחתו. 10ולמי שהוציא הרבה לא קבורים לא היה לו להתאבל עליו ולא לוויות חגיגיות כלל ולא קבר עם אבותיו. 11כאשר הגיע הדבר אל מכוניתו של המלך ,הוא חשב שיהודה התמרדה :ובעקבותיו יצא ממצרים בדעתו זועם ,כבש את העיר בכוח הנשק. 12ויצוה את אנשי המלחמה שלו לא לחוס על אשר פגשו ולהרוג את העולים על הבתים. 13כך היה הרג של צעירים ומבוגרים ,העלמת גברים ,נשים וילדים ,הריגת בתולות ותינוקות. 14והושמדו תוך שלושה ימים שלמים ושבעים אלף ,מהם ארבעים אלף שנהרגו בעימות ;ולא פחות נמכר מאשר נהרג. 15אולם הוא לא הסתפק בכך ,אלא התיימר להיכנס לבית המקדש הקדוש ביותר בכל העולם ;מנלאוס ,אותו בוגד בחוקים ובמדינתו שלו ,בהיותו המדריך שלו: טז ולקח את כלי הקודש בידיים מזוהמות ובידי חולין מושך למטה את הדברים אשר הקדישו מלכים אחרים להגדלה ולתפארת ולכבוד המקום ,נתן אותם. 17וכל כך מתנשא אנטיוכוס ,עד שלא חשב כי ה 'כעס זמן מה על חטאי היושבים בעיר ,ולכן לא הייתה עינו על המקום. 18כי אם לא היו עטופים בעבר בחטאים רבים ,האיש הזה ,מיד בבואו ,נמלט מיד ,והוחזר מעליו ,כפי שהיה הליודורוס ,אותו שלח סלאוקוס המלך לראות את האוצר. 19אף על פי כן לא בחר אלוהים את העם למען המקום ,אלא את המקום הרחוק למען העם. 20ולפיכך המקום עצמו ,שהיה שותף עמם במצוקה שאירעה לעם ,מסר אחר כך בטובות שנשלחו מאת ה ':וכמו שנעזב בזעמו של הקב"ה ,כך שוב ה 'הגדול .בהיותו פיוס ,הוא הוקם במלוא הדרו. 21אז ,כאשר נטל אנטיוכוס מן המקדש אלף ושמונה מאות כשרונות ,הוא נסע במלוא החיפזון אל אנטיוכיה ,מתכווץ בגאוותו להעמיד את הארץ לשייט ואת הים ברגל :כך היה גאוות דעתו. 22והשאיר מושלים להרגיז את העם :בירושלים פיליפוס על ארצו פריגי ,ועל נימוסים ברבריים יותר ממה שהציב אותו שם;
23ובגריזים אנדרוניקוס ;ומלבד זאת ,מנלאוס ,שגרוע מכל השאר נטל יד כבדה על האזרחים ,בדעתו זדונית נגד בני ארצו היהודים. 24הוא שלח גם את המנהיג הנתעב את אפולוניוס עם צבא של שניים ועשרים אלף ,וציווה עליו להרוג את כל בני גילם ולמכור את הנשים ואת הקטנים. 25מי שבא לירושלים והעמיד פנים לשלום ,עזב עד יום השבת ,כאשר לקח את היהודים שומרים יום קודש ,ציווה על אנשיו להתחמש. 26וכך הרג את כל ההולכים לחגוג השבת ,ורץ בעיר בכלי נשק הרג המונים רבים. 27אבל יהודה המכבי עם תשעה אחרים ,או בסביבה ,נסוג אל המדבר ,וחי בהרים כדרך הבהמות ,עם חבריו ,הניזונים מעשבים כל הזמן ,לבל יהיו שותפים בזיהום. פרק6 1זמן לא רב לאחר מכן שלח המלך זקן מאתונה להכריח את היהודים לסור מחוקי אבותיהם ולא לחיות לפי חוקי אלוהים. 2ולזהם גם את בית המקדש בירושלים ,ולקרוא לו מקדש יופיטר אולימפיוס ;וכי בגריזים ,של יופיטר מגן הזרים ,כפי שאכן רצו שישבו במקום. 3כניסתה של העוולה הזאת הייתה כואבת וקשה לעם: 4כי בית המקדש היה מלא מהומה והילולה על ידי הגויים ,שהתעסקו בזונות ,והיו קשורים לנשים במעגל המקומות הקדושים , ומלבד זאת הביאו דברים שאינם חוקיים. 5גם המזבח היה מלא דברים חולים אשר התורה אוסרת. 6וכן לא היה חוקי לאדם לשמור ימי שבת או צומות קדומים ,או להכריז בכלל שהוא יהודי. 7וביום הולדת המלך בכל חודש הובאו באילוץ מר לאכול מן הקורבנות ;וכאשר נשמר צום בכחוס ,נאלצו היהודים ללכת בתהלוכה לבכחוס ,נושאי קיסוס. 8ועוד יצאה גזירה לערים השכנות לגויים בהצעת תלמי על היהודים לקיים אותם אופנים ולהיות שותפים בזבחיהם. 9ומי שלא רצה להתאים את עצמו למנהגי הגויים -יומת .אז אולי אדם ראה את האומללות הנוכחית. 10כי הובאו שתי נשים אשר מילו את-בניהן ;אשר כשהם הובילו בגלוי ברחבי העיר ,התינוקות מושיטים את שדיהם ,הם הפילו אותם מהחומה. 11ואחרים ,אשר רצו יחד למערות בקרבת מקום ,לשמור את יום השבת בסתר ,כשהם גילו על ידי פיליפ ,נשרפו כולם יחד ,כי עשו מצפון לעזור לעצמם לכבוד היום הקדוש ביותר. 12עכשיו אני מתחנן לאלו שקוראים את הספר הזה ,שלא יייאשו בגלל האסונות האלה ,אלא שישפטו את העונשים האלה לא להרס ,אלא לחיסור על האומה שלנו. 13כי זה אות לטובו הגדול ,כאשר עושי רשעים אינם סובלים זמן רב ,אלא מיד נענשים. 14כי לא כמו עם שאר העמים ,אשר יהוה נמנע בסבלנות להענישם עד אשר יגיעו למלוא חטאיהם ,כך הוא עוסק בנו. 15שמא ,בהיותו מגיע לגובה החטא ,אחר כך ינקום בנו. 16ולפיכך לעולם לא יסיר את רחמיו מאיתנו ,ואף על פי שהוא מעניש במצוקה ,בכל זאת לא עזב את עמו לעולם. 17אבל זה אשר דיברנו יהיה לנו אזהרה .ועתה נגיע להכרזת הענין בכמה מילים. 18אלעזר ,מראשי הסופרים ,איש זקן ובעל פני נאה ,נאלץ לפתוח את פיו ולאכול בשר חזירים. 19אבל הוא ,שבחר יותר למות בכבוד ,מאשר לחיות מוכתם בתועבה כזו ,ירק אותה החוצה ,ובא מרצונו לייסורים. 20כפי שהיו צריכים לבוא ,הנחושים להתבלט כנגד דברים שאינם חוקיים לטעום אהבת החיים. 21אבל בעלי הממונה על המשתה הרשע ההוא ,כי היכרות הזקנה שהיתה להם עם האיש ,הוציאו אותו הצידה ,ביקשו ממנו להביא בשר מפרנסתו ,אשר מותר לו להשתמש בו ,ולעשות כאילו הוא .האם אכל מהבשר שנלקח מהקורבן שציווה המלך; 22כדי שבכך הוא ייחלץ ממוות ,ולמען הידידות הישנה איתם תמצא חן. 23אבל הוא התחיל להתייחס בשיקול דעת ,וככל שהפך לגילו ,ולמעלת שנותיו העתיקות ,וכבוד ראשו האפור ,שממנו הגיע , ואת חינוכו הישר ביותר מילדותו ,או ליתר דיוק את התורה הקדושה .נתן אלוהים :על כן ענה בהתאם ,ורצה אותם מיד לשלוח אותו אל הקבר. 24כי אין זה מגיע לעידננו ,אמר ,בכל צורה להסתבך ,שבאמצעותו יכלו צעירים רבים לחשוב כי אלעזר ,בהיותו בן ארבעים ועשר ,הלכו כעת לדת זרה; 25ועל כן הם באמצעות הצביעות שלי ,והרצון לחיות עוד קצת זמן ורגע ,צריכים להיות שולל על ידי ,ואני מקבל כתם לזקנה שלי ,ועושה אותה מתועבת. 26כי אף על פי שעתיד נאלצתי להינצל מעונש בני אדם ,אך לא אמלט מיד ה 'לא חי ולא מת. 27לכן עכשיו ,בשינוי גברי חיים אלה ,אראה לעצמי כזה כפי שגילי דורש, 28והשאירו דוגמה בולטת לאנשים צעירים למות ברצון ובאומץ למען החוקים הנכבדים והקדושים .וכשאמר את הדברים האלה ,מיד הלך אל היסורים:
29אלה שהובילו אותו לשנות את הרצון הטוב ,הם חשפו אותו קצת קודם לשנאה ,כי הנאומים האמורים יצאו ,כפי שחשבו , ממוח נואש. 30אך כשהיה מוכן למות בפסים ,נאנח ואמר ,גלוי לה 'בעל הידע הקדוש ,כי בעוד שהייתי יכול להציל אותי ממוות ,אני סובל עתה מכאובים בגוף על ידי מכות . :אבל בנפש מסתפק בסבל את הדברים האלה ,כי אני ירא אותו. 31וכך מת האיש הזה ,והותיר את מותו לדוגמא של אומץ לב אציל ,ולאזכרה של סגולה ,לא רק לצעירים ,אלא לכל אומתו. פרק7 1ויהי גם כי נלקחו שבעה אחים עם אמם ,ונכפו על ידי המלך בניגוד לחוק לטעום בשר חזירים ,ויענו במלחמות ובשוטים. ְ 2וק מאמא ר כמ ה אא חֱ ד מי הְ אֶׁא ר הְָב רו :מְ ה הת בֶאי ל ומא ה התלב ממ ד מי האתֱ נו ?אנו מוכנים למות ,במקום לעבור על חוקי אבותינו. 3וְקה ֱָ ה הְ מא לאך ְ,ב זעם ,לחמם מחבתות וקדרות: 4אשר התחמם מיד ,ציווה לכרות את לשונו של המדבר ראשון ולחתוך את חלקי גופו ,שאר אחיו ואמו מביטים. 5וכשהיה פגום כך בכל אבריו ,ציווה להביאו עודנו לאש ולטגן אותו במחבת ,וכאשר אדי המחבת התפזרו לחלל טוב ,קראו לאחד .אחר עם האם למות בגבריות ,באומרו כך, 6יהוה אלהים מביט בנו ובאמת נחם בנו ,כשם שאמר משה בשירו ,אשר העיד על פניהם ,לאמר ,וינחם בעבדיו. 7אז כאשר מת הראשון אחרי המספר הזה ,הביאו את השני לעשות לו מלאי מלגלג ,וכאשר הוציאו את עור ראשו בשיער , שאלו אותו :האם תאכל לפני שתענש .כל איבר בגופך? 8אבל הוא ענה בלשונו ואמר לא .לכן קיבל גם את הייסורים הבאים לפי הסדר ,כמו הראשונים. 9וכשהיה בנשימה האחרונה ,אמר ,אתה כזעם מוציא אותנו מהחיים הנוכחיים האלה ,אבל מלך העולם יקים אותנו ,שמתו על חוקיו ,לחיי עולם. 10אחריו עשה השלישי מלאי לעג ,וכשנדרש ,הוציא את לשונו ,וזה מיד ,מושיט את ידיו בגבר. ְ 11וק מאמא ר ְב עמ מא ץ ,אי ֶאה אי לְי המן הְ ֱָ מְ יה ם ;ועל חוקיו אני בז להם ;וממנו אני מקווה לקבל אותם שוב. 12עד כדי כך שהמלך והשהיו עמו התפעלו מאומץ ליבו של הצעיר ,כי הוא לא הבחין בכאבים. 13עתה כאשר מת גם האיש הזה ,עינו ועינו את הרביעי באופן דומה. 14אז כשהיה מוכן למות ,אמר כך ,טוב להמיתו על ידי בני אדם ,לבקש תקוה מאת אלהים שתקום על ידו :אשר לך ,לא תהיה לך תחיה לחיים. 15אחר כך הביאו גם את החמישי ועיכלו אותו. טז ויביט אל המלך ויאמר ,יש לך כוח בבני אדם ,אתה משחית ,אתה עושה מה שאתה רוצה ;אך אל תחשוב כי אומתנו ננטשה מאלוהים; 17אך הישאר זמן מה והנה כוחו הגדול איך יענה אותך ואת זרעך. 18גם אחריו הביאו את השישי ,אשר בהיותו מוכן למות אמר אל תטעה ללא סיבה כי אנו סובלים את הדברים הללו עבור עצמנו ,לאחר שחטאנו לאלוהינו ,על כן נעשו לנו נפלאות. 19אבל אל תחשוב אתה ,הלוקח ביד להילחם באלוהים ,כי תמלט ללא עונש. 20אבל האם הייתה מופלאה מכולם וראויה לזכרון מכובד :כי כשראתה את שבעת בניה ההרוגים תוך יום אחד ,ילדה אותם באומץ טוב בגלל התקווה שיש לה בה'. 21כן ,היא קראה לכל אחד מהם בשפתה ,מלאת רוחות אמיצות ;ועוררה את מחשבותיה האישה בבטן גבר ,אמרה להם: 22איני יכול לומר כיצד באתם אל רחמי כי לא נתתי לכם נשימה וחיים ולא יצרתי את איברי כל אחד מכם; 23אך ספק בורא עולם ,אשר יצר את דור האדם ,וגילה את ראשית כל הדברים ,גם מרחמיו ישיב לכם נשימה וחיים ,כפי שאינכם מחשיבים כעת את עצמכם לחוקיו .סאקה. 24עתה אנטיוכוס ,שחשב שהוא מבוזה וחשד שזהו נאום גנאי ,בעוד הצעיר עוד בחיים ,לא רק קרא לו במילים ,אלא גם הבטיח לו בשבועות שיעשה אותו עשיר ומאושר כאחד .אדם ,אם יפנה מחוקי אבותיו ;וכי גם ייקח אותו לחברו ,ובטח בו בענינים. 25אך כאשר הבחור לא שמע אליו ,קרא המלך לאמו וקרא לה כי תייעץ לצעיר להציל את חייו. 26וכאשר קרא לה בדברים רבים ,הבטיחה לו כי תייעץ לבנה. 27אבל היא השתחווה לעברו ,צחקה את העריץ האכזרי לבוז ,דיברה בשפת המדינה שלה באופן זה ;בני ,רחם עלי אשר ילדתי לך תשעה חודשים בבטן ,ונתן לך שלוש שנים כאלו ,והזינה אותך ,והעלה אותך עד עידן זה ,וסבל את צרות החינוך. 28נא ,בני ,הבט אל השמים והארץ ואת כל אשר בהם ,וראה כי אלהים ברא אותם מדברים שאינם ;וכך נוצרה גם האנושות. 29אל תירא מן המענה הזה ,אלא בהיותך ראוי לאחיך ,קח את מותך כדי שאקבל אותך שוב ברחמים עם אחיך. 30בעודה מדברת את הדברים האלה ,אמר הצעיר ,למי אתם מחכים ?לא אשמע למצוות המלך ,אבל אשמע למצוות התורה שניתנה לאבותינו על ידי משה. 31וב אְ תֱ ה ,אֶׁא ר הֱ יה יתֱ במחְ ְי ר כֱל-הֱ עולֱה ְֲל-הֱ ֲה בב הרים ,ל מא הת במלְט המיד אֹלהה ים. 32כי אנו סובלים בגלל חטאינו. 33ואף על פי שהאדון החי יכעס עלינו מעט על ייסורינו ותיקוננו ,אך ישוב אחד עם עבדיו.
34אבל אתה ,איש אלוקים ,ומכל הרשעים האחרים ,אל תתרומם בלא סיבה ,ואל תתנשא בתקוות לא ברורות ,מרים את ידך על עבדי אלוהים. 35כי עדיין לא נמלטת ממשפטו של האל הכול יכול הרואה הכל. 36כי אחינו ,שסבלו כעת כאב קצר ,מתים תחת ברית אלוהים לחיי נצח :אבל אתה ,במשפט אלוהים ,תקבל עונש צודק על גאוותך. 37אבל אני ,כאחי ,מקריבים את גופי ואת חיי למען חוקי אבותינו ,ומתחננים לאלהים שירחם במהירות על עמינו ;ולמען תתוודה בייסורים ובמכות ,כי הוא לבדו אלהים; 38וכי יפסק בי ובאחי כעסו של הקב"ה אשר מובא בצדק על אומתנו. 39משהזעם המלך ,הושיט לו רע מכל השאר ,ולקח בחומרה את לעג. 40אז מת האיש הזה בלא טמא ובטח את כלו באלוהים. 41אחרון מכולם לאחר הבנים מתה האם. 42די בכך כדי לדבר על חגי האלילים ועל העינויים הקיצוניים. פרק8 ְ 1ו יקלאך יב הודֱ ה הְ המקב ְֱ ה וב הֱ יות ֲה מו ְְ חׁדֱ יה ם ְל ֲׁי הֱרים וְקה קב בראו אא ת אא ת-קרוביהם ולקחו אליהם את כל המשייכים בדת היהודים ,ואספו כששת אלפים איש. 2וְקה קב ֱראו אא ל-יב הוֱה אא ת-הֱ יֱה אא ת-הֱ ֱֲם אֶׁא ר-הְ כמ ל נה ברמו ;וכן רחמים על בית המקדש שחולל מרשעים; 3וכי ירחם על העיר ,מושחתת ,ומוכנה להיעשות אפילו עם האדמה ;ושמע את הדם הזועק אליו 4וזכור את הטבח הרשע של תינוקות לא מזיקים ,ואת חילול הקודש שנעשה בשמו ;וכי יגלה את שנאתו לרשעים. 5עתה ,כאשר המכבי היה חברו עליו ,לא יכלו הגוים לעמוד בפניו :כי חרון ה 'הפך לרחמים. 6על כן בא בשוגג ,ושרף ערים וערים ,וקיבל בידיו את המקומות המצוינים ביותר ,והתגבר והרחיק לא מעט מאויביו. 7אבל הוא ניצל במיוחד את הלילה לניסיונות חשאיים כאלה ,עד שפרי קדושתו התפשט בכל מקום. 8אז כאשר ראה פיליפוס שהאיש הזה גדל מעט וקטן ,ושהדברים משגשגים אתו עוד ועוד ,הוא כתב לתלמיאוס ,מושל סלוסוריה ופניציה ,להעניק סיוע נוסף לענייני המלך. 9לאחר מכן בחר מיד בניקנור בנו של פטרוקלוס ,אחד מחבריו המיוחדים ,ושלח אותו עם לא פחות מעשרים אלף מכל העמים תחתיו ,כדי לשרש את כל דור היהודים ;ועמו הצטרף גם לגורגיאס רב חובל ,שבענייני מלחמה היה לו ניסיון רב. 10אז ניקנור התחייב להרוויח כל כך הרבה כסף מהיהודים השבויים ,כמו שצריך לשלם את המס של אלפיים כשרונות ,שהמלך היה אמור לשלם לרומאים. 11על כן שלח מיד אל הערים שעל חוף הים ,הכריז על מכירת היהודים השבויים והבטיח שיהיו להם שבעים ועשרה גופות תמורת כישרון אחד ,מבלי לצפות לנקמה שתבוא אחריו מאת האל הכול יכול. 12כאשר הובא דבר ליהודה על בואו של ניקנור ,והוא מסר לאלה שהיו עמו כי הצבא בהישג יד. 13החוששים וחסרי אמון בצדקת ה 'ברחו והסתלקו. 14אחרים מכרו את כל מה שנשאר להם ,וביקשו מה 'שיציל אותם ,שנמכרו על ידי ניקנור הרשע לפני שנפגשו יחדיו. 15ואם לא למענם ,בכל זאת למען הבריתות שכרת עם אבותיהם ,ולמען שמו קדשו ותפארתו אשר נקראו בו. 16קרא המכבי את אנשיו למספר ששת אלפים ,וקרא להם לא להכות אימת האויב ולא לפחד מההמון הגדול של הגויים ,אשר בא נגדם בטעות ;אבל להילחם בגבר, יז ולהעמיד לנגד עיניהם את הפגיעה אשר עשו לא בצדק במקום הקודש ואת הטיפול האכזרי בעיר אשר לעג לה ,וכן את נטילת ממשלת אבותיהם. 18כי הם ,אמר ,בוטחים בנשקם ובעזותם ;אבל בטחוננו הוא בהקב"ה שיכול להפיל גם את הבאים עלינו ,וגם את כל העולם. 19יתר על כן ,הוא סיפר להם מה העזרה שמצאו אבותיהם וכיצד הם ניצלו ,כאשר תחת סנחריב נספו מאה וחמשה ושבעים אלף. 20וסיפר להם על המלחמה שהיו להם בבבל עם הגלטים ,איך הגיעו בסך הכל שמונה אלפים לעסק ,עם ארבעת אלפים מקדונים ,וכי המקדונים מבולבלים ,שמונת האלפים השמידו מאה ועשרים אלף .בגלל העזרה שהייתה להם משמים ,ולכן קיבלו שלל גדול. 21כך ,כאשר העז אותם בדברים האלה ,והיה מוכן למות למען החוק והמדינה ,חילק את צבאו לארבעה חלקים; 22ויצרף עמו את אחיו ,ראשי כל להקה ,למען שמעון ויוסף ויהונתן ,נותן לכל אחד חמש עשרה מאות איש. 23וכן מינה את אלעזר לקרוא את ספר הקודש ,וכאשר נתן להם את הסיסמה הזאת ,עזרת ה ;'בעצמו מוביל את הלהקה הראשונה, 24ובעזרת הקב"ה הרגו מעל תשעת אלפים מאויביהם ,ופצעו והרסו את רוב צבאו של ניקנור ,וכך הרחיקו את כולם; 25ולקח את כספם אשר בא לקנותם וירדפו אותם רחוק ,אך בחוסר זמן שבו. 26כי זה היה יום לפני השבת ,ולכן לא ירדפו אחריהם.
27אז כאשר אספו את שריונם וקללו את אויביהם ,עבדו בשבת ,והללו ותודה רבה לה 'אשר שמר עליהם עד היום ההוא ,אשר היה תחילת הרחמים המזקקים עליהם. 28ואחרי השבת כאשר נתנו חלק מהשלל לנכים ולאלמנות וליתומים את השארית חילקו ביניהם ובין עבדיהם. 29כשזה נעשה ,והם התפללו תחינה משותפת ,הם הפצירו באדון הרחום להתפייס עם עבדיו לנצח. 30ועוד מאלה שהיו עם טימותאוס ובקכידס ,שנלחמו בהם ,הם הרגו למעלה מעשרים אלף ,ובקלות רבה קיבלו אחיזות גבוהות וחזקות ,וחילקו ביניהם שלל רב יותר ,ועשו את הנכים ,יתומים ,אלמנות ,כן .וגם הזקנים ,שווים בשלל עם עצמם. 31וכאשר אספו את שריונם ,הניחו את כולם בקפידה במקומות נוחים ,ואת שארית השלל הביאו לירושלים. 32הם הרגו גם את פילארכס ,הרשע ההוא ,שהיה עם טימותאוס ,והרגיז את היהודים בדרכים רבות. 33יתר על כן ,בזמן שקיימו את המשתה לניצחון בארצם ,שרפו את קליסטן ,שהצית את השערים הקדושים ,אשר נמלטו לבית קטן ;וכך קיבל שכר על רשעותו. 34אשר לאותו ניקנור המרושעת ביותר ,שהביא אלף סוחרים לקנות את היהודים, הוֶיב הממא נו במ ְֲט ;ופשט את לבושו המפואר ,ופרש את קהילתו ,הוא בא כמו עבד הורד ְֱ הא ם ,אֶׁא ר ה 35הוא הוא ְב אֲז ְברת יב הוֱה י נמלט דרך ארץ התיכון אל אנטיוכיה תוך קלון גדול מאוד ,כי צבאו הושמד. 36כך הוא ,שקיבל על עצמו להשיב לרומאים את מסם באמצעות שבויים בירושלים ,אמר בחוץ לארץ ,כי ליהודים יש אלוהים להילחם עבורם ,ולכן לא ניתן היה לפגוע בהם ,כי הם פעלו לפי החוקים הוא נתן להם. פרק9 1בערך באותה תקופה יצא אנטיוכוס בבושת פנים מארץ פרס 2כי הוא נכנס לעיר הנקראת פרספוליס ,וניגש לשדוד את המקדש ולהחזיק את העיר ;ואז ההמון הרץ להגן על עצמו בנשקם הוציא אותם לברוח ;וכך קרה ,כי אנטיוכוס בהרחקת התושבים חזר בבושה. 3עתה ,כאשר הגיע לאקבטנה ,נודע לו חדשות מה קרה לניקנור ולטימותאוס. 4ואז נפיחות מכעס .הוא חשב לנקום ביהודים את החרפה שעשו לו אלה שגרמו לו לברוח .לכן ציווה על המרכבה שלו לנהוג בלי הפסק ,ולשלח את המסע ,משפט ה 'עוקב אחריו כעת .כי הוא דיבר בגאווה בסוג זה ,שיבוא לירושלים ויעשה בה מקום קבורה משותף ליהודים. 5אבל ה 'אלקי ישראל ,אלוהי ישראל ,היכה אותו במגפה חשוכת מרפא ובלתי נראית :או ברגע שדיבר את הדברים הללו ,בא עליו כאב מעיים חסר תקנה ,וייסורים קשים של החלקים הפנימיים; 6וזה הכי צודק :כי הוא ייסר מעיים של אחרים בייסורים רבים ומשונים. 7אמנם שום דבר לא חדל מההתרברבות שלו ,אבל עדיין התמלא גאווה ,פולט אש בזעמו נגד היהודים וציווה למהר את המסע , אך התרחש ונפל מרכבתו ,נישא באלימות ; .כך שלאחר נפילה כואבת ,כל איברי גופו כאבו מאוד. 8וכך היה מי שקצת חשב שהוא יכול לפקד על גלי הים( ,כל כך היה גאה מעבר למצבו של האדם )וישקול את ההרים הגבוהים במאזן ,הוטל כעת על האדמה ,ונישא בחולצת סוסים . ,מגלה לכל את כוחו הגלוי של אלוהים. 9כך קמו התולעים מגופו של האיש הרשע הזה ,ובעודו חי בצער ובכאב ,נפל בשרו ,וזוהמת ריחו הרעישה לכל צבאו. 10והאיש שחשב קצת לפני שהוא יכול להגיע לכוכבי השמים ,אף אדם לא יכול היה לסבול לשאת בגלל צרחתו הבלתי נסבלת. 11הנה ,בהיותו נגוע ,הוא התחיל לעזוב את גאוותו הגדולה ,ולהגיע להכרת עצמו על ידי מכת אלוהים ,כאבו גובר בכל רגע. 12וכאשר הוא עצמו לא יכול היה לסבול את ריחו שלו ,אמר את הדברים האלה ,ראוי להיות כפוף לאלוהים ,ושאדם בן תמותה לא יחשוב על עצמו בגאווה אם הוא אלוהים. 13גם הרשע הזה נדר לה 'אשר עתה לא ירחם עליו עוד לאמר כך. 14שעיר הקודש( אליה נמהר להטילה עם הארץ ולעשותה לקבורה )ישאיר לחופש. 15ובאשר ליהודים ,אשר קבע כי אינם ראויים כל כך לקבור אותם ,אלא לגרש אותם עם ילדיהם לאכילת העופות וחיות הבר , ישווה את כולם לאזרחי אתונה. טז ואת בית-הקדש אשר קודם שקלקל ,היה מקשט במתנות טובות ,ומחזיר את כל כלי הקודש ברבים נוספים ,ומתוך הכנסותיו יגאל את החיובים שבזבחים. 17כן ,וגם הוא יהפוך ליהודי בעצמו ויעבור בכל העולם שהיה מיושב ויגיד את כוחו של אלוהים. 18אך על כל זה לא יפסקו מכאוביו כי משפט ה 'הצודק בא עליו ;על כן ,נואש מבריאותו ,כתב ליהודים את המכתב החתום ,ובו צורת תחינה ,כדרך זו. 19אנטיוכוס ,מלך ומושל ,ליהודים הטובים מאחלים אזרחיו הרבה שמחה ,בריאות ושגשוג. 20אם טוב לכם ולבניכם ועניינכם יהיו לשביעות רצונכם ,אני מודה מאוד לה 'בתקוותי בשמים. 21באשר אני הייתי חלש ,אחרת הייתי זוכר בטוב לבכם את כבודכם ורצונכם שחזרתם מפרס ,ונלקחתי עם מחלה קשה , חשבתי שצריך לדאוג לשלום כולם: 22אני לא סומך על בריאותי ,אבל יש תקווה גדולה להימלט מהמחלה הזו. 23אך בהתחשב בכך שאפילו אבי ,באיזו שעה הוביל צבא לארצות הגבוהות .מינה יורש, 24על מנת שאם יפול דבר בניגוד למצופה ,או אם יובאו בשורות קשות ,לא יטרידו בני הארץ ביודעו למי נותרה המדינה.
25שוב ,בהתחשב כיצד הנסיכים שהם גבולות ושכנים לממלכתי מחכים להזדמנויות ומצפים מה יהיה האירוע .שמתי את בני אנטיוכוס למלך ,אשר תכופות הקדשתי אותו והשבחתי אותו לרבים מכם ,כאשר עליתי למחוזות הגבוהים ;למי כתבתי כדלקמן: 26לכן אני מתפלל ומבקש מכם לזכור את היתרונות שעשיתי לכם באופן כללי ומיוחד ,ושכל אדם יהיה עדיין נאמן לי ולבני. 27כי אני משוכנע כי המבין את דעתי יכנע בטוב לב ובחסד לרצונותיכם. 28כך הרוצח והמגדף ,לאחר שסבל בצורה קשה ביותר ,כפי שהפציר באנשים אחרים ,כך מת הוא מוות אומלל בארץ זרה בהרים. 29ופיליפ ,אשר גדל עמו ,נשא את גופתו ,אשר גם הוא מפחד מבן אנטיוכוס ,הלך למצרים אל תלמיאוס פילומטור. פרק10 1עתה החזירו המכבי וחברתו ,ה 'המנחה אותם ,את המקדש ואת העיר. 2אך את המזבחות אשר בנו הגויים ברחוב הפתוח ,וגם את הקפלות ,הורידו. 3ואחרי שטיהרו את בית-המקדש עשו מזבח אחר ,ואבנים מכה ,הוציאו מהם אש ,והקריבו קרבן לאחר שנתיים ,והוציאו קטורת ואורות ולחם-מראה. 4כשזה נעשה ,הם נפלו ,והתחננו לה 'שלא יבואו עוד לצרות כאלה ;אׁבֱ ל האם חֱ בטאו לו עוד ֶ,א הוא יה ְָ ר אותֱ ם ְב ְרח הׁמים ,וב ל מא יוספֱרו לְגויה ם הְ מְ חׁלה ילה ים ובה ברְֱ הרים. ב 5ובאותו היום שבו חיללו הזרים את בית המקדש ,באותו היום ,שוב נטהר ,בחמישה ועשרים ביום החודש ,שהוא קאסלאו. 6וקיימו את שמונת הימים בשמחה ,כחג-הסוכות ,לזכור ,כי זמן לא רב עשו את חג-הסוכות ,כאשר נדדו בהרים ובמאורות כבהמות. 7על כן חשפו ענפים וענפים יפים ותמרים ושרו תהילים למי שהצליח לטהר את מקומו. 8הם קבעו גם בחוק ובגזירה משותפת שכל שנה ישמרו הימים ההם לכל עם היהודים. 9וזה היה סופו של אנטיוכוס ,הנקרא אפיפנס. 10כעת נכריז על מעשיו של אנטיוכוס אופטור ,שהיה בנו של האיש הרשע הזה ,כשהוא אוסף בקצרה את אסונות המלחמות. 11אז כשהגיע אל הכתר ,הוא העמיד את ליסיאס אחד על ענייני ממלכתו ,ומינה אותו למושל הראשי שלו של סלוסוריה ופניקה. 12שכן תלמיאוס ,שכונה מקרון ,שבחר לעשות צדק עם היהודים על העוול שנעשה להם ,ניסה להמשיך את השלום איתם. 13ואז הואשם על ידידי המלך לפני אופטור ,וקרא בוגד בכל מילה כי עזב את קפריסין ,שפילומטור התחייב לו ,ויצא לאנטיוכוס אפיפנס ,ומשראה שהוא לא נמצא במקום מכובד ,הוא היה כל כך מיואש . ,שהרעיל את עצמו ומת. 14אבל כשגורגיאס היה מושל האחזקות ,הוא שכר חיילים והזין מלחמה ללא הרף עם היהודים. 15ועם כל זה ,לאחר שקיבלו בידיהם את האחיזות הנמכרות ביותר ,כבשו את היהודים ,וקבלו את הגורשים מירושלים ,הם פנו להזין את המלחמה. טז וְקה בתְְנב נו אֶׁא ר הֱ יו ֲה ם הְ מְ קב ְֱ ה וְקה בתְְנב נו אֹלהה ים ֶא קה הב יאה לֱהא ם לב עוזיר ;וכך הם רצו באלימות על מעוזם של האידומאים, 17ותקפו אותם בחוזקה ,זכו במעצר ,והרחיקו את כל הנלחמים על החומה ,והרגו את כל הנופל בידם ,והרגו לא פחות מעשרים אלף. 18ומכיוון שכמה ,שלא פחות מתשעת אלפים ,נמלטו יחד לשתי טירות חזקות מאוד ,בעלות כל מיני דברים נוחים לקיים את המצור. 19עזב המכבי את שמעון ויוסף ,וגם את זכאוס ואת אשר אתו ,אשר הספיקו למצור עליהם ,ויצא בעצמו אל המקומות הנזקקים יותר לעזרתו. 20ואלה שהיו עם שמעון ,מובלים בחמדנות ,נשכנעו תמורת כסף על ידי אחדים מבני הטירה ,ולקחו שבעים אלף דרכמים , וחלק מהם ימלטו. 21אך כאשר נודע למכבי מה נעשה ,כינס את מושלי העם ,והאשים את האנשים האלה ,כי מכרו את אחיהם תמורת כסף , ושחררו את אויביהם להילחם בהם. 22הוא הרג את אלו שנמצאו בוגדים ומיד לקח את שתי הטירות. 23והצליח בכלי נשקו בכל מה שנטל בידו והרג בשניים יותר מעשרים אלף. הודים ,כב ֶא קא ם ְרב ְרב ֶא ל כוחות זרים ,וסוסים לא מעטים מאסיה ,כאילו לקח את היהדות ְ 24ו ֱקב מא הטימותֱ אוס ,אֶׁא ר גֱבב רו ֶא הְ יב ה בכוח הנשק. 25אך בהתקרבו פנו האנשים אשר עם המכבי להתפלל אל ה 'וזרקו אדמה על ראשיהם וחגרו את חלציהם בשק. 26ויפלו למרגלות המזבח ויבקשו ממנו שירחם עליהם ויהיה אויב לאויביהם ויריב ליריבותיהם כדברי התורה. 27אז לאחר התפילה נטלו את נשקם והלכו הלאה מהעיר ,וכאשר התקרבו אל אויביהם ,שמרו לבדם. 28עתה זריחה השמש ,והתחברו שניהם יחדיו ;לחלק האחד יש יחד עם סגולתם את מקלטם גם לה 'להבטחת הצלחתם וניצחונם :הצד השני הופך את זעמם למנהיג מלחמתם. 29אך כאשר התחזק הקרב ,נראו לאויבים מן השמים חמישה אנשים יפים על סוסים ,עם רתמות זהב ,ושניים מהם הובילו את היהודים.
30ויקח את-המכבי ביניהם ויכסה אותו מכל צד ,וישמר אותו ,אך ירו חצים וברקים על האויבים ,וכך ,בהיותם מבולבלים בעיוורון ומלאי צרה ,נהרגו. 31ויהרגו מרגלים עשרים אלף וחמש מאות ושש מאות פרשים. 32באשר לטימותאוס עצמו ,הוא ברח למעצר חזק מאוד ,שנקרא גאורה ,שבו היה צ'ריאס המושל. 33אבל היו עם המכבי מצור על המבצר באומץ ארבעה ימים. 34ואלה שהיו בפנים בטחו בכוח המקום ,חיללו מאוד ויאמרו דברי רע. 35אף על פי כן ,ביום החמישי מוקדם יותר ,עשרים צעירים מקבוצת המכבים ,נלהבים מכעס בגלל חילול הקודש ,תקפו את החומה בגבריות ,ובאומץ עז הרגו את כל מה שפגשו. 36גם אחרים שעלו אחריהם בהיותם עסוקים באלה אשר בפנים ,שרפו את המגדלים והבעירו אש חיו את המגדף ;ואחרים פרצו את השערים ,ולאחר שקיבלו את שאר הצבא ,כבשו את העיר. 37ויהרג את טימותיוס הנסתר בבור פלוני ואת כריס אחיו עם אפולופנס. 38כשזה נעשה ,היללו את ה 'בתהילים ובהודיה ,אשר עשה דברים כה גדולים עבור ישראל ,ונתן להם את הניצחון. פרק11 1זמן לא רב לאחר מכן ,מגן המלך ובן דודו של ליסיאס ,שניהל גם את העניינים ,חשו מורת רוח גדולה מהדברים שנעשו. 2וכאשר אסף כשמונים אלף עם כל הפרשים ,בא על היהודים מתוך מחשבה לעשות את העיר למשכן לגויים. 3ולהרוויח את בית המקדש כשאר קפלות הגויים ולהעמיד את הכהונה הגדולה למכירה בכל שנה. 4כלל לא מתחשב בכוחו של אלוהים אלא נפוח עם עשרת אלפים הרגלים שלו ,ואלפי פרשיו ושמונים פילים שלו. ת-סורה ,אֶׁא ר הֱ יֱה ֲה יר יה צב ֱרה ,אׁבֱ ל ברחוקֱ ה המירוֱֶ הלֱם ְכח הׁמֱָ ה אא ארץ ,וְקה כֱר ֱֲלאיהֱ במאמ ד. ֱ ְ 5ו ֱקב מא אא ל-יב הודֱ ה וְקה קב רמ ב אא תְְ- 6ושמעו אשר עם המכבי כי הוא מצור על האחזים ,הם וכל העם בקינה ודמעות התחננו לה 'שישלח מלאך טוב להציל את ישראל. 7אז לקח המכבי עצמו קודם כל כלי נשק ,והפציר באחר שיסכנו אתו יחד אתו לעזור לאחיהם ,ויצאו יחדיו בנפש חפצה. 8ובהיותם בירושלים ,הופיע לפניהם רכוב על סוס אחד בלבוש לבן ,מנענע את שריון הזהב שלו. 9ואז הם היללו את האל הרחום כולם יחד ,והתלבטו ,עד שהם היו מוכנים לא רק להילחם עם בני אדם ,אלא עם רוב החיות האכזריות ,ולחדור חומות ברזל. 10כך צעדו קדימה בשריונם ,בעלי עוזר מן השמים :כי רחם ה 'עליהם. 11ויפקדו על אויביהם כאריות ,הרגו אחד-עשר אלף רגלים ושש-עשרה מאות פרשים ,והניחו את כל-האחרים. 12גם רבים מהם שנפצעו נמלטו עירומים ;וליסיאס עצמו ברח בבושת פנים ,וכך נמלט. 13אשר ,בהיותו איש בינה ,משליך עם עצמו את האובדן שאבד לו ,ובהתחשב בכך שלא ניתן היה להתגבר על העברים כי עזר להם הקב"ה ,שלח אליהם. 14ושכנע אותם להסכים לכל התנאים הסבירים ,והבטיח כי ישכנע את המלך שהוא חייב להיות חבר עבורם. 15אז הסכים המכבי לכל אשר חפץ ליסיאס ,תוך הקפדה על טובת הכלל ;וב כֱל מְ ה ָא כֱתְ ב הְ מא בא ל אא ל-ליסיאס בעניין היהודים ,נתן לו המלך. 16כי היו מכתבים כתובים ליהודים מליסיאס בעניין זה :ליסיאס לאנשי היהודים שולח דרישת שלום. 17יוחנן ואבסולום ,שנשלחו ממך ,מסרו לי את העצומה הרשומה ,וביקשו בקשה לביצוע תוכנה. 18על כן כל מה שהיה ראוי לדווח למלך ,הצהרתי ,והוא נתן ככל העולה על רוחו. 19ואם אז תשמרו על עצמכם נאמנים למדינה ,גם מכאן ואילך אשתדל להיות אמצעי לטובתכם. 20אבל מהפרטים נתתי ,הן לאלה והן לשאר הבאים ממני ,לשוחח עמכם. 21שלום לך .מאה ושמונה וארבעים השנה ,הארבעה והעשרים לחודש דיוסקורינתיוס. 22ומכתב המלך הכיל את המילים האלה :המלך אנטיוכוס אל אחיו ליסיאס שולח שלום. 23כיון שנתורגם אבינו לאלים ,רצוננו הוא שהנמצאים בממלכתנו יחיו בשקט ,שכל אחד יעסוק בענייניו. 24אנו גם מבינים שהיהודים לא הסכימו לאבינו ,על מנת שיביאו אותם למנהג הגויים ,אלא היו מעדיפים לשמור על אורח חייהם :בגלל הסיבה שהם דורשים מאיתנו ,שנאפשר להם .לחיות לפי החוקים שלהם. 25על כן דעתנו ,כי העם הזה יהיה במנוחה ,והחלטנו להשיב להם את מקדשם ,למען יחיו כמנהגי אבותיהם. 26אם כן ,טוב תעשה אם תשלח אליהם ותיתן להם שלום ,שכאשר הם יהיו מאושרים על דעתנו ,הם יהיו נוחים ,ולעולם ילכו בשמחה בענייניהם. 27ומכתב המלך אל גוי היהודים היה כך :המלך אנטיוכוס שולח דרישת שלום למועצה ולשאר היהודים. 28אם תסתדרו טוב ,תשוקתנו ;גם אנחנו במצב בריאותי טוב. 29מנלאוס הכריז בפנינו כי רצונכם לחזור הביתה ולעסוק בעסקכם. 30לפיכך יתנהלו לאלה שיעזבו התנהגות בטוחה עד ליום השלושים של קסנטיקוס בביטחון. 31והיהודים ישתמשו במיני בשר ובחוקים משלהם כקודם ;ואף אחד מהם לא יפגע בשום דרך על דברים שנעשו בבור. 32שלחתי גם את מנלאוס לנחם אותך.
33שלום לך .במאה ארבעים ושמונה שנה ,וביום החמישה עשר לחודש קסנטיקוס. 34הרומאים גם שלחו אליהם מכתב המכיל את המילים האלה :קווינטוס ממיוס וטיטוס מנליוס ,שגרירי הרומאים ,שולחים דרישת שלום לאנשי היהודים. 35כל אשר נתן ליסיאס בן דודו של המלך ,גם אנו שמחים בו. 36אך נגע בדברים אשר גזר עליהם להפנות למלך ,לאחר שיעצתם ,שלח אחד מיד ,כדי שנוכל להודיע כנוח לכם :כי עתה אנו הולכים לאנטיוכיה. 37על כן שלח כמה מהר ,למען נדע מה דעתך. 38פרידה .מאה ושמונה וארבעים שנה זו ,היום החמישה עשר לחודשXanthicus. פרק12 1כאשר נכרתו הבריתות הללו ,הלך ליסיאס אל המלך ,והיהודים עסקו בבעליהם. 2אבל מהמושלים של כמה מקומות ,טימותאוס ואפולוניוס בן גנאוס ,גם הירונימוס ודמופון ,ולצדם ניקנור מושל קפריסין ,לא יסבלו מהם לשקט ולחיות בשלום. 3גם אנשי יופה עשו מעשה רשע שכזה :הם התפללו מהיהודים היושבים בתוכם שילכו עם נשותיהם וילדיהם אל הסירות אשר הכינו ,כאילו לא התכוונו להם לפגוע. 4אשר קיבלו את זה על פי גזרת העיר כרצונם לחיות בשלום ואינם חושדים בשום דבר ,אך כאשר יצאו לעומק ,טבעו לא פחות ממאתיים מהם. 5כאשר שמע יהודה על האכזריות הזאת שנעשתה לבני ארצו ,ציווה על אלה שהיו עמו להכין אותם. 6וקרא לאלוהים השופט הצדיק ,בא על הרוצחים של אחיו ,ושרף את המקלט בלילה ,והצית את הסירות ,ואת הנמלטים לשם הרג. 7וכאשר נסגרה העיר ,חזר לאחור ,כאילו ישוב לשרש את כל העיר יופה. 8אך כאשר שמע כי הג'מניטים מתכוונים לעשות כך ליהודים היושבים בתוכם. 9הוא בא על-הג'מני גם בלילה ,והצית את המקלט ואת הצי ,ויראה אור האש בירושלים מאתיים וארבעים מקומות. 10עתה כשהלכו משם תשעה דרגות במסעם אל טימותאוס ,עלו עליו לא פחות מחמשת אלפים איש ברגל וחמש מאות פרשי ערבים. יא וְקה הב יאה המֶא ארב במאמ ד ;אבל הצד של יהודה בעזרת אלוהים השיג את הניצחון ;כך שהנוודים של ערב ,לאחר שהתגברו ,ביקשו ליהודה לשלום ,והבטיחו גם לתת לו בקר וגם לשמח אותו אחרת. 12ואז יהודה ,שחשב כי הם יועילו בהרבה דברים ,נתן להם שלום :ואז הם לחצו ידיים ,ויצאו אל אוהליהם. 13הוא גם ניגש לעשות גשר לעיר חזקה ,שהיתה מגודרת בחומות ומאוכלסת בבני מדינות שונות ;ושמו היה כספיס. 14אבל אלה שהיו בתוכה נתנו אמון בכוח החומות ובהספקת המזון ,עד שהם התנהגו בגסות כלפי אלה שהיו עם יהודה ,מטיסים ומשמיצים ,ומשמיעים דברים שלא נאמר. 15על כן יהודה עם חבריו ,בקריאה לריבונו הגדול של העולם ,אשר ללא אילים ומנועי מלחמה הפיל את יריחו בימי יהושע , התקפה עזה על החומות. 16ולקח את העיר ברצונו של אלוהים ,ועשה שחיטה בלתי ניתנת לביטוי ,עד כדי כך שאגם שני פרסים רחב סמוך אליו , מתמלא מלא ,נראה רץ בדם. 17ואז הלכו משם שבע מאות וחמישים אדרות ובאו אל-כראקה אל היהודים הנקראים טוביאני. 18אך לטימותאוס לא מצאו אותו במקומות ,כי בטרם שלח דבר ,הלך משם ,לאחר שהותיר חיל מצב חזק מאוד במעצר פלוני. 19אבל דוסיתיאוס וסוסיפטר ,שהיו משרי המכבים ,יצאו והרגו את אלו אשר השאיר טימותאוס במבצר ,למעלה מעשרת אלפים איש. 20וחילק המכבים את צבאו בלהקות ויעמידם על הלהקות וילך על טימותאוס אשר היו לו מאה ועשרים אלף איש רגלים וחמש מאות פרשים. 21עת ידע לטימותאוס את בואו של יהודה ,הוא שלח את הנשים והילדים ואת המטען האחר אל מבצר הנקרא קרניון :כי העיירה הייתה קשה למצור ואינה נוחה לבוא אליה בגלל המצר של כל המקומות. . 22אך כאשר נראתה יהודה להקתו הראשונה ,נמלטו האויבים בפחד ובאימה בהופעתו של הרואה את כל הדברים .מאנשיהם , ופצועים בחוד חרבותיהם. 23גם יהודה רצה מאוד ברדוף אחריהם והרג את האומללים הרשעים אשר הרג מהם כשלושים אלף איש. 24ועוד טימותאוס עצמו נפל בידי דוסיתיאוס וסוסיפטר ,אשר ביקש במלאכה רבה לשחררו בחייו ,כי היו לו רבים מהורי היהודים ,ואחייהם של אחדים מהם ,אשר אם ישימו .אותו למוות ,אין להתייחס אליו. 25אז כשהבטיח להם במילים רבות כי ישיבם ללא פגע ,על פי ההסכם ,הם הניחו לו ללכת להצלת אחיהם. 26אז צעד המכבי אל קרניון ואל מקדש אטרגטיס ,ושם הרג חמישה ועשרים אלף איש. 27ואחרי שברח והשמיד אותם ,הרחיק יהודה את הצבא לעבר עפרון עיר חזקה אשר ישב בה ליסיא והמון רב של גוים , והנערים החזקים שמרו את החומות והגנו עליהן בכוח .היה גם אספקה נהדרת של מנועים וחצים.
28אך כאשר קראו יהודה וחבורתו אל אל-הכל-יכול אשר בכוחו שובר את כוח אויביו ,זכו בעיר והרגו עשרים וחמישה אלף מבפנים. 29משם יצאו לסקיתופוליס השוכנת שש מאות דרגות מירושלים. 30אך כאשר העידו היהודים היושבים שם כי הסקיתופוליטנים נהגו בהם באהבה והפצירו בהם בטוב לב בשעת מצוקתם; 31הודו להם ורצו שיהיו עמם ידידות ,וכך באו לירושלים ,חג השבועות מתקרב. 32ואחרי החג ,שנקרא חג השבועות ,יצאו נגד גורגיאס מושל אדומיאה. 33אשר יצא בשלשת אלפים איש רגלים וארבע מאות פרשים. 34ויהי כי בלחימה יחד נהרגו מעט מהיהודים. 35באותו זמן דוסיתיאוס ,אחד מחבריו של באסנור ,שהיה רכוב על סוס ואיש חזק ,עדיין היה על גורגיאס ,ואחז במעילו משך אותו בכוח ;וכאשר היה לוקח את האיש המקולל הזה בחיים ,פרש מתראקיה שבא עליו היכה את כתפו ,כך שגורגיאס ברח אל מריסה. 36עתה ,כשהיו עם גורגיאס נלחמו זמן רב והתעייפו ,קרא יהודה אל ה 'כי יתגלה כעוזרם ומנהיגם במלחמה. 37ובכך הוא התחיל בלשונו ,ושר תהילים בקול רם ,ומיהר בשוגג על אנשיו של גורגיאס ,הרחיק אותם. 38ויאסף יהודה את צבאו ויבוא אל עיר אודולם ,ובבוא היום השביעי ,היטהרו כמנהג ,ושמרו את השבת באותו מקום. 39וביום שאחרי ,כפי שהיה ,בא יהודה וחברתו לקחת את גופות ההרוגים ולקבור אותם עם קרוביהם בקברי אבותיהם. 40כעת מצאו מתחת למעילי כל ההרוג דברים מקודשים לאלילי הג'מניה ,מה שאסור ליהודים לפי ההלכה .אז ראה כל אדם שזו הסיבה שבגללה הם נהרגו. 41כל האנשים משבחים את ה 'השופט הצדיק אשר פתח את הדברים הנסתרים. 42נתנו את עצמם לתפילה ,והתחננו בפניו שהחטא שנעשה יימחק לחלוטין מזיכרון .חוץ מזה ,יהודה האציל ההוא קרא לעם לשמור על עצמו מחטא ,כי הם ראו לנגד עיניהם את הדברים שקרו על חטאי ההרוגים. 43וכאשר עשה כינוס בכל החבורה לסך אלפיים דרכמים כסף ,שלח לירושלים להקריב קרבן חטאת ,ועשה בה היטב וביושר בהיותו מודע לתחיית המתים. 44כי אם הוא לא קיווה שההרוגים היו צריכים לקום מחדש ,היה מיותר והבל להתפלל על המתים. 45וגם בכך שהוא קלט שיש חסד גדול מונח לאלה שמתו אלוהים ,זו הייתה מחשבה קדושה וטובה .על זה עשה פיוס על המתים ,כדי שיינצלו מהחטא. פרק13 1במאה הארבעים ותשע השנה נאמר ליהודה כי אנטיוכוס אופטור בא בכוח גדול ליהודה. 2ועמו ליסיאס מגן שלו ושליט ענייניו ,עם כל אחד מהם כוח יווני של רגלים ,מאה ועשרת אלפים ,ופרשים חמשת אלפים ושלוש מאות ,ופילים שניים ועשרים ושלוש מאות מרכבות חמושים ב .ווים. 3גם מנלאוס הצטרף אליהם ,ובמבוכה רבה עודד את אנטיוכוס ,לא למען הגנת הארץ ,אלא משום שחשב שהתמנה למושל. 4אך מלך מלכי המלכים הניע את דעתו של אנטיוכוס על האומלל הרשע הזה ,וליסיאס הודיע למלך כי האיש הזה הוא הגורם לכל עוונות ,כדי שהמלך ציווה להביאו אל בריה ולהמיתו ,כמו האיש הזה .האופן נמצא במקום הזה. 5והיה במקום ההוא מגדל בגובה חמישים אמה ,מלא אפר ,והיה לו כלי עגול אשר תלוי מכל עבר אל האפר. 6וכל מי שנידון בחילול קודש או ביצע כל פשע חמור אחר ,כל האנשים דחפו אותו למוות. 7מוות כזה קרה שהאדם הרשע ימות ,בלי קבורה בארץ ;וזה הכי צודק: 8כי ככל שחטא הרבה על המזבח ,שאש ואפרו היו קדושים ,קיבל את מותו באפר. 9עתה בא המלך בשכל ברברי ומתנשא לעשות ליהודים הרבה יותר גרוע ממה שנעשה בתקופת אביו. 10אשר כאשר הבחין יהודה ,ציווה על ההמון לקרוא לה 'לילה ויום ,כי אם אי פעם בכל עת אחר ,עתה גם יעזור להם ,בהיותו עתיד להרחיק מתורתם ,מארצם .ומבית המקדש: 11ולמען לא יסבול מהעם ,שאפילו עתה היה רק מעט רענן ,להיות כפופים לגויים המחוללים. 12כאשר עשו זאת כולם יחד ,והתחננו לאדון הרחום בבכי ובצום ,ובשכיבה על הארץ שלושה ימים ארוכים ,יהודה ,לאחר שהפציר בהם ,ציווה שהם יהיו מוכנים. 13ויקבע יהודה בהיותו מבודד עם הזקנים לפני שצבא המלך יכנס ליהודה וישיג את העיר ,לצאת ולנסות את הדבר במלחמה בעזרת ה'. 14אז כשהתמסר הכל לבורא עולם ,והמריץ את חייליו להילחם בגבר ,עד מוות ,על החוקים ,בית המקדש ,העיר ,הארץ והחברה ,חנה על ידי מודיען. 15ונתן את הסיסמה לאלו אשר סביבו הנצחון הוא מאלוהים ;עם הבחורים האמיצים והמובחרים ביותר נכנס לאוהל המלך בלילה ,והרג במחנה כארבעת אלפים איש ,ואת ראשי הפילים ,עם כל אשר עליו. 16ולבסוף מילאו את המחנה בפחד ובמהומה ,ויצאו בהצלחה. 17זה נעשה בשחר היום ,כי הגנת ה 'אכן עזרה לו. 18כעת ,כאשר טעם המלך מגבריותם של היהודים ,הוא ניגש לתפוס את האחיזה במדיניות.
19ויצעד לעבר ביתסורא ,שהיתה מאחזת היהודים ,אך נברח ,נכשל ואבד מאנשיו. הודיד אא ל-אֶׁא ר הֱ יֱה ְו כֱל-הְ צב הריכה ים. 20כה י יב הודֱ ה ה 21אך רודוקוס ,שהיה במארח היהודים ,גילה את הסודות לאויבים ;לפיכך חיפשו אותו ,וכאשר קיבלו אותו ,הכניסו אותו לכלא. 22המלך נהג עמם בבית-סום בפעם השנייה ,נתן ידו ,לקח את שלהם ,הלך ,נלחם עם יהודה ,התגבר; 23שמע שפיליפ ,שנותר מהעניינים באנטיוכיה ,היה כפוף נואשות ,מבולבל ,הפציר ביהודים ,נכנע ונשבע לכל התנאים השווים , הסכים איתם והקריב קורבן ,כיבד את המקדש ונהג בטוב לב .המקום, ת-מקְ ְי ים ְ ,ו ְקֲָׁא ה אותו לב מוֶי ל אא ת-ר מאֶות המ בתלְמי י ְֲד-ג יירנה ים; 24וְקה ֱָ א אא ב 25באו לתלמאי העם שם צר על הבריתות ;כי הסתערו ,כי יבטלו את בריתם: 26ליסיאס עלה למושב השופטים ,אמר ככל שניתן להגן על העניין ,שכנע ,הרגיע ,השפיע עליהם היטב ,חזר לאנטיוכיה .כך זה נגע בבואו וביציאתו של המלך. פרק14 1לאחר שלוש שנים נודע יהודה ,שדמטריוס בן סלאוקוס ,לאחר שנכנס לחוף טריפוליס בכוח גדול ובצי. 2כבש את הארץ והרג את אנטיוכוס ואת ליסיאס מגןו. 3אלקימוס אחד ,שהיה כהן גדול ,וטמא במזיד בעת התערבותם עם הגויים ,בראותו שבשום אופן לא יוכל להציל את עצמו ,ולא יהיה לו עוד גישה למזבח הקדוש. 4בא אל המלך דמטריוס במאה ואחת וחמישים השנה והציג לו כתר זהב ודקל וגם מהענפים ששימשו בחגיגיות בבית המקדש וכך שתק ביום ההוא. 5אך לאחר שקיבל הזדמנות לקדם את מפעלו השוטה ,ודמטריוס קרא לעצתו ,ושאל כיצד עמדו היהודים ולמה הם מתכוונים , השיב לו: 6אלה מהיהודים שהוא כינה אסידים ,אשר רב החובל שלהם הוא יהודה המכבי ,מזינים מלחמה וממרידים ,ולא יניחו לשאר בשלום. 7לכן אני ,בהיותי נשלל מכבוד אבותי ,כוונתי לכהונה הגדולה ,באתי הנה: 8ראשית ,באמת בגלל הדאגה הבלתי מזוינת שיש לי בדברים הקשורים למלך ;ושנית ,אפילו לשם כך אני מתכוון לטובת בני ארצי :כי כל האומה שלנו נתונה בסבל לא קטן בגלל התנהלותם הבלתי רצויה שלהם כאמור. 9על כן ,המלך ,בראותו יודע את כל הדברים האלה ,היזהר למדינה ולעם שלנו ,הנלחץ מכל עבר ,לפי הרחמים שאתה מגלה לכל. 10כל עוד יהודה חי ,לא ייתכן שהמדינה תהיה שקטה. 11זה לא נאמר עליו מוקדם יותר ,אבל אחרים מחבריו של המלך ,שהועמדו בזדון נגד יהודה ,הקטירו יותר את דמטריוס. 12ומיד קרא לניקנור ,שהיה אדון הפילים ,והעמיד אותו למושל על יהודה ,הוא שלח אותו. 13מצווה עליו להרוג את יהודה ולפזר את אשר עמו ולעשות את אלקימוס לכהן גדול לבית המקדש הגדול. 14אז באו הגויים ,שברחו מיהודה מיהודה ,לניקנור בצאן ,וחשבו שהנזק והאסונות של היהודים יהיו לרווחתם. 15עתה ,כאשר שמעו היהודים על בואו של ניקנור ,וכי הגויים עומדים נגדם ,הם הטילו אדמה על ראשם ,והתפללו אל מי שהקים את עמו לנצח ,ואשר תמיד עוזר לחלקו בהפגנת נוכחותו. . 16על פי מצוות החובל יצאו משם מיד וקרבו אליהם בעיר דסאו. 17כעת שמעון ,אחיו של יהודה ,הצטרף לקרב עם ניקנור ,אך היה קצת נבוך בגלל השתיקה הפתאומית של אויביו. 18אף על פי כן ,ניקנור ,בשמעו על הגבריות של האנשים שהיו עם יהודה ,ועל האומץ שהיה עליהם להילחם למען ארצם ,לא העז לנסות את הדבר בחרב. 19על כן שלח את פוסידוניוס ואת תאודוטוס ואת מתתיהו לעשות שלום. 20אז לאחר שהתייעצו על כך ארוכות ,והרב החובל הכיר את ההמון ,ונראה כי כולם בעלי דעה אחת ,הסכימו לבריתות. 21וקבעו יום להיפגש יחדיו לבדם ,ובבוא היום ויוכנסו שרפרפים לכל אחד מהם. 22לודאס הניח חמושים מוכנים במקומות נוחים ,פן יתנהגו פתאום בוגדנות כלשהי על ידי האויבים :אז הם ערכו ועידה של שלום. ְ 23וקיֶא ב נה קב נור ְה ירוֱֶ ְל הם וב ל מא חֱ זְל וְקה בֶלְח אא ת-הֱ ֱֲם אֶׁא ר ְֱ אֱ ה אי לֱיו צ מאן. 24ולא ברצונו להרחיק את יהודה מעיניו כי אוהב את האיש מלבו. 25הוא התפלל גם לו שיקח אשה ויוליד ילדים :אז התחתן ,שקט ולקח חלק מהחיים האלה. 26אך אלקימוס ,הבחין באהבה שביניהם ,והתבונן בבריתות שנכרתו ,בא אל דמטריוס ואמר לו כי ניקנור אינו מושפע היטב כלפי המדינה ;על כך הסמיך את יהודה ,בוגד בממלכתו ,ליורשו של המלך. 27ואז המלך בזעם והתגרה בהאשמותיו של האיש הרשע ביותר ,כתב לניקנור בסימן שהוא מרוצה מאוד מהבריתות ,וציווה עליו לשלוח את המכבים אסיר בכל חיפזון לאנטיוכיה.
28כאשר זה הגיע לשימוע של ניקנור ,הוא היה מאוד מבולבל בעצמו ,ולקח בחומרה לבטל את הסעיפים שהוסכם עליהם , האיש לא אשם. 29אך מכיוון שלא הייתה עסקה נגד המלך ,הוא ראה את זמנו לבצע את הדבר הזה במדיניות. 30אף על פי כן ,כאשר ראה המכבי שניקנור התחיל להיות גס רוח כלפיו ,ושהוא התחנן אליו בגסות ממה שהיה רגיל ,כשהוא קלט שהתנהגות חמוצה כזו לא באה לידי ביטוי ,הוא אסף לא מעט מאנשיו ,ופרש את עצמו .מניקנור. 31אבל השני ,שידע שמדיניותו של יהודה מנע ממנו במיוחד ,נכנס לבית המקדש הגדול והקדוש ,וציווה על הכוהנים שהקריבו את קורבנותיהם הרגילים למסור לו את האיש. 32וכאשר נשבעו כי לא ידעו לדעת היכן האיש אשר חיפש. 33הוא הושיט את ידו הימנית אל בית המקדש ונדר כך :אם לא תמסרו לי את יהודה כלוא ,אשים את בית האלוהים הזה על האדמה ואשבר את המזבח .ולהקים מקדש בולט לבכחוס. 34אחרי הדברים האלה הלך .וְקה בָאו הְ כמ הׁנה ים אא ת יֱדֱ ם אא ל הְ ֱָ מְ יה ם וְקה בתְְנב נו אא ת הְ מְ גה יר לב עולֱם ְֲמֱ ם ליאממ ר כֱך; 35אתה ,אדוני הכל ,אשר אינו זקוק לכלום ,היה מרוצה מכך שבית מקדשך יהיה בתוכנו. 36על כן עתה ,אלוהים הקדוש של כל הקדושה ,שמור את הבית הזה ללא טמא ,אשר טוהר לאחרונה ,ועצור כל פי לא צדק. 37עתה הואשם בפני ניקנור אחד רזיס ,אחד מזקני ירושלים ,אוהב בני ארצו ,ואיש בעל מוניטין ,אשר על חסדו נקרא אב היהודים. 38כי בעבר ,כאשר לא התערבבו עם הגויים ,הוא הואשם ביהדות ,והוא סיכן באומץ את גופו ואת חייו בכל תוקף למען דת היהודים. 39אז ניקנור ,שהיה מוכן להכריז על השנאה שהוא נשא ליהודים ,שלח למעלה מחמש מאות איש מלחמה לקחת אותו. 40כי הוא חשב בכך שלקח אותו לפגוע ביהודים הרבה. 41עתה ,כאשר ההמון היה לוקח את המגדל ,ופורץ בחוזקה את הדלת החיצונית ,ומצווה להביא אש לשרוף אותו ,הוא היה מוכן להילקח מכל עבר נפל על חרבו; 42הבחירה במקום למות בגבריות ,מאשר לבוא לידי רשעים ,להתעלל אחרת ממה שנראה לידתו האצילית: 43אך כשהוא מתגעגע למכתו בחיפזון ,גם ההמון ממהר בתוך הדלתות ,הוא רץ באומץ אל הקיר ,והפיל את עצמו בגבר בין העבים שבהם. 44אבל הם החזירו במהירות ,ונעשה חלל ,הוא נפל אל תוך המקום הריק. 45אף על פי כן ,בעודו עוד נשימה בתוכו ,נדלק בכעס ,הוא קם ;ואף-על-פי שדמו יצא כנפי מים ,ופצעיו קשים ,בכל זאת רץ בתוך ההמון ;ועומד על סלע תלול, 46כאשר דמו נעלם כעת לגמרי ,הוא עקר את קרביו ,ולקח אותם בשתי ידיו ,הוא הטיל אותם על ההמון ,וקורא לאדון החיים והרוח להשיב לו את אלה שוב ,כך מת. פרק15 1אך ניקנור ,כששמע שיהודה וחבורתו נמצאים במקומות החזקים בשומרון ,החליט ללא כל סכנה להטיל עליהם ביום השבת. 2אף-על-פי-כן אמרו היהודים שנאלצו ללכת עמו ,אל תשחית באכזריות ובברבריות ,אלא תן כבוד ליום ההוא ,אשר הרואה את כל הדברים ,כיבד בקדושה מכל שאר הימים. 3אז דרש האומלל הכי אכזרי ,אם יש אדיר בשמים ,שציווה על שמירת יום השבת. 4ויאמרו יש בשמים אדון חי וגבור אשר ציווה לשמור את היום השביעי. ְ 5וק מאמא ר הְ ָי נה י ,וב גְם-אׁנה י גֱבור ְֲל-הֱ אֱ ארץ ְ ,ואׁנה י במצְ ואה ְלחׁלק וב ְלֲָׁות אא ת-הְ מא לאך .אולם הוא השיג שלא יעשה את רצונו המרושע. 6אז ניקנור ,בגאווה וגאוותנות רבה ,נחוש להקים אנדרטה ציבורית לניצחונו על יהודה ועל אלו שהיו עמו. 7אך למכבי היה בטחון תמידי שה 'יעזור לו: 8על כן קרא לעמו לא לפחד מביאת הגויים נגדם ,אלא לזכור את העזרה אשר זכו בעבר מהשמים ,ועתה לצפות לניצחון ולעזרה ,אשר יבואו אליהם מאת הקב"ה. 9ולפיכך ניחם אותם מתוך התורה והנביאים ,ובניגוד לזכור אותם בקרבות שהם ניצחו קודם לכן ,העלה אותם יותר. 10וכשהעיר את נפשם ,נתן להם את משמרתם ,והראה להם את כל שקר הגויים והפרת השבועות. 11כך חימוש כל אחד מהם ,לא כל כך בהגנה על מגנים וחניתות ,כמו במילים נוחות וטובות :ומלבד זאת סיפר להם חלום ראוי להאמין ,כאילו היה כך ,אשר עשה .לא מעט לשמוח אותם. 12וזה היה חזונו :שאוניאס ,שהיה כהן גדול ,איש סגולה וטוב ,מכובד בשיחה ,עדין במצבו ,גם מדבר היטב ,ומתאמן מילד בכל נקודות המעלות ,מרים ידיו .התפלל על כל הגוף של היהודים. 13זה נעשה ,כמוהו הופיע אדם בעל שערות אפורות ומפואר מאוד ,שהיה בעל הוד נפלאה ומעולה. 14וענה אוניה לאמר זה אוהב האחים המתפלל על העם ועל עיר הקודש ,כלומר ירמיהו נביא האלוהים. 15אשר ירמיהו הושיט את ידו הימנית נתן ליהודה חרב זהב ובנתנה דבר כך. 16קח את החרב הקדושה הזאת ,מתנת אלוהים ,שבה תפצע את היריבים.
17ובהתנחם בדברי יהודה ,שהיו טובים מאוד ,ויכולים לעורר אותם לגבורה ולעודד את לב הבחורים ,קבעו שלא לחנות מחנה , אלא באומץ לעלות עליהם ,ו בגבריות לנסות את העניין בסכסוך ,כי העיר והקדש והמקדש היו בסכנה. 18כי הדאגה שהקפידו על נשותיהם וילדיהם ,אחיהם וחבריהם ,הייתה פחותה עמם :אבל הפחד הגדול והעיקרי היה לבית המקדש הקדוש. 19גם היושבים בעיר לא דאגו לפחות ,כשהם מוטרדים מהסכסוך בחוץ לארץ. 20ועתה ,כאשר נראה הכל מה צריך להיות המשפט ,וכבר התקרבו האויבים ,והצבא היה ערוך ,והחיות ממוקמות בנוחות , והפרשים מונחים בכנפיים. 21המכבי ראה את בוא ההמון ואת מגוון השריון ואת עזות החיות ,שלח את ידיו אל השמים וקרא אל ה 'העושה נפלאות ביודעו כי הנצחון אינו בא בזרועות כי אם נראה לו טוב ,הוא נותן את זה לראויים: 22על כן בתפילתו אמר כדרך זו ;ה ',שלחת את מלאךך בימי יחזקיה מלך יהודה ,והרגת בצבא סנחריב מאה וחמשה ושבעים אלף. 23על כן גם עתה ,אדוני השמים ,שלח לפנינו מלאך טוב לפחד ולפחד אליהם; 24ובעוז זרועך יפגעו באימה הבאים על עמך קדשך לגדף .וכך הוא סיים. 25אז יצאו ניקנור והאשר עמו בשופרות ובשירים. 26אך יהודה וחבורתו נתקלו באויבים בקריאה ובתפילה. 27ואשר נלחמו בידם והתפללו אל ה 'בלבם ,הרגו לא פחות משלושים וחמשה אלף איש :כי במראה האלוהים היו שמחים מאוד. 28כעת כשהקרב הסתיים ,וחזרו שוב בשמחה ,הם ידעו שניקנור שוכב מת ברתמותו. 29ואז השמיעו תרועה גדולה וקול ,והללו את הקב"ה בלשונם. 30ויהודה ,שהיה תמיד המגן הראשי של האזרחים בגוף ובנפש ,והמשיך באהבתו לבני ארצו כל ימיו ,ציווה להכות את ראשו של ניקנור ואת ידו בכתפו ,ולהביאם לירושלים. . 31אז בהיותו שם ויקרא את-אומיו ויעמיד את הכוהנים לפני המזבח ושלח לקרב את-המגדל. 32והראה להם את ראשו של ניקנור השפל ואת יד המגדף ההוא ,אשר פרש בהתרברבות גאה על בית המקדש הקדוש של הכל יכול. 33וכאשר כרת את לשונו של ניקנור המרושע ההוא ,הוא ציווה לתת אותה לחתיכות לעופות ,ולתלות את שכר שיגעונו לפני המקדש. 34וְקה הב לְח האיֶ האיֶ אא ל-הְ ֱָ מְ יה ם אא ת-אׁדמ נֱי הְ כֱבוד ליאממ ר ְֱ רוך אֶׁא ר ֱֶ מְ ר אא ת במקומו לב טֱ מי א. 35הוא תלה גם את ראשו של ניקנור על המגדל ,סימן ברור וברור לכל עזרת ה'. 36והם קבעו את כולם בגזירה משותפת בשום מקרה לא לתת ליום ההוא לעבור ללא חגיגות ,אלא לחגוג את היום השלושה עשר לחודש השנים עשר ,אשר בלשון סורית נקרא אדר ,יום לפני יום מרדכיאוס. 37כך הלך עם ניקנור ומעתה ואילך הייתה העיר ברשותם של העברים .והנה אסיים. 38ואם עשיתי טוב ,וכראוי לסיפור ,זה מה שרציתי :אבל אם דק ומרושע ,זה מה שאוכל להשיג. 39כי כואב לשתות יין ומים לבד ;וכמו יין מהול במים נעים ומענג את הטעם :גם דיבור ממוסגר דק מענג את אוזני הקוראים את הסיפור .והנה יהיה סוף.